הכרעת הדין בעניין החזקה וניהול משחקי מזל / נעם סולברג
הכרעת הדין בעניין החזקה וניהול משחקי מזל

מס' התיק: פ 005496/03

נעם סולברג

פיסקאות 24-27 בזיקה למשפט עברי

בית משפט השלום בירושלים



בעניין:
מדינת ישראל ענף התביעות, מחוז ירושלים - משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד נדב גדליהו
המאשימה

- נגד -
1. מוחמד נמרי
2. רמי ג'בר
ע"י ב"כ עו"ד ראובן בר-חיים
3. אסף עמר
הנאשמים

הכרעת דין



1. על הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירות של איסור החזקה (הנאשם 1), בניגוד לסעיף 228 רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן - החוק]; ובעבירה של ניהול משחקי מזל (הנאשמים 2 ו- 3), בניגוד לסעיף 225 לחוק.

על-פי כתב האישום, ביום 24.7.02, החזיק הנאשם 1 במקום המשמש למשחקי מזל אסורים ברחוב הנביאים 10, בכך שאיפשר לנאשמים 2 ו- 3 להתקין 7 מכונות מזל אסורות מסוג בּינגוֹ; הנאשמים 2 ו- 3 התקינו את המכונות, תיקנו אותן בשעת הצורך, ולקחו את כספי הזכייה.

2. על יסוד הודאתו בעובדות נשוא כתב האישום, הרשעתי ביום 19.5.04 את הנאשם 3 בעבירה שיוחסה לו.

3. הנאשם 1 לא היה מיוצג על-ידי עו"ד ולפיכך נדרשה זהירות וקפדנות בעניינו עוד יותר מאשר ברגיל. לדבריו, "אני השכרתי את המקום לנאשם 3 אך לא למטרה המפורטת בכתב האישום אלא לצורך ניהול בית קפה ביחד עם אפשרות לגלישה באינטרנט" (עמוד 1). כדברים הללו אמר גם עד התביעה איימן חג'אג', מי שעבד במקום "3 ימים" (עמוד 5): "מוסא אמר לי שהוא משכיר את המקום לאותו אדם" (הוא הנאשם 3 - נ' ס'; עמוד 14).
אלא שהשכרה נטענת זו, לא הוּכחה. לדברי הנאשם 1 בהודעתו במשטרה (ת/2, גיליון מס' 2, שורות 22-25): "נתתי לו את המקום ע"מ לעזור לו". הנאשם 3 לא שילם לנאשם 1, אלא "רק נותן לי כסף שאתן לפועל - איימן" (שם). גם בבית המשפט לא הציג הנאשם 1 הסכם שכירות או מסמך אחר כלשהו לביסוס טענת השכירות.

4. שוכנעתי כי מתקיימת בעניינו של הנאשם 1 "החזקה" כמובנה בסעיף 34כד לחוק. לדבריו (שם, גיליון מס' 1, שורות 8-23): "אני בעל המקום בבית קפה רודאן שנמצא ברחוב הנביאים 10, את המקום הזה לפני כ- 10 חודשים בערך מסרתי לבחור בשם אסף עמר שיעבוד בו ושישים במקום מכונות ויעבוד. אסף הביא למקום מכונות לפני 3 ימים... אסף עמר הוא חבר שלי ואני נתתי לו את המקום כי הוא חבר שלי ונתתי לו המקום שיעבוד ולעזור לו. אני לא נמצא במקום ואני לא קשור למכונות ולא יודע איך משחקים עליהם". כדברים האלה אמר הנאשם 1 גם בעדותו בפניי: "זה היה שייך לאבי, אבי נפטר, ואני ירשתי אותו מאבי לי ולמשפחה" (עמוד 16); "נתתי לו את המקום בגלל שהוא היה הרבה זמן עצור, והמצב שלו היה רגיש, כחבר, רציתי לעזור לו... הוא זה ששם את המכונות בבית הקפה. לי יש הרבה עסקים אז נתתי לו את המקום. בגלל שאנו גרים בשכונה ערבית, הוא לא היה מתעסק עם העובדים הערבים, אני זה שהשגתי את העובדים. ייתכן שאסף היה מביא את הכסף מהמכונות, מהעבודה עצמה" (עמוד 19).

