כן יהיה בן האדם בלב הארץ שלשה ימים ושלשה לילות (מתיא יב, מ).

ויאמרו אליו, מה אות הראית לנו כי תעשה זאת. ויען ישו ויאמר אליהם, הרסו את ההיכל הזה ואני בשלשת ימים אקימנו. ויאמרו היהודים, ארבעים שנה ושש שנים נבנה ההיכל הזה ואתה תקימנו בשלשת ימים? והוא דבר דברו על היכל גויתו (יוחנן ב, יח-כ).

ויהי באחד בשבת לפנות בקר ותבא מרים המגדלית ומרים [305] האחרת (אמו?) לראות את הקבר ויהי רעש וכו' ומאימתו נבהלו השומרים והיו כמתים ויען המלאך ויאמר אל הנשים: אל תראינה כי איננו פה כי הוא קם כאשר אמר, ראו את קברו ומהרתן לבשר את תלמידיו. וירא אליהן ישו ותאחזינה ברגליו ותשתחוינה לו (מתיא בסוף).

רק כי מרים המגדלית ומרים אם יוסי ראו את המקום כאשר הושם שם בקבר, וכי מרים המגדלית ומרים אם יעקב שלומית (כמה מרים איכא הכא? ) קנו סמים לבוא ולמשוח אותו ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל הקבר וראו כי האבן נטלה, ובתוך הקבר ראו נער אחד עוטה מעיל לבן יושב מעבר הימין, ותבהלנה, והוא אומר להן כי ישו קם ואיננו פה. ויהי באחד כשבת בבקר אחרי תקומתו וירא אל מרים המגדלית ראשונה, היא האשה אשר העביר ממנה שבע רוחות רעות, והיא הלכה ותגד לאנשי בריתו אשר היו עמו והם מתאבלים ובוכים, ואחרי אשר שמעו כי הוא חי וכי נראה אליה לא האמינו לה ואח"כ נראה בדמות אחרת אל שנים מהם על פני השדה כאשר הלכו לדרכם. וישובו ויגידו לאחרים ולא האמינו גם בדבריהם. וירא אחרי כן אל אחד עשר (מתלמידיו) בשבתם אל השלחן ויוכיחם על חוסר אמונתם ועל קשי לבם כי לא האמינו לאלה אשר ראו אותו אחר תקומתו (מרקוס בסוף).

והנשים אשר באו עמו מן הגליל הלכו אחריו ותראנה את הקבר כאשר הושם בו גופת ישו ואח"כ שבו והכינו בשמים וזנים מרוקחים ובשבת שבתו כמצוה, ובאחד בשבת טרם יבקע השחר באו אל הקבר והביאו את הבשמים אשר הכינו, והנה שני אנשים בברק זהר בגדיהם נצבים עליהן, ויראה אחזה אותן, ופניהם שחו ארצה ויאמרו אליהן, למה זה תבקשינה את החי בין המתים? הוא איננו פה, כי קם מן המתים כאשר הבטיח קודם מותו. ואלה הן אשר אמרו כל הדברים האלה אל השליחים: מרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב ועוד נשים אחרות עמהן. אך הדברים האלה היו בעיניהם כדברי תפל ולא האמינו להן וכו' אח"כ נראה ישו לשנים מתלמידיו בדרך והם לא הכירוהו כי טחו עיניהם מראות וכו' ויואל לבאר להם כל הכתובים, החל ממשה ועד כל הנביאים אשר דברו עליו וכו'. ויהי בשבתו אתם אל השלחן ויקח את הלחם ויבצע ויתן להם, אז נפקחו עיניהם ויכירו אותו והוא חמק עבר מפניהם וכו' אח"כ נראה אליהם עוד הפעם והמה חתו ונבהלו ויחשבו כי ראו רוח, ויאמר עליהם, למה זה מפחדים אתם ולמה תעלינו מחשבות בלבבכם? ראו את ידי ואת רגלי כי אני הוא. מששוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם רואים בי וכו' וכאשר עדיין לא האמינו משמחה ותמהון לבב, ויאמר אליהם, היש לכם פה אכל? ויתנו לו מקצת דג צלי אש ויקח ויאכל לעיניהם (לוקס בסוף).

