- ה מ ש ך -



מאמר רביעי פרק יא

[השגחה על בעלי החיים]
כמו שנמצא ההשגחה האלוהית תגיע לכל מין ומין מן הבעלי חיים באופנים מתחלפים, כדי שיושלם המין ההוא באופן היותר שלם שאפשר, כן ראוי שתמצא בכל איש ואיש מאישי האדם כפי מדרגתו ומעלת שלמותו כדי שיושלם האיש ההוא באופן שלם.

וזהו שאנחנו נמצא שהשגיח השם בכל אחד ממיני הבעלי חיים השגחה נפלאה, לתת לכל מין ומין תכלית שלמותו שאפשר לו כפי חוקו.
וזה נגלה מאוד בכל אחד מהמינים, שנתן לו השם יתברך אברים וכלים וכוחות נאותים לשמירת המין ולקיומו באופן שלם:
שבהמות הבעלי קרניים, האוכלים את עשב השדה, לפי שהחומר שראוי שיתהוו ממנו השיניים כלה בקרניים, ולא הספיק הטבע לעשות להם שיניים בלחי העליון, ולא יוכלו לחתוך המזון יפה, שם בהם הטבע כוח להעלות גרה להשלים בלעיסה השניה מה שחסר בראשונה.
וכן מי שמזונו מצוי כדגים והעופות, שם עיכולו מהיר מאוד. אמרו רבותינו ז"ל: (כתובות ס"ג) ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותישרף.
ובכלב לפי שמזונו בלתי מצוי, שם עיכולו יותר מתאחר. אמרו רבותינו ז"ל: (שבת קנ"ה ב) יודע צדיק דין דלים (משלי כ"ט), - יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטין, לפיכך השהה מזונותיו במעיו שלושה ימים.
ובבעלי הטרף והעופות הדורסים, לפי שאין מזונם מן הצמחים, המציא להם הטבע כלים בהם יוכולו להיות ניזונים מן הציד, והכין להם בציפורנים ארס יטילו אותו בעת הדריסה, כדי לבשל המזון ולדקדקו. שכוח הארס וחומו עומד להם במקום האש לבשל הבשר.
ומטבע הנמלה, שהיא בריה קטנה וכוח הזריזות שבה - נדין על חכמת השם והשגחתו בכל הנמצאות ובכל חלק וחלק מהן.
כמו שנראה הגמל ששם בו אורך הצוואר מתייחס לאורך שוקיו, כדי שיקל עליו ליטול מזונו.

ואף על פי שכל אלו הן השגחות סוגיות או מיניות, יש ליקח מהן ראיה על התחלפות ההשגחה באישי מין האדם.

שאחר שנראה השגחת השם דבקה בכל אחד מהמינים באופנים שונים, כפי מה שראוי אל כל מין ומין להשגת תכלית שלמותו, וכפי מה שיאות למזגו וטבעו, שם לו כלים לשמירתו ולהשגת מזונו ותכלית שלמותו באופן היותר שלם שאפשר.
ולמי שצריך שמירה מעולה כבני העורב, משגיח בהם להכין להם מזונם, עד שלא ימצאו לעולם בני עורב שימותו ברעב.
וליעלי סלע משגיח בהם לשמרם בעת לידתם, עד שלא תמצא אחת מהם נעדרת מן ההשגחה ההיא בעת לידתה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל:
לפי שרחמה צר הקב"ה מזמין לה דרקון בעת לידתה ומכישה.
וכן בכל מין ומין על זה הדרך.

וזה ממה שיורה בהכרח שיש משגיח בנמצאים לתת לכל אחד חוקו ושלמותו כפי מה שיגזור טבעו וכפי מה שאפשר לו, ולא יעשוק לשום אחד מהם שלא ישלים לו חוקו אשר הוא אפשרי אליו לקבלו.


[דרכים בהשגחה על בני-אדם]
ואחר שאישי האדם מתחלפים בשלמות הכוח השכלי שבהם התחלפות יותר גדול מהתחלפות מין אחד מהבעלי חיים על האחר, עד שנראה איש אחד קרוב להיותו במדרגת הבעלי חיים הבלתי מדברים, ואחד קרוב להיותו במדרגת המלאכים;
ראוי אם כן שיהיה בין האישים התחלפות השגחה כמו שהיא בבעלי חיים בין המינים, ויתחייב מזה שיהיו מדרגות ההשגחה מתחלפות בין אישי האדם כפי התחלפות מדרגותיהם בשלמות. ובעבור זה פעמים יהיה האדם במדרגה שתבוא אליו ההשגחה על זה הדרך בשתגיע ההודעה האלוהית אל האדם עצמו, אם בנבואה ואם בחלום.

[1. נבואה וחלום]
בנבואה כמו שנאמר לאברהם לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו' (בראשית י"ב).
ואם בחלום כמו שנאמר לאבימלך בחלום הלילה: הנך מת על האישה אשר לקחת וגו' (שם כ'). ולפרעה שהיה רשע, בא אליו ההודעה על ידי נגעים. אמר הכתוב: וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים (שם י"ב).

[2. שליח]
ופעמים תבא ההודעה לאדם על ידי שליח נביא, כמו שבא לברק בן אבינועם על יד דבורה, או לעלי ושאול על ידי שמואל.

[3. הארה אלוהית]
ופעמים יהיה האדם במדרגה למטה מזו, ולא תבא אליו ההודעה לא בנבואה ולא על ידי נביא, אלא בהארה אלוהית.
כמו שבא ליהודה הארה לנטות אל הדרך לתמר כלתו, כדי שיצאו ממנו פרץ וזרח.
וכמו ההארה שבא לאביגיל, לצאת לקראת דוד, והכיר דוד שהייתה הארה אלוהית, ועל כן אמר: ברוך ה' אלוהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי (שמואל א' כ"ה).
וכמו ההארה שבאה לקצת השופטים לצאת למלחמה להושיע לישראל.

ופעמים תהיה ההארה האלוהית לאדם כדי שיקח השם נקמתו ממנו על חטא קדם לו, כמו ההארה שבאה לאחאב לצאת למלחמה, כדי שיהרג ויקח השם נקמת נבות ממנו, וכאלה רבים.

[4. מחלות - דברי אליהוא באיוב ל"ג]
ופעם יבואו לאדם ייסורין אם מחולי ואם ממאסר ודומיהן -
אם על צד האזהרה, להעירם שישובו אל השם מן הרע שנסתבכו בו.
ואם למרק מיעוט עונות שבידם.