5. עד התביעה איימן חג'אג' העיד כי מי שהעסיקוֹ היה הנאשם 1 (עמוד 5-6), "הוא חבר שלנו. הוא בן אדם טוב. עושה כבוד לאנשים ואנשים עושים לו כבוד. הוא מכיר את אבא שלי ואנחנו חברים משפחה אחת" (עמוד 8). לדברי העד איימן חג'אג', במקרה של קלקול במכונה, היה מתקשר אל הנאשם 1, אשר מצידו היה מתקשר אל הנאשם 2 (עמוד 7). כן גם "מתי אנשים מרוויחים ויש לי כסף בקופה אני אומר למוסא [הנאשם 1 - נ' ס'] להתקשר לרמי" [הנאשם 2 - נ' ס'] (עמוד 11).

6. עד התביעה השוטר אופיר יונה, בלש בימ"ר, העיד על מבצע שנעשה, פשיטה על בתי עסק שבהם התנהלו משחקי-מזל אסורים. ביחד עם שוטרים נוספים נכנס העד למקום, והציג צו חיפוש בפני מי שנחזה להיות בעל המקום. נתפסו כמה מכונות שזוהו על-ידי מומחה מן המטה הארצי כמכונות מזל. איימן חג'אג' (עד התביעה הנ"ל) חתם בדוח החיפוש (נ/1) במקום המיועד לחתימת המחזיק בנכס על הצהרה סטנדרטית "אני הח"מ מצהיר בזה כי המוצגים המפורטים בסעיף ה' להלן, שהם בעלי מספר סידורי כמפורט, הינם רכושי ואני מוותר על החזרתם" (עמוד 4). איימן חג'אג' הכחיש בעדותו בתחילה את דבר-חתימתו על דוח החיפוש, אך כשהוצג לו אישר, וגם הסביר שלא חשש לחתום כשנתבקש לעשות כן, שהרי אין הוא בעלים אלא רק "אני עובד במקום, מה יקרה שאם אני אחתום, ואני רק עובד" (עמוד 15).

7. בית הקפה שייך, איפוא, לנאשם 1 והוא מצוי בשליטתו. ככל שידם של אחרים משגת גם היא בהחזקה זו, הרי שזו בידיעתו של הנאשם 1 ובהסכמתו. כאמור, הנאשם 1 מחזיק בבית הקפה.

8. מכונות המזל שנתפסו, באות בגידרו של "משחק אסור", כמשמעותו בסעיף 224 לחוק. כך עולה מחוות דעתו של נועם יונגמן מומחה מעבדת אלקטרוניקה ומחשבים במז"פ (ת/3).
מדובר במכונת בינגו יפנית, שבה 'נורים' 5 כדורים באמצעות מנוף קפיצי אל משטח מחורר כדי שייפלו אל החורים הממוספרים, ברצף מסויים. ישנה אופציה לרכישת כדור נוסף, וכשנוצר רצף ניתן להגדילו בקניית סיבוב משחק נוסף. בשל בליטות על פני המשטח, אין שליטה על מסלול הגלגול של הכדור. אין כל מקום למיומנות ואין קשר בין עוצמת הפעלת מנוף היריה לבין התוצאה, בגלל התנגשויות שעובר הכדור במסלולו. ישנם מונים לשם מעקב אחר נקודות נרכשות ונקודות זכייה, כפתור איפוס נקודות לשם הבחנה בין משחק למשחק ובין שחקן לשחקן, תצוגה של אופציות זכייה, ומשחק הכפלות המאפשר למי שזכה ברצף להמר במשחק נוסף.
אין ספק בדבר, מדובר ב"משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאת המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת", כמשמעותו של "משחק אסור" בסעיף 224 לחוק.

9. איימן חג'אג', עד התביעה הנזכר, העיד על כך שבבית הקפה היו "מכונות של משחקים של כסף, של מזל, הימורים. מכונות מזל... היו 9 מכונות מזל" (עמוד 6). לדבריו, האנשים היו משחקים "בכסף. שמים נקודות או כסף... זה עובד על נקודות, נותן לי 100 ₪ או 50 ₪ אני שם את המפתח במקום שלו ומכניס בסכום שמגיע לו... הוא משחק ואיך הוא מרויח... יש מסך. וצריך לבוא 4 תפוזים, ענבים וזה נותן לך כפול", הסביר העד והוסיף פירוט על אופן המשחק ואפשרויות הזכייה (שם).

