אבות דרבי נתן

פרק ארבעה ושלושים

(א)
עשרה נסיונות ניסה הקדוש ברוך הוא את אבותינו
ובכולן לא נמצאו שלמים. ואלו הן: "במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצירות ודי זהב" (דברים א).
במדבר שעשו את העגל, שנאמר: (שמות לב) "עשו להם עגל מסכה"
בערבה על המים, שנאמר: (שם יז) ויצמא שם העם למים.
מול סוף על שהמרו על ים סוף, (ויש אומרים: זה פסלו של מיכה). רבי יהודה אומר: המרו על הים המרו בתוך הים, שנאמר: (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף.
בין פארן במרגלים, (במדבר יג) וישלח אותם משה ממדבר פארן.
בין תופל אלו דברי תיפלות, שתפלו על המן.
ולבן זה מחלוקתו של קרח.
וחצירות על השליו הרי שבעה.
ובמקום אחר הוא אומר (דברים ט) "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה".
ודי זהב אמר להם (אהרן) דייכם חטא זהב שהבאתם לעגל.

ורבי אליעזר בן יעקב אומר:
די הוא עון זה שלקו ישראל בו מכאן ועד שיחיו המתים:

(ב)
עשרה שמות של שבח נקרא הקדוש ברוך הוא
אלו הן:
שם אל"ף דל"ת,
ויו"ד ה"א י"ה,
אלהי"ם,
אלו"ה,
אלהי"ך,
אלהיכם,
אל,
אהי"ה אש"ר אהי"ה,
שד"י,
צבאות.
אמר רבי יוסי: חלקנו על צבאות שנאמר: (שם כ) ופקדו שרי צבאו"ת בראש העם:

(ג)
עשרה שמות של גנאי נקראת עבודה זרה
אלו הן:
שקוצים,
גלולים,
מסכות,
פסילים,
אלילים,
אשרים,
חמנים,
עצבים,
און,
ותרפים:

(ד)
שני סמניות אמורות בתורה בפרשה קטנה. ואיזו פרשה קטנה? ויהי בנסוע הארון ... ויאמר משה ובנוחה יאמר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: ראויה היתה פרשה זו שתעקר ממקומה ותכתב במקום אחר

כיוצא בו (שופטים יח) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה". וכי בן מנשה היה? והלא בן משה היה. אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו, לפיכך תולין במנשה.

כיוצא בו (זכריה ד) "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" זה אהרן ומשיח ואיני יודע איזה מהן חביב. כשהוא אומר (תהלים קי) "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם", הוי יודע שמלך המשיח חביב יותר מכהן צדק.

הרי הוא אומר: (תהלים פ) "יכרסמנה חזיר מיער". "יכרסמנה חזיר מיאור" כתיב.
יכרסמנה חזיר מיער - זה מלכות רומי.
שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, אומות העולם דומות עליהם כחזיר מיער. מה חזיר מיער הורג נפשות, ומזיק את הבהמות, ומלקה בני אדם, כך כל זמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום אומות העולם הורגין בהם ומלקין ומזיקין אותם.
וכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום, אין אומות העולם מושלין בהם כחזיר של יאור. מה חזיר של יאור אינו הורג נפשות ואינו מזיק לבריות, כך כל זמן שישראל עושין רצונו אין אומה ולשון הורגין בהן ומזיקין בהן ולא מלקין אותן. לכך נכתב חזיר מיאור:

(ה)
עשר נקודות בתורה
אלו הן:
"ישפוט ה' ביני וביניך" (בראשית טז) על י' שבביני"ך נקוד מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר. ויש אומרים: על המטילין מריבה ביני וביניך.
כיוצא בו "ויאמרו אליו איה שרה" (שם יח) נקוד על אי"ו שבאליו, מלמדשיודעין בה ומבקרין אחריה.
כיוצא בו "ולא ידע בשכבה ובקומה" (שם יט) נקוד על וי"ו שבקומה הראשון, מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה של צעירה.
כיוצא בו "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקה"ו" (שם לג) כולו נקוד מלמד שלא נשקו באמת.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: נשיקה זו של אמת וכולן אינן של אמת.
כיוצא בו: "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" (שם לז) נקוד על א"ת מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות (ולהתפתות).
כיוצא בו: כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן (במדבר ג) נקוד על אהרן למה? מלמד שלא היה אהרן מן המנין.
כיוצא בו: "או בדרך רחוק"ה" (שם ט) נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ.
כיוצא בו: "ונשים עד נופח אשר עד מידבא" (שם כא) נקוד על רי"ש שבאש"ר. למה? מלמד שהחריבו האומות ולא החריבו המדינות.
כיוצא בו: "ועשרון עשרון" (במדבר כט) של יו"ט הראשון של חג הסכות, נקוד על עשרו"ן בוי"ו. למה? מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד.
כיוצא בו: (דברים כט) "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנ"ו ולבנינ"ו", נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד. למה?
אלא כך אמר עזרא: אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך?
אומר אני לו: כבר נקדתי עליהן.
ואם אומר לי יפה כתבת, אעביר נקודה מעליהן.

