שער שישי - שער הכניעה

בביאור אופני חיוב כניעתנו לאלוהים יתברך



תוכן השער:

הקדמה

פרק א

[הכניעה - שפלות הנפש]

פרק ב

[שלושה חלקים בכניעה]

פרק ג

[עשר סיבות לכניעת בני אדם]

פרק ד

אבל באיזה עניין חייב להתנהג בכניעה ובשפלות?

פרק ה

אבל אופני קנות הכניעה

פרק ו

אבל המנהגים שראוי לנהוג בהם בעל הכניעה הם עשרה:

פרק ז

[חמשת הסימנים של הנכנע]

פרק ח

[מי קודם - הכניעה או המידות הטובות?]

פרק ט

אבל אם יתכן להתקבץ בלב המאמין הכניעה והגאווה אם לא.

פרק י

[תועלת הכניעה בעולם הזה ובבא]
ואשר בענייני העולם הזה:
[התועלת בענייני העולם הבא]

הקדמה

וזה פתח השער:
אמר המחבר:
מפני שקדם מאמרנו לייחד המעשים לאלוהים לבדו, והייתה הגאווה במעשים המיוחדים לאלוהים משגת את בעליהם יותר מהרה מכל הפגעים המשיגים אותם, והיה הפסדה למעשים הרבה מאוד, ראיתי כי הנחוץ שבדברים שאני צריך להם הוא לסמוך לו מה שירחיקנה מן האדם, והיא הכניעה.

ומפני שנתברר לנו עוד, שהיא שורש העבדות, ובה יתכן להבדיל העבד ממידת האדנות וההודאה לאלוהים, בהתייחדו בהם לבדו מבלעדי הברואים.
כמו שאמר דוד עליו השלום (ד"ה א כט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'.
ואמר (תהלים פט) כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' וגו'.
ומטיבה עוד, כי היא מרחקת מן האדם הגדולה והגאון, והגובה והתפארת, והשררה ושלוט בדל, וחמוד מה שהוא גדול ממנו, והדומה לזה מסעיפי הגאווה.

וראוי עתה שנבאר מדבר הכניעה עשרה דברים.

האחד מה היא הכניעה.
והשני לכמה חלקים תחלק.
והשלישי במה תהיה הכניעה.
והרביעי באיזה עניין צריך להשתמש בה.
והחמישי איך אופני קנותה.
והשישי בתוכן המנהג שצריך להתנהג בו הנכנע.
והשביעי מתי תתכן הכניעה מן הנכנע ומתי לא תיתכן.
והשמיני שנבאר אם הכניעה תלויה במידות או המידות תלויות בה.
והתשיעי אם יתכן להתקבץ בלב האדם הגאווה והכניעה אם לא.
והעשירי ביאור תועלת הכניעה בענייני העולם הזה והעולם הבא:


פרק א


[הכניעה - שפלות הנפש]
אבל הכניעה היא שפלות הנפש ושחותה ומעוט ערכה אצלה, והיא מידה ממידות הנפש. וכאשר תתיישב בה, יראו אותותיה על האברים, מהם הלשון הרכה והקול הנמוך, והענווה בעת הכעס, ומיעוט הנקמה אחר היכולת עליה.
כאשר נאמר על אחד המלכים, שאמר למי שנתחייב אצלו לאחר שהביאו השוט,
חי ה' לולא חזקת כעסי עליך הייתי נוקם ממך נקמה גדולה.
ומחל לו.
ואמרו עליו שהיה אומר איני יודע עוון שהוא שוקל יותר מעוונותיי:

פרק ב

[שלושה חלקים בכניעה]
אבל ביאור חלקי הכניעה הוא, שהכניעה תחלק לשלושה חלקים:

אחד מהם כולל את האדם ורבים ממיני בעלי חיים שאינם מדברים, והוא דלות הנפש וסבלה ההיזק, אשר הייתה יכולה לדחותו מפני סכלותה באופני דחייתו. וזה יהיה מן הכסילים שבבני אדם ועמי הארץ, מפני מיעוט ידיעתם וחלישת הכרתם את נפשותם וערכיהם.
וזה נקרא כניעה מדרך ההסכמה בלבד.


אבל על דרך האמת הוא דלות הנפש ועיוורונה בסכלות הגוברת עליה מראות מה שיש בו תקנתה.
כמו שאמר (איוב יז) כי לבם צפנת משכל על כן לא תרומם.

אבל הכניעה היא אשר תהיה אחר רוממות הנפש, והתנשאה מהשתתף עם הבהמות במידותם המגונות, וגבהותה מהידמות במידות פחותי בני אדם ביתרון חכמה ויקרת נפש וידיעה ברורה במידות הטובות והמגונות. וכאשר יהיה סמוך לזה כניעת הנפש ושפלותה, אז תהיה מידה משובחת. אבל זולת זה איננה נכנסת במידות המשובחות ומעלות הנפש, אך במגונות שבהן, כי עניינה בזה כעניין הבהמות.


והחלק השני הכניעה לבני אדם. אם מפני מושלם בו, כמו האסיר ביד אויבו, והעבד ביד אדוניו, או לחסרונו להם וגודל צרכו למה שיש אצלם, כשכיר לשוכרו והרש לתומכו העשיר והתלמיד לרבו, או לחוב ראוי שאין האדם יכול לפרעו, והוא חייב להיכנע ולהשפל לפני בעליו. כמו שכתוב (משלי כב) ועבד לוה לאיש מלוה. או לדעתו שהוא מקצר בענייני מוסרי העולם הזה והעולם הבא, וסכלותו בדרך הישרה.
וכאשר תמצא ידו נביא דורו, או מורה צדק, או קורא אל הדרך הטובה, ייכנע לו וישפל לפניו. כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, 'גדולה שימושה יותר מלמודה, שנאמר (מלכים ב ג) אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו'. 'אשר למד' לא נאמר, אלא 'אשר יצק'. מלמד שגדולה שימושה יותר מלמודה.
ואמר (שמות לג) ומשרתו יהושע בן נון נער וגו'.
ואמר החכם על כלל עם הארץ ועבד אויל לחכם לב.

