אתר דעת חברי המערכת צור קשר
ביקורת ספרים
דבר המערכת
דף מספר ישן
דרכי חינוך
הוראת תורה שבעל פה
הלוח העברי
חינוך בעידן טכנולוגי
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
מחקרים
מחשבת ישראל
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מן המקורות
משפט עברי
ספרות
ספרים חדשים
עבודות תלמידים
ענייני לשון
פיוט
פסיכולוגיה
פרשיות במקרא
שירים
תולדות ישראל
תורה שבעל פה
תמונות וצילומים
תנ"ך - לימודו והוראתו
תפוצות ישראל
תפילה
לדף ראשי לתוכן הגיליון

קבלה והחמ''ד בעידן הניו אייג':
רציפות, תחייה או מהפכה

רננה בירנבוים

גיליון מס' 10 - טבת תשע"ה - 1/15

עבודה לתואר שני במסגרת הקורס "תמורות בחברה הדתית בעת החדשה - היבטים חינוכיים".
המנחה: ד"ר יהודה ברנדס מכללת הרצוג שנת תשע"ד

העיסוק בקבלה בעולם היהודי בעת החדשה
בסדרת הרצאות אודות מחקריו בקבלה שנשא גרשם שלום בניו יורק בשנת 1941 ושהפכו לספרו החשוב ''על הזרמים העיקריים במיסטיקה היהודית''1 הוא תיאר את מעמד הקבלה בימיו כעיסוקן של קבוצות קטנות ולא משפיעות. ''של אנשים המנותקים ממגע עם החיים'2'. כאשר התיישב בירושלים בשנת 1923 ויסד את חקר הקבלה כדיסציפלינה אקדמית באוניברסיטה העברית ראה בקבלה ביטוי לחיוניות של חיי הרוח היהודיים בגלות אך לא זרם או תנועה רעיונית פעילה ורלוונטית בתקופתו3. בעצם, מחקרו של גרשום שלום ושל קבוצת חוקרים מובחרת אך מצומצמת שעבדו בהנחייתו, עסקו בחקר פילולוגי והיסטורי של הקורפוס הטקסטואלי הרחב של ספרות הקבלה. באותה התקופה העיסוק בקבלה היה יחסית מצומצם לקבוצות דתיות ששכנו בעיקר בירושלים אשר הפכה למרכז פעילות קבלית. בתחילת המאה העשרים הגיעו לירושלים מקובלים חשובים כגון הרב יהודה פתיה מבאגדד, הרב שאול הכהן דואק מחלב, הרב שלמה אלישוב מליטא, הרב יהודה אשל''ג מפולין והרב קוק שהתמנה לרבה הראשי של ארץ ישראל4.

לדעת בועז הוס על אף העניין שהחסידות עוררה בתנועה הציונית והעובדה שהקבלה זכתה לכבוד בהרבה מקהילות ישראל החוגים שעסקו בה נהנו ממעמד שולי בתרבות היהודית והציונית של רוב המאה העשרים ובעיקר בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שנות התקומה המדינית שבהן משלו בכיפה הרעיונות הסוציאליסטים חילונים ומערביים הן בישוב הארץ ישראלי והן בקרב יהודי ארה''ב.

את ספרו המונומנטלי הנ''ל סיים גרשום שלום בפסקה שהיא ספק שאלה ספק נבואה. אגב התייחסות אל החסידות כמסורת שהתנוונה5 בפסקה האחרונה של ספר חשוב זה, שלום טוען כי ''הסיפור לא תם וטרם הפך להיסטוריה והחיים הסודיים של המיסטיקה היהודית עשויים להתפרץ מחר בי או בכם. אין אנו יכולים לדעת איך תיראה המיסטיקה היהודית כאשר תצוף בחזרה על פני המים''6

אכן, כנראה שהמיסטיקה היהודית התפרצה בחיינו הרוחניים, התרבותיים, הלאומיים והחינוכיים ביתר שאת בעשורים האחרונים. החל משנות ה70 של המאה ה20 וביתר שאת החל משנות ה90 חלה התגברות ניכרת בעיניין של הציבור הישראלי ויהודי בכלל בקבלה.

העיסוק בקבלה בציבור הדתי
הפריחה של העיסוק בקבלה בקרב הציבור הדתי התרחשה הן בתוך המסגרות המסורתיות הקיימות והן במסגרות חדשות של מה שמכונה ניאו חסידות ואשר מאפייניו מקרבים אותם יותר אל התופעה הכלל עולמית המכונה ניו אייג' או עידן חדש. בכוונתי למפות קודם כל את הזרמים הקבליים הפועלים בתוך העולם הדתי. יאיר שלג סובר שדתיות רוחנית הוא אחד מן המאפיינים העיקרים של הדתיים החדשים ובני הציונות הדתית נוהרים בהמוניהם אל האפיקים השונים של קבלה המוצעים ואותם נפרט.

בעולם הספרדי יש מספר מקובלים וישיבות מקובלים שממשיכים לטפח את השיטות הקבליות של המקובל התימני מהמאה ה18 רבי שלום שרעבי (הרש''ש) כמו למשל הרב בנייהו שמואלי מישיבת 'נהר שלום' והרב דוד בצרי מ'ישיבת השלום'. בקרב ממשיכי הרש''ש אולי ניתן לקבוע כי המפורסם מביניהם משנים האחרונות היה הרב יצחק כדורי אשר מתחילת שנות השמונים ועד לפטירתו בשנת 2006 הפך לסלבריטאי כיועץ ואף כנכס אלקטורלי עקב פופולריותו.

יש אגף נוסף של מקובלים שמאוד פעיל בעיקר בדרום הארץ והם הממשיכים של שושלות המקובלים מצפון אפריקה כדוגמת צאצאיו של רבי ישראל אבוחצירה, שושלת הרבנים פינטו או הרב יעקב איפרגן (הרנטגן). חשוב לציין שקבלה ספרדית זו טוענת רציפות, דהיינו, המשך טיפוחה של מסורת האבות וגם אם ניתן לראות בחצרו של הרב איפרגן תופעות שמתיישבות היטב עם ה'עידן החדש' כמו למשל נוכחות מוגברת של אנשים שאינם נוהגים לקיים תורה ומצוות, אין הרב איפרגן טוען כי הוא מחדש שיטה או מפיץ ברבים שיטה שעד עתה היתה גנוזה בפני הציבור הרחב.

אגף אחר של עיסוק בתורת הקבלה הינם החוגים אשר צמחו או התפשטו החל מחסידויות וותיקות קיימות כגון חב''ד (כולל חוגו של הרב יצחק גינזבורג) וברסלב או מתוך חוגים שהחלו סביב דמויות חדשניות מאוד במחצית הראשונה של המאה העשרים כדוגמת החוגים השונים שהתפשטו החל מהרב אשל''ג או קבלת הרב קוק.

