על אגדות יפות ללא כל בסיס היסטורי

הרב ד"ר יצחק אלפסי

שנה בשנה, תשס"ג


תוכן:
האוצר של רבי אייזיק רבי יעקל'ס
רבי לוי יצחק מגורש מפינסק
רבי אייזיק מקאליב רועה האוזים

מילות מפתח: רבי לוי יצחק מגורש, רבי אייזיק מקאליב


אגדה יפה אינה חייבת להיות אמת היסטורית, יופיה של האגדה במסר המשתמע ממנה. אף על פי כן יופיה של אגדה באפשרות ההיסטורית של קיומה. רצונך: האמן בה שכך בדיוק היה. אולם קיימת גם האפשרות של "אין מקשין על האגדה" והיינו: אל תקשה על האמור בה.

בחרתי בשלוש אגדות נפוצות ביותר, יפות מאד, אבל ללא כל בסיס היסטורי.

האוצר של רבי אייזיק רבי יעקל'ס
סיפור האוצר ש"מצא" רבי אייזיק רבי יעקל'ס, בפראג, תחת הגשר, ואולם שם נאמר לו שהאוצר הוא בביתו, הוא מהנפוצים ביותר וסופר בכמה וואריאציות.

בספר "שמחת ישראל" הוא מסופר בשם רבי חנוך הניך מאלכסנדר, האדמו"ר ש"מלך" אחרי רבי יצחק מאיר מגור והוא סיפרו בשם רבו רבי שמחה בונים מפשיסחא "אשר כל אברך בנוסעו בפעם הראשון (!) אל הצדיק ולהסתופף בצל החסידים צריך לידע המעשה מרבי אייזיק ר' יעקל'ס מקראקא". בנוסח זה לא שוטר היה ע"י הגשר, אלא "שר" (שמחת ישראל פיעטריקוב עמ' כה)

ב"דברים ערבים", חלק א', נוסח אחר. מרדכי בן יחזקאל, עיבד את הסיפור, כדרכו בטוב טעם, בספר המעשיות, חלק ב', עמ' 573 ואף הוסיף השוואות לסיפור ממקורות שונים, ב"ביבליוגרפיה והשוואות" שלו בסוף הספר (עמ' 705).

לפי המסופר בספר "כוכבי אור", ירושלים תרצ"ה, הרי אחד הסיפורים של רבי נחמן מברסלב, הוא הסיפור: "מעשה שסיפר מאוצר תחת הגשר", אבל אין רבי אייזיק מוזכר בו והוא סיפור לכשעצמו ואין לדעת מי הושפע ממי.

וזה דבר הסיפור, לפי הנוסח של יועץ קים קדיש ראקאץ מפשיטיק, יהודי בטלן, שבלעדי ספריו לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו בתולדות צדיקי פולין.