והחלק הזה מחלקי הכניעה, ואם הוא ראוי בטבע, איננו תדיר, מפני שאינו כולל את כל המדברים, ולא ראוי בכל זמן ובכל מקום.
כי האסיר כשיצא ממאסרו,
והעבד כשיפדה את עצמו,
והלווה כשיפרע את חובו,
והתלמיד כשאיננו עם רבו,
והרש כשיעשיר,
- אינם חייבים להיכנע להם ולהשפל ולשוח לפניהם.

והחלק השלישי, הכניעה לבורא יתברך. וחובתו כוללת כל המדברים, והם חייבים אליו בכל זמן ובכל מקום, ואליו הייתה כוונתנו בשער הזה.

והנכנע הוא הנקרא בספרי הקודש
עניו,
ונבזה בעיניו,
וצנוע, ודכא,
ושפל רוח,
ורוח נשברה,
ונדכה,
ורך לבב,
ונכה רוח,
ולב נשבר,
ונפש שחה.
ומה שנדבר בכניעה סתם, אין כוונתנו אלא החלק השלישי הזה, אשר היא המדרגה העליונה שבכניעה. ומי שעלתה בידו, אין רחוק ממנו דרך קרבת אלוהים ולעמוד לפניו, ויהיה מקובל ורצוי אצל הבורא.
כמו שכתוב (תהלים נא) זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשר ונדכה אלוהים לא תבזה.


פרק ג


[עשר סיבות לכניעת בני אדם]
אבל הסיבות אשר תהיה הכניעה והשפלות בעבורם מן האדם אחר גאוותו - עשר.

אחת כשייחלש כוחו מתנועתו הטבעית מפני חלאים, או מזג רע, או חלישות הרכבתו, וייכנע בעבור זה ויתחנן אל האלוהים ולבני אדם.
כמו שאמר (שם קז) וייכנע בעמל לבם וגו'.

והשנית כשימצאהו פגע הריש, ויצטרך לבני אדם אחר שלא היה צריך להם, וייכנע להם ותשבר רוחו מהתגאות בעניינו.
כמו שאמר (שמואל א ב) והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו וגו'.

והשלישית כשתהיה עליו לזולתו טובה עודפת, ויראה חסדו עליו, ייכנע לו.
כמו שאמר (משלי יט) רבים יחלו פני נדיב וגו'.

והרביעית מי שנתחייב לחברו דבר ואינו יכול לפורעו, וייכנע לו.
כמו שאמר (שם כב) אם אין לך לשלם וגו'.

והחמישית מי שהוא במאסר אויבו, וייכנע לו ותשוח נפשו,
כמו שכתוב (תהלים קה) ענו בכבל רגלו וגו'.
ואמר (איוב לו) ואם אסורים בזקים.

והשישית העבד שאינו יכול לפדות עצמו מיד אדוניו, וייכנע לו.
כמו שכתוב (תהלים קכג) הנה כעיני עבדים וגו'.

והשביעית כשתמצאנה את האדם צרות ופגעים מעציבים, תשבר רוחו וייכנע לבבו.
ככתוב (ויקרא כו) או אז ייכנע לבבם הערל.

והשמינית כשיחשוב עם נפשו בהמרותו האלוהים בטובתו, ובעטו בה במקום השבח עליה, וייכנע ויבוש ויכלם מן האלוהים.
כמו שכתוב (עזרא ח) אלוהי בושתי ונכלמתי.

והתשיעית כאשר יוכיחנו הבורא ויכלימנו על המרותו אותו, ייכנע ויפחד.
כמו שאמר על אחאב (מלכים א כא) הראית כי נכנע אחאב מלפני.

והעשירית כשירגיש בקרבת המות ובוא יומו, ויחשוב באימת המות ומעמד הדין והחשבון, וייכנע וישוח ותקל נפשו בעיניו, ויתחרט על חליפת ימיו וכלות חייו מבלי צידה ממעשים טובים יקדמם לפניו לעת נסעו.
כמו שכתוב (ישעיה לג) פחדו בציון חטאים.


פרק ד


אבל באיזה עניין חייב להתנהג בכניעה ובשפלות?
אומר כי הכניעה חייב אדם להתנהג בה בשבעה עניינים.

אחד במשאו ומתנו עם אנשי דורו ובמנהג הטוב עם בני מינו, כאשר אבאר במה שאני עתיד לדבר בו.
ובו אמר הכתוב (תהלים טו) נבזה בעיניו נמאס.

והשני כשיפגע חכמים בדעת אלוהים ובתורתו, והחסידים הקרובים אל האלוהים.
כמו שנאמר (שם קמא) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני.
ואמר (משלי יד) שחו רעים לפני טובים.

והשלישי כשישבחוהו במידותיו הטובות חייב להיכנע, ויעביר על לבו מה שקדמו לו מן העונות והחטאים אשר הבורא יודעם וכסה אותם עליו, והאריך לו כדי שישוב מהם. ואל ישמח בטעות בני אדם בו, אך יאבל בעבור שהבורא יתעלה יודע באמת רוע מעלליו, והתעלמותו מפרוע חובות האלוהים, וגמול טובתו, וייכנע בלבו.
כמו שאמר (תהלים לח) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי.

והרביעי כשמספרים בגנותו ייכנע לבורא ויודה לו על אשר גילה לו מעט מהרבה לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב אליו.
כמו שאמר (איוב לו) ויגל אזנם למוסר.

והחמישי כשמטיב לו הבורא בעולם הזה במיני הטובות, ייכנע לאל מפני כובד משא חובת ההודאה עליהם, וישפל לפניו מיראתו שלא תהיינה לנקמה ממנו.