במקרה של חב''ד תורת הגאולה האקטיבית של האדמו''ר האחרון קירב רבים בארץ ובעולם אל לימוד ספר התניא ויתר הספרות החסידית של התנועה. נכון להיום ניתן לחלק את החסידות בין ה''משיחיסטים'' לזרם המרכזי. לחלוקה זו יש נפקא מיניה להדגשים בלימוד התכנים החסידים והקבליים השונים. כצלע שלישית חשוב להזכיר את אחד המפיצים החדשנים ביותר של תורה זו בעיבוד עצמי ניכר והוא הרב יצחק גינזבורג, הפופולרי מאוד בעולם הכיפות הסרוגות בשל הגותו המורכבת והמקורית שמעוררת עיניין רב הרבה מעבר להבטיה הפוליטיים7.

באשר לברסלב, החסידות נטולת האדמו''ר, בשנים האחרונות זכתה לעדנה מחודשת והצטרפות די מסיבית של חוזרים בתשובה שנמשכו אל כתבי רבי נחמן ולאקסטטיות הרוחנית שהחסידות מציעה בין היתר באמצעות פרקטיקט ההתבודדות. בתוך ברסלב ניתן להבחין בחסידות המקורית של טרם החזרה בתשובה ובתוך החסידים החדשים ניתן לציין את תלמידיו של הרב אלעזר שיק וישיבתו ''שובו בנים'' בעיר העתיקה, חוג ה''נ נחמנים'' סביב דמותו של רב ישראל אודסר וחוזרים בתשובה רבים שנוהרים אחר הרב ארז משה דורון.

במחצית הראשונה של המאה העשרים הרב אשל''ג פיתח פרשנות ייחודית וחדשנית לזוהר ולכתבי האר''י הקדוש המכונה ע''י בועז הוס כ'קבלה מודרניסטית' הבנוייה על 'קומוניזם אלטרואיסטי'8 בין ממשיכי דרכו של הרב אשל''ג ניתן לציין את חוג בנו בכורו ברוך אשל''ג ממנו צמחה בשנות ה90 תנועתו של מיכאל לייטמן 'בני ברוך'. אחד מתלמידיו של הרב יהודה אשל''ג היה רבה של ההסתדרות הרב צבי יהודה ברנדויין. בנו הרב אברהם ברנדויין קיים עד לפטירתו לפני כשנתיים חוגי לימוד וחתנו הרב מרדכי שיינברגר יבל''א אף הוא מלמד את שיטת אשל''ג וקבוצה מתלמידיו הקימו את הישוב הגלילי הקבלי 'האור הגנוז'. תלמיד אחר של הרב צבי יהודה ברנדויין הינו פיליפ ברג, (המרכז לחקר הקבלה) ללא ספק המפיץ הגדול ביותר של הקבלה במאה העשרים אך איננו נחשב חלק מהעולם הדתי ועל כן נעסוק בו בפרק הבא.

בקרב הציבור הדתי לאומי ניתן לציין את קבוצות הלימוד סביב הרבנים שג''ר ודרייפוס, את שלל המורים של הדור הרביעי לראי''ה קוק כמו הרב אבינר והרב טאו. בשנים האחרונות, יחד עם העיסוק בשיטה הקבלית החדשנית של הראי''ה וראשוני תלמידיו כגון 'הנזיר' והרב חרל'פ מתפרסמים כתבי יד של הרב קוק בעלי אופי מסטי ואישי מובהקים אשר תואמים את הלך הרוח הפוסטמודרני העכשווי. בנוסף לכך בעשורים האחרונים הוקמו ישיבות כמו עותניאל ורמת גן בהן לימודי הקבלה והחסידות ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב סדר היום הישיבתי. בנוגע לקבלה פרקטית או מופתית ניתן לציין את פעלו של הרב מרדכי אליהו שמלבד היות ממשיך דרכו בפסיקה של ה'בן איש חי', התייחס לקבלה בהוראות למעשה, קיבל גם קהל רחב מאוד אשר ביקש את ברכתו המופתית. ההתארגנות סביב ניר בן ארצי תפסה אף היא תאוצה בשנים האחרונות וניתן לומר שכאן המופת האישי עומד במרכז ללא תשתית לימודית אך ככלל מקומו הלגיטימי בקרב חלק מהציבור הדתי לאומי בעיניי מציין כיוון ומשתלב היטב בתופעת הרוחניזציה שפקדה את הציבור הדתי לאומי.

חשוב לציין כי בכל הזרמים הללו, בקרב הלומדים ניכר אחוז גבוה מאוד של בני הציונות הדתית, דבר המעיד על המקום המרכזי שהעיסוק בקבלה תופס בהדרגתיות בקרב ציבור זה ועל הרלוונטיות שבדיון אודות כניסתם של חומרים קבליים לחמ''ד והגישות השונות לעיניין.

התפתחות העיסוק בקבלה בעת החדשה מחוץ לגבולותיו של העולם הדתי
אם בשנות העשרים של המאה שעברה גרשם שלום יחד עם קבוצה מצומצמת של חוקרים עסקו בחקר הקבלה הרי שכיום ההתעניינות בתחום התפשטה בעולם האקדמי בכללותו חוקרים רבים בארץ ובחו''ל, אצל חוקרים יהודים ושאינם יהודים באקדמיה ומחוצה לה הן בישראל והן בעולם המערבי במסגרות שונות9. הדבר המעניין הוא שלא רק חוקרים של מיסטיקה יהודית עוסקים בתופעת לימוד ויצירות הקבליים אלא חוקרים מדיסציפלינות שונות כגון סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובשנים האחרונות בהרבה מן ההוצאות לאור האקדמיות המובילות במערב פורסמו מחקרים בעניין10. באשר לאקדמיה הישראלית יש חוקרים בתחום הקבלה באוניברסיטה העברית (שהייתה החלוצה בדיסציפלינה), באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת באר שבע. שם, לצורך המחשה, ב26.12.2004 נערך באותה אוניברסיטה כנס לציון חמישים שנה לפטירתו של הרב אשל''ג ביוזמת אוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת בר אילן, המרכז הבינלאומי למחשבת ישראל ומרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה. נכון להיום ישנה סמביוזה מעניינת בדמותם של חוקרים אקדמיים שאף מתרגלים בעצמם שיטות שונות בקבלה ולא מסתפקים בהתבוננות מלומדת בלבד בתופעה כדוגמת תומר פרסיקו מאוניברסיטת תל אביב ואברהם אלקיים מאוניברסיטת בר אילן. באוניברסיטת חיפה מתקיים כל שנה כנס ישראלי לחקר רוחניות עכשווית אשר יחד עם התכנית החדשה באוניברסיטת תל אביב העוסקת בדתות זמננו מסמנים את תשומת הלב האקדמית שתופעת העידן החדש והרוחניות החדשה זוכות לה.