כך מסופר ב"שיח שרפי קדש", חלק א', (יצאו חמשה חלקים וקונטרס ששי, בלתי ידוע לרבים והעירני על כך מורי ורבי, האדמו"ר בעל "בית ישראל", מגור זי"ע) אות קצ"ז:
"הה"ק וכו' הר"ר יצחק זצ"ל מווארקא שנסע יחד הה"ק וכו' משה'לי לעלעוויר לבקש להם רבי, ובדרך נסיעתם לטשערנאביל, ביקרו את הה"ק הר"ר ישעי'לי זצ"ל מפרזעדבורז. ושאל להם היכן הם נוסעים, וסיפרו לו לטשערנאביל לבקש להם רבי. והשיב להם. דבר זה דומה להמעשה של ר' אייזיק ר' יעקיליס מקראקע. שבביתו חלם לו אשר בעיר אחרת תחת המעברה (בריק) ימצא אוצר, ושם נתוודע לו כי בביתו נמצא האוצר והמעשה שהי' כך הי': שר' אייזיק ר' יעקיליס חלם לו. כי בעיר פלונית תחת המעברה מונח אוצר, ולא השגיח ע"ז. כי חשב החלומות שוא ידברו. אך מחמת שחלם לו כמה לילות רצופין בלי הרף, לכן נסע שמה לחפש את האוצר תחת המעברה, וביקש ולא מצא. והלך נבוך ברעיוניו אנה ואנה ואמר אל לבו. הלא דבר הוא שחלם לו כמה פעמים. ובין כך עבר שם איש אחר על המעברה וראה אותו נבוך ושאל לו. מה זה. וסיפר לו את החלום ואמר לו חבירו, שלא הכיר אותו מעולם, אתה משגיח על החלום. והנה גם אני בחלומי שחלם לי איזה פעמים שבבית ר' אייזיק ר' יעקיליס מקראקא נמצא תחת התנור אוצר גדול האם אשגיח ע"ז מאומה. האסע לשם לבקש את אייזיק ר' יעקיליס לחפש תחת התנור הלא שטות הוא. ויהי כי שמע ר' אייזיק ר"י כן תיכף נסע לביתו וחפש תחת התנור ומצא את האוצר. (ויש ביהכ"נ בקראקע שנקראת על שמו) כן אתם תבקשו לכם רבי בריחוק מקום, ושם תתודע לכם כי בביתכם יש לכם רבי הלא יש לפניכם הגה"ק הר"ר בונם זצ"ל מפרשיסחא, והם לא שמו לבם לדבריו."
מרדכי בן יחזקאל הוא שהוסיף כי מהאוצר הזה בנה את בית הכנסת.

ברם, רבי אייזיק לא היה צריך למצוא אוצר כדי להתעשר שכן אביו, שבשמו התפארה המשפחה ונקראה בשמו "רבי יעקעלעס", או בשמם "הגויי" יעקובוביץ, היה כבר בעל עושר אגדי, היו מכנים אותו יעקב "בוגמטי", היינו העשיר, הוא נזכר בשנת 1573 כמלוה כספים למלך זיגמונט השני. רבי יעקב עמד בראש הקהילה והיה גם אחד מאלה שקבעו את תקנות הקהילה ביום טוב מנחם אב שנ"ה (1595). לדעה אחרת הוא רבי יעקב דר' משה עברלש, גיסו של בעל "שארית יוסף" - רבי יוסף כ"ץ.

מפורסמים היו שני בניו רבי יצחק ורבי משה שהשתדכו במשפחות המיוחסות והעשירות שבפולין - רפפורט ונחמנוביץ. הבן - רבי יצחק, הוא רבי אייזיק שלנו, הרחיב את עסקיו של אביו. הוא עסק במסחר ובבנקאות ועשה הון רב.

ההלואות שלו ועסקיו עם הפולנים הגיעו לסכומים אדירים בעסקיו היה משתמש לא רק בכספים שלו, אלא גם בכספי אצילים, כמרים ועירוניים שהפקידו בידו סכומי עתק, כדי להרוויח דרכו את הריבית. לפי רשימות של בתי המשפט הפולניים הגיעו כספי הנוצרים שהופקדו אצלו לסך של רבע מליון זהובים (!).

אבל לא על כך פרסומו. ארבעים שנה משנת שס"ח ועד לשנת ת"ז עמד בראש הקהילה של קראקוב - העיר הראשית של פולין. בתקופה זו נבנה בין הכנסת שנקרא על שמו והיה אחד היפים והמפוארים בפולין. המלך וולאדיסלאב הרביעי אישר את בנית בית הכנסת עוד בשנת שצ"ח, אבל רק בשנת ת"ד נסתיימה הבנייה. בימים שלפני השואה שכן בית הכנסת ברחוב העניים של קראקא כי במרוצת השנים עברו היהודים לרחובות מודרניים יותר. עד לשואה עוד קראו היהודים לרחוב אשר ר' אייזיק גר בו: "ר' אייזיקס געסל" היינו: הסימטא של ר' אייזיק.

