לימודים - מתכון להצלחה חינוכית

כל מי שמתחיל את עבודתו בהוראה ובחינוך שואל את עצמו מה עליו לעשות כדי שיצליח בהוראה. באילו שיטות חינוכיות לנהוג? מה להדגיש? כיצד יצליח לעורר בתלמידיו חשק ללמוד? מה עליו לעשות כדי להתחבב על התלמידים שלא יזלזלו בו, שתהיה משמעת בכתה. וכו' וכו' - שאלות הרות גורל שהתשובות אליהן לא תמיד ברורות לו מראש.

ספרו המרתק של מיכאל שיינפלד "עד שנגיע הביתה" עשוי לתת תשובות ברורות לכל פרחי ההוראה החדשים שמתחילים ביראה ובחששות את מסלול הריצה הארוך התובעני, המפרך והמייגע, אך מלא המשמעות והתוכן. מסע שכזה עשוי לעצב לא רק את עולמם של תלמידיו אלא אף את עולמו הרגשי והרוחני של המורה המחנך.

עבודת ההוראה נעשית בפה. על המורה לדבר עם תלמידיו, להסביר ולענות להם, להעיר להם, להתנגד או להסכים לרעיונותיהם ולמחשבתם, לקרבם אליו, להפעילם לחשיבה, לעשייה, לכתיבה ולדיון. וכל זאת ייבחן בנעימת קולו של המורה, בביטחונו העצמי ובעולמו הפנימי שמתגלה בדיבורו. גיבורו של שיינפלד המורה איתן פלס עושה זאת בגדול. הוא מדבר אל תלמידיו ומזמינם לביתו בטבעיות גדולה:

בנר שלישי, כשהתלמידים באו למסיבת חנוכה בביתנו, דברתי איתם על מהות החג שמופיע בלב החורף... זהו החג של הבית, אמרתי להם:

ומיד ההשלכה החינוכית:

וגם אנחנו צריכים לקחת את הכוח הזה כל אחד לעצמו, נר איש וביתו ולהאיר בבית שלנו מקום שלא תמיד מואר - להחיות קשר עם אח קטן לבחון מחדש את הקרבה להורים, לשנות משהו בשולחן המשפחתי, בדינמיקה שבבית, באווירה. (עמ' 13).

וכשחזרו ללימודים לאחר החג הוא מתעניין בחוויותיהם ושואל:

אז מי רוצה לשתף במשהו שהוא גילה דרך הנירות שבבית? (14)

והכל בנועם בטבעיות ללא כפייה.
תיאור חיי המשפחה של המורה איתן מלמד שאת הערב הפנוי לאחר השכבת בנם מתן לישון, מקדיש הרב איתן להכנת השיעור שייתן למחרת בכתה.
עבודת המורה אינה מסתיימת בבית הספר אלא פולשת גם לביתו של המורה. פעמים רבות עלול להיווצר מתח בין הבעל המשקיע שעבודתו היא בסדר קדימות לבין אשתו שחשה ששעות הערב הן גם זמן איכותי לחיזוק הזוגיות ביניהם. מיכאל מצליח לעצב לאורך כל הספר את המתח הסמוי שהופך לגלוי בינו לבין ליאת אשתו בנושא זה.
מה עושים? כיצד ניתן לאחות את הסדקים שעלולים להיווצר בגלל המחויבויות של המחנך?
איתן מנסה לגשר ובעל כורחו מוותר לאשתו ומסכים לצאת עם חברים. בסיום הערב הוא רואה אור בבית ספרו ומציע לליאת להיכנס פנימה ולהכיר את מקום עבודתו ובכך לקרבה לעולמו:

מה אכפת לך ? אני הייתי מלא פעמים במחלקה שלך ואת אף פעם לא ראית איפה אני עובד... בלי חשק היא נכנעת לבקשתי ומובלת אחרי... הנה הכתה שלי, ברוכה הבאה, אני פותח את הדלת ומזמין אותה פנימה ולרגע מוזר לי להכניס אותה אל עולמי הפרטי. (עמ' 19)