10. הנאשם 1 אישר כי מדובר בבית קפה, והודה כי שיחקו בו, אלא שלדבריו, מדובר היה במשחקי קלפים, אך לא על כסף: "על קפה, תה, שטויות, זה היה בית קפה לפועלים. לאחר מכן הפכנו אותו לקפה אינטרנט" (עמוד 17). המקום היה פתוח לציבור, פקדו אותו אנשים שונים "שיש להם כסף בתיק, יום הרבה, יום אין... " (עמוד 12).

11. נמצא, כי בית הקפה הינו "מקום משחקים אסור" באשר מדובר ב"חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים, בין שהם פתוחים לציבור ובין שהם פתוחים לבני אדם מסויימים בלבד, ואין נפקא מינה אם הם מוחזקים גם למטרה אחרת" (סעיף 224 לחוק).

12. הארכתי בתיאור הרכיבים העובדתיים של מעשה-העבירה, מכיוון שניתן ללמוד מהם גם על היסוד הנפשי, על מוּדעוּתו של הנאשם 1 לכך שהמכונות אינן חוקיות; לכל הפחות, על עצימת העיניים מראוֹת נכוחה את מצב הדברים לאשורו.

13. בתחילת חקירתו העיד הנאשם 1 "אני לא ידעתי שהם משחקים משחקי מזל. אסף עמר אמר לי שהוא הלך לתחנת המשטרה וקיבל אישור את המכונות כי הן לא מכונות מזל. שבוע לפני היה לנו אותו מקרה ואז אני פחדתי, התייעצתי עם אסף, ואסף אמר לי בתחנת המשטרה בסלאח א-דין דיבר עם איזה קצין ושאמר לו שהמכונות האלה הן חוקיות" (עמוד 15). ההסתמכות הנטענת על אסף עמר מוקשית כשלעצמה, משום שזה 'הפּיל' את הנאשם 1, לשיטתו, כחודש לפני כן בנסיבות דומות (עמוד 18); ועוד זאת, שהנאשם 1 גם לא עשה כדי להוכיח את ההסתמכות הנטענת, לא באמצעות אסף עמר, ולא באמצעות מי מאנשי המשטרה שנתן את האישור הנטען. ככלל, לא הותיר הנאשם 1 רושם חיובי, בגלותו טפח, בכסותו טפחיים, ובגירסאות ששינה כשהתגלה בהן קושי (כטענת ב"כ המאשימה בסיכומים, בליווי דוגמאות, עמוד 28).

מסתבר, כי כשבוע לפני פשיטת המשטרה נשוא כתב האישום, נחקר הנאשם 1 במשטרה בקשר לאירוע קודם דומה. אך הנאשם 1 הכחיש והדחיק: "לא אותי חקרו, אלא את בן הדוד שלי" (עמוד 16). היה צורך לעמת את הנאשם 1 עם הודעתו-שלו במשטרה, ולהוסיף ולהקשות עליו בשאלות כדי לחלץ ממנו אמירה רפה "יכול להיות שהייתי במשטרה ואני לא זוכר" (עמוד 17), ולאחריה נסיגה נוספת עקב בצד אגודל "חקרו אותי על משהו, אם תשאל אני אזכר" (שם), עד שנתרצה להודות: "יתכן שנחקרתי על מכונות בינגו בקפה" (שם). על אותה חקירה קודמת, העיד גם איימן חג'אג'.

ניסיונו של הנאשם להרחיק עצמו מן החקירה שקדמה אך במעט לאירוע נשוא כתב האישום, גורעת ממהימנותו, מלמדת על תודעת אשם שהייתה אצלו, וכדרך שטען ב"כ המאשימה בסיכומיו (עמוד 27).

14. בין הנאשם 1 לבין איימן חג'אג' שוררים יחסים של קירבה משפחתית וחברות (עמוד 8). אין סיבה שאיימן יבקש להעליל על הנאשם 1 עלילת-שווא.

בדיעבד גם ידוע שהנאשם 1 לא אמר אמת בהכּחישו קיום משחקים על כסף (אלא, לדבריו בעמוד 17, "על קפה, תה, שטויות"), משום שאין עוררין על כך שבפועל נתפסו מכונות מזל בלתי חוקיות ששיחקו בהן בכסף (שם).