על פעליו למען עם ישראל נשתמרו עדויות. הוא דרש לבירור את מועצת העיר דנציג על שגירשה את הסוחרים היהודים מהעיר דנציג, ואכן ביום ב' בטבת שע"ז מזמין המלך זיגמונט השלישי את מועצת העיר לבירור בפני בית דינו, ודורש להשיב ליהודים את כל זכויותיהם עד לבירור המשפט.

בית הכנסת נבנה בעצת אשתו של רבי אייזיק - הלא היא בריינדל בת הגאון רבי ישראל יחיאל הכהן שרענצל - אביו של רבי אברהם שרענצל רפפורט מחבר שו"ת "איתן האזרחי".

זכה רבי אייזיק לראות עולמו בחייו ולפני שנפטר בשיבה טובה הספיק להעביר את עסקיו לבנו משה שנקרא גם הוא, כמקובל, על שם אביו: משה איזאקוביץ, הוא המשיך בתנופה את עסקי אביו. הוא קנה בתים רבים, ביחוד בסביבת בית הכנסת שעל שם אביו, כאביו הועמד בראש הקהילה - מיד אחרי שאביו עזב את התפקיד בשנת ת"ז, ואף ייצג את הקהילה בוועד ארבע ארצות שהתקיימו ביארוסלב ובלובלין.

כראש הקהילה עלה בגורלו להגן על עמו בימים הנוראים והקשים של מלחמות ת"ח ות"ט העקובות מדם לעם ישראל, ובמלחמות שבאו אחריהן הוא נפגש עם מלך שבדיה שקראקא היה כבושה על ידו, הוא המלך קארול גוסטאב; עם המלך הפולני יאן קאז'מייז'. כידוע, בשעת הכיבוש השבדי של קראקוב נהרגו אלפי יהודים.

גם חתנו של ר' אייזיק ר' יעקלס - יצחק דוידוביץ וידנציק היה אחד מעשירי פולין. ידוע גם ר' מנדיל בנו של רבי אייזיק ואשתו פיגה שתרמו בשנת ת"ה, פרוכת לבית הכנסת. אחר - רבי הירש, היה פרנס בועד ארבע ארצות. אגב, בת אחיו של רבי אייזיק היתה אשת רבי נתן-נטע שפירא בעל "מגלה עמוקות".

על מצבת ר' אייזיק ר' יעקלס חרתו:
פ"נ ראש וזקן מנהיג ונשוא פנים,
איש צדיק שומר אמונים,
יגע ללכת בחרבות וסכינים,
זהב רב הוציא ורב פנינים,
קדש לה' בנה פאר זמנים.
זכרון צדקתו לבני בנים.
מעברו השני של המצבה חרתו:
פ"נ הנגיד הנושא המיוחס
נזר ותפארת הזמן,
רועה נאמן
האלוף כמהר"ר אייזיק בר"י
אשר בנה בית הכנסת
מעשי ידי אומן
לגן עדן ש"י הוא מזומן.

