אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

ארבעה שירים

דורית שריר

גיליון מס' 32 - סיון תש"ע * 5/10

אנה
מרצפות פאריס קוראות לך : אנה!
בבתי הקפה לאורך הסיינה
מספלי הקפה עולה מנגינה: אנה!
ברי-דה-אופרה, בתחנת הרכבת התחתית
שקשוק הגלגלים קורא את בכי אמך:
"שובי אנה בתי הצעירה!"
סב זקן יושב בקפה-לה-פז
בוכה לתוך מטפחת-הזיכרונות:
"שובי אנה המפונקת.
שובי אלי היפה בנשות פאריס".
מתגעגע לאנה שמדרכות פאריס
שוב לא ידעו מצהלות נפשה,
כי נשפך דמה.


אהבתם
על יחיאל דינור ונינה-אליה אשרמן

הוא היה כמו סינדרלה, שנוא ודחוי,
אחיו החורגים תופרים לו כתנת-פסים.

היא באה כמו הנסיך על הסוס הלבן
והוציאה אותו מן המרתף.
ילדה צעירה שפגשה את נסיך-החלומות.

כולם אמרו בלגלוג: "היא מצאה את הברווזון המכוער".
היא גלתה שהוא ברבור המטיל ביצי-זהב.

ולא ידעו כי בחצות הלילה
נפשו נודדת עם חלום כרכרת-הדלעת,
לעבר אותו מקום, לבית אחיו ואחיותיו החורגים.

בבקר נשק אותה ברוך, ועיניו רטובות מאהבה,
ולא נודע כי חזר מכוכב אחר.


דוד
השקט הזורם של השבת
מביא עימו כנפיים של רוגע.
קרדומי-האבן הונחו בצד
ועיגולי-הזוהר זורמים מבעד לחלונות.
אני יושבת מולך
שערך הצהבהב ועיניך הירוקות
ממלאים את החדר בצבעוניות תיאטרלית.
אתה יושב כמו מלך בכיסאך העתיק,
ויש בך גוון ג'ינג'י כמו למלך ההוא.
אצלי הכל אפל. בת שבט עתיק אנוכי,
נושאת שקים של עצב ויגון.

השקט הזורם של השבת
מביא לשנינו כנפיים של רוגע
וביחד נחגוג מלוכתה של השבת.
הזמן נוזל כמו שעוניו של דאלי.
לאן יובילוני שבילי השבת.


גדי-זהב
החירות שלי היא כמו גדי זהב
שמקפץ לו ומדלג מהרי-שלג לשפת-הים.
מול חוף תל-אביב אשב
מול גלי המרינה עם הסירות הצבעוניות,
הדייגים, הצדפים והילדים הצוחקים.
שיכורה ממליחות האדים העולים מן הגלים.
אשיר ואנגן בחלילי לי לי.

החירות שלי היא כמו צימוקים ושקדים,
כמו מיץ תפוזים ישראלי.
אשב מול הים
אביט בגלי-המרינה עם הסירות העטופות,
בשמלות צבעוניות ומגניבות,
אשיר ואנגן בחלילי לי לי,
וארטיב רגלי במי-הים ההומים
ברחש מיסתורי: לי לי לי לי.

על השירים
השיר הראשון הוא על בת-דודתה של אמי אנה גולדברג-הרצוג הי"ד (שהייתה גם נכדת סבתו של ח"כ יצחק הרצוג) ונספתה בשואה. השיר הוא גם לזכר אמי ז"ל שכל הימים בכתה על קרוביה שנספו בשואה, ועל אנה שהייתה לה לא רק בת-דודה אלא גם חברה. השיר הזה הוא כמו דף זיכרון לאנה ולעולם שהיה ואיננו עוד.
השיר השני הוא על יחיאל דינור ז"ל ורעייתו;
השיר השלישי הוא על דוד ז"ל;
והשיר האחרון הוא על החירות הפרטית שלי.