ובייסורין שהן מזה המין יבחנו האנשים העובדים את השם:
שאם הם עובדים מאהבה, יקבלו הייסורין בסבר פנים יפות לאהבת השם,
ואם הם עובדים ביראת העונש ואהבת השכר, יקרא תגר על מידות השם וידברו עליו תועה.
כמו שקרה לאיוב בייסוריו, שהיה ירא אלוהים, והיה עובד מאהבת השכר ויראת העונש, ולזה קרא תגר על משפטי השם מצד ייסוריו.

וזה הצד מן ההודעה גילה אותו אליהוא במענהו הראשון ואמר: בחלום חזיון לילה... אז יגלה אוזן אנשים... להסיר אדם מעשה וְגֵוָהּ מגבר כַּסֵּה (איוב ל"ג).

יאמר, שפעמים תבא ההודעה לאדם בחלום, להסיר האדם ממעשה הרע שנסתבך בו, ושיכסה ממנו העניינים הגופיים, ועל ידי כך יחשוך נפשו מני שחת.
ואמר עוד שפעמים תבא ההודעה לאדם ע"י חולי, כמו שאמר: והוכח במכאוב על משכבו ורוב עצמיו איתן, רוצה לומר במכאוב חזק.
והאריך לספר עניין הצער שסובב בחולי ההוא, ואחר כך אמר: יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו. רוצה לומר כי כשיעתר אל השם, ירצה אותו, וישיב לו צדקתו, שהכיר שהחולי היה בסיבת עונותיו, ומתוך כך שב אל השם והודה לו בקהל רב ובמושב זקנים שעוונותיו גרמו לו החולי.
וזהו שאמר: ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העוויתי. וזה נחשב לו לצדקה.

[5. מאסר]
וכן במענה האחרון אמר שפעמים יבואו על האדם ייסורין ממין אחר, כמו מאסר והדומה לו, להעיר לאדם לשוב מן העוונות שנכשל בהם. אמר: (איוב ל"ו) ואם אסורים בזקים ילכדו בחבלי עוני, ויגד להם פועלם ופשעיהם כי יתגברו, ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון.

והשלים העניין: אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב וגו', ואם לא ישמעו בשלח יעברו וגו', וחנפי לב ישימו אף לא ישוועו כי אסרם.

אמר, כי כשיבואו הייסורין על האדם ממאסר והדומה לו, שהוא על צד ההודעה לאדם לשוב מעוונותיו ולדעת אם יקבלם בסבר פנים יפות, ויחשוב שזה בא לו לעונש על עוונותיו, וישוב אל השם לעבוד עבודתו, הנה השם ישלם לו שכרו.

וזהו שאמר: אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב וגו', ואם לא ישמעו בשלח יעברו וגו'. רוצה לומר: ואם לא יקבלו הייסורין בסבר פנים יפות, ולא יאמין לשוב אל השם אחר ההארה הזאת, צפוי הוא אלי חרב ויגוועו בבלי דעת.
וזהו שאמר אחר זה: וחנפי לב ישימו אף לא ישוועו כי אסרם, יאמר שאותם שעובדים השם על צד החנופה, והם חנפי לב - ורמז בזה אל איוב - יכעסו כעס גדול על השם שהביא עליהם הייסורין ההם, כמו שכעס איוב. ולא ישובו אל השם, ולזה לא ישועו כי אסרם, ועל כן: תמות בנוער נפשם וחיתם בקדשים.

אבל העני ניצול מאלו הייסורין מצד עניו. כלומר, אחר שסבל יסורי העוני. וזהו: יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם. רוצה לומר, שבלחץ ההוא שהיה סובל מחמת העוני, יגלה אזנם שישובו אל השם, ואין צריך למאסר או לייסורין אחרים.
ואם לא ישוב האדם אל השם מחמת הייסורין, אבל יחשוב אותם לקרי - מקרי הזמן ולא לעונש על עונותיו - כבר יעד הכתוב העונש על זה, ואמר:
ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם וגו' (ויקרא כ"ו) כלומר עד שתבינו שאינו קרי.



מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר רביעי פרק יב
בהסרת תלונות רשע וטוב לו

ונאמר, שהטוב יגיע לרשע מארבע סיבות. אף אם נודה שמי שנשפוט בו שהוא רשע, יהיה כן רשע באמת; ומי שנחשוב שהוא צדיק יהיה צדיק באמת.

[1. מצד הטוב לאומה או מזל]
האחד, שכבר יגיע אל הרשע טובות מצד ההשגחה הכוללת, כאלו תאמר מצד כללות האומה שנגזר עליה שתשב בשלווה ובהשקט, ויעמדו אנשיה בהצלחה.

וזה דומה אל ההשגחה המינית המסודרת מן הסיבות העליונות, שאין מקום להתרעם עליה. שכמו שאין תרעומות על השם למה ברא אל הרשע ידים לעשות בהם רע, ואברים שלמים וכוח בריא וחזק לבוא על הערווה וכיוצא בזה, כן אין תרעומות עליו למה לא שינה המערכת או הגזרה הנגזרה על האומה, כדי שלא יגיעו טובות אל הרשע מצד כללות האומה או המדינה שהוא יושב בה, שנגזר עליה שיעמדו אנשיה בשלווה.

וגם כן יבואו טובות על זה הדרך אל הרשע מצד הוראת המערכה הפרטית עליו, כשלא יהיה רשע באופן מהרוע שתנוצח המערכת, ותיהפך עליו מטוב אל רע, שזה דומה אל ההשגחה הכוללת.
לפי שזה הטוב יגיע אל הרשע מצד הסידור הכולל, שיורה שהנולד במזל פלוני יהיה מצליח.

[2. גמול על מעשה טוב]
והשנית, שכבר יבואו אל הרשע טובות מצד ההשגחה האישית, וזה כדי לגומלו טוב על איזה זכות שיש לו, או איזה מצווה שעשה. שלפי שהקב"ה צדיק וישר, אינו מקפח שכר כל בריה, ולזה ראוי שישלם לרשע שכר הזכויות שעשה כדי לטרדו משכר הנפש ונעימותה.