פריחת העיסוק בקבלה הוא חלק בלתי נפרד מהעידן החדש. אחד המפיצים העיקריים של העיסוק בקבלה מחוץ לגבולות העולם הדתי והיהודי הוא ללא ספק 'המרכז לחקר הקבלה' מטעם פיליפ ברג שהיה תלמיד של הרב צבי ברנדוויין ואשר מימש את האספקט האוניברסלי הטמון בתורתו של בעל הסולם. הרב אשל''ג ראה בעם ישראל חלוץ עולמי לקראת עידן של צדק חברתי ורוחניות אך לא פסל את השתתפותם של לא יהודים אשר מקבלים על עצמם את העיקרון של ואהבת לרעך כמוך. תנועתו של ברג זכתה לחשיפה תקשורתית מרובה בעקבות השתתפותה של הזמרת מדונה ושורה ארוכה של סלבריטאי הוליווד נוספים. בארץ, המרכז לחקר הקבלה פועל בעיקר בקרב הציבור הלא דתי. יש ריבוי פסטיבלים בהם מתקיימות סדנאות שרוממות הקבלה בגרונן, בתכניות טלויזיה של הבוקר מופיעות דמויות שונות המציעות ייעוץ המבוסס לדבריהם על חכמת הקבלה.

מחוץ לגבולות הארץ ראוי לציין את שלל התנועות להתחדשות יהודית בארה''ב אשר מתבססות על שילוב של רוחניות עם מחקר אקדמי כמו במקרה של זלמן שחטר שלומי (אשר נפטר ממש בימי כתיבת עבודה זו). בזרמים אלו יש חפיפה חשובה בין חוקרים אקדמאיים למתרגלי שיטות מסטיות ומורים רוחניים.

מחוץ לעולם היהודי ישנו עיסוק לא קטן בסוגיות הקשורות לתכנים קבליים. למשל בעולם הנוצרי הן הקתולי והן הפרוטסטנטי מוזכרות תובנות רוחניות המבוססות על תורת האר''י ונעשה שימוש במושגים כמו הצמצום של האלוקות לצרכיהם התאולוגים הפנימיים11

המאפיינים היחודיים של פריחת העיסוק בקבלה בעידן החדש בכלל ובעולם הדתי בפרט.
בעשורים האחרונים אנו עדים לתופעה כלל עולמית של תפוצה של תכנים ופרקטיקות בעלות אופי מיסטי ורוחני בעולם המערבי ובישראל, בעלת ממדים רחבים מאוד בעשייה התרבותית והחברתית וקבלה את השם 'ניו אייג'' או 'העידן החדש'.

לפי פרופסור עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה הפעילויות והתפיסות הנכללות תחת מטריית העידן החדש כוללות שישה מאפיינים עיקריים, וביניהם: מתן עדיפות להסברים אודות העולם לאלו מתחום מדעי הרוח על פני אלו של המדעים המדוייקים, פנייה לקמאי והאוטנטי, חיפוש אלטרנטיבה לחשיבה הלוגית המערבית, פנייה לעולם הנפש והרגש והכמיהה לעולם הלא ארצי תוך חיפוש משמעות לקיום. אלמוג סובר שמה שמכונה 'הרוחניות החדשה' היא בין היתר תגובה להתפתחות המטרופולין המערבי המנוכר והמנכר, המתועש ומלא המסכות12 שהגיע לדעת חוקרים כמו ג'יל ליפווצקי13 לממדי 'היפר צריכה'

מגמות תרבותיות וחברתיות אלו קשורות בין היתר לדעיכת הנרטיב המודרני אשר שם את מבטחו במדע ובהתקדמות האנושות בעקבותיו. רבות דובר על כך שאנו חיים בעולם פוסט מודרני ותרבות העידן החדש הוא אחד הסממנים המובהקים שלו. ספרים כמו 'שר הטבעות' ו'הארי פוטר' שברו שיאי מכירות. אם נשים לב לכך שלפני 120 שנה ופחות ספרי ז'ול וורן המדעיים העתידניים והמודרניים כאחד משלו בכיפת רבי המכר מקבלים עוד מושג בממדי התפנית הפרדיגמטית שאנו עדים לה.

בכל המדינות המתועשות וישראל בתוכן אנשים בעלי נטיות דתיות נוהרים אחר הרוחניות על סוגיה השונים. אסף ענברי טוען ב1999 כי רק בארה''ב של אותם ימים פועלות כ600 תנועות מיסטיות לא נוצריות וכ900 מיסדרים נוצריים הפועלים מחוץ לממסד הכנסייתי. בסוף סדרת הכתבות שלו בעניין הניו אייג' מסכם ענברי כי ''ישו משתהה במרומיו. הרבי מלובביץ' מתעכב מעבר לפינה'', תחת כל מיני השפעות, בין היתר מזרחיות, המערב הופך לרוחני יותר.

רוחניות פוסטמודרנית זו שונה ממקבילה המודרנית (שהרי תמיד היו בעלי משיכה לרליגיוזי) בכך שמרכז הכובד שלה הינה בממד הפנימי הסובייקטיבי ולא כמו פעם בממד החיצוני האובייקטיבי. תומר פרסיקו14 משתמש בביטוי מאת פול הילאס ולינדה וודהד ומכנה את המגמה הרוחנית העכשווית, את השינוי פרדיגמטי הזה 'המפנה הסובייקטיבי הגדול' של התרבות בת זמננו. מכאן גם נובע שעבור אנשי הרוחניות החדשה בני כל הדתות יש עדיפות או מושם דגש מיוחד על החוויה על פני המסורת, האמת מושגת באמצעות חיפוש פנימי ולא באמצעות הריטואל החיצוני15.

פרסיקו מציין (הניו אייג' כהטמעה ע' 91) שאת המפנה ניתן לזהות בכל האספקטים של העשייה החברתית כמו למשל בשדה החינוך אשר במקום לטפח דמות אחידה של תלמיד משתדל להתמקד בייחודיות ובפיתוח הפוטנציאל האינדיוידואלי של כל אחד. הוא טוען שלא יתכן שהדת בכללותה לא תהיה מושפעת ועל כן סובר שהדתות הממוסדות במשבר בשל כך. מעניין לציין כי מספר המאמינים למעט אירופה המערבית נמצא דווקא בעלייה בעולם כולו אלא שראוי לשאול, למשל בהקשר הישראלי, האם שחיקת מעמדה הציבורי של הרבנות הראשית קשורה למשבר הסטרוקטורה הדתית החיצונית הממוסדת. מפרספקטיבה כזאת ראוי להסתכל על תרבות הניו אייג' על כל רוחב הקשת שלה כביטוי דתי של אותו מפנה סובייקטיבי

הרוחניות החדשה, העידן החדש או הניו אייג' אינן תופעות ישראליות או יהודיות אך לפי עוז אלמוג בישראל בכללותה ובכל מגזר ומגזר היא מקבלת צורה פרטנית ייחודית, מעין תבלין לוקאלי. עם זאת פריחתו של לימוד הקבלה במגזר הדתי עונה על התפתחויות ספציפיות וייחודיות למגזר זה שאינן בהכרח משותפות ליתר החברה הישראלית.

