אתר דעת חברי המערכת צור קשר
ביקורת ספרים
דבר המערכת
דרכי חינוך
הוראת תורה שבעל פה
הוראת תנ"ך
חינוך בעידן טכנולוגי
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
מחקרים
מחשבת ישראל
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מן המקורות
ספרות
ספרים חדשים
עבודות תלמידים
ענייני לשון
פיוט
פסיכולוגיה
פרשיות במקרא
שירים
תורה שבעל פה
תמונות וצילומים
תפוצות ישראל
לדף ראשי לתוכן הגיליון

התם וארבעת הבנים
על דרכים שונות לדבקות בה', לאור ספרו של הרב חיים סבתו "כעפעפי שחר"

ישראל כץ

גיליון מס' 13 - תשע"ז - 2016/17

א. הקדמה
במאמר זה ברצוני לעסוק בכמה עקרונות חינוכיים העולים מתוך עיון בספרו של הרב חיים סבתו, "כעפעפי שחר". דברים רבים נכתבו על הספר ופשרו1 ואין בכוונתי לעסוק בהן אלא להציג את נקודת מבט שלי. כבוגר ישיבת ברכת משה ותלמיד של הרב סבתו, קל להבין שקריאתי את הספר היא כתלמיד המקשיב לרבו. עם זאת, מצאתי לאופן קריאה זה עוד כמה תימוכין כפי שאפרט.
הרב סבתו פותח את ספריו בדרך כלל בהקדמה בעלת חשיבות. הדבר נכון גם בספרנו. כותרת ההקדמה היא הפסוק ממשלי "תמת ישרים תנחם".2 פסוק זה במשלי משמש גם בספר עצמו כדי לתאר את עזרא ועוד בו בבואנו לבאר את תמימותו של עזרא. ובהמשך מספר לנו הרב על מהות המעשה שהוא הולך לספר :
"דודי זקני מנקיי הדעת בירושלים היה. פעמים הרבה ישבתי לפניו וחבילות של שאלות בידי. בנפש סוערה הייתי מביא לפניו שאלות באורחות חיים ובהנהגת העולם. והוא היה משיב במתינות: אספר לך מעשה באחד מבני ירושלים. כשגמר את המעשה, חייך ושתק. מתוך המעשה נפתרה שאלתי".
ניתן לראות שהמעשה המסופר כאן מכוון ללמד אותנו "אורחות חיים והנהגת עולם" ואנסה להקשיב לו בדרך זו.
גם הרב יהודה עמיטל זצ"ל קרא את הספר כמורה דרך וכמקור להשראה חינוכית. ובשיחת טלפון לרב סבתו ברך אותו על הספר :
"חשוב לי שתדע אני חסיד של הספר ושל עזרא סימן טוב. כבר שנים אני מחפש את התמימות הזאת בעבודת ה'...הלוואי ויכולתי לחנך לתמימות הזאת. היא כבר אבדה מן העולם. אצלכם הספרדים היא עדיין נמצאת"3

מפתח חשוב נוסף להבנת הספר שמעתי מהרב סבתו עצמו. הרב הרצה בפני קהל של מורים והסביר שם מעט על מקורות ההשראה של הספר.4 הרב רואה בספר תהילים מקור חשוב להשראה לחיבור הספר והסביר שתהילים מייצג יצירה אומנותית שנועדה לגעת בנפשו של האדם. דוד המלך מבקש שספר תהילים יהיה חשוב לפני ה' כמו נגעים ואהלות.5 הרב סבתו מסביר שהכוונה היא שגם מתוך עיסוק בספר תהילים שהוא אב טיפוס ליצירה אומנותית, יוכל האדם להתקרב לעמידה לפני ה, כפי שלימוד תורה מביא אותו לשם. הרב סבתו אף מעיד שיצירתו עוסקת במתח הזה בין תורה לבין אמנות ואחד הפרקים בספר מוקדש כולו לעימות זה בין עזרא הקורא בתהילים לבין משה דוד הלומד תורה.6 לדברי הרב הספר הזה עוסק רבות במתח הזה בין הלמדנות והאמנות המיוצגים על ידי משה דוד החכם ורחמים הכנר. לאור דברים אלו אנסה בהמשך להסביר מעט יותר על מקומם של התורה והאמנות בהבאת האדם לעמידה לפני ה'.
הרב סבתו עצמו מציג את גיבוריו כארבעה חברים, וביניהם עזרא התמים, מה שמעורר אסוציאציה לארבעת הבנים של ההגדה.
" ארבעה ילדים היינו שם. יהודה טוויל הדוקטור, משה דוד האברך, רחמים כליפה המנגן, ואני"7