ויהי באחד בשבת ותבא מרים המגדלית לפנות בקר בחשכה אל הקבר ותרא את האבן מטללה מעל הקבר, ותרץ ותבוא אל שמעון פטרוס ואל התלמיד האחר אשר אהב אותו ישו, ותאמר אליהם: הנה נשאו את אדוננו מן הקבר ואנחנו לא נדע אנה שמו אותו. ויצא פטרוס והתלמיד האחר וילכו אל הקבר וכו' וישח פטרוס וישקף אל תוכו וירא את התכריכים מונחים לבדם ולא ירד פנימה. אח"כ ירד אל הקבר התלמיד האחר וירא ויאמן. ומרים עמדה מחוץ לקבר ותבך, ותרא שני מלאכים עוטים לבנים ויושבים במקום אשר שמו את גופת ישו, אחד מראשותיו ואחד מרגלותיו וכו'. עודה מדברת ותפן מאחריה ותרא את ישו עומד והיא לא ידעה כי הוא ישו וחשבה כי נוטר הגן הוא וכו'. תאמר אליהו ישו אל תגעי בי כי עוד לא עליתי אל האב, אך לכי אל אחי ואמרי אליהם הנני עולה אל אבי ואביכם אלהי ואלהיכם וכו'. אח"כ נראה אל תלמידיו כאשר נסגרו דלתות הבית שהיו שם וכו' ותומא, אחד משנים עשר תלמידיו, לא היה עמהם בבוא ישו, ויאמרו אליו יתר התלמידים ראינו את האדון, ויאמר אליהם אם לא אראה את מדקרות המסמרים בידו ולא אתקע את אצבעי בנקבי המסמרים האלה ובידי לא אגע בצדו לא אאמינה וכו'. אח"כ נראה גם אליו (יוחנן פרק כ).

אנכי התקומה והחיים והמאמין בי אף כי הוא מת יקום וחי, וכל חי אשר יאמין בי לא ימות לעולם (יוחנן יא. כה-כו).

כי כאשר האב מעלה (מן הקבר) ומחיה את המתים כן יחיה גם הבן את מי שיחפוץ בו, והאב לא ישפוט איש אך כל משפטו נתן ביד הבן (יוחנן ה, כא-כב).

ואם לא יאמינו כי יקימו המתים גם המשיח לא קם, ואם לא קם המשיח אמונתכם הבל וחטאיכם עודם עליכם (אל הקורנתיים א' טו, טז-יז).

"בעיני ראיתי זה לא כבר בבמת ישחק בנואורלינס, ורבבות אנשים אחרים ראו זאת כמוני, כי המשחקים על הבמה לקחו איש חי וכרתו את ראשו מעליו, ואת הראש נשאו בידיהם להראותו לכל ההמון הגדול הנאספים לראות במחזה, ואחרי כן הראו את האיש בשכבו בלי ראש. וכעבור איזה רגעים שבו את הראש הכרות אל האיש ויחי, ויקם על רגליו ויקרא אל העם לאמר "ראו כי אני אני הוא אשר כרתו את ראשי מעלי והנני חי לעיניכם".

ולוא ראו הנשים אשר הלכו לבקר את קבר ישו בגלגלתא את הפלא הזה אשר ראו עיני, הלא יכלו לספר נפלאות יותר גדולות מאשר ראו בקברו. ובכל זאת אנחנו כולנו אשר ראינו את הפלא, יהודים ונוצרים, לא עלה על לבנו להאמין כי אמנם נכרת ראש האיש, ולוא גם אמת היה הפלא, גם אז לא יכול לעלות על לב איש לכנות את האיש כרות הראש בשם אלוה וכו'.

ואנחנו היהודים כהנוצרים מאמינים בתחית המתים לעתיד לבא, ובאופן כזה אם יקומו כל המתים הלא כל אחד מהם יהיה לאלוה, ומי ימנה אז מספר אלהים האדירים האלה! ואת מי יעבדו אם כלם יהיו לאלהים?" (צד 13-12).

"מחברי האונגליון מעידים, כי ישו בקומו מקברו נגלה בסתר רק לשנים שלשה מתלמידיו אשר לא הכירוהו, ואם חפץ היה להראות לכל יושבי התבל כי קם מן המתים למען יאמינו באלהותו, אם כן היה לו לצאת בחוצות ירושלם ולהתראות לעיני כל העם ולאמר להם: "ראו עתה כי אני אני הוא אשר תליתם על העץ! ראו נא, הנה הפצעים מהמסמרות אשר תקעו הרומיים בידי וברגלי! "

והיה לו לבוא להיכל פילטוס נציב רומא להראותו כי צדק במשפטו כי צדיק הוא ישו ולא מצא עון בו. וכן עליו היה לבוא לעיני הכהן הגדול קיפא לנקר את עיניו על הרשיעו אותו לשוא, ועליו היה להגיש משפטו אל הסנהדרין נגד עדי השקר אשר ענו בו, ע"פ משפט התורה. ואז נוכחו כלם כי בן אלהים הוא ואז היו כלם מאמינים בו" (שם צד 16).