יהונתן גארב טוען כי בהקשר הישראלי הכללי הפריחה של העיסוק במיסטיקה ובלימוד הקבלה קשור לערעור או החלשות ההגמוניה הציונית הקלאסית במרחב הציבורי. יחד עם זאת, פריחת העיסוק בקבלה בעולם הדתי שהוא קהל הלקוחות הטבעי של החמ''ד קשור גם במספר תופעות ייחודיות המקנות מאפיינים פנים מגזריים.

לפי גארב במידה מסויימת תחזיותיו של הראי''ה קוק בדבר דור עתידי שיקום לאחר הבנייה הפיזית של המדינה וידרוש חזרה אל הרוחניות החל להתקיים בשנות השבעים עם גלי החוזרים בתשובה אשר תבעו להעמיק בפן הרוחני של היהדות ולא הסתפקו בביטוייה הפורמלים החיצוניים. בקרב המנהיגים הרוחניים של פריחת העיסוק בקבלה אשר סוחפים אחריהם אלפים מבני הציונות הדתית יש מקום מיוחד לחוזרים בתשובה בעצמם כדוגמת הרב עדין שטיינזלץ, הרב יצחק גינזבורג, הרב ארז משה דורון, הרב פנחס רחלין או הרב דניאל סטבסקי.

חשוב לציין שחלק נכבד ממורי הקבלה הפופולריים ביותר בקרב הצבור הדתי אינם דתיים לאומיים בעצמם, מה שמוביל אותנו למאפיין נוסף של העולם הדתי העכשווי הקשור לעיסוק בסודות התורה והוא הטשטוש בגבולות בין המגזרים בחברה הישראלית בכלל ובין התת מגזרים בצבור הדתי בפרט. הציבור הגדול של חוזרים בתשובה הנמצאים בקשר הדוק עם העולם החילוני יחד עם כמות לא קטנה של דתל''שים הגמישו את התיחום של הגבולות הבין מגזריים. בנוסף, העסוק בקבלה והרוחניות החדשה יצרו תופעות של טשטוש גבולות מעניין ביותר: ספרדים נוהרים לחסידי ברסלב שלפעמים תומכים במפלגת הש''ס הלא חסידית, ח''כ דרעי כעולה לרגל קבוע לאומן, דתיים לאומיים שלומדים אצל רב חב''די כדוגמת הרב גינזבורג. העיסוק בקבלה הביא אשכנזים ללמוד אצל הרב מרדכי אליהו ואף לשמור את הלכות הבן איש חי כדרך להתעלות רוחנית על אף שאינם יוצאי בבל ולא גדלו בתוך מסורת פסיקה זו. התחזקות המסורתיים אף הוסיפה צבעי ביניים משלימים לקשת הרב גונית של האדיקות בשמירת המצוות.

לאורך ההסטוריה היהודית העיסוק בקבלה הלך יד ביד עם הקפדה הלכתית חמורה ביותר, בחלק מהמקרים גדולי הפוסקים כדוגמת הבית יוסף, הרמב''ן והגר''א היו בעצמם מקובלים ובעצם חלק חשוב מספרות הקבלה מורכבת מפרושים לטעמי המצוות. בסוף המאה ה20 ותחילת המאה ה21 בהתייחסות לשמירת מצוות בקרב העוסקים בקבלה בכלל ובצבור הדתי בפרט יש מגמות שונות המשתרעות מהקפדה יתרה ומחמירה ביותר כדוגמת חוג הרב מרדכי אליהו או הרב שפירא מישיבת רמת גן כסמנים מחמירים , חוג הרבנים שג''ר ודרייפוס הממוקמים במיינסטרים הנורמטיבי בעולם הדתי לאומי, עד חוגים ניאו חסידיים ורוחניים אחרים כדוגמת אוהד אזרחי או אברהם זגדון.

כיום העניין בקבלה לא בהכרח הולך ביחד עם הקפדה על מצוות. לא רק דתיים לומדים קבלה ובקרב הדתיים לא רק יחידי הסגולה ולכן הקשת האנושית מגזרית והתנהגותית נורמטיבית בהכרח מתרחבת. אם כי המתח המובנה בין הרוחניות החדשה שתומר פרסיקו רואה כמאפיין מרכזי לתקופתנו טעון ניתוח מורכב יותר. למעשה גבולות הנומיות מחייבים הסתכלות מורכבת כמו במקרה של הרב גינזבורג. לגביו אין חולקים על כך כי מקיים את השולחן הערוך (הרב) אפילו לחומרה, אבל פרשנותו המקורית לתורת החסידות של חב''ד והמסקנות המעשיות שלפעמים נגזרות ממנה לא מתיישבות תמיד עם מאות ואלפי שנים של פסיקה המכבדת את המלכות באשר היא ונמנעת מלהתגרות בגויים משום דרכי שלום וכו'. במקרה של אוהד אזרחי האנטי נומיות ברורה יותר היות וקשורה לתחום האישות ולמעשה מאז אותו הראיון שהעניק ל'כל העיר' בו פרש את משנתו הרוחנית - מינית איננו נחשב לחלק מהעולם הדתי. אמנם, היות והגבולות הבין מגזריים ותת מגזריים טושטשו, ההשפעות בכל אופן קיימות.

עוד מאפיין עכשווי של העיסוק בקבלה בצבור הדתי הוא החלחול אל המוסדות הפורמליים והלחץ לשינוי הקוריקולום. אם בחינוך הממלכתי הכללי העיסוק ברוח או בדת יכול להתפס כאקסטרה קוריקולרי הרי שבמקרה של המגזר הדתי אלה ניצבים במרכז העשייה, השאיפה החינוכית והיא היא בעצם סיבת הבידול. לכן מגמות ההתרחבות של העיסוק בקבלה ובמיסטיקה בצבור הדתי צפוי ומתבקש שיקבל ביטוי פורמלי יותר בסילבוס של הישיבות האולפנות ובתי הספר. מגמה זו מוסברת על ידי תהליכי עומק שונים הפוקדים את החברה הדתית וזוכה לתגובות מגוונות מצד הוגים ומחנכים שונים. אלו ואלו יהיו במוקד של הסעיף הבא.

ההתפשטות בעיסוק בקבלה בחמ''ד: בעד ונגד
להתפשטות בעיסוק בקבלה ובמיסטיקה בחינוך הממלכתי דתי יש מספר סיבות שמתנקזות לידי תופעה מורגשת ומובחנת ואשר לה תומכים ומבקרים בעת ובעונה אחת.

