שער שני - שער הבחינה

בביאור אופני הבחינה בברואים ורוב טוב האלוהים עליהם



תוכן השער:

הקדמה

בביאור אופני הבחינה בברואים ורוב טוב האלוהים עליהם.

פרק א

[מהות הבחינה]

פרק ב

אך אם אנו חייבים לבחון בברואים אם לא
מן המושכל
ומן הכתוב -
ומן המקובל

פרק ג

אך איך אופני הבחינה בברואים
וסימני החכמה בכל זה על שלושה עניינים:

פרק ד

אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם?

פרק ה

אך איזה מין קרוב אלינו ואנו חייבים לבחון בו יותר
[חסד האלוהים במבנה גוף האדם]
[חסד האלוהים במבנה כוחות הנפש]
[חסד האלוהים בתבונה שנתן לאדם]
אך הבחינה בשאר מיני החיים והנהגתם ומחיתם
[התורה - הגדולה שבטובות הבורא]
[הסכמות חברתיות בענייני שלטון וכספים]
[דברים הדרושים לקיום האדם]

פרק ו
אך מפסידי הבחינה והדברים התלוים בה

הקדמה

וזה פתח השער:
אמר המחבר: מפני שהקדמנו בשער הראשון אופני יחוד האלוהים בלב שלם, והייתה הבחינה בחכמה הנראית בבריאת הבורא יתעלה הדרך הקרובה ביותר אל בירור מציאותו, והנתיב הסלול לדעת אמיתותו, התחייבנו להדביקה אליו כדי לסמוך כל שער אל מה שהוא דומה לו מן השערים, ולהביא אחר כל עניין מה שיאות לו מן העניינים, אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה אשר בראנו לה.
כמו שכתב החכם (קהלת ג) והאלוהים עשה שייראו מלפניו.

ונאמר תחלה, כי טובות האל יתעלה על ברואיו, ואם הן כוללות את כולם,
כמו שאמר הכתוב (תהילים קמה) טוב ה' לכל,
רובם כעיוורים מהכירם ומהבין גודל מעלותם,
ואינם משכילים עניינם מפני שלושה דברים.


אחד מהם רוב התעסקם בעניין העולם ותענוגיו, והתאוותם מה שלא יגיעו אליו ממנו ומה שנבצר מהם מתענוגיו, ויתעלמו מהביט אל טובות הבורא עליהם, מפני שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקווים ממלאת תאוותם והשלמת משאלותם. כי כל אשר יגיעו ממנה אל מעלה, מבקשים מה שהוא למעלה ממנו, ודורשים מה שאחריה. ותמעטנה בעיניהם הטובות הרבות, ותקטנה אצלם המתנות הגדולות, עד שהם חושבים כל טובה שיש לזולתם כאילו נשללה מהם, ומה שהגיע אליהם ממנה - רעות מוצאות אותם, ולא יבינו אל פעולות ה' המטיב בהם אליהם.
כמו שאמר הכתוב (שם י) רשע כגבה אפו בל ימוט, אין אלוהים כל מזימותיו.

