אגרת תימן

רבי משה בן מימון

- ה מ ש ך -


האמונה בנביא

האמונה בנביא מצד נבואתו ולא מצד מופת
ובאור זה הדבר, שזה משה רבנו רבן של כל הנביאים, ששמענו הדבור המדבר אליו והאמינו בו ובנבואתו ואמרנו לו דברים ה' כ"ד קרב אתה ושמע וגו', והוא אמר לנו שלא נשארה מצווה בשמים לתת, ואין שם אמונה אחרת ולא תורה בלתי זאת שתבוא, שנאמר שם ל' י"ב "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה". והזהירנו שלא נוסיף ושלא נגרע בתורה זאת, שנאמר שם י"ג א' "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". וחייבנו בשם הבורא להאמין בתורה הזאת אנו ובנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות, שכן כתוב שם כ"ט כ"ה "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת".

נביא שאמר לבטל מצווה - יומת
וכל נביא שיעמוד, בין שיהיה מיוחס לכהונה או ללויה, או שיהיה עמלקי, ויאמר שאחת מכל המצות הנכללות בספר התורה שבטל חיובה - שיקר והכחיש נבואתו של משה רבנו, שהוא אמר "לנו ולבנינו עד עולם", לפיכך נכחישהו ונהרוג אותו אם תהיה לנו יכולת על זה. ואין לנו להשגיח על מופתיו, כמו שלא נשגיח לנביא האומר לעבוד עבודה זרה, שכן אמר שם י"ג ג' ד' "ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא" וגומר. שהרי משה רבנו עליו השלום אמר לנו לא תעבדו עבודה זרה לעולם, לפיכך נדע שאות הזה, שעשה בשם עבודה זרה, אינה כי אם בלאט וכישוף. וכן אמר לנו משה ע"ה שהתורה הזאת עומדת לעולם, לפיכך כל נביא שיאמר שהיא לזמן קצוב, יש לנו לדעת מפשט נבואתו שהוא נביא שקר, שהרי בא להכחיש משה רבנו, לפיכך לא נבקש ממנו אות ומופת. ואם עשה, לא נשגיח בה, שנחשב שהיא מופת בעשותו אותה, לפי שאמונתנו במשה לא היה מצד המופת כדי שנתחייב בשביל זה להקיש בין מופת הנביא הזה למופת משה רבנו, אבל האמנו בו לפי ששמענו הדבר כמו ששמע הוא, בזה האמנו בו אמונה שלמה מקוימת עד עולם, שנאמר שמות י"ט ט' "וגם בך יאמינו לעולם".

ואנחנו בעניין זה עם משה רבנו כמו שני עדים שהעידו שראו שום דבר, שכל אחד מהם יודע בוודאי שהוא אמת מה שיעיד חברו ואמתות דברו, ואינם צריכים להביא על דבריהם ראיה בפני המון העם. וכן הדבר בנו אנחנו עדת ישראל, ידענו אמיתות משה רבנו לפי שראינוהו במעמד הר סיני בשעת הדיבור לא מפני המופת. אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים לפי הצורך כמו שהתבאר מפסוקי התורה.

ומפני שהעיקר הגדול הזה הוא נשכח, ואינם סומכים עליו רוב אומתנו, בשביל זה אין אנו מאמינים במופתים כמו שאנו מאמינים במשה רבנו, ולא בשווה ביניהם באמונה. ובשביל זה אמר שלמה ע"ה בלשון האומה שיר השירים ד' א' "מה תחזו בשולמית במחולת המחנים". אמר: אם תוכלו להעמיד לי כמו מעמד הר סיני. לפיכך אם יעמוד נביא מישראל או משאר האומות, ויקרא בני אדם לדתו של משה רבנו, ולא יוסיף ולא יגרע כמו ישעיהו וירמיהו וזולתם - נשאל ממנו מופת. אם יתן מופת, נאמין בו, ויהיה אצלנו במעלות הנביאים. ואם יחסר וייפול שום דבר מכל דבריו - ייהרג.


