תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [ל]

אכל
מלה זו, הנחתה הראשונה בלשון לאכילת החי מה שאוכל מן המזון, וזה מה שאין צורך להביא לו דוגמא. וכן כלל 1 הלשון במושג אכילה שני עניינים:
העניין האחד הוא אבדן הדבר הנאכל וכיליונו, 2 כלומר: הפסד צורתו תיחלה 3.
והעניין השני גידול החי במה שאוכל מן המזון, והתמדת קיומו בו, והמשכיות מציאותו, ותקינות כל כוחות הגוף בה.

והנה כפי העניין האחד 4 הושאל לשון אכילה לכל אבדן ולכל השמדה ובכלל לכל עקירת צורה:
ואכלה אתכם ארץ אויביכם 5,
ארץ אוכלת יושביה 6,
חרב תאכלו 7,
תאכל חרב 8,
ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה 9,
אש אוכלה הוא 10,
כלומר: ישמיד המורדים בו כהשמדת האש [מד] למה שהיא משתלטת עליו, וזה הרבה.

ולפי העניין האחרון 11 הושאל לשון אכילה למדע וללמוד, ובכלל להשגות השכליות אשר בהם יתמיד קיום הצורה האנושית באופן היותר שלם 12, כקיום הגוף במזון במצבו הטוב ביותר:
לכו שברו ואכלו 13
שמעו שמוע אלי ואכלו טוב 14,
אכול דבש הרבות לא טוב 15,
אכל בני דבש כי טוב ונופת מתוק על חכך כן דעה חכמה לנפשך 16,

וגם שימוש זה רב בדברי חכמים, כלומר: שמכנים את הלמוד באכילה:
תא אכלו בשרא שמינא בי רבא 17,
ואמרו:
כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה, אינה אלא חכמה 18,
ובמקצת נוסחאות "תורה" 19.

וכן הרבה הם קוראים את החכמה מים:
הוי כל צמא לכו למים 20.
ולפי שנתרבה השימוש הזה בלשון, ונתפשט 21 עד שנעשה כאלו הוא ההנחה הראשונה, השתמשו גם במלים רעב וצמא להעדר הלמוד וההשגה:
והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה' 22,
צמאה נפשי לאלהים לאל חי 23,
וזה הרבה.

ותרגם יונתן בן עזיאל עליו השלום:
ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה 24,
אמר:
ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדקא,
התבונן ביאורו מים שהוא המדע שיושג באותם הימים 25, ועשה "מעיני" כמו:
מעיני העדה 26
כלומר: הנבחרים והם החכמים, לפיכך אמר "מבחירי צדקא", כי הצדק הוא הישועה האמיתית 27. ראה היאך ביאר כל מלה בפסוק זה לעניין המדע והלמוד, והבן זה. [מה]

הערות:

1.
"לחט'ת" תרגום מדויק "סקר" ונמנעתי מכך פן לא יובן. ובר"ש "ראה הלשון" וגם זה טוב.
2.
בר"ש הושמט כדרכו להשמיט מה שנראה לו כפל מיותר.
3.
כלומר: מובן ראשון בהוראה ראשונה של אכילה.
4.
האחד שבהנחה הראשונה. ובר"ש "הראשון" ולא דק.
5.
ויקרא כו לח.
6.
במדבר יג לב.
7.
ישעיה א כ.
8.
שמואל ב ב כו.
9.
במדבר יא א.
10.
דברים ד כד. [מד]
11.
גידול והתפתחות והמשכת קיום.
12.
ראה לעיל פרק ז, ולקמן פרק סח.
13.
ישעיה נה א.
14.
שם נה ב.
15.
משלי כה כז.
16.
שם כד יג-יד.
17.
בבא בתרא כב א.
18.
קהלת רבה פרשה ג פיסקה' טו לפסוק וגם כל האדם שיאכל ושתה. וטעות הוא באפודי ואברבנאל, שחשבו שדרשה זו נאמרה על משלי.
19.
לפנינו איתא: בתורה ומעשים טובים הכתוב מדבר.
20.
ישעיה נה א. וכך פורש בבבא קמא יז א, פב א. עבודה זרה ה ב.
21.
"ופשא" נתרחב, נתפשט, נפוץ. ובר"ש "ונגלה".
22.
עמוס ח יא.
23.
תהלים מב ג.
24.
ישעיה יב ג.
25.
וכן כתב בהלכות מלכים פי"ב הלכה ה: "ובאותו הזמן... לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד לפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם".
26.
במדבר טו כד.
27.
תשועת נפש האדם ורוחו מים התאוות והסכלות. וראה הערה 25. [מה]