הסיבה הראשונה נעוצה בצימאון שחש הדור הצעיר והלא כ''כ צעיר בימינו בכל הנוגע לרוחניות. לפי אלחנן ניר16 נכון לשנת 2005 בכל רגע נתון ישנם בין 50 ל60 אלף ישראלים בהודו כאשר חלק מתוכם הינם בני החינוך הדתי, כיפות סרוגות. מה יש שם שאין כאן? לדידו, בהודו ניתנים תנאים ייחודיים לטיפוח הרוחניות כגון זמן איטי יותר, פנאי לשאלות אחרות, מוכנות נפשית או השראה מיוחדת שהמקום מעניק למבקר. חלק מן התרמילאים הישראליים וביניהם בוגרי החמ''ד כוללים בסיורם ביקור בסדנאות מדיטציות ובאשרמים. הצורך ברוחניות שניתן לחוות אותה מסביר את הנהירה למקום.

אחת העדויות המעניינות ביותר בספר הנ''ל היא זו של הרב דורי הנמן, ר''ם בישיבת הסדר 'בינות' ברעננה אשר הגיע להודו כמבוגר ומחנך בעצת תלמידיו הצעירים. אחת מתובנותיו המעניינות היא כי העולם המערבי הדביר את העבודה זרה אך באותה נשימה הפך את אמונתנו המונוטאיסטית לקרה יותר, שכלית יותר ופחות מחייה את האדם. לטענתו, החוויה ההודית הכוללת איך לא היחשפות לפאגניזם וכו' קרבה אותו אל עולם הסוד והקבלה.17כיום, לאחר הטיול והשהיה בעצם מסע, הוא מעיד על עצמו שרואה את תלמידיו בישיבה ''שותפים למסע... אל מעבר לפשטני ולחיצוני, אל מה שמעבר לעולם''18

היובש, הקרירות והעדר החיות עליהם קובל הרב הנמן הן אלה שבין היתר דחפו את הרב זלמן שחטר, אחד משני השליחים הראשונים של האדמו''ר השישי (אכן, לפני האחרון) מליובביץ' יחד עם דמות מוכרת מאוד של הרב שלמה קרליבך אל מחוץ לכתלי האורתודוכסיה. הרב קרליבך הרגיש שבתי הכנסת אפילו במילואם הינם ריקים ופנה אל דרך ייחודית בתוך האורתודוכסיה, לא כן שחטר19 אשר חתר לחוויה הרוחנית ונפתח אל עולמם של זרמים לא יהודיים וייסד את תנועת ההתחדשות היהודית.

אברהם אלקיים20 טוען כי הטקסט של סידור התפילה מת ואיננו רלוונטי לאדם המודרני. לדידו החיפוש אחר מנייני קרליבך הינו ניסיון לא מוצלח להחזיר משמעות לאותיות התפילה. בעיניו ''הגוף יורש את מקום הטקסט''.

הרב אריה קפלן, אחד מגדולי המפיצים האורתודוכסים של הקבלה והמדיטציה היהודית מנמק את החלטתו לכתוב ולהרצות בנושא בכך שלטענתו יהודים הינם אנשים בעלי רגישות רוחנית מיוחדת ורבים מהם סוברים שאין ליהדות מה להציע להם בנידון. הוא טוען כי בחלק מהכיתות המסטיות המושפעות מתורות מזרחיות הפועלות בארה''ב כ75 % מן החברים הינם ממוצא יהודי21. כיום תופעת היהודי הבודהיסטי הפכה לנפוצה ביותר בארה''ב בתחילת המאה ה21, בני הציונות הדתית כאזרחי המערב חיים גם במציאות הזו ועל כן זה אך טבעי שחלק מהמוסדות משנים קוריקולום ומוסיפים קבלה וחסידות ללו''ז הלימודי במגמה להתמודד מזוית יהודית עם השאלות העמוקות ביותר הנלקחות מעולם התיאוסופיה והפרקטיקה המיסטית.

בעיניי ישנו תנא דמסייע מעניין ביותר להכנסת תכנים קבליים לתכניות הלימודים בחמ''ד בדמותו של המחנך והחוקר שרגא בר און.22 הוא קובל על כך שהסילבוס הקיים של מקצועות הקודש בחמ''ד הוא בלתי מספיק, הוא מדבר על קיפאון רוחני (לא פחות) עקב הצנזורה העצמית בקשר לתכנים המעקר אותם מכל עיניין עבור התלמיד. הוא סובר כי ישנו אתגר הפנימי והוא מניעת עזיבתם של כוחות ביקורתיים, חושבים ומעמיקים על מנת שהחברה הדתית לא תישאר קפואה ומיושנת.

לדעתו הסיבה לכך היא שהחינוך הדתי קופא על שמריו עקב פחד מן החילון והופך שמרני ודל רוחנית. הוא לא מתייחס ללימודי קודש אבל מצביע על הצורך האקוטי של החמ''ד להחיות את מקצועות היהדות. יתכן והקבלה והחסידות הינן בהחלט אופציה רלוונטית בנושא, עונות על הצורך או הצימאון שעולה מן השטח ומסוגלים לשמר בתוך החברה הדתית ובתוך החמ''ד את אותם הכוחות האיכותיים או הרוחניים הנוהרים אחר הנשגב.

משה הלינגר23 עוד בשנת 2000 תיאר מצב שבו המשיכה אל הרוחניות החדשה גורמת להחלשות של הישיבות התיכוניות, ישיבות ההסדר ולכך שבמכינות הקדם צבאיות חלק מהתלמידים מסרבים ללמוד גמרא בדרך ישיבתית קלאסית. הוא מבין שבעולם שבו שולט החבקו''ק (ראשי תיבות של חב''ד, ברסלב, קוק וקרליבך) דרושה התייחסות חדשה ומשוחרת היות והמגמה הרוחנית העכשווית מציבה אתגרים בפני הציונות הדתית.

אחד המוסדות אשר הרים את כפפת האתגר הרוחני הפוסט מודרני הוא בית המדרש להתחדשות יהודית שליד הישיבה "מקור חיים" בגוש עציון ואשר הוקם על ידי תלמידיהם של הרבנים שג''ר ודריפוס. לפי הרב שג''ר הפנמת הערעור הפוסטמודרני היתה כרוכה בניתוק לימוד התורה מהדרך המערבית הרציונלית והמודרנית. הפנמה זו הכשירה את הדרך לצמיחתן של דרכים חדשות של לימוד ותלמידיו מנסים ליישם תובנה זו בבית המדרש הנ''ל הפועל כמכון להשתלמות מחנכים ולא כמסגרת ישיבתית רגילה24.

