אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הידיעה שבאי הידיעה
עיון בשיר "אחדים אוהבים שירה" מאת ויסלבה שימבורסקה

לאה קפלן

גיליון מס' 3 - תשס"ז * 2006

"ארס פואטיקה" הוא המונח המקובל לציון העיסוק הספרותי באומנות השירה. אמירות ארס-פואטיות, המבקשות לבדוק את תפקידו של המשורר ואת גבולות הלשון, מצויות כבר בתקופה הרומנטית ואילך.
מעמדם המסורתי של המשורר, הלשון והשירה מתערערים וכתוצאה מכך נכתבים שירים ארס-פואטיים רבים, דבר ההופך את השירה הארס-פואטית לתופעה משמעותית בשירה המודרנית.
ניתן לראות כי יותר ויותר משוררים כותבים שירים על שירה וכן מופיעות אנתולוגיות שונות, המוקדשות לשירה הארס-פואטית.

רות קרטון-בלום טוענת כי: "היחס אל הלשון הוא יחס של היסוס, פקפוק והכרה באוזלת ידה של המילה … בניגוד גמור לשירה הקלאסיציסטית ולשירת ימה"ב שהביעו אמון גמור בלשון השירה"…
נתן זך טוען כי "שירת המאה העשרים תירשם בתולדות השירה העברית, ואולי גם בתולדות שירת העולם, כשירת המודעות הגדולה… יותר ויותר משוררים דיווחו ומדווחים על התעוררות הכלי שבידיהם, הלשון…
התרבו השירים שבהם חושף המשורר את עצמו, מסיר במו ידיו את המסווה הפיוטי ומגלה שמתחת לו אין פנים, ורק האין נשקף אליו שם".
את השירה הארס-פואטית ניתן לחלק לשלושה חלקים:

א. שירים ארס-פואטיים העוסקים בדמותו של המשורר (מהותו, דמותו, אופיו, מעשיו, תפקידיו ועוד).
ב. שירים ארס-פואטיים העוסקים בקהל הקוראים או במבקרי הספרות (בשירים אלו יתברר יחסו החיובי או השלילי של המשורר לקורא).
ג. שירים ארס-פואטיים העוסקים בשיר עצמו (אופן יצירתו, מהותו, דרך כתיבתו, מגבלותיו, כוחו של השיר).

השיר "אחדים אוהבים שירה" הוא שיר ארס-פואטי מובהק העוסק בנסיון להסביר את מהות השירה באמצעות התחקות אחר תהליך היווצרותה.

שיר זה כולל בתוכו את שלושת תחומיה של השירה הארס-פואטית והוא עוסק בדמותה של המשוררת המודה בקוצר ידה "ואני איני יודעת"… הוא עוסק בקהל הקוראים "אחדים אוהבים שירה" והוא עוסק בשיר עצמו, תוך תאור התהליכים הקודמים לכתיבתו.

"אֲחָדִים אוֹהֲבִים שִירָה"
מאת ויסלבה שימבורסקה

אֲחָדִים -
זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא כּוּלָם.
אֲפִילוּ לֹא הָרוֹב אֶלָא הַמִיעוּט.
בְּלִי לְהָבִיא בֶּחֶשְׁבּון אֶת בָּתֵּי הַסֵּפֶר, שֶׁשָם מֻכְרָחִים
וְאֶת הַמְּשׁוֹרְרִים עַצְמָם,
אֲנָשִים אֵלֶּה הֵם שְׁנַיִם לְאֶלֶף.

אוֹהֲבִים -
אַך אֶפְשָר לֶאֱהוֹב גַּם מְרַק עוֹף עִם אִטְרִיּוֹת
אוֹהֲבִים גַם מַחֲמָאוֹת וְצֶבַע תְּכֵלֶת,
אוֹהֲבִים צָעִיף יָשָן,
אוֹהֲבִים לַעֲמוֹד עַל שֶׁלָהֶם,
אוֹהֲבִים לְלַטֵּף כֶּלֶב.