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [לא]


[גבולות הדעת האנושית]
דע, כי לשכל האנושי מושגים אשר בכוחו וטבעו להשיגן.
ויש במציאות נמצאים 1 ודברים אשר אין בטבעו להשיגן כלל, ולא בסיבה, 2 אלא שערי השגתן נעולים בפניו.
ויש במציאות דברים שהם נישגים באופן מסוים וייעלמו יתר מצביהם 3.

ואין היותו משיג, מחייב שישיג כל דבר. כמו שיש לחושים השגות ואין בכוחם להשיגן בכל מרחק שהוא, וכך יתר הכוחות הגופניים. לפי שאם, דרך משל, היה האדם חזק כדי לשאת שני ככרים, 4 הרי אינו חזק כדי לשאת עשרה.

ויתרונות בני אדם זה על זה בהשגות הללו החושיות, ויתר הכוחות הגופניים, ברורים וידועים לכל בני אדם 5, אלא שיש לו גבול, ואין הדבר נמשך עד איזה מרחק שיהיה 6 [מה] ואיזה שעור שיהיה.

וכך הוא הדין עצמו בהשגות השכליות האנושיות: יתרונות בני המין האנושי בהם זה על זה בהבדלים עצומים, וגם זה פשוט וברור מאוד לאנשי החכמה, עד שיש עניין מסוים שמחדש האדם מעיונו הוא, ואדם אחר לא יוכל להבין אותו העניין כלל, ואפילו תסביר לו בכל אופני הסבר ובכל משל ובמשך זמן רב - לא יכנס בדעתו כלל, 7 אלא ירחק שכלו מלהבינו. וגם הבדלים 8 הללו אינם ללא גבול, אלא יש לשכל האנושי גבול בלי ספק, שאצלו הוא נעצר.

והנה יש דברים שיתברר לאדם מניעת השגתם, ולא ימצא את עצמו משתוקק 9 לידיעתם, מחמת הרגשתו שהדבר נמנע ושאין לו שער להיכנס בו ולהגיע אליהן:
- כגון אי ידיעתנו מספר כוכבי השמים, 10 והאם הם מספר זוגי או פרד,
- וכגון אי ידיעתנו מספר מיני בעלי החיים והמתכות והצמחים 11 וכל הדומה לכך.

ויש שם 12 דברים שהאדם מרגיש תשוקתו גדולה להשגתן והשלטת שכלו על דרישת אמתתן, והחקירה בהן מצויה בכל כת מבעלי העיון 13 בבני אדם ובכל זמן.
ובאותם הדברים מתרבות ההשקפות ותארע המחלוקת בין החוקרים, וימצאו השיבושים, מחמת שאיפת השכל להשיג אותם הדברים, כלומר: התשוקה אליהן, והיות כל אחד חושב שהוא כבר מצא דרך לדעת בו אמיתת הדברים. ואין בכוח השכל האנושי להביא על כך הוכחה, לפי שכל דבר שנודעה אמיתתו בהוכחה, אין בו מחלוקת ולא ויכוחים ולא התנצחויות, זולתי מצד סכל המתעקש עיקשות הנקראת העיקשות המופתית 14. כדרך שתמצא אנשים שהתעקשו נגד כדוריות הארץ והיות הגלגל עגול *14 וכיוצא בכך, אלה אין להביאם בחשבון בעניין זה.

ודברים אלה, אשר אירעה בהם מבוכה זו, רבים מאוד בעניינים האלוהיים, ומעטים בעניינים הטבעיים, ונעדרים בעניינים הלמודיים.


אמר אלאסכנדר אלאפרודיסי, 15 כי גורמי המחלוקות בעניינים שלשה:
האחד אהבת ההתנשאות והניצוח המטים את האדם מהשיג את האמת כפי שהוא;
והשני עדינות הדבר המושג כשלעצמו ועמקו וקושי השגתו;
והשלישי סכלות המשיג וקוצר יכולתו להשיג מה שאפשר להשיג.
כך אמר אלאסכנדר.

