תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי

- המשך -



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שלישי - פרק [נא]

[משל הארמון]
פרק זה אשר נחל בו עתה, אינו כולל עניין נוסף על מה שכבר נכלל בפרקי מאמר זה, אלא הוא כעין חתימה, עם ביאור עבודת משיג האמיתיות המיוחדות בו1 אחרי השגתו איזה דבר הוא 2, ולהנחותו להשיג אותה העבודה שהיא התכלית האנושית 3, ולהודיעו היאך תהיה ההשגחה בו בעולם הזה עד שיעבור לצרור החיים 4.

והנני פותח את הדברים בפרק זה במשל אשר אשא לך, ואומר:
כי המלך בארמונו, וכל אנשי משמעתו, מהם אנשים בעיר ומהם מחוץ לעיר.
ואותם אשר בעיר -
מהם אשר אחוריו אל חצר 5 המלך ופניו מופנים 6 לדרך אחרת,
ומהם אשר מטרתו לחצר המלך ופניו כלפיו ומבקש להיכנס לחצרו ולעמוד לפניו, אלא שעד כה לא ראה כלל חומת החצר,
ויש מן הפונים 7 מי שהגיע עד החצר, והוא מקיף סביבה מחפש את פתחה,
ומהם מי שנכנס מן [תג] השער והוא מהלך בפרוזדורים,
ומהם מי שהגיע עד כדי שנכנס לרחבת החצר ונמצא עם המלך במקום אחד והוא חצר המלך, ובהימצאו בתוך החצר עדיין אינו רואה את המלך או מדבר עמו, אלא אחר הימצאו בתוך החצר עדין מוטל עליו תהליך אחר לסעות 8 בו ואחר כך ימצא לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דברי המלך, או ידבר עמו.
ואני אבאר לך משל זה אשר נשאתי ואומר:

אותם אשר הם מחוץ לעיר, הם כל אחד מבני אדם שאין לו דעה בשיטה 9, לא עיונית ולא מקובלת, כגון נידחי התורכים הנחתים בצפון, והכושים הנחתים בדרום 10 וכל הדומים להם מאלה שאצלנו באקלימים הללו, ודין אלה כדין החי הבלתי הוגה 11 ואין אלה לדעתי בדרגת האדם, והם מן דרגות הנמצאות למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים, כיון שכבר הושג להם תיאר האדם ותבניתו והבחנה למעלה מהבחנת הקוף.

אבל אותם אשר הם בעיר אלא שאחוריהם אל חצר המלך הם בעלי השקפה 12 ועיון, וכבר הושגו להם השקפות בלתי נכונות, אם מחמת טעות חמורה שאירעה להם בזמן עיונם, או מפני שסמכו על מי שכבר טעה 13, והרי הם לעולם מחמת אותם ההשקפות כל מה שעוברים מוסיפים ריחוק מחצר המלך 14, ואלה יותר רעים מן הראשונים בהרבה 15, ואלה הם אשר גורם ההכרח במקצת הזמנים להריגתם ומחיית עקבות השקפותיהם, כדי שלא יתעו דרכי זולתם 16.

אבל הפונים לחצר המלך להיכנס אליו אלא שלא ראו כלל חצר המלך, הם המוני אנשי התורה, כלומר: עמי הארץ העוסקים במצוות.

אבל אותם שהגיעו אל החצר שהם מקיפים סביבה, הם החכמים 17 המאמינים את ההשקפות האמיתיות דרך קבלה, ועוסקים בדיני מעשה העבודות, ולא התעמקו בעיון ביסודות הדת ולא חקרו כלל על בירור אמתת דעה.

אבל אותם אשר התעסקו בעיון ביסודות הדת, כבר נכנסו אל הפרוזדורים. ובני אדם שם שונים במעלתם בלי ספק.

אבל מי שהושגה לו ההוכחה על כל מה שהוכח, ונתברר לו מן העניינים האלוהיים כל מה שאפשר לברר אותו, וקרב אל הנכון במה שאי אפשר בו אלא קירוב אל הנכון, כבר נמצא עם המלך בתוך החצר.

[דרכי לימוד האלוהות]
ודע בני, שכל זמן שאתה מתעסק במדעים ההכשרתיים ובמלאכת ההגיון 18, הרי אתה מכלל המקיפים סביב החצר ומחפשים את פתחה, כמו שאמרו ז"ל על דרך המשל עדין בן זומא מבחוץ 19,

וכאשר הבנת את הדברים הטבעיים כבר נכנסת אל החצר ואתה מהלך בפרוזדוריה 20.

וכאשר תשלים את הטבעיות ותבין את האלוהיות כבר נכנסת אל המלך אל החצר הפנימית 21 ונמצאת עמו בחצר אחד, וזו היא דרגת החכמים, והם שונים בשלמות.