להפתעתם הם פגשו במנהל שבהזדמנות זו משבח את איתן בפני אשתו על מסירותו. הביקור הבלתי מתוכנן הזה העצים את דמותו של הבעל בפני אשתו, ויש להניח שחימם את לבה ותרם להבנת משמעות עבודתו. הצלחתו בעבודה תלויה גם באשה העומדת מאחוריו ומוכנה לתמוך בעשיותיו החינוכיות הדורשות השקעה רבה פעמים על חשבון הבית.
על רקע בעיית הדור כשתלמידים מפנים עורף לדרך הלימוד והשינון הרגילים של הגמרא מתעצמת המתודיקה המרעננת והחדשנית של הרב איתן.

סוגיית הגמרא בפסחים על החרוסת הופכת להיות משהו חוויתי, משהו מעניין הקשור לעולמו של התלמיד. השיעור נפתח בשאלה המעוררת חשיבה ואתגר אינטלקטואלי:

מה אתם יודעים על החרוסת? ואני ממשיך לקרוא בגמרא שלדעה שחרוסת היא מצווה יש וויכוח נוסף - מהי משמעות המצווה, האם החרוסת היא זכר לתפוח או זכר וטיט... פרץ התרגשות גואה בי- אפילו נכין חרוסת ביחד, אני והם, במתכונים שונים לפי כל דעה במשנה, ואני ניגש אל המקרר ובודק אם יש לנו תפוחים, אם יש לנו קינמון, אם יש לנו יין אדום, אם יש לנו תמרים. (עמ' 23)

ברגע זה של הכנת השיעור ותכנונו נפתחת הדלת ותלמידו האהוב תמיר עומד בפתח. הרב איתן בטוח שהוא הגיע לעזור לו להכין את השיעור, אך מסתבר שלתמיר כוונות אחרות. הוא מבקש שהרב איתן יאמצו כבן.
מה עושה מחנך ברגע שכזה? מה הוא עונה לתלמיד שרואה בו אב וכמה להיות לו כבן ממש? איך מתמודדים עם הסערה הפנימית שמתחוללת בנפש המורה?

ניתן לומר שלאורך כל הספר מיכאל שיינפלד מנסה להתמודד עם המשבר שנפער בחייו האישיים מרגע זה, ומחפש את הדרך החינוכית הנאותה שתבנה את עולמו החרב של תמיר בביתו. יחד עם אשתו ליאת ובעזרתה הוא חושב רבות על דרכים יצירתיות לחיזוק הקשר המשפחתי של כל תלמידיו. מיכאל שיינפלד מטיב לתאר את ההתחבטויות הנפשיות הגדולות ואת האחריות הגדולה שחש הרב איתן לתלמידו ולבקשתו התמוהה אך הנחרצת. מחשבות רבות מתרוצצות במוחו והוא כל הזמן מזהיר את עצמו לא לשפוט את תמיר כי אם יסרב לו הוא יבחר במורה כאב.
בשיחה עם תמיר הוא מנסה לדלות פרטים על המצב בבית, האם הייתה מריבה בינו לבין הוריו?

לתדהמתו מסתבר לו שהוא, הרב איתן, הסיבה לנטישה:

למה שלא אחליט לאן לקדם את חיי, למה שאמנע מעצמי את הדבר אולי הבסיסי ביותר – הורים שאני אוהב ומעריך. הוא נועץ בי מבט, הרי זה מה שאתה אומר לנו בלי סוף - שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו, שאנחנו צריכים להאמין בעצמנו, שאנחנו צריכים לדעת שמגיע לנו הטוב ביותר. (עמ' 25)

מול הנחרצות של תלמידו שאם לא יישן כאן בבית הוא יישן ברחוב אך לביתו לא יחזור, לא יכול היה הרב לעמוד והוא מסדר לו את המיטה כדי שיישן בה הלילה:

ואני מחבק אותו פתאום, חיבוק אחר, חיבוק חסות, הכל יהיה בסדר, אני אומר לו ....הכל יהיה בסדר, תמיר, נעבור את זה ביחד, אני מבטיח. והוא ממלמל תודה בהברות פצועות, באמת תודה, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך, המורה. (עמ' 34)

