 |
|
פרק טז.
מצוות עשה מן התורה התלויים בידיים בזמן
|
לשבות מכל מלאכה בשבת, שנאמר: "וביום השבת תשבות". וכן ביום הכיפורים, שנאמר: "שבת שבתון". וכן בפסח ועצרת וסוכות ושמיני עצרת וראש השנה, שנאמר: "בהם שבתון מקרא קודש". בכל מקום שנאמר "שבות" מצווה להוסיף מחול על הקודש בין בכניסתו ובין ביציאתו, כמו שקבלו חכמינו זיכרונם לברכה מדכתיב "מערב עד ערב תשבתו שבתכם". לישב בסוכה כל ימי הסוכות, שנאמר: "בסוכות תשבו" כו'. ליטול לולב עם שאר המינים ביום ראשון של סוכות מן התורה אף בחוצה לארץ, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ". מצוות עשה להשבית החמץ בערב פסח קודם שעה ששית, שנאמר: "תשביתו שאור מבתיכם". ויכול לקיים באחד משני דברים: או שיבטל בלבו שיהיה נחשב בלבו כאלו הוא עפר, או שיבערנו מן העולם. לדעת הרבה פוסקים אסור במלאכה בחול המועד מן התורה, ולמדו חכמינו זיכרונם לברכה מכמה פסוקים חוץ מדבר האבוד. |