וזהו שאמר הכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז'). כמו שתרגם אונקלוס ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון.
וכן אמרו רבותינו ז"ל: רשע וטוב לו רשע שאינו גמור (ברכות ז').
ואמרו, כל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו - מטיבין לו, ודומה כמו שקיים כל התורה כלה (קדושין ל"ט).
ואמרו, בשכר שני דמעות שהוריד עשו, זכה ויצאו ממנו האלופים וכו'.

ונמצא זה מפורש בדברי המשורר:
אמר איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב וגו' (תהילים צ"ב). וביאר שזה הוא כדי שיגיעם עונש נצחיי . וזהו שסיים להשמדם עדי עד. וביאר בסוף דבריו טעם זאת ההצלחה, שהיא להגיד כי ישר ה'. כלומר, ולא יקפח שכר כל בריה.

וכן מצינו אחאב שהיה עובד עבודה זרה, שנאמר עליו רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' (מלכים א' כ"א), ועם כל זה בעבור שנתכסה בשק ונכנע לפני ה', לא קפח שכר אותה הכנעה, וביטל ממנו הגזרה בימיו עד ימי בנו. אמר ה' לאליהו: הראית כי נכנע אחאב לפני וגו' לא אביא הרעה בימיו וגו' (שם כ"א).

וכבר נמצא לרבותינו ז"ל, שיביאו ראיה מן הטובות המגיעות לרשע על זה הדרך על גמול הצדיקים לעולם הבא.
אמרו:
"אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה".
ואמרו:
"כשם שמשלמים שכר טוב לרשעים בעולם הזה על מצווה קלה שבידם,
כך משלמים שכשר טוב לצדיקים לעולם הבא" וכו'.

[3. בגלל השגחה על אחרים או להיפרע מהם]
והשלישית שכבר יגיעו טובות אל הרשעים בסיבת ההשגחה על האחרים, אם על הטובים ואם על הרשעים.

על הטובים: כמו שהצליחו נכסי לבן בעבור יעקב,
ונתברך בית המצרי בגלל יוסף,
וניצל לוט בזכות אברהם.
ולא די שנצל לוט, אלא גם יושבי צוער נצולו בעבור לוט שניצל בזכות אברהם. אמר המלאך הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר וגו' (בראשית י"ט).
ועל הדרך הזה כבר יצליחו הבנים, אף אם יהיו רשעים, בזכות האבות. אמר משה: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות ל"ב).

וכן יצליחו האבות בעבור הבנים, על דרך יכין וצדיק ילבש (איוב כ"ז).
וצפון לצדיק חיל חוטא (משלי י"ג).
שפעמים יגיע הרשע לאסוף הון, ויצליח הרבה כדי שייפול לפני בנו. וכן יאריך הרשע ימים, כדי שיצא ממנו בן צדיק. אמרו רבותינו ז"ל שהאריך הקב"ה ימים לאחז, כדי שיצא ממנו חזקיהו. ומזה המין הרבה.

ואם מצד ההשגחה על אחרים שהם רשעים, כדי להיפרע מהם, עד שכבר יצליחו רשעים אחרים שהם שכמותם להיותם כלי זעמו של השם יתברך.
כמו שנתן הצלחה לנבוכדנצר הרשע, ולסנחריב ולטיטוס, לקחת נקמתו מרשעי ישראל ומאומות אחרות על ידם.
אמר הכתוב על סנחריב הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו, לשלול שלל ולבוז בז ולשומו מרמס כחומר חוצות (ישעיה י').
וכן נאמר על נבוכדנצר מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך וגו' (ירמיה נ"א)

[4. חיזוק לב הרשע]
והרביעית הוא שכבר יגיעו טובות אל הרשעים אם בעבור עצמם ואם בעבור הצדיקים.

[4.1 חיזוק לב שלא ישובו, או ארכה שישובו]
בעבור עצמם שפעמים שהשם משפיע להם טובה, כדי לחזק את לבם שלא ישובו בתשובה לפניו כְּשֶׁמָרוּ וְעִצְּבוּ את רוח קודשו והפליגו בעוול. ועל דרך זה מה שאמרו רבותינו ז"ל: שהקב"ה מונע דרכי התשובה מן הרשעים.
או בהפך זה, שהשם יתברך חפץ חסד ומאריך להם כדי שישובו בתשובה.

[4.2 ניסיון לצדיקים]
ואם בעבור הצדיקים, שבעבור הטובות המגיעות אל הרשע בהיותו מחזיק ברעתו, יתרבה שכר הצדיקים העומדים בדור ההוא, ורואים זה ועם כל זה מחזיקים בתומתם.

וזה שאם היה העונש מגיע אל הרשע תכף שיעשה המעשה הרע, לא היה ראוי להחזיק טובה לצדיקים העובדים השם מאהבה, לפי שהיה מקום לבעל דין לחלוק ולומר שעבודתם את ה' אינה מאהבה, אלא מיראת העונש שרואים שמגיע לרשעים.

אבל כשיראה האדם שאין העונש מגיע לאנשי הרשע מיד על עשותם הרע, חושבים שלעולם לא יגיע עליהם עונש, ובעבור זה יעשה כל איש הישר בעיניו.

וכן שלמה מעיד על זה בספר קהלת, אמר: אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע (קהלת ח').

ורוצה לומר כמתמיה על זה הדרך. אומר: למה אין העונש מגיע אל הרשע תכף שיעשה הרע, שזה בודאי הוא סיבה שימלא לב האדם לעשות רע. ומשיב כי זה לשתי סיבות שזכרנו:

ואמר: (קהלת ח) אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו, כלומר: שהסיבה בזה שהשם יתברך מאריך לרשע, אם כדי שישוב בתשובה לפניו או כדי שלא ישוב כמו שכתבנו;
וביאר גם כן שזה יהיה לסיבה אחרת, ואמר: כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלוהים שייראו מלפניו, כלומר: שסיבת האריכות הוא גם כן כדי שימשך טוב ליראי האלוהים, שייראו מלפניו ויעבדוהו מאהבה, ולא מיראת עונש.

ואלו הן הסיבות שבעבורם יגיעו הטובות אל הרשע. וזה כשנודה הנושא והנשוא, רוצה לומר שהרשע רשע באמת, והטוב טוב באמת.

אבל כבר אפשר שנכחיש הנושא, כשנאמר שמה שאנחנו מדמין בו שהוא רשע - אינו כן, שאולי היודע מחשבות יודע בו שהוא צדיק.
אמרו רבותינו ז"ל:
האומר לאישה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק -
אפילו רשע גמור מקודשת,
שמא הרהר תשובה בלבו.

