בידיעת ה' הנמצאות
עם השלושה עניינים שזכרנו. וזה אמנם לפי הנראה מהספורים והייעודים שבאו בה, והכתובים המורים על זה הוראה ראשונה ועצמית.
אמנם, הרוצה ליחנק ולהתלות באילן גדול,1 יגלה פנים בתורה שלא כהלכה, כי אין בלשונות טענות מכריחות לבעלי הצורות2 להודות על פני עקשותם. ולזה ראינו לגלות עוד מומי סברתם, אם לפי שורשי התורה ואם לפי העיון על פי דרכם. וזה, שהם אמנם חייבו שני עניינים:
2.1. האחד, שידיעתו יתברך אינה בפרטים במה שהם פרטים, אלא מצד הסדור הכולל;
2.2. והשני, שידיעתו יתברך אינה בדברים האפשריים, אלא שהוא יודע שהם אפשריים, אבל לא ידע איזה חלק יגיע מחלקי האפשר.
2.3. ויתחייב להם עניין שלישי, וזה שאחר שיגיע החלק האחד מחלקי האפשר, אין לו ידיעה בו. וזה אמנם יתחייב לשני העניינים הקודמים:
אם לראשון, למה שהידיעה בשיגיע החלק האחד מחלקי האפשר, תהיה הידיעה בדבר הפרטי במה שהוא פרטי, וכבר סולקה כמו זאת הידיעה.
ואם לשני, כי למה שהונח בו, שאין לו ידיעה בחלק המגיע קודם שיגיע, הנה אם היה לו בו ידיעה אחר שהגיע, כבר יהיה שינוי בידיעתו, והוא דבר ברחו ממנו, להיותו גדול הספקות אשר הביאם אל זה הדעת.
ועוד, שהמאמר בשיתחדש לו ידיעה מצד מציאות הדבר חוץ לנפש, יחייב שתהיה לידיעתו התחלה מזולתו, ושיהיה לו שכל נקנה. והוא בתכלית הביטול והגנות, עם שלא יצויר קניינו אלא בכוח היולני3. ולזה הוא מבואר שהעניין הזה השלישי הוא מחויב להם.
3.1. הנה לפי התורה, הדעה הזה לא ישאיר בה ספור אמיתי לפי פשט הכתובים, כי למה שחייבו שידיעתו אינה בפרטים הרמוזים אליהם, הנה הוא לא ידע האבות ולא קראם ולא יעדם יעוד פרטי, אבל יאמרו בכולם שלא ידע אלא מי שסידורו הסדור ההוא. והלא הכתוב צווח:
"ואתה אמרת ידעתיך בשם";4
"אשר ידעו ה' פנים אל פנים",5
וכמה פרטים אשר יכריחו להודות כל מאמין בידיעתו ית' הפרטים.
ולמה שחייבו גם כן, שלא ידע איזה חלק יגיע מחלקי האפשר, הנה הוכרחו להכזיב היעודים הנתלים בבחירה. אלא שפירשו שהיעוד בהם היה על צד האומד והסברא, מונחים לטבע מערכות השמים, בתנאי שלא יבטלוהו הבחירה. ויהיה אמרו
"כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון",6
כמו "כי חשבתי". וכל זה הריסה וכפירה בעקרי הדת.
ומאמר שמואל לשאול ג"כ7 מיעד לו שימצא מספר האנשים בדרך, יאמרו לו דברים ידועים, היה ג"כ על צד האומד והמחשבה, וקראם הנביא "אותות". וכל זה שיגעון ושטות.
ולמה שחייבו ג"כ, שאחר שיגיע החלק האחד מחלקי האפשר שלא יהיה לו ידיעה בו, יהיה אמרו:
"כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה",8
אין עניין לו, כי איננו ידיעה, למה שחייבו שאין לו ידיעה גם במה שנתחדש; ואיננו מחשבה, כי המחשבה בשהוא ירא אלהים לא נתחדשה אתר המעשה ההוא באופן שיצדק אמרו "עתה ידעתי". ולזה הוא מבואר היות הדעת הזה כנגד התורה והקבלה האמיתית, אשר יעידו כמה כתובים ממנה היות ידיעתו ית' בפרטים בתכלית הדקדוק. והאריכות בזה מותר9.
3.2. ואמנם לפי העיון אומר, שלא יצאו מרוב הספקות בדרך אשר אחזו בה, אבל נפלו בספקות יותר חזקות.