כי רוב הממון בעולם יהיה לאחד משלושה דברים:
לטובה מאת הבורא יתברך
או לניסיון ומבחן
או לנקמה ומכשול.
וסימן הטובה, שיהיה בעליה טרוד בקיום חובות הבורא מהתעסק בה, ותהיה סיבה להוסיף במעשה לאלוהים ולא ישים לבו לטובה היא ולא יבטח עליה, ויוציאה בחובות הבורא.
דומה למה שמספר איוב ממנהגו בממונו, והיאך היה מוציאו בחובות הבורא. ואמר במיעוט בטחונו בו (שם לא) אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי.

וסימן הניסיון והמבחן, שיהיה בעל הממון טרוד בהרגשתו על שמירת ממונו ולהוסיף עליו ולפחד עליו מן הפגעים מקיום מה שהוא חייב מהודאת הבורא עליו. ובעליו מנוסה בו אין לו ממנו אלא אורך הדאגה בעבורו, ושמירתו, ושיהיה בא עליו לידי חשבון. ובכמותו אמר הכתוב (קהלת ב) כי כל ימיו מכאובים וגו'.

וסימן הנקמה שיהיה בעל הממון טרוד בתענוג בו ובהנאה מפרוע חובות הבורא וחובות בני אדם שהוא חייב ממנו ושכח בעל הטובה, ולא ירגיש במה שהוא חייב עליה מהעבודה.
כמו שאמר הכתוב (ישעיה כב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו'.
ואמר (שם ה) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם וגו'.

וזאת היא נקמה בדמות הטובה. והמשכיל כשתבוא לו טובה, והעולם מקובל כחפצו בכל ענייניו, ייכנע מיראתו שלא תהיה נקמה מאת הבורא.
כמו שנאמר (קהלת ה) עושר שמור לבעליו לרעתו.

והשישי כשהוא קורא בתורה ובספרי הנביאים, ורואה הגמול והעונש, ויודע בנפשו כי קיצר בחובות האלוהים, התחייב להיכנע ולהשפל לפני הבורא יתברך מיראתו את עונשו.
כמו שכתוב ביאשיהו (מלכים ב כב) ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה, ויקרע את בגדיו. ואמר לו הבורא: יען רך לבבך ותכנע מפני ה'.

והשביעי כשהוא מתעסק במעשה ממעשי העבודה, כצדקה ותפילה או מצווה או רשות או תוכחה, שלא יתעסק בו ובלבבו שום גאווה וגובה, אבל ייכנע וישפל לפני הבורא בנגלהו ובנסתרו. ואל יחשבהו בנפשו למאומה אצל גודל מה שהוא חייב בו לאלוהים מכפלי המעשה ההוא.
כמו שכתוב (מיכה ו) במה אקדם ה' אכף לאלוהי מרום הירצה ה' אלפי אילים וגו', הגיד לך אדם מה טוב וגו':


פרק ה


אבל אופני קנות הכניעה
והדרך שמקל אותה על האדם הוא, שתהיה מחשבתו ורעיונו תמיד בשבעה דרכים.

אחד מהם שורש הויתו והתחלתו מן הלבונית והדם אחר התעפשם ובאוש ריחם. ואחר כך הוא ניזון מדם הטומאה כל ימי עומדו בבטן אמו. אחר כך יצא והוא חלוש ודל בגופו ואבריו. ואחר כך יעלה מן המדרגה הזאת אל הסמוכה לה, עד שיגיע לרוב שנותיו, אחר כך יחלו ימי הזקנה עד שימלאו ימיו.
ואמר אחד מן החכמים בעניין הזה:
אני תמה ממי שעבר במעבר השתן פעמיים,
היאך יתגאה ויגבה לבו.
כי המחשבה בזה ובדומה לו מעניין האדם מחייבת הכניעה.
כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קמד) ה' מה אדם ותדעהו.
ואמר (איוב יד) אדם ילוד אשה.
ואמר (תהלים כב) ואנכי תולעת ולא איש.
ואמר (איוב כה) אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה.

והשני כשהוא חושב בעוצם מה שיגיע אליו בעולם ממיני הניסיון ברעב ובצמא ובקור ובחום ובחולאים ובפגעים ובדאגות, אשר אין לו מנוחה מהם כי אם במוות, וכאשר ייתן האיש הנלבב אל לבו כל זה, ויבין חולשתו ומיעוט השגתו וקצרת ידו מדחות מעל נפשו כל זה - יכיר מצורת מעמדו. כי הוא אינו כמו אסיר בעולם הזה, אבל הוא אסיר באמת. וייכנע כניעת האסיר המושם בבור, אשר אין לו תחבולה ולא יכולת להתיר את עצמו מבלתי אדוניו.
כמו שכתוב (תהלים עט) תבוא לפניך אנקת אסיר.
ואמר (שם קמב) הוציאה ממסגר נפשי.

והשלישי כאשר יחשוב בחליפתו ובוא אליו המות מהרה, והפסק מאוייו ותקותו בעת ההיא, ועוזבו כל קנייניו והתייאשו מקחת מהם מאומה לצדה, ומהועיל בהם וצורת עומדו בקבר, וכבר חלף אור פניו ושחר מראהו, וירום תולעים ועיפוש ומוגלה, ויחלפו סימני יופי גופו ויחזק באוש ריחו, כאלו לא רוחץ ולא מורק ולא הפיח ריח הטוב.
כי כאשר יעבור על לב אדם זה וכיוצא בו, ייכנע בנפשו וישח, ולא יתגאה ולא יגבה לבו ולא יתנשא ולא יתגדל.
כמו שכתוב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.
ואמר (תהלים סב) אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו'.

והרביעי כאשר יעביר על לבו מה שהוא חייב בו מעבודת האלוהים על רוב חסדו עליו וגודל טובו אליו, והתעלמותו מן המצוות השכליות והשמעיות, וקיצורו בהם, והפסק טענותיו ואמתלאותיו בבוא יום החשבון, וחרטתו במעמד הגמול, ייכנע ותשבר רוחו.
כמו שאמר (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו'.
(שם) ומי מכלכל את יום בואו.

והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו, המשקיף על נראהו ונסתרו, ויתן אל לבו העניין הגדול הזה, כמו שזכרו רבותינו זיכרונם לברכה על הרבה חסידים שהיו בדורות העוברים מן המורא והגדולה.
והוא מה שאמרו נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
ואמרו על יונתן בן עוזיאל כשהיה דורש בתורה כל עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף.

ואין ספק שמעלת הנביאים למעלה ממעלתם. ותמצא הנביאים כי היה כוחם נמס, וכורעים ומשתחווים בפגיעת המלאכים. כמו שאמר בדניאל ויהושע, והרבה כמוהם ותמצא בספרי הנביאים, כי המלאכים כורעים ומשתחווים לבורא יתברך.
כמו שאמר (נחמיה טט) וצבא השמים לך משתחוים.
ואמר (איוב ד) הן בעבדיו לא יאמין וגו'.
(תהלים כט) ובהיכלו כלו אומר כבוד.
ואמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו'.

ובמה שהוא נראה לדעתנו מצד ברואיו, כמו השמש והירח והכוכבים, והגלגל, והארץ וכל אשר עליה ממוצק צמח וחי - די למי שיבין וישכיל.
כמו שאמר (תהלים צב) מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וגו'.
ואמר (ישעיה מ) כל הגוים כאין נגדו.
ואמר (דניאל ד) כל דיירי ארעא כלא חשיבין.

וכאשר יחשוב הנלבב המבין בערכו אל המדברים, וערך המדברים אל כדור הארץ, וכדור הארץ אל גלגל הירח, וגלגל הירח אל גלגל העליון, והכל אצל גדולת הבורא יתברך כאין - ייכנע בנפשו וישפל לפני בוראו.
כמו שאמר (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו וגו'.

והשישי כשקורא בספרי הנביאים ורואה חוזק עונש הגאים והגבוהים, ועצם השגחתו על הענווים והשפלים.
כמו שאמר בגאווה והגבהות (ישעיה ב) עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב וגו'.
ואמר (שם) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל.
ואמר בשתי הכתות (תהלים קמז) מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ וגו'.
ואמר (שם קלח) כי רם ה' ושפל יראה וגו'.
ואמר בשפלים (שם לז) וענוים יירשו ארץ.
ואמר (ישעיה סא) יען משח ה' אותי לבשר ענוים.
ואמר: כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו.
ואמר (משלי טז) לפני שבר גאון.
ואמר (שם יח) לפני שבר יגבה לב איש.

והשביעי כשיראה תהפוכות ענייני הברואים בעולם ומהירות התחלפות הממלכות והממשלות בו, והעתקות אנשיו מעניין אל עניין, והשחתת עם לתקנת עם אחר, וסוף הכל אל המות.
כמו שכתוב (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מוות ירעם וגו'.
ייכנע ולא יתגאה במאומה מהון העולם, ולא יבטח לבו על דבר ממנו.
כמו שכתוב (שם מ) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים וגו'

וכשלא יהיה לב האדם ריק מאחד מאלה השבעה עניינים אשר זכרנו, יהיה תמיד נכנע ושפל עד אשר תהיה לו הכניעה טבע דבק לא יפרד ממנו. וכאשר ידבק בכניעה, תרחיק ממנו כל פגעי הגאווה והגובה והגדולה כאשר הקדמנו, וינצל בה מן החטא והמכשול.
כמו שכתוב (שמות כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.

ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה:
הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה:
דע מאין באת, ולאן אתה הולך,
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
מאין באת?
מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך?
למקום עפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

פרק ו


אבל המנהגים שראוי לנהוג בהם בעל הכניעה הם עשרה:
הראשון דעת אלוהים ומידותיו הטובות והיתרון אשר נתן לאדם על שאר בעלי החיים.
כמו שכתוב (תהלים ח) תמשילהו במעשי ידיך.
וכאשר יכיר גודל עצמות הבורא ורוממות גבורתו וחכמתו העליונה, ייכנע לו וישפל לפניו, וילמד ממה שצווה החכם (משלי כה) אל תתהדר לפני מלך, כל שכן לפני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים יתעלה מדמות ומהמשל.
כמו שאמרה חנה (שמואל א ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך.

והשני לדעת חיובי התורה והשכל, ולקרוא בספר תורת האלוהים, ולעמוד על החכמה המושכלת והכתובה והמקובלת ללמוד ממנה תנאי הכניעה ומקומות הנהגתה.

והשלישי רוחב הלב וסיבלות מה שישנא מן הדברים ומן המעשים לשם הבורא ית'.
כמו שאמר (תהלים ז) אם גמלתי שולמי רע וגו'.
ואמר (משלי כד) אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו.
ואמרו רבותנו זיכרונם לברכה: הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר (שופטם ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. והוא הנקרא אצלם מעביר על מידותיו.

והרביעי עשות הטוב לבני אדם ודבר טוב להם, ולדונם לזכות, ושלא יספר בגנותם, ושימחול להם מה שידברו בו ויספרו בגנותו, ואם אינם ראוים לכך.
כמו שאמר (קהלת י) גם במדעך מלך אל תקלל.
ואמר (תהלים נ) פיך שלחת ברעה, תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי.