בין הבנים של הספר הזה התמים הוא העיקרי והמעשה נסוב סביבו. האחרים מלווים אותו ומתעמתים איתו ומשלימים אתו. משום כך אפתח בהצגת עזרא והנהגותיו והשקפותיו, ואחר כך אציג את יתר ה"בנים" ומה ניתן ללמוד מהם. לכל הבנים יש קשרים עם עזרא ועבורם הוא מהווה עבורם נקודת התייחסות ולעיתים מקור להשראה והתקדמות. מתוך עיון זה עולה מסכת של שלמה של הנהגה והשקפה עליה נעמוד וגם התייחסות חדשה למזיגה הראויה בין תורה ובין אמנות.
בספר עולות עוד כמה דמויות ולא לכל אחת נקדיש עיון אך כן נזדקק לסיום לדמותו של החסיד שעולה מדי פעם ומעוררת את עזרא לתגובה והתייחסות.

ב. תמים – עזרא סימן טוב
דמותו של עזרה מוצגת בשני רבדים. הרובד הראשון עוסק בהנהגותיו, הרובד השני עוסק ביסודות הנפשיים המובילים את עזרא בחייו.
הפרקים הראשונים בספר עוסקים בהצגת הנהגותיו של עזרא בימי חול ובשבת (פרק א וג) בפרק ד מתואר יחסו למצוות ולמועדים. בפרק זה אנו מתוודעים גם לעולמו הפנימי של עזרא. עזרא מוצג כאדם שכל הליכותיו מכוונות בדרך התורה והמצוות כפי שמוכר לכל מעיין בספרות ההלכה.
עזרא עוסק בשאלה, האם הוא ראוי להניח תפילין של רבנו תם, מעלה שמתאימה לחסידים. עזרא בודק האם יכול לומר על עצמו שהוא חסיד:
"מתפלל הוא בכוונה בהנץ החמה כשאר יחידי הקהל...,קובע עיתים לתורה ולמד חוק לישראל אחר התפילה כמנהג רוב אנשי המניין, יוצא למלאכתו ונושא ונותן באמונה, מפרנס את משפחתו בכבוד כדרך העולם, אוהב את אשתו כגופה , שמח במצוות ומדקדק בהן ככל ישראל הכשרים, לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה, צדקה נותן כפי מידתו, מפייס את האומללים בדברים, שמח ומשמח בהכנסת כלה יתומה וגומל חסד של אמת עם מת מצווה, הולך לשמוע דרשות החכם בשבת, מצפה תמיד לישועתן של ישראל שתבוא...אבל כך נוהג כל אדם בישראל..." .8

דומה שאין צורך להוסיף על תיאור מופלא שכזה והרב סבתו עוטף אותו גם בנימה של תמימות במובן של נאיביות או חוסר יכולת להכיר במציאות כפי שהיא. תמימות כזו לרוב לא תחשב מעלה ואין זה המאפיין העיקרי של התמים שלנו אך קורטוב של תמימות כזו כנראה גם חשוב.
בענין יחסו למצוות מתאר לנו הרב סבתו כך :
"מעולם לא הבין מה שאמרו חכמים מצוות לאו ליהנות ניתנו...הוא דווקא היה נהנה מהם הנאה מרובה...זמן רב לפני החג היה ליבו הומה, אימתי תגיע לידי אותה מצווה ואקימנה"
ננסה לעיין בבסיס הנפשי להליכותיו של עזרא. הרב סבתו מספר על שיחה ששמע פעם מדרשן והיא מהווה אחד הבסיסים להבנת התמימות.9 הרב שיבץ רעיון זה בספרו בשם הרב פינטו בדרשה לכבוד עזרא במסיבת הכרת שלו, מסיבה להגיעו לגיל 60. הרב מבאר מהי המעלה בהיות האדם תם ועוסק בדברי רשי המסביר שאיש תם הוא מי שאינו חריף לרמות. לא סתם אינו חריף, אלא לרמאות אינו חריף.10
"העולם סבורים שתם הוא מי שאינו חריף וטועים הם. באמת, עבודה גדולה היא למי שחריף להיות תם בדרכיו ותם בעבודתו".
הרב סבתו שולל כאן את האפשרות שתמימות שווה נאיביות או מרמזת לחוסר חכמה. זוהי בדרך כלל ההבנה השגורה בפי העם למושג זה. אך אם לא מדובר בהעדר חכמה או חריפות מהי אם כן התמימות ?
לדעתי ניתן לאפיין את התמים בספר באופן הבא, בעזרת הגדרתו של רבנו בחיי :
בספר חובות הלבבות דן במושג התמימות ומגדיר אותו כך –
"המטרה והתועלת בחובות הלבבות הם איזון נגלנו ומצפוננו שיהיו שווים במשמעת לדבר ה ... ויאמת כל אחד מהם את חברו ויעיד לו בכך... והוא שהכתוב קורא אותו תמים".11 וכעין זה כתב גם בכד הקמח בערך אמונה "והוא שתוכו כברו, ידוע שעיקרי האמונה נטועים בליבו, והתמימות מעלה גדולה באדם ושורש עצום לשאר המידות".12