ובזמננו גורם רביעי שלא הזכירו, מפני שלא היה אצלם, והוא ההרגל והחינוך, לפי שיש לאדם בטבעו אהבה להרגלו ונטייה כלפיו, עד שהנך רואה אנשי הכפרים, כפי שהם מן הנוול 16 והעדר התענוגות ודחקות המזון, מתעבים את הכרכים ואינם נהנים בתענוגותיהם, ומעדיפים המצבים הגרועים שהורגלו בהם, על המצבים התקינים שלא הורגלו להם. ואין נפשם נינוחה במגורי הארמונות, ולא בלבישת המשי, ולא בהתעדנות במרחץ ובשמנים ומיני הבושם.

כך יארע לאדם בהשקפות אשר הורגל להם ונתחנך בהם, שהוא מחבבן ומגן עליהם, ומתרחק 17 מזולתן, וגם [מו] גורם זה מעוור את האדם מהשגת האמת ויטה כלפי הרגליו. כמו שאירע להמון בגשמות ובעניינים אלוהיים רבים, כפי שנבאר 18. כל זה מחמת ההרגל והחינוך על לשונות 19 שהכל מודים בקדושתן ואמיתתן, אשר פשטיהן מורים על גשמות ועל דמיונות בלתי נכונות, 20 אבל נאמרו על דרך המשל והחידה. ונעשה הדבר בגלל סיבות שאזכיר 21.

ואל תחשוב כי זה שאמרנו על קוצר השכל האנושי והיות לו גבול שהוא נעצר אצלו, הוא דבר שנאמר על פי התורה 22. אלא הוא דבר שכבר אמרוהו הפילוסופים, והשיגוהו השגה נכונה בלי שום קשר עם דת או השקפה 23, והוא דבר נכון, לא יסתפק בו אלא מי שסכל במה שכבר הוכח מן העניינים.


והקדמנו פרק זה הצעה למה שיבוא אחריו. [מז]

הערות:

1.
דברים נמצאים.
2.
נכון יותר לתרגם "ולא על ידי סיבה". אפשר לפרש שלא רק באופן ישיר אינן ניתנים להשגה, אלא אף על ידי מסובביהן. ויתכן שכוונתו שיש במציאות דברים שאין ביכולת האדם להשיגן אפילו על ידי נבואה, כעין המושגים המכונים בראיית פנים, אשר נעלמו אפילו ממשה. והקרשקש לא פירש נכונה.
3.
כלומר, יכול להשיגם מבחינה מסוימת, ואלו כללות אמיתת מציאותן אינן בהישג יד שליטתו.
4.
"קנטאר" תרגמתי "ככר" בעקבות רס"ג בתרגומו לכיכר הנחושת, אם כי ה"קנטאר" אין אנו יודעים מה היה משקלו אז. וראה פירושי רס"ג מהדורתי שמות לח כט הערה 8, וברור שכאן לא חשוב כלל להגדירו.
5.
אפשר לתרגם וידועים אצל כל אדם.
6.
כגון הראות והריח [מה] שהם מוגבלים עד מרחק מסוים.
7.
אפשר לתרגם: לא תחדור בו מחשבתו כלל. וכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה יג: "ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראים אותם פרדס... ואע"פ שגדולי ישראל היו, לא כולם היה בהם כוח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין".
8.
אפשר: ויתרונות.
9.
אפשר "נפשו משתוקקת". והדברים ברורים שיש מושגים שאף אם יופיעו אי פעם במחשבה, הרי הרגשות אי היכולת להשיגן בולמתן מיד.
10.
ראה בראשית טו ה.
11.
מיני בעלי החיים או מיני המתכות או מיני הצמחים.
12.
במציאות.
13.
כלומר: וכל כתות בעלי העיון בכל עם ושבט חוקרים בהם ומעיינים בהם. והאפודי נשתבש בקריאת משפט זה בגלל גמגום התרגום.
14.
כלומר: עקשנות עקשנית נגד הוכחה ברורה.
*14.
יתכן שאפשר לתרגם "מסתובב" אם כי דרך רחוקה היא.
15.
אלכסנדרוס מאפרודיסיה, ראש בית המדרש לפילוסופיה באתונה בשנת 211 - 198 לסה"נ היה גדול המפרשים של אריסטו בימים ההם. עסק רבות במחקר השכל ובענייני השכל הפועל. והחוקר אבן סינא העריצו מאוד. ודבריו האמורים כאן וגם תוספת הדבר הרביעי שהוסיף רבנו, הביאם רבנו בסוף ספרו על הקצרת מהדורת ז. מונטנר עמ' 118, הוצ' מוסד הרב קוק ירושלם תשכ"ה. עיין שם.
16.
תרגמתי "שעת'" מנוול, כפי שהעירותי לקמן ח"ג פרק מה הערה 57, ראה שם. ובר"ש "ממיעוט רחיצת ראשם וגופם".
17.
"אסתיחאש" ושמא יותר נכון לתרגם: וחש זרות בזולתן. [מו]
18.
לקמן ח"א פרק מז.
19.
מקראות והגדות חז"ל.
20.
ראה ראב"ד בהשגה להלכות תשובה פ"ג הלכה ז. ותשובת רבנו לקמן סוף פרק לו.
21.
לקמן ח"א פרק מו. וכיוצא בזה כתב רבנו בפירושו לסנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' רג "כי איך יתאימו מיני המזון קלי הכמות ממוצעי האיכות לאדם שכבר הורגל למיני המזון הרעים והכבדים, הלא רק יזיקוהו וישנאם, הנך רואה דבר אותם שהורגלו באכילת הבצלים והשומים והדגים, על המן מה הוא, ונפשנו קצה בלחם הקלקל. ע"ש. ולעצם העניין בהרגלים הטבעיים ראה כתובות דף קי ב. והלכות אישות פי"ג הלכה יח.
22.
כלומר: לא מפני ומשום שהתורה מנעה את האדם מלרחף במחשבתו אל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור.
25.
בר"ש: בלי נטות אל דעת ואל סברה. [מז]