והשני צאתם אל העולם הזה והם נמשלים כבהמות סכלות וכעייר.
כמו שאמר הכתוב (איוב יא) ועיר פרא אדם יולד.
והתגדלם בטובות האלוהים העודפות והתגלגלם בהם, עד ששבו אצלם רגילות וידועות, כאילו הם עצמיות להם, בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם. וכאשר ישכילו, ותתחזק הכרתם, יסכלו טובות הבורא עליהם, ואינם משימים על לבם חיוב ההודאה עליה, מפני שאינם יודעים מעלת הטובה והמטיב בה אליהם.
ומשלם בזה לתינוק שמצאו איש אחד מאנשי החסד במדבר, וחמל עליו, ויאספהו אל ביתו ויגדלהו ויאכילהו וילבישהו, ויתנדב עליו בכל הטוב לו, עד שהשכיל והבין אופני דרכי טובתו.
ואחר כן שמע האיש ההוא על אסיר שנפל ביד שונאו, והגיעו אל תכלית הצער והרעב והעירום ימים רבים, ונכמרו רחמיו על צערו, ופייס לשונאו, עד שהתירו ומחל לו את דמיו. ויאספהו האיש אל ביתו, והיטיב לו במקצת הטוב אשר היטיב בו לתינוק.
והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו ומודה עליה, יותר מן התינוק שגדל בה, מפני שיצא מעניין העוני והצער אל עניין הטובה והשלווה בעת שהכרתו בה גמורה. על כן הכיר טובת האיש החסיד וחסדו מאוד.
והתינוק לא הבין מעלת הטובה עליו, אף על פי שהתחזקה הכרתו והתיישב בדעתו, מפני שהיה רגיל בה מימי נערותו.
ואין איש מאנשי השכל מסתפק שחסדו וטובו על התינוק כוללים ונראים יותר, ושהוא חייב בהתמדת הודאה והשבח עליהם יותר.
וזה דומה למה שאמר הכתוב (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, ולא ידעו כי רפאתים.
והשלישי מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפגעים, ומה שמגיע אליהם מענייני ההפסד בגופם ובממונם, ולא הבינו סיבות אופני טובתם בהם ותועלות הניסיון והמוסר להם.
כדברי הכתוב (תהילים צד) אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו.
ושכחו כי הם וכל אשר להם טובות שהטיב להם הבורא נדבה וחסד, וגזר בהם בצדק כפי מה שחייבה חכמתו, וקצו בהראות צדקו בהם, ולא שבחוהו בהיגלות חסדו עליהם. והביאה אותם שלוותם לכפור בטובה ובמטיב להם. ואפשר שתביא הסכלות רבים מהם להתחכם עליו במעשהו ובמיני הבריאות אשר בראם לתקנתם.
ומה נידמו בזה אל אנשים עיוורים, הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם, והושם כל דבר בו על מכוונתו הטובה, והותקן על התיקון הנאה והנאות לתועלותם וכוונת תקנותם. וזומן להם בו עם כל זה כחלים [=תרופות] מועילים, ורופא חכם לרפאם בהם, כדי שייטיב ראותם.
והם התעלמו מעסוק ברפואת עיניהם, ולא שמעו אל הרופא אשר היה מתעסק ברפואתם, והיו הולכים בבית בעניין רע מעיוורונם, וכל אשר הלכו בבית נכשלו בדברים המוכנים לתועלתם ונפלו על פניהם.
והיה מהם מי שנפצע, ומי שנשבר, ורב צערם ונכפלה רעתם. והיו מתרעמים על בעל הבית והבונה אותו, וגינו את מעשהו, והיה בעיניהם כמקצר וכמנהיג רע. וחשבו כי לא כיוון בהם כוונת טובה וחסד, כי אם כוונת הצער והנזק. וגרם להם זה לכפור בטובת בעל הבית וחסדו.
כמו שאמר החכם (קהלת י) וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר, ואמר לכל סכל הוא.
וכיון שהוא כן, התחייבו אנשי החכמה והמדע להעיר מי שלא הבין טובות הבורא, ולהורות בני אדם לדעת יתרונם בדרך שכלם. כי כמה טובות מנע בעליהם ליהנות מהם וערבב שמחתו בהם חסרון הכרתו אותם וידיעתו מעלותם. וכשמעירים את בעלי הטובות להכיר אופני יתרונם, ומגלים להם מה שנעלם מדעתם מהם, יגדל שבחם ותרבה הודאתם למטיב להם, ויגיעו בזה אל התענוג וההנאה בהם בעולם הזה, ולשכר טוב לעולם הבא.

וכבר אמר החכם בעניין הזה (שם יב) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות. דימה החכם 'דברי החכמים' ל'דרבונות' בעניין ההערה, ודימה אותם ל'מסמרות נטועים' בעלי תפיסה, אסיפה וחיבור, בעבור קיום ענייניהם בלבבות וקיום אופני החכמה בהם. וכבר פירשו ב'בעלי אסופות' - בעלי החבורים, בהסתרת 'דברי' אשר בתחילת הפסוק. והטעם: וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות, כי הספרים המחוברים במיני החכמה קיימים עומדים, אין תועלתם נפסקת. ועל כן דימה אותם ל'מסמרות נטועים'.

וצריך שנבאר עתה מעניין הבחינה שישה עניינים.

הראשון מהם, מהות הבחינה ואמיתתה.
והשני אם אנחנו חייבים לבחון בברואים, אם לא.
והשלישי איך אופני הבחינה בברואים.
והרביעי כמה מיני סימני החכמה בברואים, אשר נוכל לבחון מהם.
והחמישי איזה מהם קרוב אלינו, ואנחנו חייבים לבחון בו יותר משאריתם.
והשישי במפסידי הבחינה, והדברים התלויים בה.