שִירָה -
אֲבָל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִירָה.
לֹא אַחָת נִתְּנָה לְכָך
תְּשוּבָה רְעוּעָה.
וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת
וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה
כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל.

כותרת השיר "אחדים אוהבים שירה" היא הנחת היסוד עליה נסמכת הדוברת. הכותרת מהווה נקודת מוצא לבירור השאלה: "כיצד נולדת שירה?" התשובה לשאלה חמקמקה זו תתברר רק בסיום השיר, במילותיו האחרונות. השיר מפרק את הכותרת למלים בודדות, כאשר כל אחד מבתי השיר מעמיד במרכזו את אחת מן המלים המרכיבות את הכותרת.

באמצעות שבירת הכותרת ופירוקה לגורמים, יוצרת המשוררת תובנה חדשה ומקורית על מהות השירה.

מסקנתה של שימבורסקה היא כי המשורר ניגש למלאכת הכתיבה מתוך חוסר ידיעת התשובה לשאלה: "אבל מה זאת, בעצם, שירה?"

אי הידיעה אינו מתפרש כחסרון אלא כבסיס לכתיבת שירה. חוסר הידיעה הוא תנאי הכרחי להיווצרותה של השירה.

כותרת השיר פותחת בהצהרה: "אחדים אוהבים שירה". השירה מופיעה כאן בעמדת נחיתות מסויימת שכן היא אינה מצליחה להתחבב על ציבור רחב. שוחריה הם אחדים בלבד.

המילה "אחדים" היא מלת המעטה, היוצרת הסתייגות.

הבית הראשון
הבית הראשון של השיר עוסק במילה "אחדים" ומפרק אותה לגורמים בניסיון להפיק ממנה משמעות נוספת.

"אחדים" טוענת הדוברת, "זאת אומרת שלא כולם". המילה "אחדים" מנוגדת למילה "כולם". הבהרה זו אינה מספקת. לא די בכך שלא כולם אוהבים שירה, אלא "אפילו לא הרוב אלא המיעוט". משפט זה מציג תמונת מצב עגומה של השירה. הדוברת יוצרת הסתייגות בתוך הסתייגות.

בתחילה ניתן היה לחשוב שאמנם לא כולם אוהבים שירה, אך עדיין רבים הם האנשים המוצאים בה עניין. הדוברת מדגישה כי מדובר בקבוצה מצומצמת ביותר של אוהבי שירה המצטמצמת אף יותר, לאחר שמנפים ממנה את תלמידי בתי הספר והמשוררים עצמם.
המילה "מיעוט" מתווספת למילה "אחדים" שיוצרת רדוקציה נוספת במעמדה של השירה.
תלמידי בתי הספר מחוייבים ללמוד שירה במסגרת לימודיהם ולכן אינם זכאים להיכלל במניין אוהביה. גם המשוררים אינם נכללים בקטגוריית אוהבי השירה, שכן אהבתם מובנת מאליהָ והיא עיקר פרנסתם. מספר המשוררים הוא "שניים לאלף" - כלומר, מספר מועט ביותר. מספרם המועט של המשוררים הוא עדות נוספת לכרסום שחל במעמדה של השירה. אחדים אוהבים אותה ורק מעטים עוסקים בכתיבתה.
כותרת השיר התיימרה לתאר מצב עובדתי לפיו "אחדים אוהבים שירה". פירוש המילה "אחדים" בבית הראשון מגלה את הפיחות במעמדה של השירה ומוסיף מציאות פסימית לפיה אוהבי השירה הם קבוצה מצומצמת בלבד.