אבל מי שהעסיק מחשבתו אחר שלמותו 22, באלוהיות, ונטה כולו אל ה' יתרומם ויתהדר, ופנה מכל מה שזולתו, ושם כל [תד] פעולות שכלו בחקירת הנמצאים כדי ללמוד מהם עליו 23, שידע הנהגתו אותם באיזה אופן אפשרית להיות, הרי אלה הם אשר נמשלו במושב המלך, וזו היא דרגת הנביאים.

[דרגות בנביאים ובעובדי ה']
והנה יש מהם מי שהשיג מעוצם השגתו, ופנייתו מכל מה שזולת ה' יתעלה, עד אשר נאמר בו ויהי שם עם ה' 24, שואל ונענה מדבר ומידבר באותו המעמד המקודש. ומעוצם שגייתו 25 במה שהשיג, לחם לא אכל ומים לא שתה 26, לפי שכבר נתחזק השכל עד שנתבטל כל כוח גס שבגוף, כלומר: מיני חוש המישוש.

ומן הנביאים מי שראה בלבד, מהם מי שראה מקרוב ומהם מי שראה מרחוק, כמו שאמר מרחוק ה' נראה לי 26. וכבר קדמו לנו הדברים במעלות הנבואה 27, ולכן נשוב לעניין הפרק, והיא ההדגשה בהפעלת המחשבה בה' לבדו, אחר השגת הידיעה אותו כמו שביארנו 28, וזו היא העבודה המיוחדת למשיגי האמת, וכל מה שמוסיפים לחשוב בו ולעמוד לפניו נוספת עבודתם.

אבל מי שחושב בה' ומרבה לזכרו בלי ידיעה 29, אלא שהולך אחר סתם דמיון מסוים או אחרי דעה שקבל מזולתו, הרי הוא לדעתי עם היותו מחוץ לחצר ורחוק ממנו, אינו זוכר את ה' באמת ואינו חושב בו. כי אותו הדבר אשר בדמיונו, ואשר הוא מזכיר בפיו, אינו מתאים 30 למצוי כלל, אלא הוא מוצר שיצרו דמיונו, כמו שביארנו בדברינו על התארים 31.

אלא ראוי לעסוק במין זה של עבודה אחר ההכרה השכלית, וכאשר תשיג את ה' ופעולותיו כפי שמחייב 32 השכל, אחר כך תעסוק בהתייחדות אליו, ותסעה 33 כלפי קירבתו, ויתעבה המגע אשר בינך ובינו והוא השכל -
אמר אתה הראית לדעת כי ה' וגו' 34,
ואמר וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' 35,
ואמר דעו כי ה' הוא אלוהים 36.

וכבר ביארה התורה כי העבודה הזו האחרונה 37 אשר העירונו עליה בפרק זה, לא תהיה אלא לאחר ההשגה, אמר לאהבה את ה' אלוהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם 38.

וכבר ביארנו פעמים מספר כי האהבה כפי ערך ההשגה 39, ואחר האהבה אותה העבודה אשר כבר העירו ז"ל גם עליה ואמרו, זו עבודה שבלב 40, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון 41, וההתייחדות לכך כפי היכולת. ולפיכך תמצא דוד שציווה את שלמה בנו והדגיש לו לסעות 33 בהשגתו ולמסות 33 בעבודתו אחר ההשגה, לכך אמר ואתה שלמה בני דע את אלוהי אביך ועבדהו וגו' אם תדרשנו ימצא לך וגו' 42.

הזירוז תמיד על ההשגות השכליות לא על הדמיונות, כי המחשבה בדמיונות אינה נקראת דעה, אלא נקראת העולה על רוחכם 43.

הנה נתבאר כי המטרה אחר ההשגה, ההתייחדות אליו, והפעלת המחשבה השכלית בחשקתו תמיד, וזה נעשה יותר בהתבודדות וההתייחדות, ולפיכך מרבה כל חסיד להתבודד ולא ייפגש עם אדם אלא להכרח. [תה]



הערה
כבר ביארנו לך כי השכל הזה אשר שפע עלינו מאתו יתעלה, הוא המגע אשר בינינו לבינו 44, והבחירה בידך, אם תרצה לחזק את המגע הזה ולעבותו - עשה, ואם תרצה להחלישו ולדקקו 45 לאט לאט עד שתפסקהו - עשה.
ואין המגע הזה מתחזק אלא בהפעלתו באהבתו וההליכה בכוון זה כמו שביארנו, והחלשתו ודקותו תהיה בהתעסק מחשבתך במה שזולתו.