פרק א


[מהות הבחינה]
אמר המחבר:
אך מהות הבחינה, היא התבונן בסימני חכמת הבורא בברואים, ושערם בנפש כפי כוח הכרת המבחין. כי החכמה, ואם סימניה נחלקים בברואים, היא ביסודה ועיקרה אחת.
כשמש אשר היא אחת בעיקרה ובעצמה, ומתחלקות מראות ניצוציה בשמשות הנעשות מן הזכוכית הלבן והשחור והאדום והירוק, ומשתנה אורה כפי השתנות צבעי הזכוכית.
וכמים שמשקין מהם הפרדס, שפרחיו שונים זה מזה במראה שהם נראים עליהם במראיהם.
על כן התבונן בבריאות הבורא מקטנם ועד גדולם, והתיישב בנעלם ממך מהם, תמצאם כאשר ספרתי לך בעז"ה.

ומפני שהם מתחלקים בברואים, התחייבנו להתבונן ולחשוב בהם, עד שיתיישב ענייניה בנפשותינו וינוח ברעיונינו. ואילו היה סימניה על דרך אחת בברואים כולם, לא היה עניינה מסתפק על אחד מהם, והיה המשכיל והכסיל שווה בהכרתה.
והעילה בזה, שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר, מורה שמעשהו אינו לרצונו, אך הוא עושה בטבעו שהוטבע עליו בלבד, ויש לו מכריח שמכריחו על המעשה ההוא, ואין לו יכולת לשנות ממנו. כאש, אשר כוחה השריפה בלבד, וכמים, אשר הם מקררים בטבעם בלבד.
ואשר הוא עושה בחפצו, יראו ממנו מעשים משתנים בעתים משונים.

ומפני שהבורא יתברך חפץ במעשהו ואיננו מוכרח, ולא צריך, ולא מוטבע - עשה הדברים משתנים זה מזה כפי שמחייבת חכמתו בכל עת, כדי שיורה השתנותם על אחדותו ועל חפצו בפעלו.
כמו שכתוב (תהילים קלה) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ.
והאלוהים יודע אם בעבורה לא היו הבריות בדמות אחת ותמונה אחת. והדין נותן בעבור זה השתנות סימני החכמה בברואים.
וחכמתו יתברך נעלה מהשיג, אך זכרנו אחד מהרבה פנים שלא הגענו אליהם.
ולו יתעלה החכמה המגעת, ואין אלוה מבלעדו
.


פרק ב


אך אם אנו חייבים לבחון בברואים אם לא
נאמר, כי הבחינה בברואים, והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא ית', אנו חייבים בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה.

מן המושכל
כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא רק ביתרון הכרתו והבנתו וקיבולו דעת סודי החכמה המקוימים בכל העולם.
כמו שאמר הכתוב (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו.
וכשהאדם חושב ומתבונן בסודי החכמה ובוחן סימניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו. ואם יתעלם מהם - לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה.
כמו שאמר הכתוב (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע וגו'.

ומן הכתוב
מה שאמר (שם מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.
ואמר (תהילים ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה.
ואמר הכתוב (ישעיה מ) הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הוגד מראש לכם וגו'.
ואמר (שם מב) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות.
ואמר (קהלת ז) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי ייתן אל לבו.
ואמר (שם ב) החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך.
ואמר (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך, ואור עד נכון היום, דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה ייכשלו.

ומן המקובל
מה שאמרו זיכרונם לברכה (שבת עה,א): כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר (ישעיה ה) והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.
ואמרו (שבת עה,א): מניין שחייב אדם לחשוב בתקופות ומזלות? שנאמר (דברים ד) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון וגו'. איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות.
ואמרו (אבות ב,א): הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.
ואמרו (ערובין ק,ב): אלמלא נתנה תורה לישראל, למדנו צניעות מחתול ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול וגזל מנמלה.
וכבר התבאר חיוב הבחינה בברואים והבאת הראיות מסימני החכמה.
ואתה דע לך.