לדברי הנאשם 1 "כל משטרת סלאח א דין הייתה במקום יומיים לפני כן ואמרו לי שהמכונות מותרות" (עמוד 18). הנאשם 1 לא הביא תימוכין כלשהם לטענתו-זו, וגם לא ציינהּ כלל כשנחקר במשטרה, ולא בתשובה לכתב האישום. טענה 'מוחצת' שכזו, מתבקש היה לטעון בהזדמנות הראשונה, בחקירה במשטרה. ומדוע כבש הנאשם 1 טענה זו? "לא שאלו אותי" (עמוד 18). תשובה זו אין לקבל. אדם סביר לא אוצר בתוכו טענה חזקה כל כך להגנתו, ומחכה שיישאלוהו.

15. הנני סבור כי הנאשם 1 ידע גם ידע על קיומן ועל טיבן של המכונות, ולכל הפחות עצם את עיניו מראוֹת. הנאשם 1 היה ער לטיב מעשיו ולמשמעותם, ואף-על-פי-כן התמיד בעשייתם. למעלה מן הצורך אומר כי גם אם דימה הנאשם 1 לסבור כי המכונות אינן בלתי-חוקיות, הרי שלא היה נמלט מהרשעה, היות ומדובר בטעות במצב משפטי, לפי האמור בסעיף 34יט לחוק.

למען הסר ספק אזכיר את הוראת סעיף 232 (1) לחוק, אשר מאפשרת הרשעה על יסוד עדות שותף לעבירה, גם אם אין לה סיוע, הוראה מיוחדת למשפט על עבירה בשל משחק אסור לפי סימן יב' בפרק ח' של החוק, ואשר גוברת על הוראת סעיף 54א (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971.

אשר על כן, ומשהוּכחוּ יסודותיה - העובדתי והנפשי - של העבירה, החלטתי להרשיע את הנאשם 1 בעבירה של איסור החזקה, בניגוד לסעיף 228 רישא לחוק.

16. את הנאשם 2 החלטתי לזכות מחמת הספק.
הנאשם 2 היה עיקבי בהכחשתו הגורפת מתחילה ועד סוף, מעת שנחקר במשטרה (ת/1) ועד לעדותו בפניי. הנאשם 2 הגדיר את יחסיו עם הנאשם 3 כ"ידידים רחוקים" (שם, שורה 23), אך לבד מכך, הכחיש כל זיקה לניהול או למשחק במשחקים אסורים.

17. ב"כ המאשימה טוען כי הנאשם 2 משקר. לשיטתו, הנאשם 3 הוא אשר סיפק כנראה את המכונות, אך הנאשמים 2 ו- 3 הינם שותפים. מדברי עד התביעה איימן חג'אג' עולה כי הנאשמים 2 ו- 3 הינם הבעלים של המכונות. מפורשות העיד איימן חג'אג' כי בשעה שמכונה הייתה מתקלקלת היה מתקשר אל הנאשם 1, וזה מצידו היה מתקשר אל נאשם 2 שיבוא לתקן את המכונה (עמוד 6-7). כיוצא בזה, העיד איימן חג'אג' על כך שהנאשם 2 היה בא לבית הקפה לאסוף את הכסף מן המכונות.

נכון טען ב"כ המאשימה, כי לא ניכר שום סיכסוך בין איימן חג'אג' לבין הנאשם 2 - כך עלה מעדויות השניים - ואין סיבה נראית לעיִין שירצה להעליל עליו עלילת שווא.

18. מנגד טוען ב"כ הנאשם שאיימן חג'אג' משקר "או למיצער שאי אפשר להיות בטוח בעדותו ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי" (עמוד 36).

כשלעצמי, אינני סבור שאיימן חג'אג' שיקר, אך דומני כי יש ממש בחלופה השנייה, עד שנותר ספק באשמתו של הנאשם 2.