וממחילת הדבור הרע והגנוי מה שאמר הכתוב (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה.
ואמר (שם) והאיש משה ענו מאוד מפני שמחל להם.
ומזה מה שאמר החכם (קהלת ז) גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך.
ואמר (שם) כי גם פעמים רבות ידע לבך וגו'.
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה, מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע רננות ולא נענה. ירד ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו, ונענה. יצתה בת קול ואמרה: לא שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו.
ונאמר על אחד מן החסידים שעבר על נבלת כלב מסרחת מאוד.
ואמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זאת.
אמר להם: כמה לבנים שיניה.
ונתחרטו על מה שספרו בגנותה.
וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת, כל שכן באדם חי. וכיון שהוא טוב לשבח נבלת כלב בלובן שיניה, כל שכן שהוא חובה לפי זה לשבח אדם משכיל ומבין.
והייתה כוונתו להוכיחם שלא ילמדו לשונם לדבר רע, וישוב להם טבע. וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב, ישוב להם טבע קבוע.
כמו שכתוב (תהלים טו) לא רגל על לשונו.
ואם בהפך זה, (שם נב) הוות תחשוב לשונך וגו', אהבת כל דברי בלע.
ואמר (שם קכ): מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה.
ואמר: דברי פי חכם חן.
והחמישי הכניעה בענייני עולמו כולם הנראה מהם והנסתר בדבורו ובמעשהו, ובתנועת אבריו ונוחם, לא יהיה תוכו בכל זה הפך דברו, ולא מצפונו כנגד נראהו. ותנועותיו שקולות ונכונות ושוות ומתדמות הולכות על דרך הכניעה והשפלות לאלוהים יתברך ולבני אדם, כפי התחלקות מעלותם, וכפי הטוב לו מהם לתורתו ולעולמו.
כמו שנאמר (שם קיב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: הוי שפל רוח בפני כל אדם.
ואמרו: הוי קל לראש ונוח לתשחורת.

והשישי שיהיה יקר רוח וגבה נפש בענייני העולם הבא, שלא יספיק לו מהם מה שיזדמן, ולא יאמר די במה שתמצא ידי מהם. אבל ימעט בעיניו מעשהו ועבודתו ויכולתו והשתדלותו בענייניו, ותגבה נפשו אל מה שלמעלה מזה תמיד.
כמו שאמר הכתוב ביהושפט (ד"ה ב יז) ויגבה לבו בדרכי ה'. ויתרעם על נפשו על קיצורו בענייני תורתו לפני האלוהים ולפני בני אדם. ויבקש מאלוהים עזר ואומץ, להוסיף בעבודה ובמעשים טובים.
כמו שכתוב (תהלים קיט ה) אחלי יכנו דרכי לשמור חוקיך.

והשביעי שיקטן בעיניו מעשהו שיראה לבני אדם הכניעה, ויניח הגבהות לכבוד הבורא, ויעזוב הגדולה והיקר והזהירות על נפשו בעת שהוא עושה לאלוהים יתברך, בין לבדו בין בתוך מקהלות בני אדם.
כמו שאמר הכתוב על אהרן על גדולת מעלתו (ויקרא ו) והרים את הדשן וגו'.
וחייבו הבורא להוציא את הדשן בכל יום תמיד, להשפיל ולהסיר הגבהות מלבו.
וכמו זה אמר בדוד (שמואל ב ו) ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה', ושאר העניין.
ואמר (תהלים קיט) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

והשמיני שיספיק לו מסבות המזון מה שיזדמן ומה שימצא מאשר תהיה נפשו נמבזה ונקלה בעיניו, ולחנך אותה לעמוד מתאוותיה הגופניות ולהיפנות לפרוע חובות הבורא על גודל טובותיו ורוב חסדו עליו.
כמו שאמר דוד (תהלים קיט) דרך מצוותיך ארוץ וגו'.

והתשיעי שינקום מן הרשעים לכבוד הבורא, ואל תשיאהו מחילתו לבני אדם בצד עצמו למחול בדברי האלוהים, או למי שידבר בנביאו וחסידיו וסגולתו. ואל ינהג בעושק בני אדם איש את רעהו, כמנהג במחילתו להם בעשקם אותו. אך יציל העשוק, ויעזור להוציא מיד העושק.
כמו שכתוב (ירמיה כח) דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק.
ואמר (איוב כט) ואשברה מלתעות עול.

ויורה בני אדם עבודת האלוהים, ויוכיחם ויכלימם, ויצוום על הטוב ויזהירם מן הרע בידו ובלשונו ובלבו כפי יכולתו, ימהר לקחת דיני האלוהים ממי שחייב בהם, ולא ייכנע ולא ירחם בזה.
כמו שכתוב בפינחס (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה.
ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם.

והעשירי שיהיה במעט דברים וקולו נמוך, ומעט שחוק ומעט שבועות בשם על האמת, ולא יעביר על לשונו כזב, ולא ישב בסוד משחקים, ולא ישמח במה ששמחים עמי הארץ מתענוגי העולם, וזה מכניעה ושפלות לא מצד גדולה והתנשא.
כמו שאמר הנביא (ירמיה טו) לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני.


פרק ז


[חמשת הסימנים של הנכנע]
אבל סימנים שבהם תתברר הכניעה מן הנכנע כשיראו בו הם חמישה.
אחד מהם בעת חוזק כעסו על מי שמבזה אותו, בין במאמר בין במעשה, שאם ימשול ברוחו וימחול אחר היכולת להנקם מענווה ושפלות, יורה על ברור כניעתו.

והשני כשיפגעהו פגע בממונו, או יקרהו מקרה בקרוביו, אם יגבר הסבל על החרדה וירצה בגזרת הבורא ויצדיק את דינו, יורה על כניעתו הטובה ושפלותו לאלוהים.
כמו שאמר הכתוב על אהרן במה שאירעו במות נדב ואביהוא (ויקרא י) וידום אהרן.
ואמר דוד (תהלים לז) דום לה' והתחולל לו.
ונאמר (עמוס ח) לכן המשכיל בעת ההיא ידום.