פרק ג



אך איך אופני הבחינה בברואים
נאמר כי הבחינה בברואים, היא העיון בפינות העולם ותולדותיהם המחוברות מהם, ובתכונות חלקי כל מורכב ואופני תועלתו, וסימני החכמה בבריאתו ובמתכונתו ודמותו, ותקנתו, ועילתו התמימה אשר לה נברא, ולדעת רוחניות העולם הזה וגשמותו ומדברו ודוממו, ונוחו ונועו, וקפאיו וצמחיו, ועליונו ותחתונו, ושהבורא יתעלה הרכיבו הרכבה נכונה וסידרו סידור מתוקן, וחילק אותו חלק מבואר, ושמהו רומז אליו ומורה עליו, כאשר תורה המלאכה על עושה והבנייה על בונה.
וראוי שתדע כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות נמזגו ונתערבו, עד ששם קצתם מעמיד את קצתם, כנפש וכגוף בחיים.

וסימני החכמה בכל זה על שלושה עניינים:
האחד מהם סימנים מבוארים וגלויים אינם נעלמים מן הכסילים כל שכן מן המשכילים, כתנועת גלגל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב, וייהנו בה הברואים.
כמו שאמר הכתוב (תהילים קד) תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, מה רבו מעשיך ה', כלם בחכמה עשית וגו'.

והשנית סימנים נעלמים מן הברואים אשר לא ידע קשרם כי אם המשכיל המבין יושרם, כמוות הכולל כל בשר, ובו תקנת העולם.
כמו שכתבו זיכרונם לברכה (בראשית א) וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד - והנה טוב מאוד - זה המוות.
ואמר החכם (קהלת ד) ושבח אני את המתים שכבר מתו, מן החיים אשר המה חיים עדנה.

והשלישי סימני החכמה שהם נראים מצד אחד ונעלמים מצד אחד, ולא יכירם מי שבינתו מעוטה אלא לאחר שהתיישב בהם וידקדק עליהם. כהשתנות ענייני השנה בארבע תקופותיהם והדומה לזה.

והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותו ודקותו, וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך, וידבק בעבודתו כפי גודלו ורוממותו בלבו, וכפי הכרתו סימני טובותיו וחנותו על כל מעשיו. ואת אשר חננו מרוב הטובות ואת אשר נשאו מבלי מעשה שקדם לו ולא מידה יתרה התחיל בה, התחייב לו בעבורם הגמול הטוב מאת האלוהים.

ואחר כך יברור לו מגשמי העולם מה שיש בו הנאת גופו ותיקון עניינו בעולם כפי הצורך והסיפוק בלבד, ויעזוב שאר מותרי העולם ומשכיותיו המטרידים את הלבבות מן האלוהים. וישתדל לעשות לאחריתו ולאשר הוא הולך אליו לאחר מותו. ויחשוב העולם וקניינו צידה מגעת ליום מועדו ולאחריתו, וייקח ממנו מה שילך עמו בנסיעתו בלבד.

והסכל בדרכי העולם ובסימני החכמה בו יחשבהו בית עולמים ומכון שבתו, ומשתדל בו בכל יכולתו, וישים כל לבבו אליו וכל עמלו, והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו, ואיננו שוער כי עמלו ומותר קיבוצו יהיה לזולתו בחייו ואחרי מותו, והתעלם מעניין אחריתו.
ומה נדמו בזה לשני אחרים ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה. וחלקו אותה לשנים, ולא היה להם דבר זולתה.
והיה האחד מהם דעתן וזריז והשני הפכו.
הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד, ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו, והשתכר לעבוד באדמת אחרים כדי שיחיה משכר עמלו יום יום. וכשהיה נפטר מן העבודה לערב, היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות. וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד על מזונותיו או יותר - היה מניח לעשות בשל אחרים בעת ההיא ועושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו. ולא סר לעשות כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהוגן. ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה, קיבצם ואספם, והתפרנס מהם בשנה השנית. והיה עובד אדמתו כרצונו, והולך ומוסיף בה אילנות, עד שהייתה תבואתה מספקת לפרנסתו והותירה לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו.
והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בעניין מזונותיו, עזבה לגמרי, והיה משתכר לבני אדם בעבודת האדמה, ולוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום. וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד, היה משים אותו יום מנוחה ובטלה ושעשוע, ולא היה חושב בעניין אדמתו. והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ. ונשארה אדמתו שממה, לא הצמיחה דבר, ותעל כולה קימשונים ונהרס גדרה, ונשא השיטפון את אילניה.
כמו שכתב החכם (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קימושים, כוסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה.
והמשכיל, כאשר יעיין במשל הזה, יתבונן ממנו ענייני אחריתו אשר היא ביתו באמת, ויעשה לה בכל יכולתו. וכשהוא עושה לעולמו, יעשה לו כמי שעושה בשל אחרים, כדי הצורך והסיפוק בלבד. והכסיל עושה בשני דברים בהפך: משתדל בענייני עולמו, ומתעלם מענייני אחריתו.
כמו שכתב החכם בבחינת הכסיל (שם) ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר.