ומה שאנו מאמינים בו בתיתו מופת, ואף על פי שאפשר שהוא מכחיש שהקדוש ב"ה צוונו על ידי משה, ואמר לנו כשיעידו שני עדים בשום דבר חתוך הדין על פי עדותם, ודון אותם לכף זכות והעמידם על חזקת כשרותם, ואף על פי שייתכן שיעידו באמת או שיעידו בשקר. וכן צוונו שאם יקום נביא ונתן אות או מופת, ונראה לפי דעתנו הפעולות כפי חיתוך דברו, ואף על פי שהדבר אפשר אם הוא אמת או שקר. ובאר לנו כמו כן שיש דברים שאינם מתקבלים מצד הנבואה, והם כל דבר שיבוא להכחיש נבואתו של משה רבנו ע"ה. וכבר בארנו העניין זה בתכלית הביאור בתחילת חיבורנו הגדול בפירוש המשנה, ומשם תלמד העיקרים האלה הגדולים שהם אדני התורה ועמודי האמונה. ומה שראוי לך לדעת, כי כאשר אין תוספות בתורת משה ולא גירעון בכתובים, כמו כן אין תוספות וגירעון בפירושה המקובל, והוא שקבלו החכמים איש מפי איש והיא תורה שבעל פה.


חשבונות הגאולה

חשבון הקץ של רס"ג
אבל מה שזכרת מדבר הקצים, ומה שבאר רב סעדיה בהם. תחילת מה שיש עליך לדעת שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם. כמו שבאר דניאל ואמר דניאל י"ב ט' "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ". אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו, כבר קדם הנביא להודיע עניין זה ואמר שם שם "ישוטטו רבים ותרבה הדעת", כלומר ירבו הדעות והסברות בו. וכבר באר הקב"ה על ידי נביאיו שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו. ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בעניין זה ואמר אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר הוסיפו בו תקוה שכן אמר חבקוק ב' ג' "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר".

גם את חשבון יציאת מצרים לא הבינו
ודע, שהקץ שבאר הקב"ה אותו בביאור, כלומר גלות מצרים שאמר בראשית ט"ו י"ג "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", לא נודעה אמיתתו ונפל בו ספק. מהם מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים. ואחרים חשבו משהתחיל השעבוד והיא שנת שבעים לאחר שירד יעקב אבינו למצרים. ואחרים חשבו אותה משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם אבינו והוא מעמד בין הבתרים. וכשמלאו ארבע מאות למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים קצת בני ישראל קודם שעמד משה רבנו שלשים שנה ועלה בדעתם שכבר תם הקץ והרגום המצרים והכבידו עליהם השעבוד כן הודיענו חכמים ז"ל. ועל האנשים ההם אשר טעו בחשבונם ודמו שכבר באה הגאולה ויצאו אמר דוד תהלים ע"ה ט' בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב. והקץ האמיתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, שהוא זרע אברהם שנאמר בראשית כ"א י"ב "כי ביצחק יקרא לך זרע". ואמר יתברך שם ט"ו י"ג "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". ובזמן הגלות ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום. כך הוא פירוש הפסוק. והיו ארבע מאות שנה לגירות ולא לשעבוד. ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול. ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשוה.

ואתה דן מקץ זה קל וחומר: ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר, לא ידעוהו, כל שכן הקץ הזה הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה תהלים פ"ה וי"ו "הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדר ודר". ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזה ישעיה כ"ד כ"ב "ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו". ובאר לנו דניאל עומק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, ולפיכך מנעונו החכמים ז"ל מלחשוב הקצים לביאת משיח לפי שייכשלו בהם ההמון, ושמא יטעו בראותם שבאו הקצים ולא בא. וכן אמרו החכמים ז"ל תפח רוחם של מחשבי קצין, לפי שהם תקלה לעם. לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם.

ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות, ונאמר שמא מה שהביאו לעניין זה ואע"פ שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא, ע"ה, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל, והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו, וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם. והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבנותיו כי כוונתו היה מה שאמרתי.

אסטרולוגיה
אבל מה שראיתך משתוקק אליו מחכמת הכוכבים והדיבוקים שהיו ושעתידים להיות - כל זה הסר אותה מלבך ונקה דעתך ממנו ורחץ שכלך, כמו שרוחצים הבגדים המטונפים מטינופם. לפי שהם דברים שאין בהם ממש, ואינם אמת אצל החכמים השלמים ואפילו שאינם מאמינים בתורה, כל שכן למקבלי התורה. והפסד דבר זה מבואר מאד בטענות שכליות אמיתיות אין זה מקום לזכרם, אבל שמע שמץ דבר ממה שבא בכתוב בעניין זה.