והשלישי כשיתפרסם עניינו אצל בני אדם בטובה או ברעה, שאם ישבחוהו על טובה שעשה יבוז למשבחו עליה, ותהיה נקלה בנפשו וקטנה בעיניו, מהיותה מקובלת ורצויה אצל הבורא לקטנותה, נגד מה שהוא חייב בו מכפלי הטובה ההיא. ויאמר למשבחו: רב לך אחי, כי אינה נגד עונותיי אלא כניצוץ מן האש בים. ואפילו אם תהיה נחשבת למאומה, איך אדע אם היא ניצלת מפגעי ההפסד המשיגים אותה, עד שיקבלנה הבורא ממני ולא ישיבנה עלי וישליכנה בפני.
כמו שכתוב (ישעיה א) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת וגו'.
ואמר (שם) לא תוסיפו הביא מנחת שוא וגו'.
כל שכן שאם ישבחנו בשקר, שצריך להרחיק הדבר ההוא מעצמו.
ויאמר למספר: די לי אחי בקצורי במה שאני חייב בו לבורא, אל תקבץ עלי עוון קיצורי ועוון השבח במה שלא עשיתי. כי אני יודע עוונותיי ופשעי יותר ממך.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים נא) כי פשעי אני אדע.

ואם יזכור ברעה שעשה, יודה על נפשו בקיצורו, ואל יחזר אחר אמתלאות להנקות ממנה ולזכות עצמו.
כמו שאמר יהודה (בראשית לח) צדקה ממני.

ואל ישתדל להכלים ולהכחיש המספר, ואל יאשימנו על אשר גילה אותו.
אבל יאמר לו:
אחי, מה שיעור מה שהשקפת עלי מרוע מעשי,
אצל מה שלא ידעת ממני אשר האריך לי הבורא סתרו בהם.
ואילו היה נגלה לך רוע מעשי ועוונותיי,
היית בורח ממני ומפחד מעונש הבורא עליהם.
כמו שכתב אחד מן המשוררים:
חטאי לו יריחון בם שכני,
אזי ברחו ורחקו מן גבולי.
ואמר איוב (איוב לא) אם כסיתי כאדם פשעי.

ואם מה שספרו עליו שקר, יאמר למספר:
אחי, אין מן התימה מה שהצילני הבורא מעשות מה שתלית בי אצל רוב הטובות אשר גמלני. אך התימה סתרו עלי במה שהוא יותר מגונה וגדול מאוד ממה שספרת עלי, הרף אחי וחמול על זכיותיך שלא תאבדנה ממך ולא תרגיש.
כי כבר נאמר על אחד מן החסידים שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו. וכתב אליו:
הגיעני ששלחת לי מנחה מזכיותיך וגמלתיך בזה.
ואמר אחד מן החסידים:
הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצאו בספר זכויותם זכויות שלא עשו אותם.
ויאמרו: לא עשינו אותם,
ויאמר להם: עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם.
וכן כשיחסרו מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו אותו בעת ההיא ויאמר להם אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו, וכשאומרים לא עשינום, יאמר להם נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם.
כמו שנאמר (תהלים עט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'.
ועל זה הזהירנו הכתוב באמרו (דברים כד) זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים בדרך.

והרביעי כשייטיב לו האל בטובה גדולה ובחכמה יתירה ותבונה רבה, או עושר גדול, או כבוד אצל המלכות והדומה לזה ממה שנהגו בני אדם להתפאר בהם ולהתגאות בעבורם, ויישאר על עניין שפלותו קודם לכן, ולא הוסיף אלא ענווה ושפלות לפני האלוהים, וכבוד וטובה לבני אדם.
כמו שאמר אברהם עת ששבחו הבורא ואמר (בראשית יח) המכסה אני מאברהם וגו', ואנכי עפר ואפר.
ואמר משה (שמות יז) ונחנו מה.
ואמר דוד עליו השלום (תהלים כב) ואנכי תולעת ולא איש.
אז יתברר מצפונו ותאמן כניעתו.
ואמר החכם בעניין הזה (קהלת י) אם רוח המושל תעלה עליך וגו'.

והחמישי כשהוא מוכיח את נפשו ונותן דין הבורא מעצמו. ואם באים בעלי דינו להיפרע ממנו משלם להם מעצמו וממהר לקבל על עצמו את העונש לאלוהים. אעפ"י שאין יכולת לדין על זה, תתברר כניעתו לאלוהים ושפלותו ושחותו.
כמו שנאמר (עזרא י) אנחנו מעלנו באלוהינו וגו'.
ונאמר (שם) ויתנו ידם להוציא נשיהם.
ועם המאורעים האלה והדומים להם יתקיימו סימני הכניעה לאל יתעלה והשפלות מן הנכנעים, ותראה אמונת לבבם בהם
.


פרק ח


[מי קודם - הכניעה או המידות הטובות?]
אבל אם הכניעה סמוכה למידות הטובות או המידות הטובות סמוכות לה.

אומר בתשובה זה: מן הידוע אצלנו כי תחילת מה שתתקיים בו העבודה לאלוהים מן האדם, הוא שיתנצל לו ממידת האדנות. כי משער המצטרף אשר תתחייב מציאת כל אחד במציאת האחר. שהאדם איננו ראוי לשם עבד, עד שיהיה לו אדון. והאדון לא יהיה ראוי לשם הזה, עד שיהיה לו עבד. וכל אחד מהם בעניין הקונה והקנוי, איננו קודם את חברו בשם ובערך.

ולא תתקיים העבודה מן האדם לאלוהים אלא עד שיקבל על עצמו כל מידות העבדות, והן הכניעה והשפלות לפניו, ושיתנצל לו מכל מידות האדנות שהן הגדולה והיקר והגובה והתפארת והגאון והדומה לה.
ואמר אחד מן החכמים:
הגדולה מעטה הבורא.
ומי שרוצה להכנס עליו במעטהו
כאילו רצה להידמות לו.
ואמר דוד (תהלים צב) ה' מלך גאות לבש.