פרק ד


אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם?
נאמר כי פינות החכמה המקוימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע.

אחת מהנה סימן החכמה הנראה בשורשי העולם ויסודותיו
בראותנו עמידת הארץ באמצע המים סמוכים לה למעלה ממנה,
והאוויר סמוך להם,
והאש למעלה מכולם על משקל ושעור לא ישתנה ממנו דבר.
כל אחד מהם שוקד על מקומו המתייחד בו והמוגבל לו.
והים עומד והמים אסורים בתוכו, לא יעברו את גבולו, ואם יהמו גליו ויסתערו רוחותיו.
כמו שכתוב (איוב לח) ואשבור עליו חוקי ואשים בריח ודלתיים. ואומר: עד פה תבוא ולא תוסיף ופא ישית בגאון גליך.
ואמר בעמידת השמים והארץ (תהילים קיט) לעולם ה' דברך ניצב בשמים, לדור ודור אמונתך. כוננת ארץ ותעמוד. למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך.
וכמו שזכר דוד עליו השלום מהעניין הזה במזמור ברכי נפשי את ה'.

והפינה השנית סימן החכמה הנראה במין האדם, אשר הוא העולם הקטן, אשר בו השלמת סדרי העולם ויופיו חיונו ותמימותו.
ואליו רמז דוד עליו השלום באמרו (שם ח) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.

והשלישית סימן החכמה הנראה בהרכבת האדם וחיבור גופו וכוחות נפשו ואור השכל שייחד אותו בו הבורא, ושם לו בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים. והוא דומה לעולם הגדול, ונמשל אליו בשורשיו ויסודותיו.
ואליו רמז איוב באמרו (איוב י) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני, חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי.

והרביעית סימן החכמה הנראה במיני שאר החיים מקטנם ועד גדולם. מהם המעופף והשוחה והזוחל וההולך על ארבע, לפי התחלקות צורותם ומידותם ושימושם והנאתם ותועלותם בעולם.
כמו שנזכר במענה שהוכיח בו הבורא את איוב כדי להעיר אותו (שם לח) מי יכין לעורב צידו וגו'. ושאר מה שספר בו ממיני החיות במדבריות והימיות.

והחמישית סימן החכמה הנראה בצמחים ובמוצאים המוכנים לתקנת האדם ואופני תועלותיו בהם על התחלקות טבעיהם ומזגיהם וכוחותם.
וכבר הזכירו הקדמונים בספריהם מן העניין כפי השגתם.
וכמו שכתוב (מלכים א ד) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וגו'.

והשישית סימן החכמה הנראה בחכמות ובמלאכות ובפעולות אשר הכינם הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו וסיבות טרף חוקו ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות.
ועל זה רמז הכתוב באמרו (איוב לח) מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה.
ואמר (משלי ב) כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

השביעית סימן החכמה הנראה בקביעות התורה והחוקים לעבוד בהם הבורא יתעלה להגיע בהם השוקד עליהם להנאות העולם הזה מיד ולגמול העולם הבא באחרית.
כמו שאמר הכתוב (ישעיה נה) שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם.
ואמר (שם) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם וגו'.
ותלויים בזה עניני המנהגים אשר בהם סדר הנהגת שאר האומות ותועלותם, והם עומדים להם במקום התורה בענייני העולם בלבד. וכבר נאמר כי מדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד מאדוניו. כי כוחות הטבע הם נוהגים בהנהגת העולם כפי מה שיאות לתורה.
כמו שכתוב (שמות כג) ועבדתם את ה' אלוהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך, והסירותי מחלה מקרבך.
ואמר (שם טו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך.
ורבים כאלה.
ויש מי שסובר במאמר החכם (משלי ט) חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה - שכוון אל אלה השבע פינות אשר זכרנו.