עם ישראל יקום כאשר הכל יצפו לכישלונו
דע, שמשה רבנו ע"ה, בשעה שעמד, היו כל האצטגנינים פה אחד אומרים שאומה זו לא תהיה לה תקומה, ולא יקל מעליה השעבוד שהיא בו לעולם. ובשעה שחשבו שהיו בתכלית השיפלות אז הופיע עליהם הרוממות, ונולד אז מבחר מין האנשים שבהם. וכשהיו כולם על מחשבה אחת שארץ מצרים ישלם אוירה וישמן, והיו יושביה בתכלית השלוה, אז באו עליהם המכות. כמו שאמר ישעיהו כשהיה מספר זה העניין ישעיה י"ט י"ב "איה איפוא חכמיך ויגידו נא לך" וגו'. וכן אירע לממלכת נבוכדנצר, כשהיו כל איצטגניניה וחכמיה וכל הנקרא בשם חכם על עצה אחת, שאז הייתה התחלת רוממותה וממשלתה מתאמצת והולכת - אז נשמדה ממשלתם ואבדה. כמו שאמר עליו הקב"ה, וכן אמר ישעיהו, מהתל בהם ומשחק עליהם, ולפי שהיו חכמים מתפארים בחכמתם. ומהתל כמו כן מן הממלכה, שהיו אומרים שיש ביניהם חכמים שחכמתם מועלת להם. אמר שם מ"ז י"ג "נלאית ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך".

על זה העניין יהיה הדבר לימות המשיח מהרה יגלה. שכשיחשבו האומות שאומה זו לא יהיה לה לעולם ממשלה, ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו, וכל החכמים כלם פה אחד בעצה זאת וגם הקוסמים בעלי הכחות, יפר הקב"ה מחשבותם וסברתם הנכחשת, ואז ייגלה המשיח. שכן אמר ישעיהו בביאור עניין זה ישעיה מ"ד כ"ה כ"ו "מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם".

ניתוח אסטרולוגי ודחייתו
ואתה אל תסתכל למאמר האומר "קבוץ גדול" ו"קבוץ קטן". וכן שמעתי ממך שאתה אומר שהחכמה בארצכם מעוטה ונפסקה מכם, ושמת סבה לזה היות הקבוץ בשילוש העפרי. יש לך לדעת שהמקרה הזה אינו מיוחד בארצכם, אבל הוא היום בכל ישראל, כלומר הכרת החכמים ודלדול הדעות. וזהו באמת מה שאמר הנביא בשם הקדוש ב"ה שם כ"ט י"ד "לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר". ואין עילה זאת לא שילוש עפרי ולא שילוש אשי. והמופת על זה ששלמה מלך ישראל שנאמר בו מלכים ה' י"א "ויחכם מכל האדם", הוא היה באמצעות השילוש העפרי. וכמו אברהם אבינו ע"ה שהוא עמודו של עולם והוא שגלה והורה העילה הראשונה לכל החכמים וייסד יסוד הייחוד לכל בני אדם, וכן יצחק ויעקב, ששלושתם היו נושאים כסא הכבוד בלבותם שהשיגוה באמת, כמו שאמרו "האבות הן המרכבה" שנאמר בראשית ל"ה י"ג "ויעל מעליו אלקים". הנה לך האבות שלשתם היו באמצעות השילוש העפרי. ויתבאר כל זה ממה שנודיע שהקבוץ הקטן הוא קבוץ שבתאי וצדק, משעה שיתקבצו באיזה מקום שיתקבצו שנית כמו עשרים שנה ממהלך השמש בקרוב, ולא יזוזו היותם מתקבצים בשילוש אחד בעינו מאתים וארבעים שנה, ואחר כן ייעתקו קיבוצם לשילוש אחר, וזהו הנקרא קיבוץ אמצעי, והוא קיבוץ ההעתקה ההווה בכל מאתים וארבעים שנה ממהלך השמש. ויהיה על הסדר הזה משעה שיתקבצו שני הכוכבים אלו בשום מעלה מן המעלות עד שיתקבצו באותה מעלה בעינה תתק"ס שנה וזהו הגדול והוא משעה שיתקבצו שבתאי וצדק בחלק הראשון מן הטלה עד שיתקבצו פעם שנית. וכשתחשוב התאריך למפרע יתבאר לך כל מה שזכרתי לך מהיות אברהם יצחק ויעקב בשילוש העפרי וכן דוד ושלמה. אבל ביארתי לך זה שתסיר מלבך סברה זאת, ואל תחשוב שיש לשילוש כזה עילה. וכמו כן אמרת שאנשים כוונו הקבוץ העתיד ומצאו הכוכבים השבעה כולם שיתקבצו במזל אחד, ודבר זה אינו אמת. ואין שם קיבוץ שביעי בשום פנים לא בקיבוץ העתיד ולא במניין קיבוצים שעתידין לבוא אחריו. אבל דבר זה דבר איש שאינו יודע לכוון התיקון על אמיתתו כמו שספרת מכלל דבריו שאמר שאירע מבול מאויר ומעפר. ומה שראוי לך לדעת שהדברים האלה וכיוצא בהם שווא וכזב. ולא יהיו לך לראיה לפי שתמצאם כתובים בספרים, שהמכזב כמו שהוא מכזב בלשונו מכזב בקולמוסו, ואין זה נמנע עליו. והכסילים הבוערים הם שיעשו אצלם לראיה אמיתית הדבר בהיותו כתוב. ואין לנו להאמין סברות מפנים האלה אלא מפנים אחרים. ודע כי כמו שינצל הסומא בהישענו על הפיקח בלכתו אחריו, לפי שהוא יודע בעצמו שאין לו עיניים שיורהו הדרך הישר, וכמו כן שינצל החולה שאינו יודע מחכמות הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו, לפי שאינו יודע הדברים הממיתים ולא המחלימים המצילים, וישמע לעצתו כל מה שיאמר לו, כמו כן ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העיניים האמיתיים. ודי להם במה שילמדו להם שהסברה הפלונית אמת והסברה הפלונית אינה אמת. ואחרי הנביאים החכמים החוקרים והרודפים יומם ולילות הסברות והדעות כדי שידעו איזה מהם אמת ואיזה מהם שווא.