[5. יתכן ואין הטוב טוב]
וכן כבר אפשר שנכחיש הנשוא, כשנאמר שמה שאנו מדמין בו שהוא טוב אינו טוב, אמר שלמה: עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה'), וכמאמר אליפז: כל ימי רשע הוא מתחולל (איוב ט"ו), רוצה לומר ואפשר שהטובות ההן המגיעות לו הן רעות, לפי שהוא מתחולל וכואב תמיד, ומצטער ודואג. כמאמר רבותינו ז"ל (אבות פרק ב'):
מרבה נכסים מרבה דאגה.
וכמאמר דוד: רבים מכאובים לרשע, (תהילים ל"ב).

ואפילו מה שנראה לעיניים שהוא טוב, אפשר שאינו טוב. כמי שהיה כותלו נוטה ליפול, והיה תחתיו מטמון, ואם היה נופל היה מתגלה לו.
ובהשגחת השם נתיישר הכותל. וכל העם תמהים ואומרים, איך הגיע אל רשע ההשגחה הגדולה הזאת, ועל דרך האמת היה לרעת הרשע, למנוע ממנו מציאת המטמון.
וכיוצא בזה הרבה משיסופר.



מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר רביעי פרק יג
בהסרת תלונת צדיק ורע לו

[בני אדם טוענים שרע להם משלוש סיבות]
ונאמר, שפעמים רבים יודיען בני אדם שעונותיהם גורמין יסוריהן, ועם כל זה צועקים וקוראים תגר על משפטי השם.

[1. בגלל אשמתו]
וזה דומה אל מי שכהו עיניו מרוב המשגל, או החולה שיודע שרוע הנהגתו הביא לידי חוליו, ועם כל זה מצטער וקורא תגר על חוליו.
ועל כיוצא בזה אמר שלמה: אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו (משלי י"ט).
כמו אחי יוסף שאמרו: מה זאת עשה אלוהים לנו, (בראשית מ"ב) עם היותם אומרים: אבל אשמים אנחנו וגו' (שם).
ואין צורך לדבר בכיוצא באלו.

[2. החוטא שכח את החטא]
וכן פעמים הרבה יחטא האדם, ולפי שהשי"ת רב חסד מאריך אל החוטא אולי ישוב בתשובה, עד שישכח החוטא את חטאו, וכשמביא הקב"ה עליו ייסורין על החטא שקדם, להעיר אותו שישוב אל השם, קורא תגר לפי ששכח עוונותיו, וחושב שכמו שהוא אינו נזכר מהם כך השי"ת שכח אותם, וצועק ואומר שעל חנם באו עליו אלו הייסורין.

ובני אדם שאינן יודיען, או אין זוכרין חטאותם שקדמו, יחשבו על השם תועה.

וזה דומה למי שהלווה לחברו אלף זוז, והמלווה נתחסד עם הלווה והאריך לו זמן הפירעון, וכל כך ארך הזמן, עד ששכח הלווה את חובו. וכשבא המלווה לתבוע חובו מן הלווה הוא מכחש בו ומתרעם עליו, ואומר שהוא נוגש אותו חנם. והאנשים שאינן יודעים החוב מנצלים את הלווה ואומרים, אילו היה אמת שהיה חייב לו, למה לא תבעו עד עכשיו? והלווה אחר שנזכר מן החוב מתרעם ואומר למה אין המלווה מאריך לו כמה שהאריך עד עכשיו?!
וכל אלו דברי הבאי, שאם כן אין הקב"ה גובה חובו לעולם.

ועל כיוצא בזה אמרו:
כל האומר הקב"ה ותרן הוא יתותרן מעוהי
אלא מאריך אפיה וגבי דיליה (בבא קמא נ' ב).
ועל כיוצא בזה אמר הנביא: הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי וגו', (ישעיה ס"ה). כלומר: לא תחשבו שבעבור ששכחתם עוונותיכם שכחתים אני, שאינו כן, שהנם כתובים לפני, ולא אחשה לשלם העוונות אל חיק החוטאים. ואין לנו עסק באלו השוכחים עצמן, ולא בראשונים הפושעים בעצמן וקוראים תגר בסיבה הפתיות והאיוולת.
אמר אליפז: כי לאויל יהרג כעש וגו'.

[3. אדם רוצה דברים שאינו זקוק להם]
וכן רבים ועמי מארץ קוראים תגר ומדברים על ה' תועה, וצועקים על משפטי השם בלי שכל והבנה. ועם היות שימצא להם ההכרח במחיתם ויותר מזה, הם מתרעמים על שלא יהיה להם כסף וזהב לרוב, כדי שיוכלו למלא בטנם ולהשתכר ביין חמר מלא מסך, ולמה לא יהיה להם כוח חזק ובריא אולם כדי שיאכלו וישתו ויבעלו בעילות הרבה ולא יכאב להם ראשם, ויתענגו בתענוגי החזיר והחמור, ויזעקו למה יהיה לפלוני כסף וזהב יותר ממנו.

[תשובת רמב"ם: הצדיק אינו צדיק, הרע אינו רע]
וכבר הרבה הרב המורה להשיב על אלו בפרק י"ב מן החלק השלישי, והוא מבואר שתרעומת אלו המינים אין לו מקום כלל, שהתשובה עליהם דרך כלל הוא להכחיש הנושא או הנשוא.

וזה שמי שיחשבוהו צדיק אינו צדיק: שמי הוא פתי וסכל, ושוכח עצמו, או זולל וסובא ודעתו קצרה שלא ישביעהו הון, אין ראוי שיקרא צדיק, כי לא אשר יראה האדם - שהאדם יראה לעיניים - וה' יראה ללבב.


וכן אפשר להכחיש הנשוא, שמה שיחשבוהו רע אינו רע, שפעמים יבוא לאדם רע מעט להציל אותו מרע מרובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק: אודך ה' וגו', אשר זכרנו למעלה בפרק ה'. וזהו גם כן כמאמר אליהוא: יחלץ עני בעוניו (איוב ל"ו).

ונמצא פעמים הרבה אדם שיקרא תגר על רע מועט, שהוא סיבה לטוב מרובה. ועל כיוצא בזה אמר הנביא: ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע (הושע ז').

והכלל בזה שבכל אלו וכיוצא בהם אפשר להכחיש הנשוא או הנושא.