הבית השני
המילה "אוהבים" עומדת במרכז הבית השני של השיר.
השימוש במילה "אוהבים" ביחס לשירה דורש הבהרה. מה משמעותה של אהבת השירה? השימוש במילה "אהבה" נהיה שכיח ושגור עד כי מילה זו נפגמת ונשחקת מרוב שימוש. האם מילה המתארת אהבה לחפץ, לחיה או לצבע מתאימה גם לתאור שירה?
"אחדים אוהבים שירה" אך, במקביל, גם "אוהבים מרק עוף עם אטריות". ההקבלה בין תחומים כה שונים וזרים זה לזה, נראית במבט ראשון תמוהה ואולי אף משפילה, מבחינתה של השירה.

כיצד ניתן להעמיד בשורה אחת שירה עם מרק עוף? הצירוף הלא-שגרתי מעורר בקורא תחושה בלתי נעימה.

ייתכן שהשירה נקראת בנשימה עצורה ע"י הקוראים, ממש כשם שאדם רעב גומע בשקיקה את מרק העוף האהוב עליו…

המרק משביע את רעבונו, כשם שהשירה מרווה את צמאונם של אלו שמשתוקקים לה.

בבית זה ניכרת תשומת הלב היתֵרה של שימבורסקה לפרטים הקטנים - מרק עוף, צבע תכלת, צעיף ישן, עמידה על עקרונות וליטוף כלב. ההקבלה בין השירה לבין דוגמאות אלה יוצרת אבחנה חדשה ומפתיעה. בני האדם עורכים, כאמור, שימוש מרובֶּה במילה "אוהבים". הם אוהבים שירה ואוהבים לבצע מגוון של פעולות בסיסיות.

לכאורה, זוהי פגיעה במעמדה הרם של השירה, אך הדוברת מראה את ההיפך - אהבת השירה היא אהבה אחת מיני רבות. ניתן לאהוב שירה וצריך גם לאהוב את פעולת ליטוף הכלב או את הצעיף הישן. שימבורסקה פורסת בבית זה רשימה של אהבות פשוטות, יום-יומיות, המהוות חלק בלתי נפרד מחיינו.

מרק העוף הוא מאכל בסיסי. לצעיף הישן אין תחליף כי יש לו ערך סנטימנטלי עבור המשתמש. אנשים אוהבים לעמוד על שלהם כי זהו טבע האדם.

אהבת הפרטים הקטנים איננה פוגמת בשירה, משום שהשירה זקוקה לקהל ולקוראים והקוראים בסופו של דבר הם בני אדם שאוהבים לקבל מחמאות ואוהבים גם צבע תכלת.

המשוררת טוענת כי השירה צומחת מן החיים ואינה מנותקת מהם. ביטוייה הלשוניים של המילה "אוהבים" תורמים להבנת מהותה של השירה - השירה אינה צריכה לפנות רק לקהל אליטיסטי, משכיל, אלא עליה לפנות גם לאדם הפשוט (אילו פנתה השירה לכל בני האדם באשר הם, יתכן שהיתה מִתחזקת ואף מרחיבה את מספר קוראיהָ ולא היתה מצטמצמת לקוראים "אחדים" בלבד).

השירה אינה צריכה להיות מנותקת מחיי היום-יום. עליה לעסוק גם בדברים הקטנים, הפשוטים, המרכיבים את חייו של האדם. שירה המתבוננת בקטן כגדול, היא שירה עשירה יותר.

הבית השלישי
הבית השלישי של השיר עוסק במילה "שירה".

הבית פותח בשאלה מרכזית: "אבל מה זו בעצם שירה?" נעשו בעבר ניסיונות שונים לענות על השאלה. אך התשובות אינן מספקות, דבר המתבטא במילים: "תשובה רעועה".

גם הדוברת מנסה למצוא מענה לשאלה אך ניסיונה מסתכם במילים: "אינני יודעת ואינני יודעת".

החזרה על צמד המילים "אינני יודעת" מדגישה את אי הידיעה.

חוסר היכולת להסביר את היווצרות השירה נתפס כחיסרון, אך הדוברת משכילה להפוך את אי-הידיעה ליתרון, לידיעה מסויימת שממנה מתחיל תהליך הכתיבה.