ב"כ הצדדים חלוקים בשאלה האם בשעה שבאו שוטרים לבית הקפה, היה זה איימן חג'אג' שציין את שמו של הנאשם 2 כבעל המכונות, או שהיו אלה השוטרים שציינו בתחילה את שמו של הנאשם 2 כמי שיש לו זיקה לאותן מכונות, והנאשם 2 רק החרה-החזיק אחריהם. אכן, ב"כ הנאשם 2 הצליח בשאלות חוזרות ונשנות לבלבל כהלכה את העד איימן חג'אג' (עמוד 9), עד שהתקשה ליתן תשובה חד-משמעית לשאלה. גבי דידי, כך או כך, דומני כי שמו של הנאשם 2 היה בתודעתו של איימן חג'אג', מכיוון ששמו הלך לפניו כמי ששולח ידו בתחום הזה של הימורים. אינני סבור כי איימן חג'אג' שיקר, אך דומני כי נתערבבו בתודעתו דברים שידע מפי השמועה, ביחד עם דברים שאותם ידע מכלי ראשון.

לעיל (פיסקה 17) ציינתי את דברי ב"כ המאשימה על כך שמדברי עדותו של איימן חג'אג' עולה כי הנאשמים 2 ו-3 הינם הבעלים של המכונות. אומנם כן, אך מאידך, אין ניתן להתעלם גם מספקנות של איימן חג'אג' באותו עניין בדיוק. הוא נשאל (עמוד 6) "של מי המקום", ותשובתו "לא יודע". הוא אשר אמרתי, על עירבוב מסויים בתודעתו של איימן חג'אג' בין שמועה, סברה, מסקנה ועובדה.

19. זאת להזכיר, כי איימן חג'אג' הספיק לעבוד בבית הקפה שלושה ימים בלבד. לדבריו, כשהתקלקלה מכונה "רמי ג'בר [הנאשם 2 - נ' ס'] תמיד בא" (עמוד 7), אך העד לא ידע לומר כמה פעמים הגיע הנאשם 2 לתקן את המכונה. בהתחשב בכך שמדובר בסך הכל בשלושה ימים, מצופה היה לשמוע מן העד, ולו בהערכה זהירה, כמה פעמים הגיע הנאשם 2. איימן חג'אג' טען על הנאשם 2 כי "כל הזמן אמר ושאל יש עבודה או אין עבודה" (עמוד 11). אך כשב"כ הנאשם שאל אותו "אתה לא יודע אם הוא בא פעם או פעמיים או 20 פעם" (עמוד 9), השיב "לא יודע. לא זוכר" (שם).

בהודעתו במשטרה אמר איימן חג'אג' שכל שבוע היה בא הנאשם 2 לקחת כסף (עמוד 11). ב"כ הנאשם שאל אותו כיצד זה ידע על כך, שהרי עבד שם שלושה ימים בלבד, ותשובתו: "... שאני שומע מאנשים. אני הייתי משחק במקומות האלה. אנשים משחקים במזל וזה שורף את האדם..." (עמוד 11). איימן חג'אג' סיפר כי בעבר שיחק במשחקים הללו, ומדבריו נראה שהיה 'מכור' לדבר. התרשמתי כי שמו של הנאשם 2 טבוע בתודעתו מימים עברו ומפי השמועה, ולאו דווקא בקשר לתפיסת המכונות נשוא כתב האישום דנן. ב"כ הנאשם 2 שאלוֹ "האם זה נכון שאת רמי גבר שאתה מדבר עליו לא הכרת מקודם" (עמוד 9), ואיימן חג'אג' אישר את הדבר, "לא הכרתי, הייתי שומע מאנשים וחברים" (שם). כשלעצמי הנני סבור, כי אכן כך הוא.

20. ב"כ המאשימה מסכים למעשה על כך שאיימן חג'אג' ניזון מעדות שמיעה ש"במזרח ירושלים מדברים על זה שנאשם 2 הוא בעל חברה ומספק מכונות הימורים" (עמוד 30). אלא, שלדבריו, לא על השמועה הזאת ביסס איימן חג'אג' את עדותו. דעתי בעניין זה, כאמור, שונה, ובהתחשב גם בכך שאיימן חג'אג' לא ידע לומר דבר מדוייק לגבי מספר הפעמים שהנאשם 2 הגיע לתקן את המכונות ו/או לאסוף כסף, חרף העובדה שעבד במקום רק שלושה ימים.

21. לטענת הנאשם 1, "את רמי ג'בר אני לא מכיר, הכרתי אותו היום בחוץ. ההיכרות שלי איתו רק מפה מבימ"ש מעולם לא שמעתי את שמו. אני לא מכיר מהשכונה, אני לא מכיר, אני לא יודע מהיכן הוא, אני גר בעטרות ואני לא יודע היכן רמי. את הטלפון שלו אני גם לא מכיר" (עמוד 19). הדברים הללו מכחישים את דבריו של איימן חג'אג' אשר העיד על קשרים חברתיים וטלפוניים בין הנאשם 1 לבין הנאשם 2.