רבי לוי יצחק מגורש מפינסק
חיים מאיר הילמן בספרו החשוב "בית רבי", ברדיטשוב תר"ס עמ' 8, בתארו את ההתנגדות לחסידות של הגר"א והדפסת הקונטרס החריף נגד החסידות: "זמיר עריצים וחרבות צורים" (אלעקסניץ תקל"ב) כותב:
"היו כל תלמידי הבעש"ט והה"מ בצרה גדולה וממש לא יכלו לישב בבתיהם ונתועדו להה"מ נ"ע לטכס עצה. והנה מתלמידי הה"מ נ"ע הי' גם הגאון הקדוש ר' לוי יצחק נ"י מברדיטשוב, ואז הי' אבד"ק פינסק והי' שם עליו מחלוקת גדולה מאנשי עירו על שנתקרב להה"מ נ"ע. ובאשר התפשטה השמועה מאסיפת שקלאוו התגברה עליו המחלוקת ביתר שאת. ונסע גם הוא מביתו להה"מ. ועד שלא שב לעירו קבלו אנשי העיר רב אחר במקומו את הרב אביגדור (שנספר ממנו אי"ה לקמן). הרב החדש חשש שהרה"ק יבא ויתבע חזקתו ע"כ עשה רדיפות לב"ב של הרה"ק למען יעקרו דירתם משם טרם שיבא הרה"ק. ויהי כי הציקו להם מאד שלחו ב"ב מכתב להרה"ק להודיעו מזה, הרב סיפר הדבר לחבריו, והסכימו כולם שבש"ק בעת הסעודות (שהיו אז כל התלמידים אצל הה"מ נ"ע) יקרא הר"ר לוי יצחק את המכתב בפני הה"מ וכן עשה. אך הה"מ לא השיב מאומה. ע"כ במוצש"ק נתועדו התלמידים ביחד לטכס עצה בעצמם ולא מצאו שום עצה רק להפך החרמות שמחרימים אותם שלא כדת על המחרימים בעצמם כי כן הדין, וביחוד על הרב החדש דפינסק, שמבזה את הרה"ק וב"ב שמגיע לו זה ע"פ ד"ת כו'. והם היו שם ט' תלמידים ורבינו הי' עשירי. והוא לא הי' עמהם בעת שנתעודו. והיו מסופקים אם ירצה רבינו להשתתף עמהם מחת שהה"מ לא השיב מאומה להר"ר לוי יצחק בקראו המכתב. והם ידעו ברבינו שחזק הוא בדעתו כו'. ע"כ המציא אחד מהתלמידים שישאלו מרבינו מה צריך לעשות להם ע"פ ד"ת וכשישיב כך וכך אז יאמרו לו קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא. וכן עשו והמצאה זאת הצליחה להם שנשתתף רבינו עמהם ועשו מה שעשו. אח"כ שכבו התלמידים לישן וגם רבינו שכב אך לא הי' ישן כי הבין שהה"מ הרגיש בזה ושבודאי יהי' איזה חדשות. בתוך כך שמע רבינו קול הקאווילעס של הה"מ דופקים (כי הה"מ בסוף ימיו חלה את רגליו) ועשה רבינו א"ע כאלו ישן הה"מ נכנס ונר בידו ויבט בפני כאו"א מהתלמידים. אח"כ בא לרבי שניאור זלמן מלאדי ויבט בפניו ג"כ ויאמר כמתפלא. היהודי הקטן הזה כו' יהי' רב בכל מדינות רייסין כו'. ולקולו הקיצו התלמידים וגם רבינו עשה א"ע כאלו הקיץ משנתו. ויאמר להם הה"מ בני מה עשיתם בלילה זו, והשיבו התלמידים הנה כשל כח הסבל ע"כ כזאת וכזאת עשינו. ויאמר להם הה"מ תדעו שבזה הפסדתם הראש שלכם (שנגזר שיסתלק הה"מ נ"ע) אך זאת הרווחתם שבכל עת שיהי' מחלוקת בין החסידים והמנגדים יהי' יד החסידים על העליונה".
המחבר אף יודע להוסיף בהערה, שרבי לוי יצחק נתקבל לרבנות בפינסק בשנת תקל"א, על מקום הגאון בעל "תורת יקותיאל" - רבי רפאל מהמבורג.

כבר הוכיח, דווקא סופר חבד"י, שכל הסיפור הקשור ברבי לוי יצחק מבארדיטשוב, לא היה ולא נברא. מדובר בחוקר, הספרן והביבליוגרף הנודע חיים ליברמן שבספרו "אהל רחל", ניו יורק תש"ם הוא מציין כי: בשנת תקל"ה רבי לוי יצחק מסכים על הספר "ערכי הכינויים". (דיהרנפורט תקס"ו) והוא עדיין חותם "פה ה"ה זעליחאוי". רק בד' אלול תקל"ו הוא נמצא בפינסק והוא יושב בה במנוחה רבה, שכן בהסכמה לספר "הלכה פסוקה" הוא חותם בשנת תקמ"ה (!) חונה פה ק"ק פינסק.