התמונה המצטיירת בשוּרוֹת אלו היא תמונה של גשר רעוע, מט לנפול. רק אחיזה במעקה תציל את האדם מנפילה לתהום.

ה"מעקה הגואל" מנוגד ל"תשובה הרעועה".

היכולת לדעת כיצד בדיוק נוצרת שירה נובעת מתוך החוסר והאין.

שירה נכתבת מתוך חוסר הידיעה המאפשר את לידתה.

עפ"י שימבורסקה, אי הידיעה הוא תנאי הכרחי לכתיבת שירה. אי-הידיעה אינו ביטוי של חולשה אלא עמדת כֹּח.

כאשר הדוברת מבקשת לכתוב שירה, היא נאחזת בא-הידיעה "כבמעקה גואל". אי-הידיעה הוא המפתח, שבעזרתו יוצא המשורר אל הדרך.

השימוש במילים "רעועה", נאחזת" ו"מעקֶה" יוצר אסוציאציה של מצב מסוכן. פעולת כתיבת השיר נמשלת לצעידה על גשר רעוע. המעקה אינו יציב, אך הא מעניק תמיכה מסויימת והאחיזה בו היא תחילתו של מעשה ההצלה.

שימבורסקה מתארת את היווצרות השירה במונחים של גאולה. כדי ששיר ייכתב צריך "לגאול" אותו, גאולה שמתאפשרת בזכות חוסר הידיעה של העולם הסובב אותנו.

הרגע שבו מבין המשורר שהוא אינו יודע, הוא הרגע של היווצרות השיר. חוסר ידיעת התשובה לשאלה "אבל מה זו, בעצם, שירה" נושא בחובו את הגאולה המבצבצת מתוך העירפול והמבוכה של תהליך היצירה.

השיר נפתח בקביעה וודאית: "אחדים אוהבים שירה". במהלכו מתערערת הוודאות ואת מקומה תופס חוסר הידיעה.

בשיר חל תהליך של פיחות מן הרוב אל המועט, בסדר יורד. "אנשים" -> "לא כולם" -> "המיעוט" -> "שניים" -> "אני".

מבנה השיר תואם את תוכנו: השורות מתארכות ומתקצרות חליפות, הדבר מדגיש את תחושת חוסר הידיעה של הדוברת.

אין חריזה בתרגום העברי של השיר שנכתב במקורו בפולנית. אך ישנן בו מילות ניגוד ומילות שלילה רבות.

מילות ניגוד: "אך", "אבל".

מילות שלילה: "לא" (המילה חוזרת 3 פעמים).

בשיר ישנן חזרות: המילה "אוהבים" מופיעה 5 פעמים, וכן המילה "לאהוב".

המילים "אינני יודעת", חוזרות פעמיים.

בשיר קיימת "פסיחה" (=מעבָר משורה לשורה באמצע משפט). הפסיחה מדגישה את תהייתה של הדוברת ואת חוסר ידיעתה.

בשיר קיים דימוי של תאור האחיזה באי-הידיעה "כבמעקה גואל".

שימבורסקה כתבה: "השראה נוצרת מתוך "אינני יודע" מתמיד. אני כל כך מעריכה שתי מילים קטנות: "אינני יודעת", קטנות, אך עם כנפיים חזקות…

גם המשורר אם הוא משורר אמיתי, צריך תמיד לשנן לעצמו "אינני יודע".

הוא מנסה להשיב על כך בכל יצירה, אך ברגע שהוא מציב נקודה, כבר משתלט עליו היסוס"… (מתוך נאום פרס הנובל, 1996).

מילים אלו יוצאות מפיה של ויסלבה שימבורסקה, זוכת פרס נובל, משוררת שכתה להכרה בין-לאומית ולמרות זאת איננה חוששת להודות בצניעות ובפשטות אשר כה אופיָנִיים לה: "אינני יודעת"…