החישובים האסטרונומיים מטרתם לכפור בתורה
ואחר הקדמה זאת דע, שכל מה שתשמע או שתמצא כתוב מאלו הדברים וכדומה להם, הם כולם דברים שאין בהם אמת. אבל האומר אותם כסיל או ליצן מהתל, או מי שיתכוון לסתור התורה ולהרוס חומותיה. הלא תראה עזותם באומרם מבול מאויר ומבול מעפר. וכמו כן יוכלו לומר מבול מאש. וכל זה אינו אלא ניכול ופיתוי להטעאת אמנה, שהמבול לא היה אלא מקיבוץ המים ושלא בא מאת דיין האמת ועל דרך העונש ליושבי הארץ על רוב חטאתם, כמו שבאר לנו בספרו הישר המציל אותנו מן הטעות. ועל הטענה הזאת לפי סברתם לא נהפכה סדום ובנותיה על כפרם ומעלם, כמו שבאר הכתוב בראשית י"א כ"א "הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה" וגומר. וכן כל פועל הבא מאת הבורא יתברך בעולם הוא אצלם דבר מחויב מן הקבוצים של כוכבים אלה. הם ההקדמות שרצונם להקדים להרוס בהם יסודי הדת ונעשו הפקר ליד תאוותם ותשוקת נפשותם הבהמית, כמו הבהמות ובנות יענה.

ובשביל הדעות האלו הזהירנו הבורא יתברך בתורה, ואמר שבהיותכם מכעיסים יבואו עליכם פורעניות עקב חטאתכם. אם תחשבו שאינם באים עליכם אלא דרך מקרה, ושאין סיבת הפורענות רוב נאצותכם, גם אני אוסיף עליכם מן המקרה ההוא ואכפול אותם עליכם. שכן כתוב בתוכחה ויקרא כ"ו כ"א "ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי". ו"קרי" הוא הדבר שבא שלא בכוונה. והוא אומר אם תשימון פורענות דרך מקרה, אני אוסיף עליהם מן המקרה ההוא שבע על חטאתיכם.