אחת עשרה היא והיא כתיב ביו"ד בתורה
הראשון הוא מלך בלע היא צוער.
הלא הוא אמר לי אחותי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא.
היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר.
וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה.
והיא הפכה שער לבן.
ואם יראנה הכהן וגו' והיא כהה.
והיא תראה את ערותו.
את אביה היא מחללת.
בקנאות: ונסתרה והיא נטמאה
והיא לא נתפשה.
או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה:

(ו)
עשר ירידות ירדה שכינה על העולם
אחת בגן עדן שנאמר: (בראשית ג) "וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך בגן",
ואחת בדור המגדל שנאמר: (שם יא) "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל",
ואחת בסדום שנאמר: (שם יח) "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי",
ואחת במצרים שנאמר: (שמות ג) "וארד להצילו מיד מצרים",
ואחת על הים שנאמר: (תהלים יח) "ויט שמים וירד",
ואחת בסיני שנאמר: (שמות יט) "וירד ה' על הר סיני לעיני כל העם",
ואחת בעמוד הענן שנאמר: (במדבר יא) "וירד ה' בענן",
ואחת במקדש שנאמר: (יחזקאל מד) "ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח וגו' כי ה' אלהי ישראל בא בו",
ואחת שעתידה להיות בימי גוג ומגוג שנאמר: (זכריה יד) "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים":

(ז)
עשר מעלות נסתלקה שכינה ממקום למקום
מכפורת לכרוב,
ומכרוב למפתן הבית,
וממפתן הבית לשני כרובים,
ומשני כרובים לגג ההיכל,
ומגג ההיכל לחומת העזרה,
ומחומת העזרה למזבח,
וממזבח לעיר,
ומעיר להר,
ומהר למדבר.

מכפורת לכרוב דכתיב (ש"ב כב) "וירכב על כרוב ויעוף".
מכרוב למפתן דכתיב (יחזקאל ט) "וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית".
וממפתן הבית לשני כרובים דכתיב (שם י) "ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים".
מכרוב לגג ההיכל דכתיב (משלי כא) "טוב לשבת על פנת גג".
מגג לחומת העזרה דכתיב (עמוס ז) "והנה ה' נצב על חומת אנך".
ומחומת העזרה למזבח שנאמר: (שם ט) "ראיתי את ה' נצב על המזבח".
וממזבח לעיר שנאמר: (מיכה ו) "קול ה' לעיר יקרא".
ומעיר להר דכתיב (יחזקאל יא) "ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר" וגו'.
מהר למדבר דכתיב (משלי כא) "טוב שבת בארץ מדבר".
ואחת שנסתלקה כלפי מעלה דכתיב (הושע ה) "אלכה ואשובה אל מקומי":

(ח)
עשרה שמות נקרא נביא.
אלו הן:
ציר.
נאמן.
עבד.
שליח.
חוזה.
צופה.
רואה.
חולם.
נביא.
איש האלוהים:

(ט)
עשרה שמות נקרא רוח הקדש
אלו הן:
משל.
מליצה.
חידה.
דיבור.
אמירה.
תפארת.
ציווי.
משא.
נבואה.
חזיון:

(י)
עשרה שמות נקרא שמחה
אלו הן:
ששון.
שמחה.
גילה.
רינה.
דיצה.
צהלה.
עליזה.
חדוה.
תפארת.
עליצה:

(יא)
עשרה נקראו חיים
הקדוש ברוך הוא (ירמיה י) "וה' אלוהים אמת הוא אלוהים חיים".
תורה נקראת חיים שנאמר: (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר".
ישראל נקראו חיים שנאמר: (דברים ד) "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום".
צדיק נקרא חיים שנאמר: (משלי יא) "פרי צדיק עץ חיים".
גן עדן נקרא חיים (שנאמר: (תהלים קטז) "אתהלך לפני ה' בארצות החיים".
עץ נקרא חיים שנאמר: (בראשית ב) "ועץ החיים בתוך הגן".
ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר: (יחזקאל כו) "ונתתי צבי בארץ חיים".
גמילות חסדים נקרא חיים שנאמר: (תהלים סג) "כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך".
חכם נקרא חיים שנאמר: (משלי יג) "תורת חכם מקור חיים".
מים נקראו חייםשנאמר: (זכריה יד) "ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים":

 

חזרה לשער חזרה לתוכן לפרק הקודם לפרק הבא