אם שלא יצאו מהספקות, למה שהוא מבואר שהידיעה באופן שהניחו אותו, לא ימלט מריבוי ידועים, ואולי ידועים בלתי-בעל-תכלית. וזה מפנים:
3.21. האחד, שהידיעה השלמה בדברים - כשיוודעו בסבותיהם הקרובות והרחוקות. ולזה הידיעה בדברים המורכבים, מהצד אשר הם אחד, תהיה שלמה כאשר יוודעו הפשוטים אשר מהם הורכבו, להיותם יסודות וסבות למורכבים מהם. אין המלט, אם כן, מריבוי ידועים בידיעת המורכב.
3.22. והשני שהיות הנמצאות בכלל הולכים מהלך השלמות, וקצתם מקצתם אשר בצד ההוא הם מתאחדים, יתאמת בסוגים שקצתם שלמות לקצת, והמינים שלמות להם. כאילו תאמר שהצומח שלמות לדומם, והחי לצומח, והמדבר לחי. אבל במינים אחרונים, לא יתאמת קצתם שלמות לקצת, וזה שאין הסוס שלמות לחמור, ולא השור לכבש, כמו שהאישים שהם עצמים ראשונים10 לא יתאמת בהם היות האחד שלמות לאחר. ולזה כשנניח הידיעה במינים האחרונים, אין המלט שלא תחייב ריבוי ידועים.
3.23. והשלישי, כשהונחה הידיעה מצד הסידור הכולל בגרמים השמימיים ובשכלים הנפרדים11 אשר אישיהם נצחיים באיש, והם מתחלפים במין, הנה בצד אשר הם מתחלפים בו במין אינם מתאחדים הידיעה. אם כן בהתחלף עצמיהם במין, כבר התחייב ריבוי ידועים.
3.24. והרביעי, כשנודה שהשכלים הנפרדים שלמות קצתם לקצת, להיותם עילה קצתם לקצת, ובצד ההוא הם מתאחדים, הנה הנפישות הנשארות, שאינם עילה קצתם לקצת, אם ידעם אין המלט מריבוי ידועים.
3.25. והחמישי, שכאשר ידע הפרטים מצד הסידור אשר בגרמים השמימיים ובהם סדור מספרי, כאילו תאמר מספר סיבובים או מספר המעלות, כמו שהתפרסם זה למי שיש לו קצת מבוא במשפטי הכוכבים, ומזה הצד יודע לנביא זמן מוגבל, כמו שבא במאמר שמואל לשאול,12 הנה, אין המלט משתהיה הידיעה במספר פרטי, כאלו תאמר שלושה או ארבעה, הנה א"כ תהיה הידיעה בפרטים.
ואם יאמר בזה שלא תהיה הידיעה בזה הפרט במה הוא זה פרט, כאלו תאמר זה השלושה או ארבעה אלו בכל שלושה או ארבעה שיהיה, הנה אחר שאין המלט מידיעתו מספר מה, מי ייתן ואדע אם יידע שאר המספרים כולם או לא. ואם ידעם אחר שהיה המספר יתוסף אל מה שיתוסף, הנה תהיה הידיעה במספרים בב"ת. ואם לא ידעם כולם, יהיה שם בהכרח גבול לא לידע מהגבול ההוא והלאה. ותישאר השאלה מה זה אשר ידע מהמספרים עד הגבול ההוא, ולא ידע יותר מזה; האם קרה בידיעתו לאות ויגיעה? אלא שאין המלט בשום צד מריבוי ידועים בב"ת.
3.26 והשישי, שכאשר ידע הפרטים מצד הסדור אשר בגרמים השמימיים, והיה הסדור הזה לפי מצב הכוכבים בעת המולד13 והשליט14; והמבטים15 עם יתר התנאים אשר לא נעלמו מאנשי החכמה ההיא, והיה מספר מצבי הכוכבים בגלגליהם בבחינת הצומח16 והשליט והמבטים בב"ת. להיות העגולה הגדולה17 אשר בגלגל, אשר בבחינתה יהיה הצומח באופקים,18 מהכמה המתדבק, והוא מתחלק אל מה שיתחלק תמיד. הנה יהיו הסדורים אשר מפאת הגרמים השמימיים בב"ת, אין המלט א"כ מריבוי ידועים בב"ת. הנה מכל אלו הפנים הוא מבואר שלא יצאו מהספקות אשר יסודם ריבוי הידועים.