וסלח לנו את אשמותינו כאשר סולחים אנחנו לאשר אשמו לנו (מתיא ו, יט).

וכי תעמדו להתפלל סלחו לכל איש את אשר חטא לכם למען גם אביכם שבשמים יסלח לכם את חטאותיכם (מרקוס יא, כה).

אלכסנדרוס חרש הנחשת עשה לי רעות רבות, ישלם לו ה' כמעשהו (אל טימותיוס ב, יד)

רבי! כמה פעמים אמחול למי שחטא לי, שבע פעמים? אמר לו ישו: לא אמרתי לך עד שבע פעמים, כ"א עד שבעים ושבע (מתיא יח, כא).

חזק בני נסלחו לך חטאתיך ונתרפא (מתיא ט, ג-ו),

ויען שמעון (הפרוש) ויאמר, לפי דעתי זה אשר שמט לו הרבה וכו', ויפן ישו אל האשה וכו' ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך (לוקס ז, מא-מט).

מי הוא זה? הגם סולח לעונות הוא? (שם).

כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו (שמות כג, כא)

סלחתי כדבריך (במדבר יד, כ).

כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים קל, ד).

ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא והתפלל בעדך וחיה (בראשית כ, ז),

אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים (ש"א ב, כה)

זה הוא דמי דם הברית השפוך בעד רבים לסליחת חטאתם (מתיא כו, סח).

ובאשר יש שם סליחה לאלה אין מקום לקרבן על החטא (אל העברים י, יד-יח).

חציץ עלי מאן דמפרש חטאיה, שנאמר (תהלים לב, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (ברכות לד:).

ויען ישו אליו: אשריך שמעון בר יונה (לפעמים נקרא שמעון בר יוחנן - יוחנן א, מב): לא בשר ודם גלה לך זה כי אם אבי בשמים. וגם אני אגיד לך כי אתה הוא פטרוס ועל הסלע הזה (בלשון יון פטרוס=סלע) אבנה את קהלתי, ושערי שאול לא יגברו עליה, ונתתי לך את מפתחות מלכות השמים; את אשר תאסור על הארץ אסור יהיה בשמים, ואת אשר תתיר על הארץ מותר יהיה בשמים (שם).

אל תחשבו כי באתי להפר התורה או הנביאים, לא להפר באתי כ"א להקים. הן אמנם אני מגיד לכם עד אשר השמים והארץ יעבורון לא תעבור יו"ד אחת מן התורה אף לא קוץ (תג) אחד, עד כי כולם יקומו (מתיא ה, יז-יח).

אמנם אני אומר לכם את אשר תאמרו על הארץ אסור יהיה בשמים ואת אשר תתירו על הארץ מותר יהיה בשמים (מתיא יח, יח),

"ובהן יש דברים אשר בוערים ופוחזים יסלפום כאשר גם יעשו ביתר הספרים" (פטרוס ב' ג, טז).

פקודה נתנה לי לבשר בקרב הערלים כאשר נתנה לפטרוס לבשר בקרב הנמולים (אל הגלטיים ב, ז),

אם איש הבא אליכם יגיד לכם ישו אחר אשר לא הגדנו או כי תקחו רוח אחרת אשר לא לקחתם וכו' (אל הקורנתיים ב' יא, ד).

תמהון אחזני כי כה מהרה סרתם מאחרי הקורא אתכם בחסד משיחנו ותלכו אחרי בשורה אחרת, והיא איננה בשורה. אבל יש אנשים העוכרים אתכם המבקשים לבלול בשורת המשיח בלול והפוך על פניה (אל הגלטיים א, ו-ז).

וחיוה רביעיא דחילה ואימתני ותקיפא וגו' וקרנין עשר לה. משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירא סלקת ביניהון וגו' (פסוק ז-ח).

ופום ממלל רברבן (פסוק כ).

וקרניא עשר מנה מלכותא עשרה מלכין יקומון ואחרן יקום אחריהן וגו' ומלין לצד עלאה ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתהבון בידי עד עידן ועדנין ופלג עידן (פסוק כד-כה).

