אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

עקבות על חול רטוב

דליס

גיליון מס' 35 - מרחשוון תשע"א * 10/10

את העקבות על החול הרטוב
השאיר הים
כמו ציור שנשאר על קיר
בבית שדייריו עזבו,
אך הים לקח אתו למרחק
את קולות הצחוק, הפטפוט הסתמי,
והבכי בשקט,
זה שבוכה דמעותיו פנימה.

על החול ארבע כפות רגליים
שתיים גדולות
חובקות בתוכן שתיים יותר קטנות,
כמו משפט אהבה שנכנס לסוגריים,
שמור בתוך תיק של מילים פרטיות.

על החול טביעות רגליים.
שתיים גדולות, תואמות, צמודות זו לזו, מימין,
שתיים יותר קטנות, יציבות, משמאל,
ביניהן עקבות קטנות מאד,
קופצניות, בדילוג הקנגורו, אל
כיסים פתוחים באהבה.

על החול הרטוב
שתי פסיעות גדולות, דריכתן רפה,
לוקחות חוד לכיוון צפון,
מנותקות מהן, שתי פסיעות קטנות יותר,
מסמנות דריכה רק על האצבעות, וחיצן אל הדרום,
מתרחקות מהן שתי עקבות, מתארן רענן,
וגבן לים.

הים לקח איתו את קולות הצחוק, הפטפוט הסתמי.
הבכי שפרץ קצפו פתאום.

שלוש זוגות עקבות בגפן.

שש עקבות על החול, לא של אנשים.
שש עקבות של אלוהים,
נושא על כפיו את ילדיו האבודים
כשהמשא הפך כבד.