אני מסופק אם הנאשם 1 אמר אמת. אך הדבר מדבר בעיקר לחובתו של הנאשם 1, ופחות מכך לעניינו של הנאשם 2. זאת מכיוון שבהחלט יתכן שקיימים קשרים כמתואר בין השניים, אך אין בכך כדי לשלול את גירסתו המכחישה של הנאשם 2 באשר לאירוע הקונקרטי נשוא כתב האישום.

22. ב"כ המאשימה טען על כך שהנאשם 2 נמנע מלהביא לעדות את הנאשם 3, חרף ידידות מסויימת ביניהם. אכן, בהחלט ייתכן שעדותו של הנאשם 3 הייתה מסייעת להגיע לחקר האמת. אלא, שלא הייתי מעביר את הנטל אל הנאשם 2 להעידוֹ. הנטל להוכחת אשמתו של הנאשם 2 מוטל על המאשימה, ועליה היה לעשות להעדתוֹ של הנאשם 3.

23. ב"כ המאשימה היפנה לסתירה בדברי הנאשם 2, על כך שבהודעתו במשטרה אמר "אולי אני מהמר והולך לשחק מידי פעם" (ת/1, שורות 9-10), ואילו בפניי אמר "פעם בחיים אולי הימרתי. לא יותר. ניסיתי את זה אבל לא ממש מהמר" (עמוד 22). אכן ניכר פער בין הדברים. כשלעצמי, דומני, כי הנאשם 2 שלח את ידו בהימורים במידה רבה מזו שבה הודה. אך אין בכך די כדי לקשור אותו באופן קונקרטי לאשמה המיוחסת לו בכתב האישום דנן.

24. ב"כ הנאשם 2 הצביע על מספר פעולות חקירה שלכאורה ניתן היה לבצע ולא בוצעו, בהן בדיקת ט.א. על גבי המכונות שנתפסו, מסדר זיהוי או עימות במשטרה. בנסיבות העניין, דומה כי אכן היה מקום 'לעבות' את הראיות, ולנקוט פעולות חקירה כנ"ל, כשעד התביעה המרכזי אינו אלא "משחק בקוביה", המעיד על עצמו כי לפחות בעברו "אני הייתי חולה במשחקים, משחק קלפים וקוביות" (עמוד 14).

25. ב"כ הנאשם ציין בסיכומיו כי על-פי המשפט העברי, פסולה עדותו של המשחק בקוביה. אכן כך הוא: "ואלו הן הפסולין: המשחק בקוביא, והמלוה בריבית, ומפריחי יונים וסוחרי שביעית..." (משנה סנהדרין ג, ג); רבינו חננאל מפרש מיהו המשחק בקוביה: "אלו הן המשחקין, מתנין תנאי ביניהן: אם אנצחך תן לי כך וכך, ואם תנצחני, אתן לך כך וכך" (שם). הרמב"ם פירש: "המשחק בקוביה והוא שחוק ידוע... על תנאי שמשימין כספים למי שיעשה כך או שלא יעשה כך, שיקח אותן כפי שמסכימין באותו השחוק" (שם). ומהו פּשר הפּסול? "וכולן מעין גזלנין הן והתורה אמרה (שמות כג) 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס' וכל שכן דיין" (רש"י, שם). מדרבנן נחשב המשחק בקוביה מעין גזלן. בגמרא נחלקו בסיבת הדבר: "אמר רמי בר חמא, משום דהוה אסמכתא, ואסמכתא לא קניא" (בבלי סנהדרין כד, ב). כלומר, אין גמירות-דעת מלאה אצל המשחק בקוביה. הוא איננו מתחייב כלפי חברו מתוך רצון, שכן הוא סבור ומקווה שהוא עצמו ינצח, ואם הפסיד אינו נותן ברצון. "רב ששת אמר... לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם" (שם). כלומר, המשחק בקוביה אינו עוסק במלאכה, איננו מורגל בהלכות בני-האדם ישרי-הדרך, אינו בקיא ואינו ירא-חטא.