רגעים מכוננים אלו בחיי המחנך איתן יובילו אותו לנתיב שיתפצל לשלושה כיוונים. הנתיב הבולט והחשוב הוא להמשיך את ההוראה המשמעותית המעניינת והחוויתית בכתה עם כל תלמידיו בלי שאיש מהם יבחין בסערת נפשו ובחיבוטיו. בנתיב המקביל לו הוא חיפוש פתרונות ייחודיים ליצירת קשר וחיבור בין תמיר להוריו בעיקר לאביו כדי שיבטל את רצונו להמירם ברבו. בנתיב השלישי הרב איתן ללא כוונה מתוכננת ומודעת מחפש את הקשר והחיבור למשפחתו לאביו ולאמו ומנסה לפתור את חידת חייו מדוע הוא בן יחיד?
שבוע ימים שהה תמיר בביתם כשכל הזמן מנסה הרב איתן המחנך להניעו מחציית הקו ועזיבת הוריו:

ההורים שלך הם האפוטרופוסים הבלעדיים עליך עד גיל 18...אני מורה שלך אני לא יכול שתגור אצלי כשיש לך הורים במרחק רחוב מכאן. (51)

אלא שכל הטיעונים נדחים על ידו בעיקשות ובהחלטיות.

תמיר משתלב בהווי המשפחתי, מתיידד עם מתן הבן, ולרגע איתן ואשתו חשים שקבלו במתנה בן נוסף שאליו הם כה כמהים. תמיר הוא בן חכם ונבון, תלמיד מעולה אהוב בחברה ובעל כריזמה חברתית.
הרב איתן ממשיך את עבודתו הלימודית בנתיב הראשי של חייו וממשיך לעורר חשיבה מרתקת אצל תלמידיו. למשל כשלימד את הגמרא בנושא מה נשתנה חשב על רעיון מקורי. שיוציאו דפים וירשמו ארבעה דברים שהיו שונים לו אתמול בלילה בסניף או במגרש או בינו ובין הוריו, או עם עצמו. (עמ' 61)
ומיד חושב המורה מה אגיד כשישאלו אותי מה אני כתבתי ? אומר להם שאני מפחד הלילה הזה ואיני יודע למה.
מחנך אמתי אינו מסתיר את חולשותיו ולבטיו, ואכן כשנושא התפילה עולה על הפרק ומנסים למצוא פתרונות איך ליצור אווירה של תפילה בכוונה ללא מסיחי דעת, איתן המחנך נלחץ בתוכו:

ואיך אחנך להתפלל כשאני אילם מול המילים ? כבר חודשיים שכל הלהט הצטנן וכל האש כבתה וכל הלב נטרק, אולי זה הייאוש שחוזר בכל חודש כשבדיקת ההיריון שלילית, פס אחד ולא שניים, אז גם התפילה שלילית, צד אחד יש בה ולא שניים. (עמ 62).

ואז בלי לפחד בישיבת המורים השבועית הוא מציע שמוטב לדבר תחילה על הקשיים שלנו המורים בזמן התפילה לפני שמנסים לחפש פתרונות לתפילת התלמידים. המורים נחשפים ומשתפים את הצוות במצוקות האישיות שלהם, ואז פונה אליהם הרב איתן בהצעה מקורית:

וכך מתפתחת שיחה שכולה תפילה לתפילה, ואני אומר, למה שלא נערוך שיחה כזו גם עם התלמידים שלנו, במקום להשתמש בטריקים ישנים או לחלק דפי מקורות? למה שלא נקשיב למצוקות שלהם בתפילה הלא בגלל זה הם לא מתפללים, כי הם לא רגילים שמישהו מקשיב להם באמת. (עמ' 64)

מורה טוב עושה חשבון נפש תמידי בנפשו ביושר ללא הנחות וזיופים. כך נוהג הרב איתן ששמו מעיד על אישיותו. הוא עקבי בשיטות החינוך וביחסו לתלמידים. הוא שותף לעולמם ומכיר אותם היטב את חולשותיהם ואת עוצמותיהם. הוא מכיר את בני משפחתם ואת חבריהם ומבין שהם משתפים אותו בכל כי הם מזהים את המניע הפנימי של עבודתו:

יודעים שכל מה שאני רוצה בשבילם הוא שיאהבו את עצמם, שיאמינו שהם הכי טובים שיש, שמגיע להם הכי טוב. (עמ' 71)

הוא גם יודע שבגלל זה הגיע לחינוך שכן לו לא היו מורים שכאלו. אותו לא לימדו לאהוב את עצמו והאהבה בביתו חנקה אותו ולא נתנה לו מעוף אישי.
נשאלת השאלה מתי ניתן להצמיח את אישיותו של התלמיד כשעל המורה להספיק חומר? שיינפלד מעצב את דמותו של הרב איתן ומוכיח שניתן לעשות זאת בגדול.

הרב איתן אוהב את תלמידיו ונלחם גם על מי שאינו מבריק ומצליח. בכתה ט' אלי התלמיד השובב, החוליגן הצליח להרגיז את המורים, להתנגח בחוקי בית הספר וגם לפנצ'ר את גלגלי האוטו של המורה למדעים. זה היה הקש ששבר את גב הגמל וגורלו נחרץ. הוא יסולק מבית הספר. והנה מה קורה לרב איתן? הוא נוטל על עצמו את האחריות ומוכיח את עצמו שאולי כל האירוע הזה נועד לטלטל את עצמו ולהוכיח לו שהוא לא מאמין בתלמידו.
הרב איתן היה היחיד מכל הצוות שלא היה שלם עם החלטתם לסלקו. הוא הגיע לביתו של אלי ובקש שיספר לו מדוע פינצ'ר לה את גלגלי המכונית. התברר שלאחר שהוא הרגיז את המורה למדעים במהלך השיעור היא עברה לידו ולחשה לאוזנו:

כולם יודעים שבסוף לא תהיה כאן, אבל רק אתה יודע שאין לך לאן ללכת כי אף אחד בעולם לא ירצה אחד כמוך. ( עמ' 199)

המחנך הבין שתגובתו האלימה נבעה מהעלבון הצורב שחש. המורה פגעה בציפור הנפש שלו בהבינו שכולם התייאשו ממנו .
הוא הטיל את כל כובד משקלו והכריז בפני המנהל שיעזוב אם אלי מסולק. אלי חזר לבית הספר לאחר התנצלות ותשלום פיצוי ועבודות שירות. הרב איתן לא סיפר לאיש מה היה בחדר המורים ואיך נלחם על אלי אך אלי חש זאת ובאחד החידונים קבל את הציון 100. כולם חשדו שגנב את הבחינה אך הוא אמר לרב איתן:

אני יודע שכולם רצו להעיף אותי ואתה השארת אותי בבית הספר. רציתי להחזיר לך טובה.(עמ' 206)

וכך כתב הרב איתן את הערת המחנך בתעודתו של אלי בכתה י:

אלי יקר, אתה מביא לכיתה קול ייחודי, שיש בו אנרגיה טובה ויכולת לראות את כל הדברים מזווית נוספת, מפתיעה. אנחנו לא יכולים לוותר על הקול הזה- וגם לך אסור לוותר על העמקתו ועל מציאת המיוחד שבך, לכן לקראת המחצית הבאה כדאי להגיע אל מקום חדש, לפתוח את הלב, להגדיל את המעורבות בלמידה ובהתרחשות הכיתתית כולה שמח שאתה אתנו. מאמין בך. (עצ' 208)

אלו דברים כדורבנות אך עטופים באהבה ובאמון של המחנך בתלמידו.