ודע, כי אף אם היית החכם בבני אדם באמיתת המדע האלוהי, הרי בשעה שאתה מרוקן את מחשבתך מה' ומתעסק בכל ישותך באכילה הכרחית 46 או בעסק הכרחי, הנך מפסיק אותו המגע אשר בינך ובין ה', ואינך עמו אז, וכן אין הוא עמך, כי אותו היחס אשר בינך ובינו כבר נפסק בפועל באותה השעה.
ולפיכך היו החסידים מקפידים על הזמנים שהם מעסיקים אותם שלא בו47, והזהירו על כך ואמרו אל תפנו - אל מדעתכם 48, ואמר דוד שוויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט 49, אומר: אני לא רוקנתי מחשבתי ממנו, וכאלו הוא יד ימיני אשר לא אתעלם ממנה הרף עין בגלל מהירות תנועתה, ולפיכך לא אמוט, כלומר: לא אפול.

[תכלית התפילה והמצוות]
ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר 50 בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו 51.
ולכן אם אתה מתפלל בנענוע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצווה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא 52 ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית, 53 אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם' 54.

[דרך ההכשרה להשגת התכלית]
ומכאן אחל להנחותך על אופן ההכשרה כדי שתשיג את התכלית הגדולה הזו.

וראשית מה שאתה צריך להרגיל את עצמך בו, הוא שתפנה מחשבתך מכל דבר בזמן שאתה קורא קריאת שמע ומתפלל, ואל תסתפק בכוונה בקריאת שמע בפסוק ראשון 55 ובתפלה בברכה ראשונה 56.

וכאשר יצלח בידך הדבר ויתחזק במשך שנים, הנהג עצמך אחרי כן שתהא כל זמן שקראת בתורה או שמעת אותה, לא תחדל בכל ישותך ובכל מחשבתך מלהתרכז בהבנת מה שאתה שומע או קורא.

וכאשר יעלה בידך זה במשך זמן, תרגיל את עצמך שתהא מחשבתך תמיד שלמה 57 בכל מה שאתה קורא משאר דברי הנביאים, ואפילו בכל הברכות, תתכוון בו. להבין מה שאתה מבטא ולהתבונן בעניינו.

וכאשר יושגו לך בשלמות עבודות הללו, ותהיה מחשבתך בהן בעת עשייתן נקייה מלחשוב בשום דבר מענייני העולם, הרגל את עצמך אחרי כן להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרות כלכלתך58 ובכלל תעשה מחשבתך [תו] במילי דעלמא בעת אכילתך או שתייתך או בעת היותך במרחץ או בעת שיחתך עם קרוביך 59 או בניך הקטנים או בעת שיחתך עם המוני בני אדם.
והנה אלה זמנים מרובים רחבים, המצאתי לך אותם תחשוב בהם בכל מה שאתה צריך לו בענייני הרכוש והנהגת הבית וההטבות הגופניות.
אבל בעתות המעשים התורתיים אל תעסיק את המחשבה אלא במה שאתה עושהו כמו שביארנו. אבל בעת בדידותך לבדך בלי אף אחד.
ובעת התעוררך על מיטתך, היזהר והישמר מלהפנות המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית 60, והיא ההתקרבות לפני ה' וההמצאות לפניו על הדרך האמיתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות 61.

והנה התכלית הזו לדעתי יכול להשיגה מי שאילף את עצמו לה מבעלי המדע כפי סדר זה של הכשרה.


אבל שיהא האחד מבני אדם יהיה בידו מהשגת האמת והחשק במה שהשיג, מצב שבו יהיה מדבר עם בני אדם ומתעסק בדברים ההכרחיים לגופו, וכל דעתו באותה שעה מופנית אליו יתעלה והוא לפניו יתעלה תמיד בלבו, והוא עם בני אדם בנגלה, על דרך מה שנאמר במשלים הפיוטיים אשר נאמרו לעניינים הללו, אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וגו' 62, הרי דרגה זו איני אומר שהיא דרגת כל הנביאים, אלא אומר אני שהיא דרגת משה רבנו:
שנאמר בו וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו 63,
ונאמר בו ויהי שם עם ה' 64,
ונאמר לו ואתה פה עמד עמדי 65
כמו שביארנו מענייני פסוקים הללו 66.
וזו גם דרגת האבות אשר הושג מקירבתם לפניו יתעלה עד כדי שהודיע שמו בהם לעולם, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב זה שמי לעלם 67.