ראינו תכונה כזו אצל עזרא בתיאור תחושותיו לגבי המצוות, קיימת התאמה בין עולמו החיצוני והפנימי. מצד אחד הלב הוא טוב וחפץ בטוב ובדבקות בה', מצד שני כל עניין של מצווה או תורה כלומר תוכן תורני חיצוני מתקבל באהבה וחיבה. ההתאמה הזו בין העולם הפנימי והחיצוני מתאפשרת באמצעות לב טוב מצד אחד ועין טובה ומבט חיצוני טוב מצד שני. עזרא מאופיין בשניהם והתמימות היא שמאפשרת את התיאום בינהם.
עזרא מתייחס בעצמו להתאמה הזו בין העולם החיצוני והפנימי כאשר מתייחס לחסיד ורואה "שמראה פניו מה שבנפשו ותוכו כברו".13
לגבי המבט הטוב - התמים רואה את העולם במשקפיים שנותנות לו פירוש טוב ופשוט. עזרא רואה בכל דבר את הטוב בצורה שמתמיהה את גיסו
"וכי אין בליבך איזו טרוניה על העולם, וכי לא פגשת מימיך אדם רע או חבר רע או שכן רע...אמר לו עזרא סימן טוב...מה שעיני רואות ומה שאוזני שומעות ומה שליבי מרגיש אותו אני מספר".14

ובעניין הלב הטוב - הביטוי - "רחמנא ליבא בעי" חוזר מספר פעמים לגבי עזרא, כך מציע עזרא לקרוא לניגון של רחמים , כך חושב החותן המיועד על עזרא וזהו גם שם המאמר שנותן לעזרא גיסו יהודה טוויל.15 מעבר לכך התנהגותו רצופה ביטויים של לב טוב ולא נאריך בכך.
ניתן לסכם ולומר שלעזרא תכונות של לב טוב ועין טובה וההופך אותו לתמים הוא ההתאמה בין הלב והכוחות הפנימיים לבין העין המשקפת את המבט החוצה.
"תאום הכוונות" הזה בין הפנים והחוץ הוא משמעותי ביותר ומהווה אחד האתגרים הקשים העומדים בפני היהודי המודרני.
האדם המודרני טרוד ומוסח בגירויים חיצוניים רבים, הדבר מקשה עם עליו להקשיב לקול הפנימי שלו ולהיות שקוע כולו בעבודת ה'. דוגמא טובה לכך היא נסיונו של האדם המאמין לכוון בתפילה. הרב עמיטל שקיבל באהדה רבה את הספר עסק רבות בהנחלת רעיון זה וייחל אליו והיה מפרש שלכך אנו מתפללים באמרנו "וטהר לבנו לעבדך באמת" : "משמעות הבקשה היא שתהיה התאמה בין עשיית המצוות ובין המטען הפנימי של אהבת ה",16 זהו עיקר עניינו של התמים.
לפני שנסיים לדון בתמים חשוב לציין נקודה אחת נוספת. עד עתה דברנו על כך שלעזרא יש לב טוב ועין טובה והתאמה ביניהם. יש לו מעבר לכך גם כוחות ללכת לפי אמונתו והוא הולך בדרכו ומתקדם. עזרא מעיד על עצמו שאינו פונה לצדיקים בבקשות או שאלות, "אין הדבר תלוי אלא בי".17 הסופר עצמו עומד על כך שלמרות תמימותו יש לו כוחות והוא מתקדם בכח "יש תמימים שנראים כנמשכים אחר חייהם אבל באמת תומתם עושה אותם גיבורים בעלי כל והם עושים את חיהם" וכך אכן עושה עזרא סוף הספר שמפלס את דרכו לאחר מות רבו ומוצא את הדרך ללימוד משמעותי ביחד עם חברו רחמים ומגלה שזה מה שלחש לו רבו בעת מיתתו, "אין הדבר תלוי אלא בי".18 בנוסף, עזרא מתחיל לכתוב סיפורים וגם בכך מגלה את יעודו הרמוז גם בשמו – עזרא, שמעלה מיד אסוסיאציה ל"עזרא הסופר".
כעת נפנה מבטנו לדמויות האחרות בסיפור. עזרא מוצג כדמות אידאלית והדמויות הסובבות אותו נמצאות מולו במשא ומתן או עימות. גם אם נסכים לדברי הרב עמיטל הטוען שהתמים בספר הוא דמות אידאלית שקשה לחנך אליה הרי שאין ספק שחבריו של עזרא יכולים ללמוד ממנו. חייו המכוונים של עזרא משמשים לפחות לחלק מהם מורה דרך לכיוון חייהם שלהם.