הרב איתן בחר בשיעורי חינוך כדי להגשים את עקרונות החינוך שלו.
שיעורי החינוך הם שעה של קורת רוח לו ולתלמידיו. הם מצוינים בשינוי השולחנות ובישיבה במעגל. בשיעור זה בולטת הכינות, הדיבור השיתוף וההקשבה לזולת:

כי כאן מתרחשים הדברים, בה אנחנו מתקיימים באמת. (עמ' 72)
כאן משתפים את כולם במה שמרגישים, במה שעבר עליהם השבוע, בתחושות הלחץ וכו' (עמ' 73)

וכך לאחר שנה וחצי של בניית אימון הדדי ואינטימיות ניתן להעלות כל מיני נושאים עמוקים יותר כמו דיבור על אחים. מסתבר למורה איתן שאין משפחות עם בנים יחידים. לכולם יש אחים ואחיות. וכשמבקש הרב שיאמרו משהו קטן שלומדים הם מאחיהם הוא מופתע שאומרים דברים יפים ושיש להם ביקורת עצמית על שאינם סבלנים מספיק. הם מרגישים שאינם אחים למופת. ברגע זה תמיר קם ויצא החוצה.

שיחות אישיות הן כלי חינוכי ממדרגה ראשונה ועבור הרב איתן הן גשר אל העולם האחר. כך עשה הרב איתן עם תלמידיו וגם עם תמיר. אך כשהגיע לשיח אישי עם תמיר כאן נתקל בחומה בצורה ובהבהרתו שלא מעוניין לדבר על כך.
ביום האחרון לשהותו בביתם הוא נעדר מבית הספר וכשחזר לביתם הרב
מטיח בו ברוגזה פחות ממה שתכנן שיש כאן פגיעה באימון לגור בבית המורה ולא להגיע לבית הספר. לא הרגשתי טוב הוא אומר ורציתי להיות בבית ולהרגיש קצת איך זה להיות בבית.

הדיבור הישיר תוך השלת תפקיד המורה והתלמיד משחרר מתמיר את המשפט המדהים:

אני מקווה שזו לא חוצפה של תלמיד ולא חוצפה של ילד, הוא מתפרץ, אבל אני באמת מרגיש שאתם אוהבים אותי, אני מרגיש שאני צריך אתכם, אבל תכלס אני מרגיש ... שגם אתם צריכים אותי, שאני הוא מה שהבית שלכם צריך, שיש לכם ילד אחד מתוק ועכשיו יש הזדמנות להתרחבות. (עמ' 92)

תמיר נשאר בביתם גם בשבת. ביציאה מבית הכנסת הם פגשו במורה למחשבים ששאל את תמיר מה הוא עושה פה ותמיר ענה בשמחה שהוא אצל המורה. תגובתו של המורה למחשבים היתה:

אין מורים כמוך, איזה יופי שאתה מארח אותם ככה בביתך.(עמ' 109 )

האידיליה המשפחתית ואווירת השבת היפה לה היה שותף תמיר נפרמת כשלקראת הקינוח אמרה ליאת שעד כה היתה שותפה מלאה לאירוחו של תמיר:

כל כך כיף לנו שאתה כאן, תמיר, אבל אתה יודע שזה לא יוכל להימשך לאורך זמן? (עמ' 111)

הפצצה הוטלה ולרב איתן לא נותר אלא לחוש שאשתו הרסה לו את כל עמלו החינוכי ולא נתנה לו הזדמנות להשתמש בפתרונותיו. הוא קיווה שלעת הבוקר יסלח לו תמיר, אלא שתמיר לא חיכה לבוקר וכבר בלילה עזב את ביתם ונעלם.

המחנך המסור שאהב את תלמידיו חש ייסורי מצפון ואחריות אישית להיעלמותו ומתחיל לחפשו ברחובות, במקומות חשוכים עד שמגיע למשפחת יואלי ביתו של תמיר. את הדלת פתח לו אחיו של תמיר עטוף בריחות של אלכוהול. לא, תמיר אינו כאן הוא עונה.
הרב איתן אינו מבין מדוע תמיר לא נסע עם הוריו לשמחה המשפחתית והעדיף להיות בביתם. חששותיו של הרב איתן גוברים והוא ממשיך לחפשו בגינות ומגיע לבית הספר. בכיתתו י' 3 נתקל בתמיר שישן על הרצפה. הרב איתן מחזירו לביתו.