והושג מהתייחדות דעתם בהשגתו, שכרת עם כל אחד מהם ברית לעולם, וזכרתי את בריתי יעקב וגו' 68. כי ארבעה אלו, כלומר האבות ומשה רבנו, נתבארה בהם ההתאחדות בה', כלומר השגתו ואהבתו כפי שהעידו בכך הכתובים.
וכן השגחת ה' בהם ובזרעם אחריהם גדולה, והיו עם זאת פעמים מתעסקים בהנהגת בני אדם והגדלת הממון והטיפול ברכוש, וזה לדעתי ראיה שהם בשעת אותם המעשים היו עושים אותם באבריהם לא יותר, ודעתם לפניו יתעלה לא תסור.

ונראה לי עוד, כי אשר גרם הישארות ארבעה אלה כפי תכלית השלמות לפני ה', והשגחתו בהם תמידית ואפילו בעת התעסקם בהגדלת הממון, כלומר בעת הרעייה ועבודת האדמה והנהגת הבית, מפני שכל תכליתם הייתה בכל אותם הפעולות להתקרב לפניו יתעלה קרבה כל שהיא, 69 מפני שהייתה תכלית סעייתם 33 במציאותם, המצאת אומה אשר תדע את ה' ותעבדהו: כי ידעתיו למען אשר יצווה וגו' 70.
הנה נתבאר לך כי כל סעייתם 33 הייתה תכליתה מופנית כלפי הפצת ייחוד השם בעולם, והנחיית בני אדם לאהבתו יתעלה, ולפיכך נתקיימה בידם הדרגה הזו. [תז] כי אותם ההתעסקויות עבודה גדולה בהחלט, ואין דרגה זו דרגה שאפשר שיחשוב איש אשר כמוני 71 להדריך בני אדם להשיגה.
אבל אותה הדרגה אשר הזכרנו לעיל לפני זו, הרי יש לשאוף להגיע אליה על ידי אותה ההכשרה אשר הזכרנו, ולפני ה' התחינה לסילוק המעצורים המבדילים בינינו ובינו 72, ואף על פי שרוב אותם המעצורים ממנו, כמו שביארנו בפרקי מאמר זה 73, עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם 74.

[דרגות ההשגחה על בני אדם]
והנה נראה לי עתה 75 אופן עיוני נפלא מאוד, שבו מתפרקים ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיים, והוא, אנו כבר ביארנו בפרקי ההשגחה 76 כי לפי ערך דעת כל בעל דעה תהיה ההשגחה בו. והנה האדם השלם בהשגתו אשר לא תחדל דעתו מהי תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאדם השלם בהשגתו, אשר רוקן את מחשבתו מה' בעת מסוים, הרי תהית ההשגחה עליו בעת מחשבתו בה' בלבד, ותתרוקן ההשגחה ממנו בזמן עסקיו. ואין התרוקנותה ממנו אז כהתרוקנותה ממי שלא השכיל כלל, אלא תתמעט אותה ההשגחה, כיון שאין לאותו שלם ההשגה77 בזמן עסקיו שכל 78 בפועל, אלא הוא אותו השלם אז משיג בכוח קרוב 79, והרי הוא דומה אז ללבלר מהיר בעת שאינו כותב.

ויהיה מי שלא השכיל את ה' כלל, כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל, כמו שביארנו באומרו ורשעים בחושך ידמו 80.

ואשר השיג והוא הולך בכל ישותו כפי מושכלו כמי שהוא באור השמש הבהיר.
ואשר כבר השיג, והוא מתעסק, הרי הוא דומה בעת עסקיו כמי שהוא ביום ענן לא זרחה בו השמש מחמת העננים המבדילים בינה לבינו.

ולפיכך נראה לי, כי כל מי שפגעה בו רעה מרעות העולם מן הנביאים או החסידים השלמים, שלא פגעה בו אותה הרעה אלא בעת ההעלם, ולפי ערך אורך אותו ההעלם או פחיתות הדבר אשר הייתה בו ההתעסקות 81, יהיה עוצם הפגע.


ואם היה הדבר כן, הרי הותר הספק 82 הגדול אשר הביא את הפילוסופים לשלול את ההשגחה האלוהית מכל אחד ואחד מבני אדם, והשוו ביניהם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים, והייתה ראייתם על כך שחסידיהם הטובים יארעו בהם פגעים גדולים, ונתברר הסוד בכך אפילו כפי הכרע השקפותיהם.
ותהיה השגחת ה' יתעלה תמידית במי שהושג לו אותו השפע העומד לרשות כל מי שהשתדל להשיגו.
ושבעֵת שלמות מחשבת האדם והשגתו את ה' יתעלה בדרכים האמיתיים וחשקתו במה שהשיג, לא יתכן אז כלל שיפגע באותו האדם מין ממיני הרעות, לפי שהוא עם ה' וה' עמו.
אבל בעת פנותו ממנו יתעלה, אשר הוא אז מוסתר מה', הרי ה' מוסתר ממנו, והרי הוא אז מזומן לכל רע שיארע 83 שיפגע בו.