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [לב]


[המנסה להבין מה שמעבר ליכולתו - ניזוק]
דע אתה המעיין במאמרי, כי יארע בהשגות השכליות, מחמת שיש להן קשר עם החומר1, דבר הדומה למה שיארע להשגות החושיות.

והוא: כאשר אתה רואה בעיניך, אתה משיג מה שיש בכוח ראייתך להשיגו, ואם תאמץ את עיניך ותתחזק להביט ותדחוק את עצמך לראות למרחק רב יותר ממרחק שיש בכוחך לראות, או אם תסתכל בכתב דק מאוד או כיור דק שאין בכוחך להשיגו, ואמצת ראייתך לראותו כפי דיוקו, הרי לא רק שתיחלש ראייתך מלראות אותו שאין לך יכולת עליו בלבד, אלא תיחלש גם ממה שיש בכוחך להשיגו, ותכהה ראייתך ולא תראה מה שהיית יכול להשיג לפני ההבטה המוגברת והמאומצת 2.

וכך ימצא את עצמו כל מעיין במדע מסוים בעת ההתבוננות, כי אם יפליג בהתבוננות ויאמץ כל מחשבתו - יתטמטם 3 ולא יבין אז אפילו מה שדרכו 4 להבינו, כי מצב כל הכוחות הגופניים בעניין זה מצב אחיד 5.

וכדומה לזה יארע לך בהשגות השכליות, והוא, שאם אתה תתיישב בדבר שיש עליו כדמות קושיא 6, ולא תרמה את עצמך לסבור 7 שהוכח בדבר [מז] שלא הוכח 8, ואל תמהר לדחות ולהחליט בהכחשת כל מה שלא הוכח הפכו 9, ואל תחשוב להשיג מה שאינך יכול להשיגו. רק אז 10 תהיה בשלמות האנושית, ותהיה בדרגת ר' עקיבה ע"ה, אשר נכנס בשלום ויצא בשלום 11 בעת הסתכלותו בעניינים האלה האלוהיים.

ואם תחשוב להשיג למעלה מהשגתך, או תמהר להכחיש את הדברים אשר לא הוכח הפכן, או שהם אפשריים ואפילו אפשרות רחוקה, תהיה כאלישע-אחר 12. ואין זה רק שלא תהיה שלם, אלא תהיה גרוע מכל גרוע, ויארע לך אז התגברות הדמיונות והנטייה כלפי המגרעות והמידות המגונות ומעשה הרע מחמת טרדת השכל וכביון אורו 13, כפי שיארע בראייה כמה מיני דמיונות כוזבים כאשר ייחלש הרוח הרואה בחולים 14, ובאותם המתאמצים להסתכל בדברים הנוצצים 15 או בדברים הדקים.