המחנך איתן משתף את ליאת אשתו בתוכניתו והיא מסכימה עמו למרות הסיכון שכרוך בו.
במוצאי שבת הם משוחחים עם תמיר ומוכנים להיענות לבקשתו אך בתנאי אחד. עליו לשוב לביתו עד סוף השנה. לחיות עם הוריו ללא וויכוחים וללא מלחמות, ואם אז ירצה להצטרף אליהם דלתם תהיה פתוחה. (עמ' 120)
זוהי גדולתו של המחנך שיוצר רגיעה ולו זמנית בדילמה שנקרתה בעבודתו החינוכית ובינתיים יאמץ את כולו לחפש פתרונות יצירתיים להיחלץ מהמצב
ולנתב את תלמידו לזרועות הוריו.

שלושת הנתיבים של הרב איתן המקצועי, חיפוש פתרון למצוקתו של תמיר והפן האישי שלו בניסיון לקשר אישי טוב עם אביו שלו מתחילים להתאחד.
מיכאל שיינפלד מעורר את סקרנותו של הקורא שנסחף אחרי האירועים ואחרי פעילויותיו הבלשיות של הרב איתן המנסה לדלות פרטים על היהלומן אביו של תמיר וכך הוא מגיע אל אביו שלו בבורסה.
בביקוריו אצל אביו הוא נזכר ברגעי האושר שחווה בילדותו כשהגיע לבורסה בגאווה שאביו בקומה העשרים וארבע אחראי על כל העולם. שם עם אביו במסעדה חש אושר ושלווה. ואכן חיפוש אחרי המידע על אביו של תמיר יוצר חיבור רגשי בין הרב לאביו.
עבודתו החינוכית נמשכת וכל הזמן הכיתה ומטלותיה בראשו. מה מטריד את הכיתה, מה יהיה המערך הבא, מה לעשות בשעות הדיבור היינו, בשיעורי חינוך. לדבר עם מורים מקצועיים על המבחנים של תלמידים וכו' (עמ' 140-141).

הוא ממשיך ליישם את רעיונותיו המקוריים בכתה למשל: חלוקת הכתה לשלוש קבוצות כשכל קבוצה מקבלת את תמונת "העץ הנדיב" (ספר ילדים, ספרו המפורסם של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, סילברסטיין) עם כמה משימות כמו: לכתוב המשך לסיפור, לחבר סיפור חדש לאותה מציאות נראית וכן משימה אישית לבחור בתמונה מהספר שנגעה בו. לבסוף ישיבה במעגל כיתתי כשהמורה שואל מה אהבו ומה לא. התלמידים מדברים על נתינה ועל לקיחה, על אהבה ועל משפחה ומכאן הדיבור על יחסי משפחה על הורים ועל ילדים. (עמ' 165- 166) הרב איתן מכוון את הנושאים לכיוון מטרתו החינוכית.
גם שילוב שירה של נעמי שמר על הדבש ועל העוקץ והדיון בשאלה למה שהאל ישמור גם על הדבש וגם על העוקץ משמש את המורה היצירתי כרקע מקדים לשיעור משנה הדן בגנות ובשבח שבהגדה.

הבירורים שעשה אביו של הרב אודות משפחת יואלי הניבו פירות והתבררו פרטים כואבים על בגידת שני אחיו של תמיר באביהם. הרקע הוא רצונם להכניס שיטות עבודה חדשות במסחר היהלומים של אביהם. האב סירב והם השתלטו על רכושו כשהיה בחופשה בחו"ל עם אשתו ובהם הצעיר תמיר.
התמונה למניעיו של תמיר מתבהרים למחנכו והוא מבין את מצוקתו. האב הנבגד כלל גם את בנו הצעיר בפרשה ומחקו מכל רגשותיו. תמיר חש מנוכר בבית זר ובלתי רצוי.
המפגש בין המחנך לבין הוריו של תמיר התקיים באסיפת ההורים כשהרב איתן כבר התייאש מבואם והתכוון לצאת מהכיתה. המחנך המופתע חשש שיטיחו בו על שגנב את ילדם. הוא בחן את עיניו העוינות של האב ולאחר ששמעו את ההערכה על בנם אמר האב שהם מכירים את בנם ורק רצו להודות לו שהוא המורה שלו. ברגע שהגיש הרב את טופס אירועי חודש אדר להחתמת ההורים סינן האב בקול אדיש וסדוק:

תגיד לי מה אני יכול לעשות כדי להתקרב אליו. המום אני משיב מבלי לחשוב: קח אותו אל המקומות החלשים שלך. אתה תוכל לעזור לי? אחשוב על משהו. אודיע לך . (עמ' 268)

למחרת שלח המחנך הודעה לזאב יואלי האב הודעה בו מבטיח לחשוב על פעילות שתזמן קרבה ביניהם. הרב איתן מרגיש שצריך לממש את פעילות הלילה שתכנן ושממנה כה חשש.
חיי הכתה ממשיכים ופעילות פורים הכתרה, נסיעה לבית אבות לשמחם משמשת הזדמנות פז חינוכית לדבר על נתינה והפחת רוח בזקנים.
שוב יצירתיות בהבאת סיר ובו עשרים וחמש ביצים כשהוא מקריא להם את הסיפור "הביצה שהתחפשה" של דן פגיס. ומיד השאלה מה אתם חשים בעקבות הסיפור? לאחר מכן מחלק את הביצים וכל אחד מתבקש לצייר עליה את התחפושת שלו. מה הוא מראה כלפי חוץ למרות שבפנים לא חש כך. מכאן הדיון על נושא הקליפות השומרות על מה שבפנים כמו בפירות. ובהמשך דיון על המושג הקבלי כשהמטרה היא להסיר את הקליפות. ועכשיו נסיר את הקליפה של הביצה וכל אחד יברך את עצמו. ברכות מעניינות נאמרו בכינות ללא בושה שהרי כל הקליפות נעלמו. הברכות שנשמעו היו: שלא אתבייש ברצון שלי להתפלל, שלא אתבייש במשפחתי, שאצליח בלי רטלין .

נושא התחפושת היה הקדמה למסיבת פורים בה הוזמנו התלמידים לביתו של המחנך. ושם עם שתיית היין וההשתכרות הרב מנסה לזכור את כל דברי הסוד שיצאו מפיהם כדי שיוכל להמשיך לדבר עליהם לאחר ההשתכרות. בסיום פתח תמיר את סגור ליבו והכריז שזכו בני הכתה לאדמו"ר ולרבנית, זכינו להרגיש מהו בית והמשיך שהוא מדבר מניסיון כשהגיע ונשאר אצלם. ואז קם וחיבק חזק את הרב המבושם. (עמ' 284)

הפעילות הלילית שיזם הרב איתן כללה מסע לילי של אבות ובנים מכיתתו שיחד טיפסו במעלה ההר כשבידיהם פנסים. הערב חולק לשלושה חלקים: חימום היכרות קצרה, ארוחת ערב מפנקת שיביא המנהל ופעילויות אישיות מאתגרות יותר. שני המשחקים הראשונים נועדו לבקוע את המחסומים בין האבות לבנים. עם הגעת הארוחה הופתע המחנך לראות את אביו יורד ממכוניתו של המנהל. הרב איתן נבהל לראות אביו ופניו קפאו. הוא לא הבין מה עושה כאן אביו. (עמ' 319) בואו של האב הביך את הרב ודיכא את תאבונו.