כי העניין הגורם את ההשגחה וההצלה מים 84 המאורעות הוא אותו השפע השכלי, וכבר נסתר זמן מה מאותו החסיד הכשר, או לא הושג כלל לאותו החסר הרשע, ולפיכך אירע להם מה שאירע.
וכן נתבררה לי דעה זו גם מלשון התורה, אמר [תח] יתעלה והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה 85, וביאר כי הסתרת פנים זו אנחנו סיבתה, ואנחנו העושים את המסך הזה, והוא אומרו: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה 86, ואין ספק כי דין היחיד כדין הצבור.

הנה נתבאר לך כי סיבת היות כל אחד מבני אדם מופקר למקרים ויהיה מסור לאכול כמו הבהמות, הוא היותו מוסתר מה', אבל אם היה אלוהיו בקרבו לא יגע בו רע כלל.


אמר יתעלה אל תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלוהיך וגו' 87,
ואמר כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך וגו' 88,
עניינו - כי תעבר במים ואני אתך הנהרות לא ישטפוך 89, לפי שכל שאולף עד ששפע עליו אותו השכל, נצמדת לו ההשגחה ונמנעים ממנו כל הרעות. אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם 90, ואמר הסכן נא עמו ושלם 91, אומר פנה אליו ותנצל מכל רע.

[שיר של פגעים]
התבונן שיר של פגעים 92 תמצאהו מתאר אותה ההשגחה הגדולה וההגנה והנצירה מכל הפגעים הגופניים 93 הכלליים והפרטיים באדם זה ולא באחר, בין אותם מהן שהן תוצאה מטבע המציאות ובין אותן מהן שהן מפגעי 94 בני אדם 95, אמר
כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צינה וסוחרה אמיתו לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים 96,

והמשיך לתאר את הנצירה מפגעי בני אדם ואמר, כי אפילו יארע שתעבור במערכות מלחמה שפרצה ואתה הולך בדרכך 97, אפילו אם יהרגו אלף הרוגים משמאלך ועשרת אלפים מימינך לא יגע בך רע כלל, אלא תביט ותראה בעיניך גזרת ה' ושילומו לאותם הרשעים אשר נהרגו ואתה שלם, והוא אומרו:
יפול מצידך אלף ורבבה מימיניך אליך לא ייגש רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה 98.

ואחר כך הסמיך לזה מה שהסמיך מן השמירה 99, ואחר כך נתן את הסיבה לנצירה הגדולה הזו ואמר, כי סיבת ההשגחה הגדולה הזו באדם הזה היא,
כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי 100.

וכבר ביארנו בפרקים שקדמו 1 כי עניין ידיעת השם היא השגתו, וכאלו יאמר הנצירה הזו לאדם הזה כיוון שידעני וחשקני אחרי כן.
וכבר ידעת ההבדל בין אוהב וחושק, כי האהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה בדבר אחר זולת אותו האהוב, הוא החשק 2.

[הכחות הגופניים עוצרים רוב מעלות המידות]
וכבר ביארו הפילוסופים כי הכוחות הגופניים בזמן הבחרות עוצרים בעד רוב המעלות המידותיות 3, כל שכן בעד המחשבה הזו הזכה הנישגת על ידי שלמות המושכלות המביאה לחשוק בו יתעלה, שמן המוכחש שיושגו עם רתיחת ההרכבה 4 הגופנית.

אבל כל מה שנחלשים כוחות הגוף ועממה אש התאווה, מתחזק השכל ומתפשטים אורותיו ומזדככת השגתו ויחשוק במה שהשיג 5, עד שכאשר בא השלם בימים וקרב למות מוסיפה אותה ההשגה תוספת גדולה, ויגדל הלהט 6 באותה ההשגה [תט] והחשק למושג עד אשר תיפרד הנפש מן הגוף אז במצב אותו העונג.

ועל עניין זה רמזו חכמים במיתת משה ואהרן ומרים כי שלושתם מתו בנשיקה 7, ואמרו, כי אמרו:
וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה' 8 מלמד שמת בנשיקה,
וכך נאמר באהרן על פי ה' וימת שם 9,
וכך אמרו במרים אף היא בנשיקה מתה, אלא שלא נזכר בה על פי ה' מפני שהיא אשה ואין ראוי להזכיר בה משל זה.