אם כן הוא לא גורש לא בשנת תקל"ב (עדיין לא ישב בה!) ובכלל לא גורש, כי בהסכמה של רבי אליעזר ב"ר צבי הירש, משנת תקמ"ה (אחרי החרם החמור של שנת תקמ"א) לספר הלכה פסוקה, הוא כותב: "אנהרנא לעיינין מכתב יד פתוחי חותם של הרב הגאון החסיד מוה"ר לוי יצחק אב"ד פינסק" והוא היה מהחותמים על חרם תקמ"א (!) בשנה זו נתקבל לרב בברדיטשוב.

רבי אלכסנדר זיסקינד מהורודנא, פארה של ליטא, בספרו הקלאסי, "יסוד ושורש העבודה" בנאוידוואהר תקמ"ב, מביא את הסכמתו של רבי לוי יצחק אב"ד ור"מ פינסק והגלילות, מבלי שהכירו אישית. גם עליו לא פעל החרם...

הפיקנטי: רבי חיים ליברמן תוקף את דובנוב שקבע את סדר הרבנות של רבי לוי יצחק: פינסק, זעליחוב, ברדיטשוב ואינו מזכיר במילה אחת את טעותו של "בית רבי", אחוה חבדי"ת!

רבי אייזיק מקאליב רועה האוזים
כך מסופר:
"פעם אחת בהיות רבנו הקדוש רבי ליב שרה'ס - בעומק מדינת רוסיה, הרגיש שבעיירה אחת בהונגריה - סירינטש, יש נשמה גבוהה מאוד שכדאי לטפל בה כדי להביאה למדרגה הראויה לה לפי שורשה ומעלתה. הדבר היה בשבת קודש ומייד במוצאי שבת ציווה רבנו לבעל העגלה שלו לרתום הסוסים לנסיעה רחוקה. ידע כבר המשרת שאם הרבי אומר לנסיעה רחוקה, ודאי יסעו בקפיצת הדרך. ואמנם כך היה, כשישבו בעגלה היה המשרת נוהג בסוסים עד תחום מחוץ לעיר, שם נטל רבנו המושכות בידו. המשרת כמו נרדם והנסיעה נראתה לו כאדם שרואה בחלום מראות שונים - עיירות וכפרים עפים, עד שבאו הסוסים קרוב למחוז רבנו. אז העיר את בעל העגלה ומסר לו המושכות בחזרה ונסעו הלאה כאילו לא אירע דבר.
בבוקר באו לעיירה סירינטש. אחרי התפילה הלך רבנו לטייל בחורשה שמחוץ לעיר וראה שם נער בן שמונה שנים לבוש קרעים ועירום למחצה, רועה עדר אווזים. הנער הזה היה בעל הנשמה שהרגיש בה רבנו. התחיל רבנו לשוחח עימו סיפר לו הנער שהוא בן אלמנה ענייה ששמה כך וכך. הלך רבנו תיכף אל אמו האלמנה וביקש ממנה שתמסור לו את בנה למשרת, והוא יגדלו לסוחר הגון. גם סכום מסוים נתן לה לפרנס את עצמה, והיא הסכימה. לקח רבנו את אותו הנער ונסע עימו בקפיצת הדרך לניקולסבורג אל מרן הגה"ק הרבי ר' שמעלקא זצ"ל.
בבואם אמר רבנו הקדוש לר' שמעלקא זצ"ל: "הנה הבאתי לכ"ת [לכבוד תורתו] נשמה גבוהה וקדושה מהיכל השירה והזימרה. הרי היא נתונה ברשות כ"ת ויעשה ממנה מה שהיא צריכה להיות".
גדל רועה האווזים הקטן בביתו של הר"ר [הרב ר'] שמעלקא זצ"ל, וכל הניגונים ושירי הרועים שידע היה מכניס אל הקדושה. אמרו כי כל הניגונים שבעולם הקדושה הם באים מהיכל הנגינה, בעוד שהטומאה אינה יודעת שום שמחה שהיא מקור העצבות. אך ע"י חטאו של אדם הראשון נפלו ניצוצות לרשות הקליפה ועבודת הצדיק היא להעלות אותם הניצוצות הנודדים של הנגינה. ולא הנגינה בלבד אך גם כל שירי הרועים היה מחזיר לתוך הקדושה. למשל ידע השיר:
"יער, יער, מה גדול אתה,
שושנה, שושנה, מה רחוקה את.
אילו היה היער קטן
הייתה השושנה קרובה אז.
אילו הוציאנו מן היער
היינו שנינו יחד".
אותו השיר באותו הניגון היה מזמר בלשון זה:
"גלות, גלות, מה גדולה את.
שכינה, שכינה, מה רחוקה את.
אילו הייתה הגלות קטנה
הייתה השכינה קרובה אז.
אילו הוציאנו מהגלות,
היינו שנינו יחד".
הנער הרועה הזה, נעים זמירות ישראל, הוא הרב הקדוש ר' יצחק אייזיק טויב זצ"ל, שנודע בשמו הרבי מקאליב".