סמדר שרלו מבינה כי הרוחניות החדשה משפיעה ותשפיעה על צורת לימוד התורה ולשם כך חקרה את המוסד ואף הפכה מספר ימים לאחת התלמידות ומתארת את תכנית הלימודים החדשנית25. התכנים כוללים חסידות וקבלה יחד עם תלמוד ומדרש אך הכל שונה, החל מדרך הישיבה במעגל דרך שיטות אינטרקציה הלקוחות מעולם הנחיית הקבוצות ולימוד דיאלוגי שמחייב להתייחס לזולת ולטקסט. בבית המדרש להתחדשות חשוב מאוד 'מה הטקסט אומר לי' 'מה גורם לי להרגיש' ו'איפה זה פוגש אותי'. הדגש על כך שהלימוד יכלול חוויה רבת ממדים היא תשובה חשובה מאוד יחד עם החתירה לעמקות מחשבתית ואף מיסטית היות והלימוד כולל תרגילי מדיטציה שונים.

התלמידים של בית המדרש להתחדשות רואים בעצמם סוכני שינוי26 וינסו להפיץ את השיטה המתפתחת. יש עוד מוסדות בהם מושם דגש על לימודי הקבלה והחסידות כדוגמת ישיבת ההסדר 'רמת גן' או ישיבת ההסדר 'עתניאל' והמגמה נראית כמתפשטת והולכת.

התופעה כנראה מתרחבת עד כדי כך שמחנכים מסוייימים הרימו גבה לנוכח המגמות של נטישת הלימוד הקלאסי של גמרא בחלק מהמוסדות של החמ''ד. אחד מהם הינו הרב אמנון בזק אשר סובר כי אמנם תופעת הרוחניות החדשה הינה מבורכת כגון מנייני קרליבך והעיסוק המוגבר בקבלה וחסידות היות והיא יוצרת חידוש וחיות בעבודת ה' וגם מתמודדת עם תופעה של יובש מסוים בלימוד התורה במוסדות מסויימים בהם התלמידים לא הוכשרו מספיק בממדים הנפשיים והרגשיים. מאידך הוא מסתייג מתופעות אחרות שמלוות את המגמה הרוחנית החדשה כגון הסטת לימוד הגמרא ממוקד בית המדרש תוך חיפוש משמעות רוחנית בחומר התלמודי שכן החומר החדש הנלמד בא על חשבון ההתעמקות בסוגיה בעיון תוך חקירת ראשונים ואחרונים27. הרב בזק מסביר את חלק מן ההעדפה את החסידות על פני הלימוד הישיבתי הקלאסי בכך שדורש פחות מאמץ מן התלמיד. הוא מפחד כי עבודת ה' המושתתת על ריגושים לא תאריך ימים היות ועוצמת הריגוש, כל ריגוש, נוטה להשחק לאורך הזמן. עוד תופעה שמדאיגה אותו הינה השימוש ההולך וגובר בקמיעות, סגולות, ביקור תדיר בקברי צדיקים והפיכת פרקטיקות השייכות לדתיות העממית למרכז ועיקר תוך זניחת הקיום התקין של המצוות לפי ההלכה המקובלת. נראה מתאים לצרף כאן את דאגתו של משה הלינגר בקשר לשמירה והמשכיותה של החשיבה הרציונאלית בעולם הדתי לאומי לאור מגמת הרוחניזציה.28

הרב בזק מתייחס לתופעת הרוחניות החדשה וחדירתה אל תוך העולם הדתי ציוני כמהפכה, האמנם?

התפשטות לימודי הקבלה בחמ''ד: רציפות, תחייה או מהפכה?
לפי יהודה ברנדס במאמרו ''חדשים גם ישנים''29 שאלת היחס בין הישן לחדש עומדת במרכזו של כל דיון אידאולוגי המתקיים בתוך הציונות הדתית. הסיבה לכך נגזרת מן העובדה שאנשים דתיים אמורים להיות ממשיכי דרכה של דרך ישראל סבא מחד אך להתאימה לאתגרי הדור מאידך. ''הישן מייצג את המסורתי'' ואילו החדש מייצג תופעה חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן.

אליבא דברנדס, בהגיעה סוגייה חדשה או תופעה חדשה אל מרחב הציונות הדתית ולכל החברות בעת החדשה, ישנם שלושה דגמים מובחנים של התייחסות או שלוש תודעות המהוות כלי תפיסה והתמודדות: רציפות, תחייה ומהפכה.

תודעת רציפות עניינה לעגן את החדש בישן וכך מחברת את הדור הצעיר החי את השינוי המסויים אל השרשרת הארוכה של המורשת היהודית. החדש נתפס כהמשך של הישן וכדבר שתמיד התקיים גם במחיר של העלמת עין מין החידוש.

תודעת התחיה מצדיקה את החדש מבלי לטעון כנגד הישן, רואה את עצמה המשך של המסורת אך מחדשת את העיסוק בערך או נורמה שעל אף שהייתה קיימת נדחתה לקרן זוית לאורך פרק זמן מסויים וכעת הגיע הזמן לרענון. החסרון של השקפה זו לפי ברנדס טמון בכך שעלולים לטייח פערים בין התקופות.

תודעת המהפכה רואה פגם הטעון תיקון במצב הישן או במקובל מקדמת דנא. מצד אחד תודעת תיקון העוול משחררת הרבה מאוד כוחות ויוצרת להט, פעלתנות ואחריות כבדה על כתפי המהפכנים. מאידך הביקורת הנוקבת על הישן עלולה להחליש את המחוייבות למסורת ולהוביל לעזיבת הדת.

בבואנו להחיל את מסגרת החשיבה הזו על תופעת הפריחה של לימודי הקבלה בחינוך הממלכתי דתי יש לנו ישן וחדש מובחנים, הישן הוא הקורפוס הקבלי אשר ראשיתו בשחר ימי האומה והמשכו עד ימינו אנו על המקובלים שנזכרו לעיל ואחרים שלא הוכלו בסקירה מפאת קוצר היריעה. החדש הוא הפופולריזציה של העיסוק בחומרים שעד לא מזמן היו שמורים ליחידי סגולה והן ההתעניינות המסיבית של בני העולם הפוסטמודרני בכלל ובני הדור הזה של הציונות הדתית בפרט במיסטיקה וחיבור בלתי אמצעי אל החוויה האלוקית או הטרסצנדנטית.