[ארבעה הסברים לצדיק ורע לו]
אבל גם אם נניח הצדיק שיהיה כן באמת והרע שיהיה רע באמת, כבר יקרו אל הצדיק רעות לארבע סיבות דומות לארבע הסיבות שזכרנו ברשע וטוב לו.

[1. בגלל טבע ההוויה]
האחד מצד הטבע הכולל כמו טבע ההוויה וההפסד. כאילו תאמר גשם שוטף צדיק עם רשע בשלא יהיה הצדיק באופן ראוי שיושגח עליו להצילו מרעתו;
-או מצד הטבע הכולל בהוראת המערכת, כשלא יהיה הצדיק באופן מהשלמות לנצח הוראת המערכת;
-או שיהיה חלוש המזג ויחלה תמיד;
-או שיהיה מאומה שפלה;
-או ממדינה נגזר עליה גזרה-מה, ויגיעו רעות אל הצדיק באמצעותה.

לפי שהגזרות הכוללות הנגזרות על האומה יחולו על הפרטים לא מצד עצמן אלא מצד היותן חלקי האומה ההיא, ולזה יחולו עליהם הרעות בין שיהיו ראויים אליהן או בלתי ראויים, כמו שגלו דניאל וחבריו בגלות המלך יהויכין, וירמיה בגלות צדקיה מצד הגזרה שנגזרה על ירושלים או על האומה, אף על פי שמצד עצמן לא היו ראויין לגלות.

[1.2 בגלל שלא בקשו רחמים על האומה]
ופעמים גם כן יחולו רעות על הצדיק בעבור כללות האומה על צד העונש, שיחשב לו למרי כשלא יבקש רחמים על בני דורו.
כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ב נ"א), שאלימלך ומחלון וכליון שהיו גדולי הדור נענשו, בעבור שהיה להם לבקש רחמים על בני דורם ולא בקשו. וזה שהצדיק ראוי לו שילך בדרכי השם ויחפוץ בקיום העולם כמו שהוא יתברך חפץ בקיומו.
אמר הכתוב: כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' כי אם בשובו מדרכיו וחיה (יחזקאל י"ח). וכשלא יעשה כן הוא נענש על כך.

[1.3 כפרה על כלל האומה]
ופעם יחולו על הצדיק רעות בעבור כללות האומה לא על צד העונש אבל כדי לכפר על כלל האומה.
וזה שלהיות השם יתברך חפץ בקיום העולם, ויודע שהצדיק יקבל הייסורין בסבר פנים יפות ולא יקרא תגר על מידותיו של הקב"ה, לפיכך מביא הקב"ה ייסורין על הצדיק, כופר הרע הנגזר לבוא על כלל האומה, כדי שיהיה כפרה עליה, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל:
מיתתן של צדיקים מכפרת.
(מועד קטן כ"ח).
ונמצא זה מפורש בכתוב: אמר השם ליחזקאל: ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עוון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תישא את עוונם וגו' ונשאת וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עוון בית יהודה וגו' (יחזקאל ד').
ועל זה הדרך הוא כל מה שנזכר בפרק הנה ישכיל עבדי (ישעיה נ"ב) על ישראל שקראם עבדי, ואתה אל תירא עבדי יעקב (שם מ"ד),
ועתה ישראל עבדי (שם מ"א).
ואמר (שם נ"ג) אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלוהים ומעונה. יאמר שהרואים הייסורין באין על הצדיקים יחשבו שבאין עליהם בעבור עצמן, ויתמהו מזה. ואינן כן, שאין באים עליהם בחטאתם אבל הם כפרה על האומה או על המדינה.

[2. כפרה על קל שחטא]
והסיבה השנית שלפעמים יבוא רעות על הצדיק מצד ההשגחה האישית, והוא שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ושמא חטא בעברות -
שהיה בהם ידיעה או בתחילה או בסוף ולא נתן את לבו לשוב מהם,
או שלא הייתה בהן החרטה הראויה.
ורוצה הקב"ה למרק אותן העברות שבידו במעט ייסורין בחייו, כדי שיהא נקי מכל חטא לזכות לחיי העולם הבא. שכמו שמשלם הקב"ה אל הרשע שכר טובותיו בעולם הזה כדי לדונו באבדון נצחיי, כן יגיע העונש על הצדיק על מעט עברות שבידו כדי שיזכה לנועם נצחיי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל:
רוב זכיות ומעוט עברות,
נפרעין ממנו על מיעוט עברות קלות שעשה בעולם הזה,
כדי ליטול שכרו משלם לעולם הבא (תענית י"א).

[שלא יחטא]
וגם כן פעמים יבואו על הצדיק ייסורין מצד ההשגחה האישית, כדי לשמרו מן החטא שהוא מתחיל להיכשל בו או שהוא מוכן אליו, על דרך וישמן ישורון ויבעט (דברים ל"ב).

וכמו שאמרו רבותינו ז"ל:
יאה עניותא ליהודאי (חגיגה ט').
וזה כדי שלא יבעטו מרוב הטובה, כמאמר הנביא וכסף הרביתי להם וגו' (הושע ב').

[3. הצדיק סובל בגלל הרשע]
השלישית היא, שלפעמים יגיעו אל הצדיק רעות בסיבת הרשע, כמו שיגיעו טובות אל הרשע בסיבת הצדיק, כמו שאמרנו.

[בגלל חטא אבותיו]
וזה מפנים שונים:
אם מפני שהאבות היו רשעים, ונגזר עליהם ועל זרעם עונש מה, שהוא ימשך בהכרח על כל הזרע ההוא, הן שיהיו רשעים או צדיקים.
כמו שנמשך העונש על כל זרע עלי בעבור חטא האבות;
ונהרג אחימלך ונוב עיר הכוהנים באותו חטא;
ונמשך עונש חטא אדם על כל זרעו הן שיהיו צדיקים או רשעים.
כמו שאמרו רבותינו ז"ל:
ארבעה מתו בעטיו של נחש (שבת נ"ז).
כלומר: שלא היה בידם עוון שימותו בו, אם לא בחטא הקדמוני שחטא אדם בעצתו של נחש.

[חטא אבות על בנים]
ואם מפני שאף על פי שלא נגזרה גזרה על האבות ועל זרעם אלא על האבות בלבד, ימשך העונש מן האבות אל הבנים במקרה אף על פי שיהיו צדיקים.