ביאת המשיח אינה תלויה בכוכבים
וממה שהקדמתי לך תדע, שאין ביאת המשיח תלויה בדין הכוכבים בשום פנים. וכבר עמד אחד מן המחודדים בספרד וחבר ספר בעניין הקץ על דרך הכוכבים, ואמר שהמשיח יגלה בשנת פלונית. ואין אחד מחכמינו חסידינו שלא זלזל שם דבריו וזלזל עצתו, ושמוהו במעלת החסרים בשביל מה שעשה והעיר תכלית. והמציאות עשתה בו יותר רע, כלומר שחוק והיתול ממה שעשינו בו אנחנו. לפי שבזמן שאמר שיגלה המשיח, עמד הסרבן והממרה בארצות המערב. וזהו תכלית הכיעור לבעלי החכמה הזאת. אבל הצריכנו לכל זה תוקף הגלות עלינו והכוונה בלא חבל היא נתלית.

אבל אתם אחינו, חזקו ואמצו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'. וכמו כן חזקו קצתכם לקצתכם, נטעו אמנה והאמינו בלבות הכל ביאת הגואל מהרה יגלה. חזקו ידים רפות וברכים כושלות ואמצו. ודעו שהקב"ה הודיענו על ידי ישעיהו מבשר ישראל, שמרב אריכות ימי הגלות והתחזקו יחשבו הרבה שהקב"ה עזבנו והסיר פני חסדו ממנו ח"ו בשביל זה. ואחר כך העיד על עצמו שלא יעזוב אותנו ולא ישכחנו, שכן אומר ישעיה מ"ט י"ד ט"ו "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני". ואחר כך חזר ואמר "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך". ועל ידי הנביא הראשון ע"ה הודיענו הקב"ה כדבר הזה שנאמר דברים ד' ל"א "כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה".

ודבר זה, אחינו, סוד גדול מיסודי אמונת ישראל, והוא שאי אפשר שלא יעמוד מזרע שלמה איש שיקבץ נפוצותנו ויאסוף חרפתנו וגלותנו ויגלה הדת האמיתית, וישמיד כל מי שימרה דברו. כמו שהבטיחנו הקב"ה בתורתו במדבר כ"ד י"ז י"ח "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל". והעת שיגלה תהיה צרה גדולה על היהודים שנאמר דברים ל"ב ל"ו "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב". ואז יגלהו הקב"ה וישלים מה שהבטיח ואמר. והנביא מתמיה על העת שיראה בה הגואל מלאכי ג' ב' "ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו". וזהו האמת שאנו מאמינים בזה העניין.

מתי יבוא המשיח?
אבל העת ההיא כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו ומשאר דברי רבותינו ז"ל, שביאתו תהיה כשתתקף יד אדום וערב, וכשתתפשט מלכותם בעולם כמו היום הזה, וזה דבר שאין בו ספק ומזה לא יעבור. ודניאל סוף מה שספר מלכות ישמעאל ועמידת מחמד ואחריו ביאת הגואל בסמוך. וכן ישעיהו ביאר שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משוגע שכן אמר ישעיה כ"א ז' ,וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב". אמר שרכב חמור הוא המשיח, שנאמר בו זכריה ט' ט' "עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות", יבא תכף עמידת רוכב על גמל והוא מלך ערב. ומה שאמר "צמד פרשים" כלומר הזדווג שתי אומות שהם אדום וישמעאל. ובעניין זה יתבאר מן החלום של צלם ומן החלום של חיות הנזכר בדניאל. ודברים אלו מבוארים מפשט הכתובים.

חשבון הגאולה של רמב"ם
אבל אמיתת העת על בוריה אינה מודעת, אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קיבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים. כמו שנאמר עובדיה א' כ' "וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב". וביאור הדבר, שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם. לפי שיש בתורה פסוקים שאף על פי שהכוונה בהם לשום עניין, אף על פי כן יש בהם רמז לעניין אחר, כמו שמצינו ממאמר יעקב אבינו עה"ש שאמר לבניו בראשית מ"ב ב' "רדו שמה", שעכבו במצרים כמנין רד"ו שהם מאתים ועשר שנים. וכן מאמר משה רבנו עליו השלום שאמר דברים ד' כ"ה "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ", שישבנו בארץ ישראל מיום שנכנסנו בה עד גלות המלך יויכין כמנין "נושנתם" והם תתע"ו שנה. וכזה הרבה.

ועל העניין הזה קבלנו, שזה שאמר בלעם במדבר כ"ג כ"ג "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל. ואז יאמרו להם הנביאים "מה פעל אל". ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה, שהסימן "בתפ"ח גאולים". ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח, שנאמר יואל ג' א' "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגומר. זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ.