ג. חכם
החכם, משה דוד, מתעמת עם עזרא בשני ארועים. הראשון הוא במעשה של תפילין דר"ת. עזרא שמע מהרב על תפילין אלו ולכן מתחיל להניחן. החכם מוכיח אותו ומתווכח איתו על הנהגה זו. הוא טוען שעזרא אינו חסיד ולכן לא ראוי לכך וגם יוצא נגד עזרא שנהנה מקיום המצוות. "מצוות התורה לא ניתנו שיתענג עליהן האדם...אלא לעול על צוואריהם".19
בהמשך יש ביניהם עימות נוסף סביב קריאת תהילים וגם שם מתגלה חיבתו של עזרא לקיום המצוות. הרב סבתו עצמו מסביר שזהו עימות על המקום של האמנות בעבודת ה מול לימוד התורה. דוד המלך ביקש שקריאת תהילים תהיה חשובה כלימוד תורה, "נגעים ואהלות" שהם מהנושאים הקשים והחמורים בלימוד תורה. עזרא מייצג את הצד שמגלה בספר תהילים את צפונות ליבו וכך משתמש בו להשגת קרבת ה', "מנין ידע דוד המלך עליו השלום מה הוא מרגיש אותה השעה ואיך כיוון מזמוריו אליו". משה דוד החכם מתווכח וטוען "אמת שדוד בקש כן אבל לא אמרו חכמים אם נענה". בסוף הפרק עזרא מתייחס למשה דוד ומייחס לו גאוה ומתפלל שלא יקרה לנכדו אם יהיה חכם.20
לחכם יש שאיפה ראויה בלימוד תורה אך יש לו נגיעה אישית. יש לו רצון לחבר ספר כפי שהוא מודה בעצמו. הנגיעה הזו מהווה מכשול כאשר הולך לחבר את ספרו. ניסיונו של החכם לכתוב ספר כושל ובצערו הוא נזכר בעימות שלו עם עזרא ובניגון התהילים שלו והוא עצמו יושב לקרוא באותם פסוקים בהם קרא עזרא מתהלים קיט "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". כך הוא ממשיך ובעקבות כך מתחיל ללמוד מחדש את התורה. פותח במסכת ברכות ורואה הכל באור חדש "והאירו מילות המשנה בעיניו כשם שלא האירו מעולם", וכך המשיך ללמוד וכל חידושיו חזרו אליו ובהמשך "הרגיש שליבו נפתח לתורה ...ואף דומה בעיניו שמעיינות חכמה נפתחים לו...וחידושי תורה מתחדשים כאילו מעצמם".21 לאחר מעשה זה גם הולך משה דוד לפייס את עזרא.
לפני שנמשיך, ראוי לעמוד על שמו של החכם משה דוד – משה מסמל את התורה ודוד את ספר תהילים והחכם קרוי על שמם ולשם הוא מגיע בסוף הדרך לשילוב הראוי בינהם.
הרב סבתו מלמדנו בפרקים על החכם כיצד לכוון את לימוד התורה. ראשית, יש צורך בלימוד לשמה, החכם מדגיש זאת בברכתו, ברכת התורה, כאשר מצליח ללמוד כראוי. בנוסף לכך, יש לשלב מידה של רגש של אהבת ה' ודבקות בו, מי שמכוון לכך זוכה ומתחבר ללימודו. ועוד יש לכוןן שהלימוד שיהיה פשוט, מתחיל ממקורות ראשוניים וממשיך לפי הסדר. מעניין לציין שיש גם תיאור דומה בספר של עזרא המתחיל ללמוד עם רחמים. כלאחד לומד לפי מעלתו אך בשני התיאורים מוגדת הפשטות, ההתחלה ממקורות בסיסיים והחשיבה הישרה בלימוד. יש לצרף לכך הקשבה פעילה וענווה ואז התורה תאיר באור חדש ומיוחד. לימוד כזה סופו גם שיביא לחידושי תורה. אני זוכר מימי בישיבה את הרב סבתו בערבי פורים שם היו שואלים אותו כיצד לומדים תורה והוא היה עונה תשובה פשוטה וישרה, צריך פשוט ללמוד לפי הסדר, כל אחד יכול "גמרא, רשי, תוס' ... רמב"ם, טור, בית יוסף ושולחן ערוך..." כך לפי הסדר הזה, בפשטות אך בהתמדה אפשר לזכות להקיף התורה.
משה דוד למד מעזרא כיצד לכוון את חייו ותלמודו והדבר עלה בידו.