ואין מידה טובה למאמין עד שיפרע החובה.
כמו שאמר הכתוב (שמואל א טז) הנה שמוע מזבח טוב.
ולא תתקיים לו החובה, עד שיקבל עליו עבודת הבורא ולא תתקיים לו עבודת הבורא אלא בייחדו אותו בכל מידות האדנות ושיתנצל מהן לשמו, ולא ייתכן זה ממנו אלא אם יתחייב אליו בכל מידות העבדות. ולא תתכן ממנו העבדות, אלא באופן כניעתו לאלוהים, ושפלותו ושחותו לפניו כאשר הקדמנו.

וזה מחייב שתהיינה כל המידות הטובות והחובות סמוכות לכניעתו, והיא ראש ותחילה להן. והדין נותן בעבור זה שלא תתכן מידה טובה למי שלבו ריק מהכניעה לאלוהים, ויש בלבבו מאומה מן הגאווה והגדולה. וכן ראש התשובה השפלות והשחות והכניעה.

כמו שאמר הכתוב (ד"ה ב ז) וייכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וגו'.
ואמר (שם יב) נכנעו לא אשחיתם.


פרק ט


אבל אם יתכן להתקבץ בלב המאמין הכניעה והגאווה אם לא
אומר בתשובת זה: כי הגאווה מתחלקת לשני חלקים:

אחד מהם גאות האדם בגופו ובענייני גופו ותקוניו הגופיים.
והחלק השני גאותו במעלותיו הרוחניות בחכמה והמעשה הטוב בעבור עבודת הבורא.

וכל גאווה שתהיה מחמת הגופיים, היא מרחקת הכניעה מן הלב. ומן הנמנע התקבצם בלב אחד, בעבור הרחקת כל אחד מהם את חברו. כי כאשר יתגאה האדם בדבר מדברי העולם, אין מביאו לזה אלא בזותו את בעל הטובה ומיעוטה אצלו ומיעוט ידיעתו במהירות הסרתה ממנו, ונסיעתה מאצלו. ויחשוב כי הוא המטיב בה לעצמו, והקונה אותו בכוחו ובחכמתו.
כמו שאמר סנחריב (ישעיה י) בכוח ידי עשיתי.
ואמר נבוכדנצר (דניאל ד) הלא דא היא בבל רבתא.
ואמר פרעה (יחזקאל כט) לי יאורי וגו'.
וכבר ידעת מה שהיה תיכף למאמרם מהריסת מלכותם והשחתת ממשלתם.

אך הגאווה שבמעלות הרוחניות מתחלקת לשני חלקים.
אחד מהם מגונה והשני משובח.
המגונה, שיתגאה האדם בחכמתו והצדיק במעשהו, וגורם זה שירבה בעיניו ויספיק אצלו מה שקדם לו מהם, ולחשוב שדי לו במה שיצא לו מן השם הטוב והשבח אצל בני אדם, ולבזות בני אדם ולגעול אותם ולספר בגנותם, ולהיות חכמי דורו וגדוליהם פחותים בעיניו, ולהתפאר בקיצור חבריו וסכלותם.
וזה הוא הנקרא אצל רבותינו זיכרונם לברכה מתכבד בקלון חברו, ובזה לא יהיה נכנע ולא עניו.

והמשובח, כשמתגאה החכם בחכמתו והצדיק במעשהו הודאה לגודל טובת הבורא עליו בהם, ושמחה בעבורם. ויגרום לו להוסיף ולהשתדל בהם ולהיכנע לקרוביו ולשמוח בחבריו ולחוס על כבודם ולכסות סכלותם, ולדבר בשבחם ולאהוב אותם ולהליץ בעדם ולהיזהר בכבודם. וימעטו בעיניו כל מעשיו הטובים, תמיד טורח להרבות מהם, נכנע בעבור חלישותו מהשיג מאוייו בהם, משפיל עצמו למי שמקוה תוספת על ידיו, מודה לאלוהים על מה שחננו מן המעלות, ומשבח אותו על אשר הפיקו לקנות החמודות.
וזאת הגאווה אינה מתנגדת לכניעה, ולא מרחקת אותה.
ובכמוה אמר הכתוב על יהושפט (דה"ב יז) ויגבה לבו בדרכי ה'.
אך היא מסייעת אותה ומוסיפה בה.
כמו שכתוב (משלי כב) עקב ענווה יראת ה'.


פרק י


[תועלת הכניעה בעולם הזה ובבא]
אבל תועלת הכניעה בענייני העולם הזה והעולם הבא הם שישה דברים.
שלושה מהם בענייני העולם הזה,
ושלושה מהם בענייני העולם הבא.


ואשר בענייני העולם הזה:
אחד מהם שישמח בחלקו. כי מי שנכנסה בו הגאווה והגדולה, אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו לגובה לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו. וכאשר יהיה נכנע, אין לנפשו אצלו שום מעלה. ומה שמזדמן לו מן העולם, הוא מסתפק בו למזונותיו ולספקו, וזה יביאהו למנוחת נפשו ומעוט פחדו.
יאכל מה שיזדמן לו, וילבש מה שימצא, ויישן באשר ימצא. והמעט מן העולם מספיק לו עם כניעתו.
והגאה כולו לא ימלא מחסורו עם גובה לבו וגאותו.
כמו שאמר החכם (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר.

והשני כי הנכנע סובל בעת ביאת הפגעים אליו והתהפכות העניינים עליו, בעבור שפלותו ונמיכות רוחו.
והגאה פחדו גדול וסבלו מעט בעת ביאת הפגעים עליו, מפני גובה נפשו ורום לבבו ומעוט רצונו בענייניו.
כמו שנאמר במי שהיה על הדרך הזה (ישעיה יד) איך נפלת משמים הילל בן שחר וגו'.