דומה כי לשיטתו של רמי בר חמא, פּסוּלוֹ של המשחק בקוביה הינו מטעמים משפטיים; לשיטתו של רב ששת, הפּסוּל הוא מטעמים חברתיים-סוציאליים [ש' ורהפטיג, דיני חוזים במשפט העברי (ירושלים, תשל"ד) 220 - 221]. על טעם הדבר עמד המאירי (רבנו מנחם בן ר' שלמה לבית מאיר) בספרו בית הבחירה על מסכת סנהדרין (מהדורה 2, תשכ"ה) 85: "הטעם לפי שאינו עוסק ביישובו של עולם, ואינו יודע בטיב משא ומתן וכוונת עדות. וכמו שרגילין לשקר באומנות שלהם ואינם מתגנים לבריות באותו שקרות הם סוברים שלא יתגנו בשקרות שאר הדברים. וכן אין מכירים בטורח ובצרות של בני אדם ואינם חסים על חבריהם להפסיד ממונם". כב' השופט א' גרוניס פירש כך את הדברים הללו: "על פי ההסבר הראשון, כשם שרגילים המהמרים לשקר במהלך משחקי ההימורים ואינם מתביישים בכך, כך עלולים הם לשקר אף כשהם נותנים עדות בפני בית משפט. על פי ההסבר השני, גס ליבם של המהמרים בערך כספם שלהם. לכן, עלולים הם להיות גסי לב אף בערך כספם של אחרים ולא להכיר במשמעותו של קנס כספי הניתן בעקבות מתן עדותם" [עע"מ 4436/02 תשעים הכדורים - מסעדה, מועדון חברים נ' עיריית חפה – המחלקה לרישוי עסקים דינים-עליון כרך סז, 77 בפיסקה 9].

26. הריב"ש כתב על המשחק בקוביה שזהו "דבר מכוער ומתועב ומשוקץ הוא ורבים חללים הפיל ועצומים כל הרוגיו" (שו"ת הריב"ש סי' תלב). אלא שבעניין דנן, אין די בראיות המאשימה כדי להביא להרשעתו של הנאשם 2 (מה שאין כן לגבי הנאשם 1). אין ניתן לשלול את גירסתו, גם אם היא דחוקה.

אשר על כן החלטתי לזכּותו מחמת הספק.

27. חרף הזיכוי של הנאשם 2, אבקש להציב תמרור אזהרה לנאשמים ולשכמותם. ר' אליעזר פאפו בספרו פלא יועץ (קושטא, תקפ"ד, ערך "שחוק") מתאר את גורלם של המשחקים בקוביה:
"... וגם בזה רבו המתפרצים, אשר זה דרכם כסל למו ואומנותם בכך לאבד כמה לילות וכמה ימים בשחוק, בבתים ובגגות ובקרנות, ומשקיעים כמה ממון וכמה נפשות עד שיש שמכלים את ממונם. אף אם כביר מצאה ידם, לכל יש מוצא וסוף שגוזלין וחומסין ובני ביתם מוטלים ברעב ; עוללים שאלו לחם ופורש אין להם, שאין מתעסקין בישובו של עולם להביא טרף לביתם. ועבירה גוררת עבירה, שמבטלי
ם תפילות ומצוות, כי בעידנא דיצר-הרע תוקפם ועומדים בשחוק, קשה להם לפרוש הימנו יותר מפרישת הצפורן מן הבשר, ועל חייהם אינם חסים ואין מפנים עצמם מן השחוק אפילו לאכול בשעת אכילה ולישון בשעת שינה, ומי שהורגל במנהג הרע של השחוק, גם כי יזקין לא יסור ממנו, אם לא שבכוח יגבר איש" [למקורות נוספים, ולהיבטים פסיכולוגיים, היסטוריים ומשפטיים של משחקי הקוביה בישראל ובעמים, ראו: י' בזק, "משחקי-קוביא בהלכה העברית ובמשפט המקומי" הפרקליט טז (תש"ך) 47.

ניתנה היום, י"א בכסלו תשס"ה (24 בנובמבר 2004), במעמד ב"כ המאשימה, נאשם 1 בעצמו, נאשם 2 וב"כ עו"ד בר חיים.

נעם סולברג, שופט


בתי המשפט
בית משפט השלום בירושליםפ 005496/03בפני:כב' השופט נֹעם סולברג24/11/2004