הרב בזק רואה במגמות הרוחניות החדשות בציונות הדתית ''מהפכה של ממש'' אשר לה אספקטים שליליים לצד המעלות של תוספת ההתלהבות בעבודת ה'. עצם זה שבבית מדרש מרכז הלימוד או מרכז העניין הלימודי מוסט מלימודי הגמרא ללימודי קבלה או חסידות מתואר כשינוי דרסטי של סדרי בראשית. לפי מילון בן שושן מילים נרדפות ל'מהפכה' הינן 'הריסה' ו'החרבה'. משתמע מכך כי הרב בזק חרד לכך שעולם התורה הישיבתי הקלאסי על שלל סוגיותיו, שהוא לדעת לוינס הקתדרלה הטקסטואלית המפוארת שבנתה היהדות30 ייעלם ייהרס או ייחרב. הרוחניות החדשה בעולם הדתי מכילה אלמנטים אנומיים ואנטי נומים אשר לא באים לידי ביטוי בכל מקום אשר משגשגים בו לימודי הקבלה, אין דין ישיבת רמת גן כדין ה'ישיבשרם' של אוהד אזרחי אך לפי גארב הנטייה אורבת31בפתח.

לכן, גם אם אפשר להבין את מקור הסתייגותו של הרב בזק לא ניתן להתחמק מן העובדה שהעיסוק בקבלה ובסוד היה מרכזי ביותר לא רק אצל גדולי ישראל ברוב הזמנים מאז גרוש ספרד בכלל אלא אצל דמויות מכוננות של מה שיקבל מאוחר יותר את השם הדתיות הלאומית והם הרב קוק, הנזיר והרב חרל''פ. תורת הגאולה של הרב קוק יונקת עמוק הן בתכנים והן בשפה מעולם הקבלה והחסידות. הרב קוק כמו הרב אשל''ג פיתח שיטה חדשנית בקבלה בתחילת המאה העשרים. לאור זאת, העיסוק בקבלה ובחסידות בישיבה או במוסד חינוכי השייך לציונות הדתית נראית כטבעית ביותר ולכן הלינגר קובע כי המשיכה אל הסוד ''מבטאת המשך וחידוש כאחד''32. לדידו הקבלה עומדת בבסיס רוב הזרמים הרוחניים המשמעותיים מאז גירוש ספרד. אין רציפות גדולה מעיסוק בקבלה אצל מי שרואה את עצמו כתלמיד של הרב קוק. ההשגה של הלינגר וסיבת הצעתו לראות בתופעת הרוחניות העכשווית גם כ'חידוש' נעוצה בכך שהמשיכה אל הסוד קשורה בעולם הפוסט מודרני ומשיכתו אל קסם המזרח.33

הוא מזהה בתופעה סכנת ''הריסה של מסגרות חשיבה רציונליות'', הריסה עניינה מהפכה. יתכן ושתי המגמות של רציפות ומהפכה מתקיימות במקביל או מהוות צירים אליהם כל פרקטיקה קונקרטית בכל מוסד לימודי נקודתי יכולים להתקרב. אם בעוד כמה שנים ישיבה או מוסד של החמ''ד ממוצעים יחלו את יום הלימודים שלהם במדיטציה או דינמיקה הלקוחה מתורת הנחיית הקבוצות ולאחר מכן יקדישו חצי מהזמן ללימוד פרק מספר הזוהר או כתבי האר''י נדע בודאות שעברה על המגזר מהפכה, ששיטת הלימוד השתנתה ללא הכר עד כי נוכל לקבוע כי שיטת הלימוד הקלאסית הוחלפה וזו תהיה בהחלט מהפכה. מדובר במהפכה כי השינוי בשיטת הלימוד משמעה שפעם הלימוד לא היה שלם דיו והיה בו פגם או חסרון שדור זה בא והשלים או תיקן.

בהסתכלנו על התופעה ישנה גם אופציה שלישית והיא של תחייה, זאת אומרת, הקניית חיוניות מחודשת לחומרים שהיו בעבר מונחים בקרן זוית. אביעזר כהן34 מתמודד עם תופעת המתפללים הרבים המתוסכלים עקב היובש הרוחני שבתפילה הממוסדת ומאמצים לעצמם פרקטיקות מדיטטיביות מזרחיות. הוא מנסה להראות כי אצל המגיד ממזריטש ישנן מדיטציות שמזכירות בדרך זו או אחרת את התובנות הבודהיסטיות. הוא גם סובר שהחשיפה אל העולם הבודהיסטי יוצר תפילה יהודית מסוג חדש, תפילה שמזכירה את זו של המגיד. זאת אומרת, המגמה הרוחנית העכשווית אשר לא נרתעת מאימוץ פרקטיקות או קבלת השראה מדיסציפלינות קבליות ומזרחיות כאחד מכילה אלמנטים רסטורטיבים היות וחומרים קבליים קלאסיים שמכל מיני סיבות נותרו שוליים זמן מה מוזמנים שוב למלא חלק מרכזי בחיינו ועל ידי זה ליצור תחיה רוחנית שתוביל ל'התחדשות יהודית'.עם זאת לחשוב שמדיטציה מזרחית פרושה תחיה של פרקטיקה חסידית מתעלמת באופן בוטה מן ההבדלים העמוקים הקיימים בין תפיסות העולם הבודהיסטית והחסידית וכביכול הולכת אחרי הדימיון החלקי בנושאים מסויימים בין שתי האסכולות.

נראה כי שלושת האפשרויות: רציפות, תחייה ומהפכה, דרות בכפיפה אחת וכל יהודי או כל מוסד השייך לחמ''ד, עת מאמץ לסילבוס הלימודי תכנים קבליים וחסידיים, הדרך בה הוא עושה זאת מקרבת אותו יותר לאחת מן האופציות הנ''ל. כמו שמסכם ברנדס, יש אחריות על מעצבי תוכניות הלימודים בחמ''ד להיות מודעים לפרספקטיבות השונות ולמצוא את התמהיל הנכון בין חידוש לשימור הישן המתאים ביותר לתלמידים ולאפשר להם לבחור לעצמם את הנוסחה המאוזנת המתאימה ביותר לכל אחד ואחד בין הישן המתחדש והחדש המתקדש.