ועל עניין זה נאמר:
דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו 16,

וכך הביאוהו חכמים ז"ל משל על אלישע-אחר 17. וכמה נפלא המשל הזה לפי שדימה את הלימוד באכילה כפי שאמרנו 18, והזכיר את הערב שבמאכלים והוא הדבש. והדבש בטבעו כאשר מרבים ממנו מעורר את הבטן ומקיא, וכאלו אומר כי טבע ההשגה הזו, עם כל רוממותה וחשיבותה ומה שיש בה מן השלמות, אם לא יעמוד בה האדם אצל גבולו וינהג בה בזהירות - תיהפך למגרעת, כמו אוכל הדבש אשר אם אכל במידה הרי ניזון ונהנה, ואם הוסיף אבד הכל. לא אמר פן "תשבענו וקצת בו" אלא אמר "והקאתו".

ולעניין זה רמז גם באמרו:
אכול דבש הרבות לא טוב וכו' 19,
ואליו רמז באמרו:
ואל תתחכם יותר למה תשומם 20,
ואל זה רמז באמרו:
שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים וכו' 21
ואל זה רמז דוד באמרו:
לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני 22,
ועל עניין זה נתכוונו באמרם:
במופלא ממך אל תדרוש ובמכסה ממך אל תחקור במה שהרשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות 23
כלומר: שלא תוליך את שכלך 24 אלא במה שאפשר לאדם להשיגו.

אבל הדבר אשר אין בטבע האדם להשיגו הרי העסק בו מזיק מאוד כמו שבארנו 25. ועל זה נתכוונו באמרם כל המסתכל בארבעה דברים וכו' והשלימו אותו הלשון באמרם:
כל שלא חס על כבוד קונו 26,
רמז למה שבארנו, שלא יתפרץ האדם לעיין בדמיונות הנפסדות27, וכאשר תיוולד לו קושיא, או שלא הוכח לו הדבר המבוקש, אל ידחהו ויעזבהו וימהר להכחישו, אלא יתיישב ויחוס על כבוד קונו 28 ויחדל ויעמוד. וזה דבר שכבר נתברר.

ואין הכוונה בלשונות אלו שאמרום הנביאים והחכמים ז"ל נעילת שערי העיון לגמרי, והשבתת השכל מלהשיג מה שאפשר להשיג, כמו שמדמים הסכלים והבטלנים האוהבים לעשות חסרונם ופתיותם שלמות וחכמה, ושלמות זולתם וידיעותיו חסרון ויציאה מן הדת. שמים חשך [מח] לאור ואור לחושך 29.

אלא כל המטרה להודיע שיש לשכל האנושי גבול שהוא נעצר אצלו 30. ואל יקשו עליך 31 ביטויים שנאמרו בשכל בפרק זה וזולתו, כי המטרה לזרז 32 על העניין המכוון, לא בירור מהות השכל. ולדיוק דבר זה פרקים אחרים. [מט]

הערות:

1.
החומר - הגוף מהווה כאן שתי מגרעות - תרתי לריעותא. האחת בהיותינו שכל בגוף אין בכוחנו להשיג מה שיכול להשיג השכל הנבדל. וכמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הלכה י בעניין בקשת משה הראני נא את כבודך: והשיבו ב"ה שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו, ע"ש. נוסף על כך כאשר האדם משחרר את שכלו למרחבים שאינן בגבול הישגו ונוחל אכזבה מרה הרי אז החומר נמצא בכל תקפו ועם התרופפות הסכרים והמעצורים השכליים או אף הריסתם לגמרי על ידי האכזבה משלח הוא את כוחותיו ללא רסן, ולכך אמרו באלישע "נפק אשכח זונה תבעה" ואין פריקת כל רסן מצטמצמת במה שיש לו בו הנאה אלא אף בשנאה עוורת לכל מה שיש בו ריח של מחשבה "עקר פוגלא ממישרא בשבתא" ראה חגיגה טו א. והאברבנאל האריך הרחיב כאן ללא צורך.
2.
השוה רבנו בחיי בחובות הלבבות שער היחוד פ"י.
3.
ישתתק, יחדל מלפעול.
4.
אפשר: מה שביכולתו.
5.
כלומר: והמחשבה אחת מכוחות הגוף, ולקמן ידבר בהשגת השכל.
6.
בר"ש "שאתה אם תעמוד על הספק" ואין הלשון ברור. וכוונת רבנו אם יזדמן לפניך דבר שיש עליו כעין קושיא כגון עניין חידוש העולם, וכפי שיבוא בארוכה לקמן בתחילת חלק ב.
7.
אפשר: [ מז] לחשוב.
8.
כלומר: אל תמהר בדבר שלא הוכח, כגון הדעה בקדמות העולם, ותחשוב שכאלו כבר הוכח.
9.
ואף בדברים שנדמה לך שלא הוכחו אל תמהר להכחישן מחמת כך, ושוב כגון הדעה על חידוש העולם, כי כל זמן שלא הוכח הפכו הרי המסורת קיימת. ובמקרה זה הרי כמו שכתב רס"ג לא יתכן שיוכח הפכו כי בעל העיסה מעיד על עיסתו.
10.
כאשר תהיה יציב איתן על יסודות אלה.
11.
חגיגה יד ב.
12.
שם.
13.
ראה לעיל הערה 1.
14.
כתב רבנו "הרוח הרואה" ולא "הכוח הרואה" כי המדובר כאן על רוח ויכולת ההבחנה, כי בחולי הקדחת והחום הממושך וכדומה שהוזים ונדמה להם שהם רואים יצורים שאינם במציאות אינו מחמת חולשת כח הראייה אלא מחמת חולשת הרוח הרואה.
15.
אפשר: הזוהרים.
16.
משלי כה טז.
17.
לפנינו בחגיגה יד ב דרשו פסוק זה על בן זומא. ושמא בנוס' רבנו היה אחרי קצץ בנטיעות.
18.
לעיל פרק לא.
19.
משלי כה כז.
20.
קהלת ז טז.
21.
שם ד יז.
22.
תהלים קלא א.
23.
חגיגה יג א, בשם בן סירא.
24.
אפשר: שלא תשוטט בשכלך.
25.
לעיל בתחילת הפרק.
26.
חגיגה פ"ב מ"א.
27.
בדמיונו הנפסד במקום השכל הבריא, ובריאותו מתבטאת גם בדעתו להיעצר בגבול הישגו.
28.
וכתב רבנו בפירושו לחגיגה שם: הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה'. וכיון שאינו יודע [מח] ערך הדבר הזה שניתן לו הרי הוא מופקר בידי תאוותיו ונעשה כבהמה, ע"ש.
29.
על דרך הכתוב - ישעיה ה כ.
30.
בכל העניין הזה השוה רס"ג בהקדמה לאמונות ודעות פרק ו, ראה שם מהדורתי עמ' כג.
31.
אל תבקר, אל תדקדק דקדוק של בקורת.
32.
אפשר: להנחות. [מט]



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [לג]


[אי אפשר להתחיל ללמוד במדע האלוהות]
דע כי ההתחלה 1 במדע זה מזיק מאוד כלומר: מדעי האלוהות, וכן ביאור עניני המשלים הנבואיים וההערה על ההשאלות המשומשות במשאות 2 אשר ספרי הנבואה מלאים מהם, אלא ראוי לחנך את הקטנים ולהניח מוגבלי ההבנה כפי יכולת 3 השגתם.

ומי שנראה שלם ההבנה מעותד לדרגה הנעלה הזו, דרגת העיון ההוכחתי והלמידויות השכליות האמיתיות, יש להרימו לאט לאט עד אשר יגיע לשלמותו, או על ידי מעורר אשר יעירהו או מעצמו.

אבל אם יתחיל במדע הזה האלוהי, לא רק שיגרום בלבולים בלבד בדעותיו, אלא אף כפירה מוחלטת 4, והרי הוא דומה לדעתי כמי שמזין את הנער היונק בלחם חטה ובשר ושתיית יין שהוא ימיתהו בלי ספק, לא מפני שהם מאכלים רעים ובלתי טבעיים לאדם, אלא בשל חולשת הניזון בהם מכדי לעכלם כדי שתושג בהם התועלת.

כך אלו ההשקפות הנכונות, לא העלימום ודברו בהם בחידות, והערים כל חכם ללמד אותם שלא בפירוש בכל אופני ההערמה, מפני שיש בהם דבר רע נסתר, או מפני שהם סותרים יסודות הדת כפי שחושבים הכסילים אשר דמו שכבר הגיעו לדרגת העיון 5, אלא העלימום מחמת אי יכולת השכל בהתחלות לקבלם, ודברו בהם ברמזים 6 כדי שיבינום השלמים, ולפיכך נקראו סודות וסתרי תורה כפי שנבאר 7.