וזה שאמרנו שהוא אמיתי, אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו, שלא יהיה בעיני העם ברחוק, וכבר הודעתיך אותו וברוך היודע. אבל מה שאמרת ששעה זאת היא שעליה אמר ירמיה ע"ה ירמיה למ"ד ז' "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", אין הדבר כן, שזה הכתוב רומז על מלחמות גוג ומגוג בהכרח, ותהיה אחר שיגלה המשיח לאחר זמן. אבל האות של שער גורן וזולתם שדומים להם, הם דברים חלשים מאוד ואינם מיוחסים בשם לחכמים ואינם מדבריהם. ויש מהם שהם משל וחידה ולא תסתכל לדבר בזה העניין.


על משיח תימן

אבל מה שזכרת מעסק האיש שהוא אומר שהוא משיח בערי תימן, דע שלא תמהתי ממנו ולא מן המאמינים בו, לפי שהוא משוגע בלי ספק, ואין על החולה אשמה ופשע, אם לא יסובב הוא חוליו. וכן איני תמה מן המאמינים בו מקוצר רוחם, ושאינם יודעים מקום המשיח ומעלתו הגדולה שעלה בדעתם זה. אבל אני תמה ממך, שאתה מבני תורה, ועמדת על ספרי החכמים, האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד, וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבנו ע"ה. ועוד האינך יודע שמי שאומר על עצמו שהוא נביא, שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה, לפי שסמך לעצמו המעלה הגדולה הזאת, כמו שיומת המתנבא בשם עבודה זרה.

שכך כתוב דברים י"ח כ' "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי" וגומר. ואיזה ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמוך עצמו בשם משיח. ויש תימה בדבריך, שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה. התעלה על דעתך שבמדות האלו יהיה משיח. אבל חייבך לומר כל זה מפני שלא השגחת למעלת המשיח מה הוא ואיך תהיה עמידתו ובאיזה מקום יהיה ואיזה אות תהיה מיוחדת לו. אבל מעלתו תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים, ויותר נכבדת זולת משה רבנו ע"ה. וייחד אותו הבורא יתברך בדברים שלא ייחד משה רבנו ע"ה. שנאמר בו ישעיה י"א ג' "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח. ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו". וקרא לו הקב"ה שש שמות, באמרו שם ט' ה' "כי ילד יולד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום". וזה שקראו אל, על דרך ההפלגה, להודיע שגדולתו מעולה ממעלת כל אדם.

איך ייראה המשיח?
ואחד מן התנאים שיש אצלנו ידועים לכל נביא - שיהיה בתכלית המדע ואז ינבא אותו הקב"ה. לפי שהוא עיקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם וגיבור ועשיר. וביארו, שאפילו גיבור שיהיה כובש את יצרו, ועשיר - עשיר בדעתו. אבל כשיעמוד אדם שאינו מפורסם בחכמה, ויאמר שהוא נביא, אין אנו מאמינים אותו. כל שכן אם יאמר אחד מעמי הארץ שהוא משיח. ואחת הראיות שהוא עם הארץ שצווה לפזר אדם כל ממונו, ושיתנדבו לעניים. וכל השומעים לו הם טיפשים, והוא חוטא, שעושה הפך התורה, הואיל ואין ראוי לתורתנו לעשות צדקה מכל ממונו אלא מקצתו. שכן כתוב "אך כל החרם אשר יחרים לאיש לה' מכל אשר לו", ואמרו מקבלי השמועה "מכל אשר לו - ולא כל אשר לו". ושמו לנדבה גדר וגבול, והוא החומש. אמרו: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". ואין ספק ששיכלו וליבו שנשאוהו לומר שהוא משיח, הוא אשר נשאו לצוות בני אדם לצאת מכל קניינם להתנדב, לעניים ונעשו להם עניים והעניים עשירים. וחייבו עצמם מן הדין להחזיר להם ממונם. ויהיה הממון על הדרך הזה בין העניים והעשירים חוזר חלילה, וזו סכלות מבוארת.

אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה, בתחילה יראה בארץ ישראל, כי בארץ ישראל תהיה תחילת הראתו, שנאמר מלאכי ג' א' "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות".