במשחק הנוסף היה על כל שלושה משתתפים להכין הצגה. לאחר ההצגה דברו על התחושות כמו: איך היה לכם לשחק את האב או את הבן. וכך מצא עצמו הרב איתן לאחר בקשת התלמידים שיציג עם אביו. הרב בחר את הרגע שהודיע להוריו שרוצה להיות מורה והם סברו שיכול למצוא משהו שמתאים לו יותר.
במשימה האחרונה שרו שירים על אבות ובנים. כתרגיל חימום עליהם לשחרר אנרגיות ולצעוק חזק. לפי הסדר נכנסים למעגל אב ובנו וכל אב פונה לבנו בכעס אבל בג'בריש היינו, בקַשְׁקֶשֶׁת דיבור הנשמע כשפה טבעית אך אינו אלא רצף של הברות חסרות פשר, שאינן מובנות אף לדובר עצמו. (ויקיפדיה) הרב איתן התבונן בעניין רב במר יואלי ובנו תמיר כשהם מטיחים זה בזה מילות שנשמעו לו כשפת סתר. הוא היה מהופנט. האב היה חסר אונים ותמיר רעד. המחנך חשש ורצה לקטוע את המשחק כשלפתע ראה שזאב האב מחבק את תמיר. תמיר מחזיר לו חיבוק והם יוצאים מהמעגל. תוך שהאב מתייפח ותמיר כורך זרועו סביב צווארו. (עמ' 324)
בחלק השלישי האינטימי ביקש המחנך להתחלק לזוגות אב ובנו וכל אחד יספר לשני מה עבר עליו היום.
גם הרב איתן שוחח עם אביו שסיפר לו את אירועי היום כשנתבקש על ידי המנהל להגיע לפעילות. הרב משתף את אביו בפחדו ממה שיקרה הלילה.
ולאחר מכן היו סדרת שאלות. פתאום כל השאלות שחיבר הרב לאביהם של תלמידיו נתגלו לו שהן בעצם השאלות שחיבר לאביו. שאלות על ילדותו של האב, על ביתו על זיכרון משפחתי הראשון שלו, ולאחר מכן השאלות התרחבו לאישיות יותר כמו: מה הזיכרון מהלידה שלי, למה קראתם לי בשם זה ועוד. האב מספר בפתיחות רבה. וכשהיה צריך האב לשאול את הבן היו השאלות כלליות ואחר כך אינטימיות יותר כמו מה אני חושב שצריך לשנות בבית ואל מי מהאחים אני קרוב יותר. בשאלה זו משהו קורס אצל אביו והוא מחבק את הרב ופורץ בבכי כמו ילד. האב אומר לו :

איתן שלי, אין לך מושג, אתה הדבר הכי חשוב לי בעולם... אתה לא יודע כמה שמחתי בשבועות האחרונים בכל פעם שבאת אל הבורסה לבקר אותי, אולי אני לא יודע תמיד להראות את זה, התרגלתי להגן על אמא ועליך, להיות החזק, אבל עכשיו אני כבר לא צריך כי אתה יכול להיות החזק לרגע ולי מותר להגיד לך כמה אני אוהב אותך, כמה אני שמח בך, כמה אני גאה בך על כל מה שאתה עושה בעולם הזה, גם אם אני לא תמיד מבין. (עמ' 327).

האב מסביר לו את חידת חייו את העובדה שהוא בן יחיד. אמו עברה שתי הפלות אחרי שנולד כשאחד התינוקות היה בחודש התשיעי.
המסע שהתחיל בשלושה נתיבים נפרדים מגיע בסיומו של הספר לאיחוד של נתיב חיים אחד. הפתרונות היצירתיים בכתה הניבו פירות לימודיים, חברתיים ואישיים. מצוקתו של התלמיד תמיר שטלטלה את חייו של המחנך באה על פתרונה וגם חידת חייו של המחנך התבהרה ונתגלתה אהבתו הגדולה של אביו אליו.
ובנימה אישית כמי שעסקה בחינוך ובהוראה שנים רבות נשאבתי אל הספר והזדהיתי עם עשיותיו הברוכות, החכמות והמושקעות של המחנך איתן פלס שפילס דרך חינוכית מקורית, יצירתית טבולה באהבה ובמסירות אין קץ לתלמידיו. כל אלה הם המתכון הבטוח להצלחה חינוכית גדולה ומרשימה. השכיל הסופר מיכאל שיינפלד לעצב את דמותו של הרב איתן באמינות ובשקיפות רבה, ולכן הקורא אוהב את דמותו ומזדהה עם עולמו הפנימי, עם חיבוטי הנפש שלו ועם יושרו הפנימי והחיצוני.

את הרב איתן פלס לא ישכחו תלמידיו כי הוא המורה לכל החיים.