אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

מחרוזת שירים

רון גרע

גיליון מס' 24 - אייר תשס"ט * 5/09

בילדותי
בילדותי הושיבני דודי
ליטף תלתלי והורה
יש לברך על כל יום שנברא.
דודתי לא פסקה מלמלמל:
"תודה לאל".
מאז מדי יום נזכר במילים
המפתות ההן.
הזמן ממילא חולף וגורף כל
משאלות הלב הנושרות
לשום מקום.

"מודה אני".
"רבה אמונתך".


פיוס

רוצה אבר כיונה
לעוף עם עלה זית.
לפגוש יד מפייסת.
בפרחים בדרכים.

ממול הגיחה
מאכלת
משחקים.


לב מובס
עכשו מחזיקים אותו
ביד רועדת.
מה שרוצים לומר
גוזרת השתיקה.

הרופא מנסה לפענח
תרשימי אה – קה – גה של לב מובס
השוקל את מדות הצדק
וחולם על ריחות אהבה
בין אדם לחווה.

רק את עז הנפש
יגרוף האל
בעברת הערכה
יעביר צאנו תחת שבטו
כבקרת רועה עדרו.


מצבתי
אט אט, פעם ועוד פעם
אבן קלע ועוד קלע
יידו ויקלעו בי אנשים
אבן באבן.

אז
אשמע צלילי המרחק
במשא שלא נפרק.
ואני חולם על צלילי שעורים
כהבזקים של תעתועי הבינה.
הכל מבצבץ בימים של שתיקה
בין כנפי התכלת והאורה.

אל עצמי
רוקמי המזימות מכבים חלומות.
מידים.
שועלים אדמונים
מחליפי הגוונים.
מצבה אליה יבואו
בחנופות הספד:
"טל ומטר היה"
אבן באבן קלע
עשויה.


החור שבלב
אני מבקש לסתום
מקור הצער והמחמצת.
רוצה להגן בחרוף נפש
על עצמי.
על החור שבלבי.

אני סותם בדברים הבטלים
בסמרטוטים בלים
והוא פורץ ועולה
מן הסדקים
מרוסק
ועוד יותר
חזק.