אשר שמעתם כי יבא שוטן-המשיח, ואחרי אשר רבים עתה שוטני המשיח נדע בזאת כי עת קץ היא (יוחנן השליח א' ב, יא).

כי מתעים רבים יצאו בארץ אשר לא יודו כי ישו המשיח הוא הבא בבשר, כזה הוא מתעה ושוטן המשיח (יוחנן השליח ב' פסוק ז).

אז יגלה הפושע אשר ימיתנו האדון ישו ברוח שפתיו ובברק פניו יכחידנו (אל התסלוקים ב' ב, ח).

זהו אשר יבא כשטן בעלילותיו ברב כח ובמופתים ממקור אכזב (שם פסוק ט).

באחרית הימים יתע אנשים מארחות אמונה ויזנו אחרי רוחות מתעתעים ותורות השדים (אל טימותיוס א' ד, א).

חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא הוא וגו' ולה יהב שלטן ויקר ומלכו וגו' (דניאל ז, יד-יז),

וברוח פיו ימות רשע (ישעיה יא, ד) ובמליל ספוותיה יהי ממית ארמילוס רשיעא.

יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהלים ב, ב),

ובאחרית מלכותם כהתם הפושעים יעמוד מלך עז פנים וגו', והשחית עצומים ועם קדושים (דניאל ח, כג-כד), ויעשה מלחמה על עם ישראל שלשה חדשים [309] ושמו ארמילוס ואלה סימניו (עיין שם) ויעלה לירושלם ויהרוג משיח בן יוסף שנאמר והביטו אלי את אשר דקרו (זכריה יב, י), ואח"כ יבוא משיח בן דוד בענן שנאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה (דניאל ז, יג), וימית ארמילוס הרשע ואח"כ יקבץ הקב"ה נדחי ישראל וכו' (אוצר מדרשים ח"א 156-155).

כי יש מן הנצבים פה שלא יטעמו טעם מיתה עד שיראו צאת מלכות אלהים בגבורה (שם ט, א),

אל תכלו לעבור ערי ישראל עד כי יבוא בן האדם (מתיא י, כג).

כי המוכסים והזונות יקדימו לבוא למלכות האלהים מכם (מהפרושים), כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם בו והמוכסים והזונות האמינו לו (מתיא כא, לא).

אבל אויבי אלה אשר לא אבו בי כי אמלוך עליהם הביאו אותם הנה והמיתום לפני (לוקס יט, כז).

כן גם אתם אחי כמתים נחשבתם לתורה בבשר המשיח המת, ותקומו ותהיו לאחר (ישו) הוא אשר קם מן המתים למען עשות פרי לאלהים (שם כ, ב-ה).

לכו בכל הארץ וקראו את הבשורה (הקמתו מן הקבר) לכל בשר, מי אשר יאמין ויטבל יושע ומי אשר לא יאמין יאשם (מרקוס טז טו-טז).

אמנם אני אומר לכם, כל איש אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והתנפל אל תוך הים ולא יפלג בלבו כי אם יאמין כי יהי כאשר אמר - כן יהיה לו (מרקוס יא, כג).

ויאמר האדון אל השליחים: אם יש בכם אמונה כגרגיר חרדל ואמרתם אל השקמה הזאת תעקר משרשך והנטעי בים היא תשמע בקולכם (לוקס יז, ו).

מי אשר יאמין בבן יש לו חיי עולם ומי אשר לא יאמין בבן לא יראה חיים כי אם חרון אף אלהים עליו יחול (יוחנן ג, לו).

לוא האמנתם במשה האמנתם גם בי, כי עלי הוא כתב, אך אם בכתביו לא תאמינו איך תאמינו [310] בדברי? (יוחנן ה, מו).

והתורה לא אמונה תבקש כי אם את האדם אשר יעשה את משפטיה וחי בהם (אל הגלטיים ג, יב).

ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים (תהלים ט, יח),

ה' אוהב צדיקים (תהלים קמו, ה) אם מבקש אדם להיות צדיק אפילו גוי יכול הוא (במדבר רבה פ"ח).

וזאת תורת האדם אדני ה' (ש"ב ז, יט),

פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כו, ב),

זה השער לה' צדיקים יבאו בו (תהלים קיח, כ),

היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם (תהלים קכה, ד), לכהנים ללוים ולישראלים לא נאמר אלא לטובים (ספרא פ' אחרי מות).

והכל לפי המעשה (אבות פ"ג יט).