וזה, שהם ברחו מלייחס לו יתברך ריבוי ידיעות, ויחסו לו חסרון הסכלות, שהוא גדול שבחסרונות. והנה יחסו לו בכל אחד מהשלושה עניינים בתכלית מה שאפשר:
4.1. אם הראשון שידיעתו אינה בפרטים במה הם פרטים, הנה להיות הפרטים בלתי-בעלי-תכלית, חייבו לו הסכלות בדברים בלתי-בעלי-תכלית. ולהיות הידוע אצלו בעל-תכלית, הנה יחס מה שידע אל מה שיסכל, יחס הבעל-תכלית אל הבלתי-בעל-תכלית.
4.2. ואם בשני, והוא שלא ידע איזה חלק יגיע מחלקי האפשר, הנה להיות חומר האפשר רחב מני ים, והחומר ההכרחי שיעור מועט בהיקש אצלו, הנה כבר יחסו לו הסכלות ברוב הדברים.
4.3. ואם בשלישי, שחויב להם שאחר שיגיע אחד מחלקי האפשר, שאין לו ידיעה בו, הנה להיות הדברים המורכבים כולם להיות להם התלות וערוב בבחירה האנושית, וזה אמנם מתמיד בהם, הנה כאשר עברו אלפים מן השנים, והגיעו חלקים ידועים מחלקי האפשר אחר חלקים אחרים, ונמשך כן כך הזמן ההוא, הנה כבר יחויב שיסכל כל זה, והוא לא ידע בכל אלה.
והנה, על דרך משל, להיות ירידת יעקב למצרים מחומר האפשר, ונתלה בבחירתו, הנה כאשר בחר בירידה, כבר סכל זאת הבחירה ולא ידע בה, אין דרך אם כן לדעת כל הנמשך ממנה, וכל שכן אחר ריבוי הבחירות באפשריים. אלא שזה מהם שיגעון וכפירה ותימהון לב.
והפלא מהם שיחסו לו הסכלות בדברים הנצחיים וברוב הנמצאות ואולם בשיעור הבב"ת. וזה, שנפשות הנשארות אחר המוות, הנה הישארותם ימשך לטוב הבחירה באנשים בעוד בחיים חייתם, ההשארות א"כ כבר היה אפשר שיהיה ושלא יהיה. כשיהיה, א"כ לא ידע בהשארות. והנה בהתרבות מספר הנפשות הנשארות, כבר אפשר שיהיה רב ממספר השכלים הנפרדים ואישי הגרמים השמימיים הנצחיים הרבה, ואפשר שיתוסף אל מה שיתוסף בטבע המספר, ושיהיה שיעור הנמצאות הנצחיות אשר יסכל בהם, שיעור הרבה מאשר ידע בהם, ושיתוסף אל מה שיתוסף תמיד. וכל זה בתכלית הגנות.
5.1. למה שהיה השם ית' הוא הפועל לכל הנמצאים, עצמים היו או מקרים, והיו הפרטים במה הם פרטים-נמצאים, עצמים היו או מקרים, הנה אם כן, הפרטים במה הם פרטים שופעים מעצמותו? והוא מבואר שאם יסכל דבר ממה ששופע מעצבותו, הנה ידיעתו בעצמותו ידיעה חסרה ממנה.
5.2. ועוד, שהוא מבואר מההקדמות המקובלות והמוחשות, שהנביא והקוסם כבר יודיעו דברים פרטיים ממה שהם פרטיים לזולתם רמוז אליהם. והנה בהכרח ידעום מפאת מודיע, הוא האלוה ית' או המלאך. ואיך שיהיה, אם לא ידעהו המודיע, איך יודיעהו? מי ייתן ואדע!
אלא שלא התירו באופן מספיק. וזה שהוא אמר שהשכל ייתן הצורות כוללות, ויקבלם החומר קבול פרטי. כן העניין בזה, שהשכל ייתן סדור כולל, ויקבלהו הדמיון קבול פרטי. אלא שזה ממה שיאמר בפה, ולא יצויר בנפש. וזה כמו שאמר הר"ל, כי המציאות הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע החומר אשר ימצאו לו מקרים, ייוחד בהם כל אחד מהפרטים מצד תכונת מזלו. אבל בכוח הדמיוני לא ימצאו לו מקרים מיוחדים אשר בעבורם תהיה ההודעה פרטית. ואיך זה, והנה ההודעה כבר תהיה למקרים ההם המיוחדים.