ד. חוקר
לעומתו, החוקר יהודה טוויל פחות מצליח. גם הוא עוסק בעיסוק שכלי ולא פעם בז לעזרא או מופתע מהליכותיו התמימות. אך בניגוד למשה דוד, הוא לא מצליח להביא את השינוי בחייו ונשאר מתוסכל.
אחד התיאורים של יהודה טוויל המתבונן בחייו מעמיד אותו מול אביו העוסק ברמב"ם וקורא לו לחזור בו, לחזור לדרך אבות, אך מנגד עומדים החוקרים באקדמיה ולועגים לו. יהודה טוויל מוצג בספר מספר פעמים כרודף אחר הכבוד והתארים בעיקר בין חבריו החוקרים. אך מי שרודף אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו וכך גם כשמקבל פרס הוא שרוי במחשבות שמא כבדוהו רק בגלל מוצאו, אך בפני עצמו אינו ראוי לכך.22
גם כשקיבל תואר דוקטור חשב כך "כל חייו שקוע היה בעולמם של הפייטנים ומדקדק במחקר ועולה.. עד שנתעטר בתואר דוקטור.. והנה מה עלה עמו ומה יש לו עכשיו בעולמו".23
לדעתי, כישלונו של יהודה טוויל נובע משתי סיבות. אחת שכבר עלתה כאן, היא רדיפת הכבוד. חייו מונעים מנגיעה חיצונית מרצון שחבריו יכירו במעלתו. כאשר זהו המניע סופו להגיע לידי כישלון. הדבר גם רמוז בשמו, יהודה הוא האח הבכור הגדול, טוויל- גבוה, הוא מחפש דרך להתנשא ולבלוט אך זו אינה דרך שמביאה אותו לשמחה או סיפוק.
אולם יש אצלו בעיה נוספת העולה גם מתוך ההשוואה למשה דוד. משה דוד מתייגע בתורה ורוצה ללמוד ולהבין לעומקה. לעומתו החוקר עוסק בפיוטים אך הרושם הוא שעוסק בהם ברובד בחיצוני הדקדוקי והמחקרי. יהודה טוויל מקפיד בהגיה ואף לועג לעזרא שאינו שם לב לקריאה נכונה בברכת המזון אך עזרא מברך במלוא הכוונה ויהודה ממהר בברכתו ואינו מכוון. עיסוקו של יהודה רחוק מגופי התורה ואינו מצליח לגעת בליבו העיסוק הוא חיצוני בלבד. יש כאן וגם בספר במקומות אחרים נימה ביקורתית כלפי מחקר גם במקצועות היהדות. אם לא יוצקים פנימה כוונה והלב אינו חש בתוכן אין לכך משמעות. במקום אחר בספר כשעזרא מחפש את דרכו אחרי מות רבו הוא מנסה לשמוע רבנים שונים ומגיע למקום בו דורש רב ודוקטור שמרצה על "השוואת בנין התפעל בלשון אוגריתית בלשון ארמית ובלשון הקודש על פי המחקרים האחרונים", מיותר לציין שעזרא לא נשאר להקשיב.24
עד כאן עסקנו בדמויות שעיקר עיסוקם שכלי ומכוון לתורה בדרכים שונות. ראינו כיצד בעזרת עזרא הם מנסים לכוון את חייהם. כעת נעבור לדמוית בצד השני של ההתלבטות בספר , דמויות הנוטות לכיוון האומנות והרגש, ונראה מה עלה בגורלם.