הכוונה כי שלושתם מתו במצב עונג אותה ההשגה מעוצם החשק. והמשיכו חכמים ז"ל בדבר זה על הדרך הפיוטית המפורסמת הקוראת את ההשגה שהושגה בעת עוצם חשקתו יתעלה נשיקה, כמו שאמר ישקני מנשיקות פיהו וגו'10.
והנה אופן זה של מוות שהוא התנצלות 11 מן המוות באמת, הזכירו ז"ל שהוא הושג למשה ואהרן ומרים.
אבל שאר הנביאים והחסידים הם למטה מזה, אלא שכולם בדרך כלל מתחזקת השגת שכליהם בזמן הפרידה, כמו שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך 12.
וישאר אותו השכל לאחר מכן אותה ההישארות הנצחית במצב אחיד 13, כיון שכבר נסתלק המעצור שהיה חוסמו 14 במקצת העתים, ויהיה קיומו באותו העונג העצום אשר אינו ממין תענוגי הגוף כמו שביארנו בחיבורינו 15, וביאר זולתינו לפנינו 16.


תן דעתך להבין פרק זה, ושים כל מגמתך להרבות באותם העיתים אשר אתה בהם עם ה' או בסעייה 17 אליו, ובמיעוט אותם העיתים אשר אתה בהם עם זולתו ובלתי סועה 17 אליו. ויש בהנחיה זו די כפי מטרת המאמר הזה.


הערות:

1. מוסב כלפי ה'. ור"ש הוסיף בפירוש "המיוחדות בשם יתעלה".
2. כלומר: אחרי שהשיג וידע את מציאות הבורא. וידע מתוך ידיעה יסודית שהוא אחד ושאינו גוף, וידע לשלול ממנו כל השלול ממנו וכפי שנתבאר בחלק א בענייני התארים, רק אחרי זה יכול ורצוי שידע את סוגי העבודות המיוחדות לה', אבל כל זמן שלא ידע את ה' לא חשוב איך שיעבוד ובמה יעבוד.
3. בר"ש "התכלית אשר יגיע אליה האדם" ואינו נכון.
4. כלשון הכתוב שמואל א כה כט. וראה הלכות תשובה פ"ח הל' ג-ד.
5. "דאר" תרגם ר"ש "בית" ואינו נכון. וכך מתרגם רס"ג חצר-דאר. וכך הוא שימושו של רבנו בכל מקום בפירוש המשנה, וכבר העירותי על כך שם פעמים רבות. וכך לשון רבנו לקמן בנמשל. אם אמנם יש מקומות בארצות ערב שקוראים את הבית "דאר" אך לא זהו שימוש המילה אצל רבנו, ואם כי אין נפקא מינה מאומה אם נתרגם כך או כך, אך אי הדיוק ישבש במקום אחר.
6. בר"ש "ומגמת פניו" וכנראה הושפע מביטוי רלב"ג ב"כתר מלכות" ראה בסידורי "שיבת ציון " ח"ג עמ' קסח.
7. מן הפונים כלפי חצר המלך.
8. תירגמתי "סעי" סעיה, במילה בעלת הברה מקבילה, כי נדמה [תג] לי שזהו תרגומה הנכון. וכלשון הכתוב תהלים נה ט. והכוונה צעידה והליכה ממושכת לקראת מטרה מסוימת.
9. כלומר: שום שיטה מן השיטות הפילוסופיות ההשקפתיות או של בעלי הדתות אינה מצויה אצלו ואינו יודעה לא כדעה שהגיע אליה מתוך מסקנות עיוניות ולא כמסורת מקובלת.
10. ראה לעיל פרק כט שם דבר על התורכים וההודים.
11. ראה לעיל בחלק זה פרק יח. ובפירושו למשנה בבא קמא פ"דמ"ג מהדורתי ושם הערה 8.
12. "ראי" ובר"ש "אמונה" ואינו נכון.
13. בר"ש "שהטעם" ולא דק.
14. כי כל שהכיוון בלתי נכון כל כמה שאתה צועד לקראתו אתה מתרחק יותר מן הכיוון הנכון.
15. כי הראשונים ריקים מן הכל, ואם כי אין בהם מאומה מן החיובי הרי מעלתם היא שאין בהם מן השלילי. בור שאין בו לא מים וגם לא נחשים ועקרבים.
16. כלומר: עובדי עבודה זרה למיניהם ולסוגיהם. וראה דברי רבנו בתחילת מאמר תחיית המתים על אותם החושבים עצמם חכמי ישראל והם יותר תועי דרך מהבהמה.
17. אפשר: הלמדנים.
18. וכדלעיל ח"א פרק לג ד"ה והסיבה השלישית.
19. חגיגה טו א.
20. ר"ש קיצר וכתב "כבר נכנסת בפרוזדור הבית".
21. על דרך הכתוב-אסתר ד יא.
22. כלומר: מי שהעסיק מחשבתו באלוהיות אחרי שלמותו גם [תד] בלמודים ההכשרתים ואף כבר ידע את ה' עד כמה שבכח האדם לדעת.
23. מוסב כלפי ה'. ובר"ש "ללמוד מהם ראיה על הש"י".
24. שמות לד כח.
25. תירגמתי כן כשמוש רבנו, ראה הלכות תשובה פ"י הל' ו.
26. ירמיה לא ב.
27. לעיל ח"ב פרק מה.
28. לעיל בפרק זה.
29. בר"ש "חכמה" ולא דק.
30. בר"ש "נאוה" ואינו נכון.
31. לעיל ח"ב פרק נ.
32. "יקתצ'יה" ובר"ש "שישכלהו השכל".
33. ראה לעיל הערה 8.
34. דברים ד לה.
35. שם ד לט.
36. תהלים ק, ג.
37. אפשר: הסופית. ואינו מדובר עליה שהיא אחרונה בסדר באן, אלא סופית לאחר שיגיע האדם אל רמת פסגת מושגי האדם באשר הוא אדם. ולפי כ"י ס, החשובה, היסודית, ונראה שהיא נכונה יותר.
38. דברים יא יג.
39. ראה לעיל ח"א פרק לט. וח"ג פרק כח. ובהקדמתו לאבות הפרק החמישי. ובהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ב. וראה גם הלכות תשובה פ"י הל' ג.
40. ראה ספרי דברים יא יג. ובבלי תענית ב א. וירושלמי ברכות פ"ד תחילת הל' א.
41. ה' ב"ה.
42. דברי הימים א כח ט. והמשך הפסוק: ואם תעבזנו יזניחך לעד. והדגשתו של רבנו היא שלאחר "דע" באה ההבטחה "אם תדרשנו" וכו'.
43. יחזקאל כ לב.
44. לעיל סמוך להערה 34. וראה גם ח"ב פרק יב. [תה]
45. לעשותו דק יותר ויותר. ובר"ש הושמטה.
46. ר"ש השמיט מן "הרי בשעה" עד כאן, וכתב "כשתפנה מחשבתך למאכל צריך" ולא דק.
47. שלא בהקב"ה.
48. שבת קמט א. וראה ספר המצוות לאוין י מהדורתי עם הערבית והערה 58.
49. תהלים טז ח, וראה פירוש רס"ג מהדורתי שם.
50. "ריאצ'ה" הכשרה של הרגל וסיגול.
51. בר"ש "ובטלת מכל דבר זולתו" ואין צורך לכך.
52. מי הוא המצווה.
53. וכיוצא בזה כתב בהלכות אסורי ביאה פי"ד הל' ג שאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצוות אלו ויודען.
54. ירמיה יב ב. וראה גם לעיל ח"א פרק נ.
55. אף כי לדינא אם כיוון לבו בפסוק ראשון והשאר לא כיוון יצא. ראה הלכות קריאת שמע פ"ב הל' א. מהא דברכות יד ב.