וזוהי הסיבה שהתורה דברה כלשון בני אדם כמו שבארנו 8, והטעם מפני שהיא מוצעת שיתחילו בה וילמדוה הנערים והנשים וכלל האדם, ואין ביכולתם להבין הדברים כפי אמתתם, ולפיכך הסתפקו להם בהאמנת כל השקפה נכונה שראוי לאמתה 9, ובכל תיאוריה המיישבת את הדעת כלפי מציאותה 10, לא כפי אמיתת מהותה.

וכאשר מגיע האדם לשלמות ונמסרו לו סתרי תורה, אם מזולתו, ואם מעצמו כאשר יעירהו דבר על דבר, יגיע לדרגה שיתאמתו לו אותן הדעות האמיתיות בדרכי האימות הנכונים, או בהוכחה במה שההוכחה אפשרית בו, או בראיות 11 חזקות במה שאפשר בו דבר זה, וכן ישכיל אותם הדברים שהיו אצלו דמיונות ומשלים כפי אמתתם ויבין מהותם.

וכבר נכפל לך כמה פעמים בדברנו 12 אמרם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו 13 [מט] אז מוסרין לו ראשי פרקים 14, ולפיכך אין ראוי לפתוח לשום אדם בעניין זה אלא כפי יכולת קיבולו ובשני תנאים אלה:

האחד שיהא חכם כלומר: שכבר הושגו לו המדעים אשר בהם נלמדים הקדמות העיון 15,
והשני שיהא מבין ובעל תפישה 16 וטבעים זכים תופש את העניין ברמז קל 17, והוא עניין אמרם מבין מדעתו.

והנני מבאר לך סיבות מניעת למוד ההמון בדרכי העיון האמיתיים והבאתם 18 להשכלת מהות העניינים כפי שהם, ושזה דבר חיובי הכרחי שלא יהיה אלא כך 19, בפרק שאחר זה, ואומר. [נ]

הערות:

1.
כלומר: שיפתח האדם ראשית לימודיו ותחילת השכלתו במדע זה, וראה לקמן הערה 15.
2.
"אלכיטאבה" המשא והחזון הנבואי. ובר"ש "הספור" ורי"ח "מליצה" ולא דקו.
3.
אפשר "כפי ערך". והכוונה לחנך את הקטנים ולהגדיל את מנת ידיעתם כפי רמת קיבולם, ולהניח את המוגבלים כפי יכולת קיבולם.
4.
בר"ש "בטול לגמרי" ולא דק.
5.
למרבית הצער כאלה הם הרבה "חכמים", בפרט אם מונה לאיזה תפקיד ע"י קבוצת חש"ו נדמה לו שהוא חכם מופלא ורב רבנן באמת.
6.
בר"ש "וגלו בהם מעט" ולא דק.
7.
לקמן פרק לד.
8.
לעיל פרק כו, וראה לקמן ח"א פרק מז.
9.
כלומר: התורה היה די בשבילה שמסרה את ההשקפות הנכונות במסורת, כגון ה' אחד, העולם מחודש, יש נבואה, וכדומה.
10.
מוסב על ההשקפה, כלומר: שמסרה את ההשקפות בצורה ובאופן המתקבלים על דעת הכל, אם כי רוב וכמעט כל המלים שנמסרו בהן מושאלות.
11.
"חג'ה" הוכחה, ראיה איתנה. וברפש "טענה" ולא דק.
12.
ראה לעיל בתחילת ההקדמה.
13.
חגיגה פ"ב מ"א.
14.
שם יג א. [מט]
15.
על סוגי המדעים שצריך להקדים לפני למוד הפילוסופיא ומדעי האלוהות ראה בפרק דלקמן הערה 34.
16.
"פטנא" ובר"ש ורי"ח "משכיל" ונכון הוא.
17.
וזה לשון רבנו בהקדמתו לאבות תחילת פרק שמיני, מהדורתי עמ' שצו: כגון שהיה מזגו נוטה אל היובש יותר ותהיה מהות מוחו זכה מעטת הלחיות הרי אדם זה יקל עליו הזכרנות והבנת העניינים יותר מאודם בעל מרה לבנה.
18.
בר"ש "והתחיל עמהם" ולא דק.
19.
להקדים במדעים הקלים שאפשר לכל להבינם, וכמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד סוף הלכה יג. [נ]