ה. אומן
רחמים הוא חברו העיור של עזרא, עיוורנו נגרם מתאונה בעת משחק של 4 החברים בילדות. בגיל מבוגר הוא מוצא רפואה לעיניו וחוזר לראות. במהלך השנים הרבות בהן היה עיוור הוא ספון בביתו ועזרא עוזר לו. רחמים מצטיין בנגינתו. עזרא מספר לו סיפור והוא מנגן כנגדו. "הכינור היה נאנח ובוכה...ואחר כך מקווה ומתפלל... ופותח צוהר לעולם". באחת הפעמים שאל רחמים מה השם שמתאים לניגון הזה ועזרא מציע מספר שמות, ביניהם: "לאלוקים דומי נפשי מי ממנו תהילתי, רחמנא ליבא בעי" וגם בשם ספרנו, "כעפעפי שחר".25
בהמשך כאשר נפתחות עיניו הוא ספר על חוויותיו במסיבת הכרת של עזרא ומתאר כיצד הכינור היה עולמו, "בכינור הזה הייתי מתפלל ומתחנן, בו הייתי מקווה ומצפה", "כשהייתי נוטל את הכינור ...נדמה לי שעיני פקוחות ואני רואה עולם ומלואו".26 הכינור והנגינה היו כמו עיניו של רחמים ודרכו הוא מביע את רגשותיו תקוותיו וזהו כל עולמו בשנות עיוורנו. בעת שעיניו נפתחות נפתח לפניו העולם מחדש ועמו אפשרויות נוספות וחדשות. כעת הוא יכול ללמוד תורה עם עזרא וכך שניהם מוצאים את מקומם בעולם מחדש. נראה שיש כאן אמירה לגבי העולם של האומן, יצירתו יכולה להביע רגשות דתיים עמוקים ויש לה חשיבות רבה אך יש מקום להשלים ולתעל רגשות אלו בעזרת לימוד תורה. הספר מסיים וחורז יחד את סיום שנת לימודיהם של עזרא ורחמים בנעימת כעפעפי שחר וברמזים ותקווה לעתיד של עזרא אולי גם לגבי צרת ביתו שמטרידה אותו לאורך כל הספר.
"נעימת כינור נשמעה כמו מעולם אחר. .. מסתורין היה בה ונופך של קדושה נמסך בה. כאילו מתפללת. והיא יורדת מעמקים... ועולה... ומתרוננת.. ואופק של אור זורח במזרח כעפעפי שחר".
נעימת הסיום הזו מציגה באור אידאלי את השילוב בין לימוד התורה ועולם הנגינה והשילוב הזה מביא לרגשות דתיים עמוקים ותקווה טובה לעתיד.