אבל איכות עמידתו, דע שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית. אבל יעמוד איש שלא נודע קודם היראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמיתת יחוסו. שכן אמר הקב"ה כשספר לנו עניין זה. הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ואמר ישעיהו כמו כן, כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה, "ויעל כיונק לפניו וכשרש" וגומר ישעיה נ"ג ב'. ואחר שיגלה בארץ הצבי, ויקבץ כל ישראל לירושלים ולשאר ארצות, אז תמשך האומה ותתפשט ממזרח מערב עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן וליושבים אחריכם בארץ הודו. שכן כתוב ע"י ישעיהו שם י"ח ב' "השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו" וגומר "אל מקום שם ה' צבאות הר ציון".

אבל כלל מעלותיו, שיסופר בהם על ידי כל הנביאים ממשה רבנו תחילתם, עד מלאכי שהוא סופם, תוכל אתה ללקוט אותם מן הארבע ועשרים ספרים. אבל המידה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה ייבהלו כל מלכי ארץ משמעו ויפחדו ותיבהל מלכותם, ויתנכלו איך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתה, כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלו להכחישו, אלא ייבהלו מן המופתים שיראו על ידו, וישימו ידם לפיהם, שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלאכים לו אמר נ"ב ט"ו "עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו". ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו, ולא יוכל להימלט ולהינצל ממנו. שכן אמר שם י"א ד' "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע".

אבל הסתלק החירום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה, אין זה בתחילת היגלותו אלא אחר מלחמות גוג ומגוג, כמו שבאר יחזקאל ע"ה. ואיני רואה שזה שעמד בארצכם יש בו מכל אלו.

משיח תימן אינו משיח
ואתה ידעת שאותו האיש, עם כל הגדולות שסמכו לו, שעשה מתחיית המתים כמו שעלה בדעתם, ומן המופתים ההם שהם מכחישים בהם, ועדיין כשנשלים עימהם כל דבריהם על דרך הוראות הטענה, לא ימלטו עמנו בטענתם שטוענים שהוא המשיח, שאנחנו נראה להם בכתובים אלף אותות או קרוב שלא היו. ואפילו על דרך טענתם, היאחז למעלה זאת אלא כל הרוצה לעשות עמו שחוק וליצנות.

וסוף דבר, שזה האיש אילו היה אומר מה הוא אומר בזדון ובקלות, היה מחויב אצלי מיתה, אבל מה שהוא קרוב לדעתי, והוא האמת, שהשתטה ונפסד ציורו ורעיונו. והנני מראה לכם עצה טובה לכם ולו, והוא שיהיה חבוש ימים עד שיתפרסם אצל הגויים, כלומר שהוא נפסד בציורו ורעיונו ואבוד שכלו, ותודיעו הדבר ותפרסמו אותו בעולם, ואחרי כן תתירוהו ותצילו עצמו בתחילה. לפי שכשישמעו הגויים עליו שטען על עצמו שהוא משיח אחר שעשיתם בו המעשה הזה יהיו מלעיבים בו כמו שדנים לאיש משוגע ומשתטה כמותו, ותצילו נפשכם מרעתם של גויים. ואם תתרשלו בדבר זה עד שיתפרסם לגויים תמיתו אותו וח"ו שלא יסבב עליכם רגז.

על גלות ישראל בין הישמעאלים
ואתם אחינו, ידוע לכם שהקב"ה הפילנו במהמרות עונותינו בתוך אומה זו שהיא אומת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו, כמו שגזר עלינו יתברך "ואויבינו פלילים". ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה, ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם. שאפילו דוד המלך ע"ה, כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל, התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומר מרעת בני ישמעאל ואמר תהלים ק"כ ה' "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר". וראו איך זכר "קדר" משאר בני ישמעאל, לפי שהמשוגע הוא מבני קדר, כמו שהוא מפורסם מייחוסו.

ועוד דניאל לא ספר קטנותו ודלדולנו אלא במלכות ישמעאל שתיכנע במהרה, שכן אמר דניאל יא "ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמס". ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושיקרותם למעלה מיכולתנו, אין ביכולת האדם כוח לסבול. ויהי כמו שאמר דוד ע"ה תהלים ל"ח י"ד "ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו". וכמו שהוכיחונו רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקרו לשתוק ממנו. וסמכו זה לפסוק שכתוב בשם בניו "ומשמע ודומה ומשא" - שמע דום ושא.

