אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

סיפור רגיל

יוסף רוזנברג

גיליון מס' 48 - תמוז תשע"ב * 6/12

הוא נולד בלידה לחלוטין לא מיוחדת, ככה ההורים שלו היו אוהבים לספר - הוא נולד בערך בזמן המצופה - אבל לא בדיוק (בדיוק זה מאוד מיוחד), היו קצת כאבים אבל לא יותר מידי, והכי חשוב: הוא נולד למשפחה רגילה לחלוטין. המשפחה גרה בשכונה רגילה - במקום שכל האנשים הרגילים גרו בו. הם גם לא ממש התלבטו איזה שם לתת לתינוק החדש, הם נתנו לו שם רגיל. היו לו גם אח ואחות רגילים לגמרי, שאתם רב לפעמים ושיחק לפעמים, כמו כל הילדים הרגילים.

כאשר הגיע לגיל הנכון, ההורים שלו שלחו אותו לגן רגיל, אליו הלכו כל הילדים הרגילים. הוא היה משחק הרבה עם אחת הילדות, וההורים שלו חששו קצת, כי בגיל הזה אמורים להגיד שבנות זה איכס, כמו שכולם עושים בגיל הזה, אבל הגננת הרגיעה אותם שזה רגיל לחלוטין. ובאמת, עד שהוא הגיע לכיתה א' הוא שכח מהילדה לגמרי.

בבית הספר הוא לא התבלט: הוא היה תלמיד ממוצע, ספורטאי רגיל: לא מקובל מידי אבל גם לא חסר חברים. בקיצור - ילד רגיל. ילד שכל הורה רגיל היה מאושר בו. ההורים שלו היו אנשים רגילים, ולכן גם היו מאושרים מאוד בראותם איך הוא התפתח, אבל נזהרו שלא להראות את זה בצורה מיוחדת, כדי שהוא לא יצא גאוותן מידי או מפונק מידי.

שנות בית הספר עברו במהירות, כמו ששנות בית ספר רגילות עוברות, והילד הרגיל גדל והיה לנער רגיל. היו לו קצת מריבות עם הורים שלו, ברור שלא יותר מידי, אמת ניתנת להיאמר שהם התאפקו שלא לחייך באושר כששמעו שכל דבר שהוא עושה הוא עושה (אם לצטט) "כי כולם עושים", והם בהחלט ריסנו את עצמם שלא לקפוץ מאושר כשהוא ביקש פלאפון ("כי לכולם יש").

מהחטיבה המשיך ביחד עם כולם לתיכון האזורי, וגם שם המשיך להיות רגיל לחלוטין.

יום אחד פגש את הילדה שהיה מסתובב איתה בגן, לקח לו קצת זמן לזהות אותה, אבל ברגע שזיהה אותה הם ישבו זה בצד זו והתחילו להיזכר בכל הסיפורים והרגעים המצחיקים שהיו להם ביחד. הצחוק הרגיל שלו השתלב עם הצחוק שלה. כאשר נפרד ממנה, הוא הרגיש מין תחושה שהוא לא הכיר מעולם, איזשהו געגוע לא מוסבר. קרה לו מה שקורה להרבה נערים רגילים בגילו - הוא התאהב. מאז הוא בילה עם הנערה מהגן הרבה ימים, וניצל כל רגע פנוי שהיה לו כדי להיות איתה.

יום אחד, כשהם ישבו ביחד, סיפר לה בדיחה: "אישה אחת מתקשרת לבעלה ואומרת לו להיזהר, כי יש משוגע שנוהג נגד כיוון התנועה. והוא עונה לה: 'משוגע אחד? כולם נוסעים נגד כיוון התנועה'!" הוא די נדהם כשבמקום לצחוק מהבדיחה היא שאלה אותו בטון טיפה עצוב "ואלי כולם באמת נוסעים נגד כיוון התנועה והוא השפוי היחיד? מי קבע שהכיוון הנכון הוא הכיוון שכולם נוסעים בו?" הוא לא ידע מה לענות לה, וניסה לספר לה בדיחה אחרת כדי לחפות על המבוכה: "ראית פעם פיל מסתתר מאחורי פרח?" "לא", ענתה. והוא ירה את שורת המחץ "אז כנראה הוא הסתתר טוב!" היא הסתכלה עליו במבט רציני ושאלה: "ואתה ראית פעם פיל שהסתתר מאחורי פרח?" הוא ענה לה "לא" והיא ענתה לו "אז אולי לא רצית לראות אותו". הוא שוב לא ידע מה לענות, והחליט שיותר הוא לא יספר לה בדיחות, היא פשוט לא התנהגה כמו כל האנשים הרגילים.

אחרי שהלך לדרכו, התחיל לחשוב על מה שהחברה שלו אמרה לו. הוא לא הבין את זה לגמרי, אבל הדבר העלה לו כל מיני מחשבות לראש. "למה התכוונת במה שאמרת אתמול?" שאל אותה למחרת. "שלום גם לך!" היא ענתה בחיוך והתחילה לדבר איתו על התנהגותם של אנשים. "למה כולם צריכים ללכת אחד אחרי השני כעדר? אולי מה שכולם עושים אינו הדבר הנכון? אולי באמת כולם נוהגים נגד כיוון התנועה?" בהתחלה הוא התרגז, ואמר לה שהיא מדברת שטויות, אבל כאשר חזר הביתה, ההורים שלו שאלו אותו איך היה היום, והחיוך שעלה להם על הפנים כשענה "סתם, רגיל" נראה לו פתאום די מטריד.

אחרי זה הוא ניהל הרבה שיחות עם החברה שלו, הם דיברו על הכל, וככל שהם דיברו יותר כך גם ההתנהגות שלו השתנתה.

ההורים שלו שמו לב לזה ונבהלו מזה שהילד הרגיל שלהם מתנהג קצת מוזר. הם החליטו לחייג את המספר שכולם פחדו לחייג, וניחמו את עצמם שזה רק לטובתו. כשענו להם, הם אמרו למרכזנית שהילד שלהם יוצא עם בחורה מאוד מיוחדת, התשובה הייתה קצרה והחלטית: "יטופל". בעקבות הטלפון הגיעו שוטרי נורמל-פוליס, ולקחו את הנערה הלא רגילה. בהתחלה הוא היה מדוכא ולא הפסיק לשאול לאן היא נעלמה, אבל אחרי שעבר זמן מספיק, שכח אותה וחזר להיות רגיל.

אין צורך שאספר מה קרה בהמשך, מספיק שנגיד שהנער הרגיל גדל ונהיה לאיש רגיל, התחתן עם אישה רגילה, עבד בעבודה רגילה, יש לו שני ילדים רגילים, וכששואלים אותו מה נשמע, הוא עונה: "הכל כרגיל".