ו. החסיד
עזרא פוגש בחסיד ומתווכח אתו מספר פעמים לאורך הספר. החסיד מציג דרך "חדשה", לפחות בעיני עזרא, לדבקות בה'. הוא מתבודד, רוקד, צועק ופונה אל הקב"ה ישירות כאב לבנו. החסיד מתפלא על עזרא שאינו מכיר ומבין דרך זו. עזרא לעומתו מציג את דרך המלך ומצטט מהרמב"ם בעניין הדרך לאהבת ה' ויראתו. גם לגבי הדבקות עצמה הם מתווכחים ועזרא טוען לעומת החסיד שאליה מגיעים דרך דבקות בדרכיו. במקום אחר למדנו מהרב סבתו שחכמי ארם צובא בססו את עולמם המחשבתי על הרמב"ם27 ונראה שעזרא מייצג באופן נאמן את הדרך הזו. מתוך עמדה זו הוא מתקשה ללכת בעקבותיו של החסיד. עם זאת, מוצא עזרא בחסיד נקודה עמוקה ואמתית. "היה מתבונן בבחור ולא ידע מה הוא זה שלפניו...ובכל זאת דומה היה עליו שראה בעיניו ניצוץ של אמת ושמראה פניו מראה מה שבנפשו ותוכו כברו, אבל טיבה של עבודה זו לא הבין".28 עבודתו של החסיד היא ייחודית ואישית מאוד, ומצליחה להביא לביטוי מיוחד את הרגשות הפנימיים והכמוסים של אהבת ה והרצון להדבק בו. הפרק מסיים בכך שעזרא אומר שכאשר נפשו כמהה לה' הוא הולך אל ספר תהילים. בכך נראה שהוא מציג את החלופה לדרכו של החסיד. יש מקום לדרכים שונות להגיע לדבקות, אך עדיפה הדרך שסללו אבותינו.
גם בזמן המשבר על עזרא אחר שהפסיק לעבוד ורבו מת, בעודו מחפש את דרכו, פוגש הוא בחסיד. החסיד ממליץ לו להיות בשמחה תמיד. אך הדברים אינם משפיעים על עזרא. דומה שאין די באמירה כזו כדי לשמח. עזרא לעומת זאת יודע מה הכיוון לחפש בו את שמחתו והוא פונה ללימוד תורה ורק כאשר מוצא גם חברותא כלבבו מגיע לשמחה וישוב הדעת אותם חיפש. "כך היו לומדים כמה ימים ושמחים בחלקם... וכשהיה שב לביתו ראתה על פניו את הגון שהיה על פניו כשהיה שב מדרשתו של הרב פינטו". גם כאן אנו נתקלים באותו הוויכוח אף שהוא יותר מוצנע. החסיד מציע להיות בשמחה ויתכן שבדרכו הוא גם יודע להגיע לכך, אבל עזרא לא מכיר דרך זו והוא מגיע לשמחה דרך לימוד תורה ודיבוק חברים. כאשר הוא מגיע לכך הוא בעצמו מרגיש גם כח לכתוב סיפורים והוא מתחיל לעסוק בכך.29 יתכן שמתוך ישוב הדעת והשמחה מתחיל גם המעיין הפנימי האומנותי שלו לנבוע.

הערות
1 ראה למשל הפניות בערך כעפעפי שחר בויקיפדיה.
2 משלי יא,ג
3 כך מתאר הרב סבתו בעצמו בספר "לעבדך באמת" לזכר הרב עמיטל – השלמה
הספר קרוי על שם הפסוק הזה מתהילים שהיה חביב על הרב עמיטל ואף שלא זכיתי ללמוד ממנו, נראה שהרב עמיטל ראה בעזרא סימן טוב מודל ליהודי שהצליח להגיע לשלמות הזו.
4ספר תהילים כמקור השראה לרומן כעפעפי שחר - הרב חיים סבתו. כנס הקיץ של החינוך הדתי 2014 .זמין ב YOUTUBE
5 מובא בתחילת מדרש תהלים. ובספר נפש החיים מעיר שאין ידוע אם דברים אלו נתקבלו. הרב סבתו שם את הויכוח הזה בפי גיבוריו
6 פרק שמיני בספר
7 עמוד 105
8 עמוד 55
9 ראה לעיל 4.
10 עמוד 119
11 חובות הלבבות רבנו בחיי תרגום הרב קפאח בהקדמה עמוד ל
12 רבנו בחיי "כד הקמח" ערך אמונה
13 עמוד 58
14 עמוד 67
15 89,71,42
16 "והארץ נתן לבני אדם" הרב יהודה עמיטל בהוצאת מכללת הרצוג תשסה עמד 71
17 עמוד 37
18 עמוד 164
19 עמוד 54
20 פרק 8
21 עמוד 100-103
22 עמוד 88-89
23 עמוד 72
24 עמוד 149
25 עמוד 41
26 עמוד 124
27 מבקשי פניך – שיחות עם הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב חיים סבתו עמוד 39
28 עמוד 58
29 עמוד 165