כמו מי שהיה עשיר, ובעבור חטאו אבד ממונו, ונשארו בניו בעוני, אף על פי שהם צדיקים, בעוון האבות.
או כמו אם האבות חטאו, ונגזר עליהם גלות, וגלו, ונשארו בניהם אחריהם בגלות בעוון אביהם.
ועל זה הדרך נאמר: אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו (איכה ה'). שאם האבות לא חטאו, לא היו בניהם אובדין ממונם או לא היו גולים, והיו הבנים נשארים בארצם, או היו עשירים בממון אביהם הנשאר להם; כל עוד שלא יהיו הבנים באופן מהרוע, שיגלו מארצם או יאבדו ממונם; ואף על פי שלא היו במדרגת הטוב שיזכו לשוב לשבת בארץ או להתעשר מתחילה.

ואם היו נשארים בארץ - לא היו גולים ממנה; ואם נשאר להם ממון מאביהם - לא היו אובדים אותו.
ונמצא לפי זה, שהגלות או העוני הבא על האבות בחטאם סובלים אותו הבנים, לא שישא הבן בעוון האב, שזה יהיה עוול בחוק השי"ת,חלילה. וכבר ביאר יחזקאל ואמר: (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות, בן לא ישא בעוון האב ואב לא ישא בעוון הבן. זולתי אם יהיה בדבר חילול השם וגרימת חטא אל הרבים הרואים, שאז ימשך העונש על הזרע גם כן, כמו שהיה בעניין עלי.

[4. ייסורים של אהבה]
והרביעית היא שלפעמים יגיעו אל הצדיק רעות לטוב לו, והן הנקראים ייסורין של אהבה, ונקראין גם כן ניסיון.

וזה על שלשה פנים:

[4.1 מירוק עוונות קלים ביותר]
האחד הן ייסורין הבאין על הצדיק הגמור העובד השם מאהבה גמורה, שמאהבת השם אותו מביא עליו ייסורין למרק אי זו טומאה או זוהמת חטא שבנפשו.
וזה שהאדם אי אפשר לו שלא יחטא לפעמים בעברות קלות שאינו חייב עליהן קרבן, או שהוא מתעצל בקיום מצוות עשה, ואפילו הצדיק הגמור אינו נותן על לבו לשוב עליהם. ודברים הללו, אף על פי שאין קרבן בא עליהן ואינן ראויין לעונש, מכל מקום מצד שהם מזהמין הנפש ומטמאים אותה, הן סיבה למעט מדרגתה בעולם הבא. ובעבור זה העבירה שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, אף על פי שאינה ראויה לעונש צריכה כפרה, כמוזכר בפרק ראשון ממסכת שבועות (ה' ב).
ומאהבת השם יתברך את הצדיק הוא, שיביא עליו ייסורין למרק אותה זוהמא וטומאה שבנפש, כדי שתשיג המדרגה הראויה לה כפי מעשיה הטובים ולא יעיקה דבר.


וייסורין הללו, אף על פי שהן למירוק עונות, לפי שאין סיבתן ידועה לאדם נקראין ניסיון, ונקראים גם כן ייסורין של אהבה לפי דעת הרמב"ן ז"ל, שכתב בשער הגמול שלעולם אין ייסורין בלא עוון, כדברי ר' אמי שאמר:
אין מיתה בלא חטא, ואין ייסורין בלא עוון.
אף על פי שנדחית אותה מימרא, סובר הרב ז"ל שלא נדחית אלא מאין מיתה בלא חטא, אבל לא נדחית מאין ייסורין בלא עוון. ועל כן אומר שאי אפשר שיבואו לעולם על האדם ייסורין בלא עוון.
ואולם כשהם על זה הדרך שאמרנו נקראין, ייסורין של אהבה, לפי שהם מאהבת השם את האדם, כדי שלא תמנע זוהמת איזה חטא קל שלא הרגיש בו משתגיע הנפש אל מדרגתה הראויה לה לפי מעשיה.

[4.2 ניסיון]
והאופן השני מן הייסורין הבאין כפי הסיבה הרביעית, הוא לפי דעת הקדום המפורסם באומה, והוא דעת הגאונים ז"ל, שאומרים שכבר יגיעו אל האדם ייסורין בלי עוון כלל, והן הנקראים ייסורין של אהבה לפי שאינן באין על חטא כלל ונקראין גם כן ניסיון.
(רמב"ן בשער הגמול מתנגד).

וזה שלפעמים מביא הקב"ה ייסורין על הצדיק לנסותו אם הוא עובד השם מאהבה גמורה, כמו שכתוב (דברים י"ג) כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם לדעת וגו', או אם הוא עובד מאהבת שכר ויראת עונש.

וזה, שלא כל האדם שמחשבתו טובה, ועובד ה' מאהבה גמורה בימי השלווה וההצלחה, יש לאל ידו לחזק את לבו לסבול הטורח והעמל לאהבתו של מקום ולעבוד השם מתוך העוני והצער כמו מתוך השלווה וההשקט. ושלא יקרא תגר על מידותיו של מקום בבוא עליו צרה וצוקה.

ועל כן מביא הקב"ה ייסורין על הצדיק, לדעת אם יסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה. הלא תראה שאיוב היה תם וישר וירא אלוהים וסר מרע, ומחשבתו וכוונתו טובה, ולא יכול לסבול הטורח והעמל בפועל לאהבתו של מקום.
כי כשבאו עליו ייסורין קרא תגר על מידותיו של הקב"ה, ומתוך כך נתאמתו דברי השטן שאמר: החנם ירא איוב אלוהים, הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו (איוב א'). ונודע שהיה עובד השם מאהבת שכר ויראת עונש, לא מאהבה גמורה.
ועל כן כשהקב"ה מביא ייסורין מזה המין על הצדיק, נקראין ייסורין של אהבה, לפי שעל ידם מתברר לבני האדם האומרים על הצדיקים המצליחים שאינם עובדים מאהבה, שמתוך כך יכירו הכל וידעו שהצדיקים ההם עובדים השם מתוך הצער כמו מתוך השלווה.

[ייסורים]
ועל זה הוא שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות י"ז)
אם רואה אדם שייסורין באין עליו, יפשפש במעשיו. שנאמר: נחפשה דרכינו וגו'
פשפש ומצא - יעשה תשובה. שנאמר: ונשובה.
פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה. שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו'.
תלה ולא מצא, בידוע שייסורין של אהבה הן, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'.
ואם קבלם מאהבה, מה שכרו? - יראה זרע יאריך ימים.
ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר: וחפץ ה' בידו יצלח.