אבל מהשכל הפועל יגיע הידיעה בסדור אשר לזה הפרטי מצד הגרמים השמימיים במה הוא, אי זה פרטים הזדמן שיולד בהיות הגרמים השמימיים במצב ההוא, ויקרא לו שיושג זה האיש מצד שקרה שלא ימצא אז אצל מי שיגיע לו זאת ההודעה איש אחד בזה התואר.
והנה מבואר, שמה שקרה לא ימצא אז אצל מי שהגיע לו זה ההודעה איש אחר בזה התואר, איננו מספיק בהודעת הדבר הפרטי, למה שהיות האיש ההוא בזה התואר איננו נודע לנביא מפאת עצמו. ולזה הוא מבואר שצריך אל מודיע היות התואר ההוא הפרטי לאיש ההוא, אם היה שהוא צריך אל ההודעה ההיא. אלא שהוא מבואר מן החוש מהקוסמים אשר בזמננו זה, שאין צריך להודעה ההיא. וכל שכן הנביאים, כמו שבא בקבלה האמיתית, מהיותם מודיעים פרטים נפלאים ומוגבלים זמן אם בעבר ואם בעתיד, גם בדברים האפשריים.
והתימה הגדול מהר"ל, שאם קבלנו היתרו בהודעות הפרטיות, הנה אין דרך להימלט מהידיעה הפרטית במה שהניח במין מההשגחה, אשר הניח כמו שנעיר על זה בגזרת השם בפרק השלישי מכלל השני.
וכבר יתבאר בדרך אחרת, שהוא מחויב שידיעתו יתברך תקיף ידועים בלתי-בעלי-תכלית. ונניח לזה שתי הקדמות;
האחת התבארה בספר הוויה וההפסד,21
והשנית מבוארת בעצמה:
האחת, שבאמצעות הרכבה והתמזגות תתהווה ותתחדש צורה במורכב, כהתהוות הסכנגבין בהמזגות החומץ והדבש.
והשנית, שבהתחלף יחס ההתמזגות תתחלף הצורה, כאלו תאמר שבהתחלף יחס סמי התריאק קצתם אל קצתם, תתחלף צורת התריאק וילבש צורה אחרת. וכל שכן בהתחלף פשוטי המורכב.
וכאשר נתיישבו אלו ההקדמות אומר, כי לפי ששיעורי החלקים מתחלקים אל מה שיתחלק תמיד, הנה החילוף22 בהמזגתם יתוסף אל מה שיתוסף, ויהיו אם כן צורות הדברים בלתי-בעלי-תכלית מתחלפים במין, וחויב אם כן נותן הצורות23 ישיג צורות בלתי-בעלי-תכלית. ואם יתאמת זה בו, כל שכן במציאותו יתברך.
והנה זה מספיק בביטול מה שדימו בפינה הזאת, והוא מה שרצינו בפרק הזה.
הערות:
1. ביטוי תלמודי (פסחים קיב.) שמשמעו: הרוצה שדבריו יתקבלו, יתלה אותם במישהו מוסמך.
2. בעלי הצורות: השיטות האפלטוניות, לפיהן עולם האידיאות (= הצורות) הוא תבנית העולם. לפי אפלטון אין הבורא מתערב בעולם לאחר שבראו.
3. כח היולני: "כמו חוש והדמיון" (למעלה פרק ב 3, 1).
4. שמות כג: יב.
5. דברים כג: י.
6. דברים כא: כט.
7. ש"א י.
8. בראשית כב: יב.
9. מותר: מיותר.
10. אישים: פרט מפרטי המין. עצמים ראשונים: הנמצאים הנתפשים בחושים.
11. שכל נפרד: עצם רוחני, מלאך. מניע הגלגל (מו"נ ב: ד; ב: ו).
12. ש"א י.
13. מולד: רגע לידתו של האדם; הורוסקופ.
14. שליט: הכוכב השולט כאותו רגע.
15. מבט: אספקט, מצב כוכבי הלכת זה ביחס לזה (ראה עקרים ד, ד).
16. צומח: זריחת המזל מעל האופק.
17. עגולה גדולה: עגול המתאר את היקף השמים מאופק עד אופק.
18. הצומח באופקים: הזריחה מעל לאופק.
19. אבן רשד, קצור ספר החוש והמוחש, ערך צבי בלומברג, קיימברידג' 1954 ע' 52.
20. מלחמות ג, 1 149-150.
21. ספר א' פרק 10.
22. חילוף: שינוי.
23. נותן הצורות: השכל הפועל.