בבליוגרפיה
אלמוג עוז, 'ניו אייג' בישראל, מדוע נעשינו ''רוחנים''?', הרצאה מסכמת של הכנס הישראלי השני לחקר הרוחניות העכשווית באוניברסיטת חיפה (2010). http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30039
בזק אמנון, הסכנות שבמגמות החסידות בציונות הדתית, דעות גליון ,54 נובמבר 2011
בר און שרגא, העצמות היבשות , קיפאון רוחני בחינוך הדתי. דעות גיליון 42 מאי 2009
ברנדס יהודה, 'חדשים גם ישנים', בטאון 'במחשבה תחילה', רשת אמי''ת תש''ע.
גארב יהונתן, 'הטשטוש מתחיל בתוכי', ארץ אחרת גליון 26 ע' 30-34
גארב יהונתן, 'יחידי הסגלות יהיו לעדרים, עיונים בקבלת המאה העשרים', מכון שלום הרטמן והוצאת כרמל, ירושלים 2005.
הוס בועז, קומוניזם אלטרואיסטי: הקבלה המודרניסטית של הרב אשלג, עיונים בתקומת ישראל כך 16 (2006), ע' 109-130.
הלינגר משה, 'התנועה הציונית דתית בפתח המאה ה21: בין גסיסה לבין תחייה אפשרית', אקדמות י' ספטמבר 2000 ע' 7-63..
וקסלר פיליפ, 'המהפכה הרוחנית צומחת מלמטה', ארץ אחרת גליון 26, ינואר פברואר 2005, ע' 26-29.
כהן אביעזר, התפילה הבודהיסטית של המגיד, דעות גיליון 65, אפריל מאי 2014, ע' 33-42
ניר אלחנן, 'מהודו ועד כאן', הוגים ישראלים כותבים על הודו והיהדות שלהם', הוצאת ראובן מס, ירושלים 2006.
ענברי אסף, 'סוף עונת החילונים', פורסם במוסף הארץ בג' חלקים 10,17 ו24 בספטמבר 1999.
פרסיקו תומר, ניאו חסידות והמתח המובנה בין הרוחניות העכשווית להלכה', דעות גיליון 54 נובמבר 2011.
שלג יאיר, 'הדתיים החדשים, מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל', כתר הוצאה לאור, ירושלים 2000.
שרלו סמדר, 'מישהו הזיז את התורה שלי' לימוד תורה ותרבות העולם החדש' אקדמות כט' שבט תשע''ד ע' 7-36.
Huss Boaz (2007)"The New Age of Kabbalah and Postmodern Spitrituality", Journal of Modern Jewish Studies 6:2 107-125.
Huss Boaz (2011), Contemporary Kabbalah and its Challenge to the Academic Study of Jewish Mysticism, article in "Kabbalah and Contemporary Spiritual Revival" ed. By Boaz Huss, Ben Gurion University Press, 2011.
Kaplan Aryeh, "Jewish Meditation, a Practical Guide", Schocken Books, NY 1995.
Levinas Emmanuel, "Dif?cil Libertad, Ensayos sobre el Juda?smo", Editorial Lilmod Buenos Aires 2004.
Lipovetsky Gilles, "El imperio de lo ef?mero. La moda y su destino en las sociedades modernas", ed. Anagrama, Barcelona 1990.
Moltmann J?rgen, "The Trinity and the Kingdom", ed. by Fortress Press, Minneapolis 1993
Scholem Gershom G., "Las Grandes Tendencias de la M?stica Jud?a", ed. Fondo de Cultura Econ?mica, Buenos Aires 1993.


1 תרגום הכותרת של יהונתן גארב לMajor Trends in Jewish Mysticism אשר למיטב ידיעתי טרם תורגם לשפה העברית.
2 G. Scholem, Las Grandes Tendencias de la M?stica Jud?a, New York 1941 p34 בתרגום של גארב
3 בעצם, הוא ואנשי חוגו סברו כי לא נוצרו שיטות חדשות מאז המאה ה18, ראה בועז הוס: קומוניזם אלטרואיסטי, הקבלה המודרניסטית של הרב אשלג, עיונים בתקומת ישראל 16, ע' 109
4 Huss Boaz, The New Age of Kabbalah, Journal of Modern Jewish Studies, vol 6 p. 109-109
5 דניאל רייזר טוען כי הנחת המחקר בדבר התנוונות של החסידות בתחילת המאה העשרים אינה נכונה. ראה ''חסידות המאה ה XX וניצני הניאו חסידות'' תורה ועבודה גליון 54 נובמבר 2011
6 שם ע' 283.
7 ראה מאמרו של ברוך כהנא 'מלכותו של איש הפלא' על הניאו חסידות שבהגותו של הרב גינזבורג, ארץ אחרת גליון 70 דיון 02.
8 הוס, קומוניזם אלטרואיסטי, ע' 109.
9 ראה ראיון שערך אלי אשד ליהונתן גארב בבלוג שלו ובו החוקר נדרש למצב חקר הקבלה כיום http://no666.wordpress.com/2005/10/07/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94

10 בועז הוס במאמרו Contemporary Kabbalah and its Challenge to the Academic Study of Jewish Mysticism מביא בע' 358רשימה של ספרים ומאמרים שיצאו לאור בארץ ובחו''ל ומתעסקים בקבלה בת זמננו. חלק מהספרים פורסמו באוקספורד, קיימברידג' מלבד הז'ורנלים המקובלים ללימודי יהדות.
11 ראה למשל Jurgen Moltmann: The Trinity and the Kingdom, p. 108
12 אלמוג עוז, 'ניו אייג' בישראל, מדוע נעשינו ''רוחנים''?', הרצאה מסכמת של הכנס הישראלי השני לחקר הרוחניות העכשווית באוניברסיטת חיפה (2010). http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30039
13 Gilles Lipovetsky (1990), "El imperio de lo ef?mero: La moda y su destino en las sociedades modernas"
14 תומר פרסיקו, בדרכי נועם: הניו אייג' כהטמעה של אתוס נוצרי נבואי ביהדות בת זמננו, אקדמות כ''ד, ניסן תש''ע עמודים 72-96
15 פרסיקו תומר, ניאו חסידות והמתח המובנה בין הרוחניות העכשווית להלכה', דעות גיליון 54 נובמבר 2011
16 ניר אלחנן, מהודו ועד כאן: הוגים ישראלים כותבים על הודו והיהדות שלהם, 2006 עמוד אחורי
17 שם ע' 86
18 שם ע' 87
19 פרסיקו תומר, בלוג לולאת הא-ל, כותונת פסים צבעונית - לזכרו של ר' זלמן שחטר-שלומי.
20 ארץ אחרת, גיליון 26 ינואר פברואר 2005 ע'48
21 Kaplan Aryeh, Jewish Meditation: a Practical Guide.1995 Pp.vii-x
22 בר און שרגא, העצמות היבשות, קיפאון רוחני בחינוך הדתי. דעות גיליון 42 מאי 2009.
23 הלינגר משה, התנועה הציונית דתית בפתח המאה ה21, אקדמות י' ספטמבר 2000 ע' 26
24 שרלו סמדר, מי הזיז את התורה שלי, אקדמות כ''ט שבט תשע''ד ע' 11
25 שם ע' 7
26 שם ע' 10
27 בזק אמנון, הסכנות שבמגמות החסידות בציונות הדתית, דעות גיליון 54 נובמבר 2011
28 הלינגר משה, שם ע' 31.
29 ברנדס יהודה, בטאון במחשבה תחילה, רשת אמי''ת תש''ע
30 Levinas Emmanuel, Dif?cil Libertad, 2004 p. 258
31 גארב, שם ע' 189
32 הלינגר משה שם ע' 30
33 שם, שם.
34 כהן אביעזר, התפילה הבודהיסטית של המגיד, דעות גיליון 65 ע' 33-42.