והשלישי כי הנכנע יהיה מוצא חן יותר בעיני בני אדם ואהוב להם וקרוב לדעתם ולהתנהג במנהגם.
וכבר נאמר על אחד המלכים שהיה ממהר בהליכתו כשהיה הולך.
ושאלו אותו על עילת הדבר.
ואמר: לפי שהוא יותר רחוק מדרך הגאווה, ויותר ממהר להשלמת החפץ.
ושאלו אחד מן החכמים:
במה היית אדון לכל בני דורך?
אמר: מפני שלא פגעתי אחד מהם שלא ראיתי לו מעלה יתירה עלי.
כי אם היה יותר חכם ממני, הייתי אומר הוא ירא אלוהים יותר ממני ליתרון חכמתו על חכמתי.
ואם קטן ממני בחכמה, אומר כי חשבונו יהיה קל מחשבוני ביום הדין מפני שאני עובר במזיד והוא עובר בשוגג.
ואם יהיה גדול ממני בימים, אומר כי זכיותיו רבים מזכיותיי מפני שקידמני לעולם.
ואם יהיה קטן ממני, אומר כי עונותיו מעטים מעוונותיי.
ואם יהיה כמוני בימי ובחכמה, אומר אולי לבו לאלוהים טוב מלבי, לפי שאני יודע במה שקדם לי מן העונות ואינני יודע מה שהיה ממנו.
ואם יהיה יותר עשיר ממני, אומר כי מצאה ידו בעושרו לעבוד הבורא ולעשות צדקות ולהעניק לעניים יותר ממני.
ואם יהיה דל יותר ממני, אומר כי הוא דכא ושפל רוח יותר ממני בעבור דלותו והוא טוב ממני. ולא זזתי לכבדם כולם ולהיכנע להם.
וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, והוי דן את כל האדם לכף זכות, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.
ואמרו: מאוד מאוד הוי שפל רוח.
ואמרו: יהי אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז. לפיכך זכה קנה לחתוך ממנו קולמוס לכתוב בו ספרי תורה, תפילין ומזוזות.

[התועלת בענייני העולם הבא]
והרביעי שהוא בענייני העולם הבא. כי הנכנע קרוב להשיג החכמה בהימשכו אחרי החכמים והיכנעו להם והליכתו אליהם.
כמו שנאמר (משלי יג) הולך את חכמים יחכם.
ואמרו רבותנו זיכרונם לברכה, יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם.
והאלוהים יעזור לו על החכמה.
כמו שנאמר (תהלים כה) ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו.
ומי שהוא גבה לב, לא תתקיים בידו חכמה על אמיתתה, ולא יגיע אל תכלית ידיעה ברורה, מפני שמתנשא מלכת אל אנשי החכמה והתורה.
כמו שנאמר (שם י) רשע כגובה אפו בל ידרוש וגו'.

והחמישי כי הנכנע ממהר למעשה העבודה בחריצות ובזריזות, איננו מתגאה בהם ולא בוזה שום דבר מהם.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה.
והמתגאה בעצמו, מתאחר מעשות העבודה לרום לבבו ולגסות רוחו, ואיננו מרגיש עד אשר ייפול ויישפל.
כמו שאמר (ירמיה יג) אמור למלך ולגבירה השפילו שבו.
ואמר (משלי ו) שש הנה שנא ה' ואמר (שם) עיניים רמות וגו'.

והשישי כי מעשה הנכנע מקובל אצל האלוהים.
כמו שאמר (תהלים נא) זבחי אלוהים רוח נשברה.
ועונו נמחל מהרה כשהוא שב ממנו.
כמו שכתוב (משלי כח) ומודה ועוזב ירוחם.
ונאמר (איוב כב) כי השפילו ותאמר נוה ושח עינים יושיע.

ואלה עשרת שורשי הכניעה, יתבאר לך מהם אחי שאר מעלות המידה החשובה הזאת העליונה הרמה אשר לא זכרתים בשער הזה. וזכור מה שהעירותיך עליו מהם, ושימנו נגד עיניך, וחשוב בו תמיד, והשתדל לקנותו, ופקדהו עם נפשך ומידותיך תדיר, והעזר באלוהים עליו, ושאל אותו ממנו להתקרב אליו ולהגיע לרצונו, אולי יישירך לו, ויכין לך הדרך אליו.


כמו שמתפללים החסידים אחר תפלתם:
אלוהי נצור לשוני מרע
ושפתי מדבר מרמה
ולמקללי - נפשי תדום
ונפשי כעפר לכל תהיה.
והיזהר מהרהור לבך ופתויי היצר לך במה שיביאך אליו מהגובה והגאווה והגאון, ובקשת השררה והגדולה והממשלה והפרסום אצל הבריות.
וכבר הזהיר אופני הדרך השווה לאדם בעולם, באמרו (משלי ל) שתים שאלתי מאתך וגו', שוא ודבר כזב הרחק ממני וגו'.
ואמר (שם) פן אשבע וכחשתי וגו' ופן אורש וגנבתי.

הקיצה אחי, ואל תתעלם לרפא מדווה הגאווה מנפשך וממידותיך ברפואות אשר הוריתיך. ואל ימנעך מזה מה שתראה עליו המון בני אדם מהתעלם לרפא נפשותם מן המדווה הזה, ותאמר ימצאני מה שימצאם.
כי העיוור כשיזדמנו לו הכחלים המועילים שיוכל להרפא בהם,
כשהוא מתעסק בהם אין מן הזריזות שיתאחר מזה,
ויאמר ימצאני מה שימצא חברי העיוורים.
ואלו היה אחד מהם שומע אותו אומר המאמר הזה,
היה לועג למאמרו ומסכל עצתו,
ומוציאו מכל בעלי השכל..
וכפי זה עיין לנפשך, והשתדל לה בכל כוחך, ואל תתעצל במה שיועילך בעולם הזה ובעולם הבא, פן תמות מבלי השגת מאווייך מן המעלות החמודות אשר ביכולתך להשיגם.
כמו שאמר החכם (שם כא) תאוות עצל תמיתנו.
ואמר (שם כד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, ושאר העניין.

והאלוהים יורנו ואותך דרך עבודתו ברחמיו ובחסדיו אמן.
נשלם שער השישי בה' תתהלל נפשי.