56. דבדיעבד אם כיוון רק באבות יצא, וכן פסק בהלכות. תפילה פ"י הל' א. וכדאיתא בברכות לד ב. וראה לחם משנה בהלכות תפילה פ"ד טו שלא שם לב לדברי רבנו הנ"ל. ותמה מדוע לא הזכיר דין זה.
57. "כ'אלצה" טהורה שלמה ללא כל שיור. ובר"ש "לעולם פנוי" ולא דק.
58. תעסיק את מחשבתך בהרחבת מסחרך ובעניינים שאתה עוסק בהם לרווחים שאינם [תו] לצורך קיומך ושהם בבחינת מותרות כלכלה ובכל יתר מילי דעלמא רק בשעות שאינך יכול לעסוק בהן בענייני שמים, ור"ש כנראה לא הבין את הקשר המשפט והגיה בדברי רבנו ללא צורך.
59. "אהלך" ובר"ש "אשתך" וליתא.
60. ועל עתות אלה באה אזהרתו של חנניה בן חכינאי במשנה אבות פ"ג מ"ה, ראה גם פירוש רבנו במהדורתי והערה 11. כי בנדפס הושמט כל פירוש אותה משנה.
61. המתבטאת בצעקות ובתנועות גופניות פעילות וזקיפת עינים לשמים כמעשה נבוכדנצר בזמנו כמפורש בדניאל ד לא. ואילו המחשבה היהודית נעשת בנשיאת לב לשמים והשפלת עינים לארץ והשבתת כל יתר החושים כדי לאפשר התרכזות יתר של המחשבה. וראה הלכות תפילה פ"ה הל' ד ונותן עיניו למטה כאלו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי למעלה וכו' עיין שם. וכדאיתא ליבמות דף קה ב.
62. שיר השירים ה ב.
63. שמות כד ב.
64. שם לד כח.
65. דברים ה כח.
66. ראה לעיל במבוא, וח"א פרק יג ופרק יח. וח"ב פרק לב, ולעיל בפרק זה. וראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ו הל' ו.
67. שמות ג טו.
68. ויקרא כו מב.
69. קירבה כל שהיא אם מעמיקה ואם קלושה, לפי יכולת ההשתחררות באותו הרגע מן הטרדות החיצוניות. ובר"ש [תז] "קירבה גדול" ולא דק.
70. בראשית יח יט.
71. כן הוא התרגום הנכון לדעתי. ובר"ש "שיחשוב כיוצא בו להיישיר להגיע אליה".
72. וזהו עניין אותה תפילה קצרה הנהוגה לפני תקיעת שופר בראש השנה: יהי רצון... שתקרע כל המסכים המבדילים בינך ובין עמך ישראל וכו'.
73. ראה לעיל בחלק זה פרק יב.
74. ישעיה נט ב.
75. תוך כדי כתיבה. והחידוש במה שנאמר כאן, כי עד כה דבר שההשגחה לפי גודל הדעה והחדירה לעומק המושגים המחשבתיים במושכל הראשון ואף ממילא באופן כללי. וכאן הוסיף שאף באותו המורם מעם יש מעלות ומורדות, ובזה הניח מפנה יסודי בעצם הרעיון האמור לעיל בחלק זה פי"ז ופי"ח.
76. לעיל בחלק זה פרק יז ופרק יח.
77. כלומר: אשר השגתו שלמה.
78. יותר נכון "דעה" וכלשון רבנו כמעט בכל מקום.
79. קרוב להיות בפועל אם רק ישתחרר מפעילותו החיצונית, כי העתוד ההכשרה וההשגה יש לו כבר.
80. שמואל א ב ט. וראה לעיל פרק יח מחלק זה.
81. שני גורמים אלה הם או קלישות קלה ממושכת, או חתך עמוק אף אם קצר בהיקפו, שני אלה מדקקים את המגע.
82. אפשר: וקושי.
83. שיארע בעולם. [תח]
84. "מן בחר" ובר"ש "מיד" וטעות הוא.
85. דברים לא יז.
86. שם לא יח.
87. ראה ישעיה מא י. זצ"ל עמך אני.
88. שם מג ב. ש בר"ש הושמט מן "עניינו" עד כאן, וטעה בין שתי תיבות דומות.
90. תהלים קיח ו.
91. איוב כב כא.
92. תהלים צא. וכך נקרא בפי חז"ל, ראה שבועות טו ב. ובהרבה מקומות.
93. בר"ש הושמטה.
94. "מכאיד" פגעים הבאים מידי בני אדם מתוך קנאה ונקמה. וכך תרגם רס"ג "כעס" בדברים לב כז. ראה פירושיו שם מהדורתי.
95. וכדלעיל בחלק זה פרקים יא-יב.
96. תהלים צא ג-ו.
97. כלומר: שאינך מתגרה ברעה. ובזה תירץ רבנו קושית קרשקש ששאל מדוע חשש שמואל "ושמע שאול והרגני" וכפי שתירצו חז"ל היבא דשכיח הזיקא שאני, וכמביתא בפסחים ח ב.
98. תהלים צא ז-ח.
99. אפשר: הנצירה. ובר"ש ""ההגנה והמחסה".
100. תהלים צא יד.
1. לעיל ח"א פרקים סא-סג.
2. ראה גם הלכות תשובה פרק י. ובפרט הלכה ו.
3. ראה ספר המידות לאריסטו ספר א פרק ג 3-2.
4. "אלאכ'לאט" ובר"ש "הלחיות" וגם זה אפשרי.
5. וכדלעיל ח"א פרק לד הסיבה הרביעית. [תט]
6. יפשר: ותגדל הדבקות. ובר"ש "ותרבה השמחה" ואינו נכון.
7. ראה בבא בתרא יז א.
8. דברים לד ה.
9. במדבר לג לח.
10. שיר השירים א ב.
11. אפשר: ההצלה. ובר"ש "המלט".
12. ישעיה נח ח.
13. ללא תוספת וגרעון וללא מעלות ומורדות, וכמו שכתב רבנו בפירושו לאבות פ"ד מכ"ב ראה שם מהדורתי.
14. אפשר: מסתירו. או: חוצצו. ובר"ש "שהיה מבדיל בינו ובין מושכלו".
15. ראה פירושו לסנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' רג-רה. והלכות יסודי התורה פ"ד הל' ט. והלכות תשובה פרק ח.
16. יתכן שכוונת רבנו על רס"ג ובפרט בספרו האמונות ודעות מאמר חמישי ומאמר שביעי, ראה שם מהדורתי כי בנדפס משובש מאמר זה לגמרי.
17. ראה לעיל הערה 33.