וכבר הסכמנו כולנו, גדולים וקטנים, לסבול שעבודם, שכן אמר ישעיהו ע"ה ישעיה ג' וי"ו "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק". ועם כל זה לא נוכל להינצל מרוב רעתם ופחזותם בכל זמן. וכל זמן שאנו רודפים שלומם הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה כמו שאמר דוד המלך ע"ה תהלים ק"כ ז' "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". כל שכן אם נעורר עלינו ונקרא במלכות בדברים בטלים ושקר, הלא נסכן בנפשותינו ונבוא לידי מיתה.



תולדות נביאי השקר

ויש עליכם לדעת כי בתחילת מלכות ישמעאל עמד איש בעבר הנהר ואמר שהוא משיח, ויצא בכלל עשרת אלפים מישראל והייתה האות שלו שלן מצורע והשכים בריא, ולא נשלם עסקו ולא עמדה עצתו וחזר. ונשאר ישראל אחריו בערי אספהן בעצם הגלות, והתחדשו עליהם בגללו צרות.

וכמו כן עמד איש אחד במערב במדינת פאס, היום מ"ה שנה, ואמר שהוא מבשר ושלוחו של משיח, ואמר שבאותה שנה יגלה, ולא יצא דברו לאור, והתחדשו לישראל בגללו צרות. והודיעני הדבר הזה מי שהיה מצוי בכל.

וקודם זה כמו עשר שנים עמד בארצות ספרד במדינות קרטבה איש אחד, ואמר שהוא משיח, וכמעט קט הייתה כליה על שונאיהם של ישראל בגללו.

וקודם זה כמו למ"ד שנה עמד אחד בצרפת, ואמר שהוא משיח, ועשה אותות לפי סברתם, והרגוהו הצרפתים והרגו עמו כלל מקהילות הקודש.

ואלה הדברים שקדמה הבטחתם ע"י הנביאים שהודיעונו כמו שאמרתי לכם. שבקרוב לימות המשיח האמיתי ירבו הטוענים והחושבים שכל אחד מהם משיח, ולא תעמד טענתם ולא תתאמת, ויאבדו הם ויאבדו עמהם רבים.

שלוש השבועות
ולפי שידע שלמה ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארץ זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה, ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה, והשביע האומה על דרך משל, ואמר: "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ואתם אחינו אהובינו, קבלו עליכם שבועתו, ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ. ובורא העולם במידת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות נחלתו וחבלו לחזור בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ויוציאנו מגיא הצלמות אשר הושיבנו בו, ויסיר מחשך עינינו ומאפל לבנו, ויקיים בימינו ובימיכם "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם". ויחשיך באפו ובעברתו על כל הקמים עלינו. ויאיר מחשכינו כאשר הבטיחנו "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".

ושלום עליך ידידנו יקירנו בעל החכמות אוסף התבונות ועל כל התלמידים אחינו ועל כל עם הארץ שלום באור וזרח ורב שלם עד בלי ירח אמן סלה.

ואנה בבקשה ממך שתשלח העתקת האיגרת הזאת לכל קהל וקהל, לחכמים ולזולתם, לחזק אמונתם ולהעמיד רגלם לבל תמעד. ותקרא אותה על הקהל ועל היהודים כדי שתהיה ממצדיקי הרבים אחר שתזהר ותשמר תכלית ההזהרה והשמירה משום רשע שלא יפרסם ולא יגלה הדבר לאומות הישמעאלים, שמא יתחדש דבר שיצילנו השם ברחמיו ממנו. ואף על פי שכתבתי אותו, הייתי מתיירא מזה הרבה מאוד, אבל ראיתי שהצדקת הרבים דבר שאין ראוי לפחד עליו מן הסכנה. ואף בכל זה ששגרתי אותו לכם, סוד ה' אל יראיו, וכבר הבטיחונו החכמים שקבלו מן הנביא עליו השלום, ואמרו "שלוחי מצוה אינן ניזוקין", ואין לנו מצוה גדולה מזו.
ושלום על כל ישראל אמן.
נשלם אגרת מני אנא משה ב"ר מיימון הדיין ב"ר יוסף החכם ב"ר יצחק הרב ב"ר עובדיה הדיין ז"ל.

חזרה לתחילת המאמר