הנה רבותינו ז"ל כללו בזה המאמר כל מיני הייסורין הבאים על האדם.
ואמרו: אם רואה אדם שייסורין באים עליו, כלומר: עליו בייחוד, שרואה ומבחין שאינן מצד הטבע הכולל, ועל דרך הסיבה הראשונה; אבל הן באין עליו בפרט, ולא מצד שום סיבה כללית, אז יפשפש במעשיו אם באים עליו כפי הסיבה השנית, כלומר על עברות שיש בהן ידיעה, ועל כן ראוי לו לפשפש במעשיו.
ואם פשפש ומצא - יעשה תשובה וישוב אל ה' וירחמהו.
פשפש ולא מצא, רוצה לומר שלא מצא שהן כפי הסיבה השנית, יתלה בביטול תורה, כלומר: בחסרון ידיעה:
- אם לפי שלא היה בקי בתורה ובמצוותיה, ועל כן אינו מכיר החטא כדי שיזהר ממנו, על דרך ולא עם הארץ חסיד (אבות פרק ב');
- ואם לפי שאינו יודע להבחין על איזה צד אפשר שיגיעו אליו הייסורין אף על פי שלא חטא הוא, וזה כפי הסיבה השלישית שכתבנו.

תלה ולא מצא בידוע שייסורין של אהבה הן, שנאמר את אשר יאהב ה' יוכיח וגו' (משלי ג'), רוצה לומר ואם הוא חכם וצדיק גמור, שאין לו לתלות לא בסיבה השנית ולא בשלישית, רוצה לומר בחסרון הכרת החטא ובחינתו, בידוע שהם ייסורין של אהבה, רוצה לומר כפי הסיבה הזאת הרביעית:
אם כפי האופן הראשון ממנה, שהם מאהבת השם למרק איזה חטא קל שצריך כפרה לטהר זורמת הנפש וטומאתה, כדי שתשיג המדרגה הראויה לה. כמו שהאב מייסר את בנו הרצוי לו, לא לנקמה ממנו, אלא לטהר אותו מן הלכלוך שבו לטוב לו למדרגה גדולה, וזהו וכאב את בן ירצה (משלי ג');
ואם כפי האופן השני, לנסותו אם יסבול הטורח והעמל לאהבתו של מקום, ולא יקרא תגר על מידותיו.

ועל כן אמרו: אם קיבלן מאהבה - מה שכרו וכו', כי כשאדם מקבל הייסורין בסבר פנים יפות מתרבה שכרו, לפי שכל האנשים מכירים על ידו עד היכן ראוי שתגיע אהבתו של מקום, ויבואו לעבוד השם מאהבה גמורה.

[4.3 ייסורין של אהבה]
והאופן השלישי מן הייסורין, הן הנקראים ייסורין של אהבה באמת, והן הייסורין הבאין על האדם:
- לא למרק חטא - שאין בידו עוון אשר חטא כלל, שכבר קבל המירוק הראוי לו,
- ולא לנסותו - שכבר נוסה.
אבל שמחסד השם ואהבתו אותו מביא עליו ייסורין, ולא בדברים הגלויים והידועים לבני אדם בלבד, אבל גם בדברים שאינם ידועים לבני אדם, כעקדה שהייתה באחד ההרים במקום שאין שם רואים אלא השם.
וזה כדי להרבות שכרו, שיהיה לו שכר מעשה טוב ולא שכר מחשבה טובה בלבד.

ואם תשאל ותאמר על האופן השני: אחר שהשם יתברך יודע אם יעמוד בניסיונו אם לאו,
וכן על אופן השלישי אחר שהשם יתברך יודע שהצדיק הזה עובד ה' מאהבה גמורה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו כמו שכבר נוסה בזה, מה צורך אל הייסורין הללו?

התשובה בזה שאין ראוי שיהיה שכר הסובל הטורח והעמל בפועל לאהבתו של מקום שווה למי שאינו סובל אותו בפועל.
ועל כיוצא בזה נאמר: אל יתהלל חוגר כמפתח (מלכים א' כ'), שאין ראוי שיתהלל מי שלא עשה הגבורה בפועל, אף על פי שהוא מוכן לעשותה, והוא חגור כלי מלחמה, כמי שכבר פועל ועשה הגבורה בפועל, והוא הַמְּפַתֵּחַ מעליו כלי המלחמה.

[ניסיון - להרגיל את הצדיק לממש את מחשבותיו]
ועל כן פעמים הרבה מביא הקב"ה ייסורין על הצדיק להרגילו שיסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה, ויהיה ראוי לשכר יותר גדול. שמתוך המעשה יתחזק לבו באהבת השם, לפי שכל פּעַל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר משהיא נקנית בזולת מעשה, וזוכה בזה לשכר מעשה הטוב עם הכוונה הטובה, לא לשכר כוונה טובה בלבד.

ויקרא ההרגל בעבודה ניסיון. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כי למען ענותך למען נסותך (דברים ח'), פירושו להרגילך לסבול הטורח והעמל בפועל לאהבתו של מקום.

[ניסיון מתן תורה]
וכן פירש הכתוב שאמר: כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים (שמות כ'), רוצה לומר שבא האלוהים בקולות נוראות ובלפידים מרעידים לשתי סיבות:

האחת להרגילכם לסבול בפועל הטורח והעמל והצער לאהבתו של מקום, לפי שהמעשה יקנה בנפש תכונה חזקה לאהבת השם, ואחר שתצא המחשבה הטובה והדיבור הטוב שאמרתם נעשה ונשמע אל הפועל, יהיה לכם שכר המורגל על מעשה טוב, לא שכר מחשבה טובה בלבד. והשנית להעיר אתכם על גודל העונש המגיע לעובר על דברי השם יתברך. וזהו ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שם).

[ניסיון נביא השקר]
וכן פירש הכתוב שאמר: כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם וגו' (דברים י"ג), כלומר: שהשם יתברך הוא מרגיל אתכם בדרכי העבודה, כדי שתתחזק בלבבכם תכונת האהבה את השם, ויהיה לכם עם זה שכר מעשה טוב כשיודע בפועל שאתם עובדים מאהבה, ואינכם נפתים אחר דברי הנביא ההוא או חולם החלום ההוא בעבור התועלת המדומה שאתם רואים בעבודת אלוהים אחרים, וההצלחה הבאה על ידם בעושר ונכסים וכבוד, שזה הדבר הוא המפתה את האדם לעבוד ע"ז. ואמר משה בפרשת נצבים: כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' ותראו את שקוציהם וגו', פן יש בכם איש או אישה וגו' (דברים כ"ט).