הסיפור הזה הופיע כבר אצל אברהם כהנא ב"ספר החסידות" שמהדורתו השניה הופיעה בוורשא תרפ"ב (עמ' 292-294). חזר עליה כמובן, כמעט באותו לשון, הרב ראובן מרגליות בספר המוקדש כולו לרבי ליב שרה'ס, "גבורת ארי" לבוב תר"ף עמ' 13. הסיפור הזה שייך לקאלסיקה של הסיפור החסידי והובא באין ספור של ספרים וראה הרב ש"י זוין, ספורי חסידים על התורה, עמ' 123, הרב חיים שלום פרוש, אור יקרות, כרך ראשון, תשנ"ח, עמ' שס"ח; "הצדיק מקאליב וקהלתו" עמ' 28.

לפי המקובל, בוודאות נולד רבי יצחק אייזיק בערך בשנת תקי"א והנה דווקא לגביו יש לנו עדות מובהקת, מצוינת בשנה, של רבי דוב בעיר בירקנטל, שהיה בבית אביו בחודש מרחשון תקכ"ה בהיות רבי יצחק אייזיק כבן י"ד. הוא אכן מתואר כ"יפה מראה ליודע נגן ולומר בקול נעים", אבל רועה אווזים לא היה, שכן אביו, רבי יחזקאל "החזיק הכפר סירענטש SAERENCS" והוא "זן" את רבי דב בער עם ארבעה הסוסים שלו ועם עבדו הערל ועם משרתו יוסף "וכלכל אותנו והסוסים שלנו במשך ארבעת ימים ובביאתנו שמה אמר למשרתו יוסף שילך להמרתף ויבחר איזו חבית יין טוב והיה לשתיתו". (זכרונות רבי דוב מקולחוב, ברלין תרפ"ב, עמ' 79).

אם כן ייתכן שרבי ליב שרה'ס הביאו לרבי שמואל שמלקה והמקשר ביניהם היה המלמד בבית רבי יחזקאל שהיה מפשוורסק שבגליציה - אבל יתום לא היה וגם לא רועה אווזים ... השירה שלו לא היתה חייבת להיות שירת היער.

נפתלי בן מנחם במאמרו על רבי יצחק אייזיק מקאליב בספר היובל של ישראל אלפנדיין, ירושלים תשכ"ג, עמ' כה-כו, מטיל ספק גם בעצם העובדא שרבי אייזיק מקאליב, היה תלמידו של רבי שמואל שמלקא מניקלשבורג ואולם ד"ר טוביה (לאסלו) סילאג'י-ווינדט, מחבר הספר "הצדיק מקאליב וקהלתו" תרגום עברי, עמ' 26 מנסה ליישב את קושיותיו של נפתלי בן מנחם.