רוצה לומר שלפי שראיתם שעם היות השיקוצים והגילולים ההם עץ ואבן, ראיתם ריבוי הכסף והזהב אשר עם האומות ההם, ולזה אני חושש שמא יתפתה אדם מכם אחריהם לחמדת ההצלחה ההיא. ועל כן אמר: פן יש בכם וגו'.
ועל כיוצא בזה אמר: כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם, כלומר: שאחר שלא תתפתו אחר ההצלחה ההיא, תהיו מורגלים בתכונת האהבה, ויהיה שכרכם יותר גדול בעבור הטורח שתסבלו בפועל לאהבתו, ויודע שאתם עובדים מאהבה גמורה ולא מאהבת שכר ויראת עונש, וזה מספיק לייסורין הבאים על דרך האופן השני.

[ניסיון העקדה]
אבל עניין הניסיון הנזכר בעקדה הוא בהכרח מזה האופן השלישי, שרצה השם יתברך שהכוונה הטובה שהייתה בלב אברהם תצא אל הפועל, ויהיה לו שכר מעשה הטוב עם המחשבה הטובה ולא שכר כוונה טובה בלבד, ובעבור שהידיעה הנופלת בדבר קודם שיצא אל הפועל היא מתחלפת בהכרח אל הידיעה בדבר קודם שיצא אל הפועל, יאמר הכתוב: כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה (בראשית כ"ב), אף על פי שלא נתחדשה בו ידיעה, כמו הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את (שם י"ב), שלא נתחדשה עתה הידיעה בזה, אלא הפועל המורה שהידיעה הקודמת היא אמיתית. כלומר: הגיע הפועל המורה שאתה ירא אלוהים עובד השם מאהבה גמורה.

והידיעה הזאת כבר ביארנו בפרק ג' מזה המאמר, שאף על פי שהיא מחייבת שינוי בחוקנו אינה מחייבת שינוי בחוקו יתברך, ויאמר הכתוב ידעתי על דרך לשון בני אדם, שלא נתנה תורה למלאכי השרת, וראוי שתדבר בדברים מובנים אלינו.

ובעבור זה יזכיר הכתוב לשון ניסיון בכל מקום, ואמר עתה ידעתי (שם כ"ב), לפי שאז נעשה המעשה בפועל, מורה על שהיה יודע שאברהם ירא אלוהים ועובד מאהבה ולא ליראת עונש, שאין בעולם עובד יותר גדול מהיותו שוחט לבנו יחידו אחר היותו בן ל"ז שנה, ולא נמנע מעשות כן לאהבת השם יתברך.

וזה אות גדול מורה על היותו עובד השם מאהבה גמורה, ולזה תארו הכתוב באוהב ואמר: זרע אברהם אוהבי (ישעיה מ"א).

[ייסורים של אהבה בדברי הגאונים]
וזה המין מן הייסורין הן עיקר ייסורין של אהבה שהזכירו הגאונים ז"ל, והן שהקב"ה מצד אהבתו את הצדיק מביא ייסורין עליו להרבות שכרו, כלומר: שיסבול בפועל הטורח והעמל לאהבתו של הקב"ה, כדי שיהיה לו שכר מעשה טוב לא שכר מחשבה טובה בלבד, ואילו הייסורין אינן ממין הייסורין שבאו על איוב, ולא מן הניסיון שבא על חזקיה, שנאמר בו: וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ עזבו האלוהים לנסותו לדעת כל בלבבו (ש"ה ב' ל"ב). ונכשל בזה, כמו שהעיד הכתוב: ולא כגמול עליו השיב חזקיהו כי גבה לבו וגו' (שם). שאותן הייסורין והניסיון היו מאופן השני בלבד. אבל אלו הייסורין הבאין על דרך האופן השלישי, אינן באין אלא על הצדיקים הגמורים.

כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה:
ה' צדיק יבחן (תהילים י"א) -
היוצר הזה כשהוא בודק את כבשונו אינו בודק בקנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליו עד שהוא שוברו,
ובמי הוא בודק?
בקנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברים,
הדא הוא דכתיב:
והאלוהים נסה את אברהם (בראשית כ"ב) .

וזה המין מן הייסורין כשבאו על הצדיקים, כמו ר' עקיבא וחבריו, אינן עוול בחוקו יתברך, אבל הם חסד וחנינה מאתו, שהוא יתברך חפץ לתת להם שכר מעשה טוב, והעובדים בפועל מאהבה, לא שכר מחשבה טובה לבד, שאין אדם מגיע למדרגת האהבה הגמורה עד שיסבול בפועל הטורח והעמל לאהבתו של הקב"ה.

ולפי זה אין להקשות על האופן השלישי הזה ולומר: אחר שהשם יתברך יודע שהצדיק הזה מורגל בעבודה ועומד בניסיונו למה ינסה אותו?
כי כמו שאמרנו, אין מדרגת השכר המעותד לעובד בפועל, שווה למדרגת העובד במחשבה בלבד. והרי זה דומה לאומר למה ציווה השם לעשות המצוות בפועל, הלא די שיחשוב האדם בעשייתן. שזה בלי ספק מבואר התשובה, ששכר המצווה יגיע על עשייתה בפועל לא על המחשבה בלבד.
וזה נזכר בתורה הרבה: ועשיתם אותם ושמעת ישראל ושמרת לעשות, וכן הוא העניין בפועל הניסיון, שהשי"ת רוצה שיגיע המעשה בפועל לא על הכוונה הטובה בלבד.

והתבונן במה שכתבנו בסיבה הרביעית הזאת בעניין הייסורין של אהבה ובעניין הניסיון, שהוא דבר נכון ומסכים לאמת יותר מכל מה שראינו לזולתנו בו.

ונשוב לעניין הפרק ונאמר דרך כלל כי לא יגיעו רעות אל הצדיק כי אם ביושר ובמשפט, אף על פי שיהיה נעלם ממנו הייסורין המגיעין ההן מאי זו סיבה מארבע הסיבות שזכרנו הם.