[6. האם יש דברים הנמנעים אצל ה'?]


עוד נזכר בכתב אדוננו שביעית
על כן לא יבשו כי יספרו וידרשו יאמרו בפיהם
ויורו באצבע שאי אפשר לשנות הטבע.
ובזה יודעו לכל שאינם מאמינים בחידוש העולם
ולא במופתים שבאו בתורה כולם.
ואלו נספר כמו זה שאר מעשיהם ודבריהם לא יספיק הדיו.
על כן דרשנו כאן כי כמעט יסבבו להשכיח עם ה' שמו
מארצו יצאו ולא יכירם חס ושלום מקומו.


[האם יש דברים נמנעים?]
רומז אדוננו בזה הלשון כפי הנראה מדבריו בכאן וכפי המבואר מקצת הכתבים הקודמים מי שהוא מכוין לתפוש חכמי הארץ הזאת על האמנתם שיש לקצת הנמנעות טבע קיים, שלא יתואר האל ביכולת לשנותו כמו שכתב הרב הגדול ז"ל. וכמה יראה זה העניין בתחילת המחשבה קשה בחוק התורה כשישולל מה' שום יכולת. וכמה הוא מחוייב והכרחי אחר קצת התבוננות הבחינה באמתות ענינו. וגם בזה אנו צריכים לגלות אזן אדוננו שיחיה במה שנאמינהו בזה היסוד באופני הכרחיותו בתורתנו האמתית ונאמר.

הנמנע בסתם יחלק לשני חלקים:
החלק הראשון הנמנע אשר נבין מניעתו בחוקנו לבד ובחק המנהג הטבעי ההולך על ההקש בכל מיני הנמצאים. וזה בשנות אחד מן הטבעים המונחים בכל אחד מהמינים שלא תמשכנה ממנו פעלותיו הטבעיות. כאמרנו שנחמם המים מהם בלא אש ובלא חום האויר ובלא תנועה ובלא הכאת ניצוץ. ושתרד אש מעצמה עם היותה אש או יעלו המים והעפר למעלה מעצמם בלא מכריח עם היות בעצמיהם המימי והעפרי. או שתתחדש ההויה אשר הגביל הטבע להשלמתה זמן מוגבל רחב כפי הכנת החומר בקבול הבשול המקנה ההתמזגות בפחות מהזמן ההוא או בלא זמן או שתתעכב זמן ארוך יותר.

הנה זה וכל הדומה לו שנקראה נמנע בחוקנו אנחנו החלושים בשלא נוכל להמציאו בשום תחבולה. וגם בחוק הטבע שלא נתנו באפשרותו סבות שבהן יוכל לפעול זה בשום זמן. כי הטבע לא יעשה דבר אם לא בסבות מסודרות מחייבות התכלית ההוא ברצון הבורא יתברך.

אבל כל זה המין מן הנמנע בחוקנו ובחק הטבע עצמו נאמין אנחנו קהל התורה האמתית עם כל שאר בעלי התורות קבלוהו ממנו שהוא כולו אפשר בחוק יכלת האל ורצונו אשר הוא למעלה מן הטבע ומקיף עליו. לא יקרא שום אדם בעל דת שלא יתואר לבורא יכולת לשנות טבע הנמנע. כי כמו שברא כל המינים מן האפס הגמור בכוחו ורצונו כן הוא יכול לבטל כחם ולשנות סדרים בכל עת שירצה. וגם יחזיר כל העולם בכללו אל ההעדר הגמור אשר ממנו לוקח אם ירצה.

ואע"פ שבאר רבנו הגדול ז"ל, שהאל כל עת שישנה אחד מהמנהגים בכל המופתים שיחדש ברצונו הפרטי כפי גזרת חכמתו, לא נשאר השינוי ההוא מתמיד אחר כן, אבל ישוב אחר זמן למנהג הטבעי הקודם, כמאמר התורה (שמות י"ד) וישב הים לפנות בקר לאיתנו. וכן יאמר שיאמן העניין בכולם, בראותם בכבשן האש ששרף פתאום אויבי הצדיקים השלשה. והאריות גם כן טרפו מקנאי דניאל וכן בכולם.

הנה הייתה כוונת הרב ז"ל בזה העניין, שכן ההשגחה במופתים, מפני שהוא הראוי והנאות כדי שלא ישתנו מנהגי העולם מעט מעט באורך הזמנים, וייפסד סדר המציאות הצריך על זאת התכונה לקיימה, שרצה בו האל מתחילת הבריאה. ועוד, כי השינוי ההוא יעשה לצורך, ובהסתלקות הצורך ראוי שיסתלק השינוי.
עם כל זה, אם היה מרצון האל להשאיר ההוא לעולם, היה יכול להשאירו, כמו שיפסיד כלל העולם ויברא אחר אם ירצה. כי לא ימנע ממנו בשום פנים שינוי פעולות אי זה מהמינים הנמצאים והוצאתם מסדרם. זהו יסוד הרב ז"ל בזה העניין, שצריך שיאמינהו כל בעל תורה.

וכל מי שיכחישהו, או יסופק עליו, אין לו חלק בודאי בחידוש העולם, ולא אחר כן בשום חלק משאר חלקי התורה, ולא חלק בשום דבר מכוונת הרב ז"ל בזה העניין.


והחלק השני, הנמנע אשר נבין מניעתו אפילו בחוק השם ית' משיבושי האמונות. ושלא יתואר האל ביכולת לשנותו, מפני שנדין לטבע הדבר ההוא חלק מהמציאות בשום צד. ואיך ימצא דבר שאפילו אחר הימצאו המונח יקרה מה שאינו. והיותר מפורסם ממנו, זה הנמנע תחילה לקבוץ שני ההפכים בנושא אחד בזמן אחד מצד אחד. וכל שכן שני הסותרים, שהעניין בם יותר מבואר הנמנע מההפכים, והם החיוב והשלילה.

משל בסותרים, כאומרנו בראובן, שהוא רוכב ובלתי רוכב יחד בנקודה אחת נרמזת מהזמן; או כותב ולא כותב יחד. כי הסותרים בשום פנים לא יתקבצו.
ועל כן יחלקו האמת והשקר תמיד.
והמשל בהפכים, כאומרנו בהמצאת מספר שיהיה זוג ונפרד יחד, או כאומרנו בהמצאת זמן עבר ועתיד יחד מצד אחד. ואיך כי העבר הוא שלא נשאר חלק ממנו שלא נפסד. והעתיד הוא שלא התחיל חלק ממנו להתחדש.
ואיך ימצא יום שיקרא אתמול ומחר יחד שלא על שתי הבחינות. זה בודאי מאמר סותר עצמו, והוא מבואר המניעה שלא תשתנה.

וכבר מצינו במספר תועלות חכמת המחקר באמונתנו, האמנה זה המין מן הנמנע שנזכרנו שם שהם מינים מצד הנמנע. כאומרנו באל שיחלק כמותו הנכבד, או שיגשים עצמו, או שישנה בעצמו שום שינוי, או שיברא כמותו מכל צד, או דומה לו בשום דבר, שיאמר על שניהם באמת שלא על דרך השיתוף הגמור. שאלו העניינים החמישה לא נאמין בשום פנים שיתואר האל ביכולת על אחד מהם.

יעיין כבוד אדוננו, אם יש פקור וכפירה בזאת האמונה, או אם יש בה יסוד וחיזוק. וזה הוא שלמדנו רבנו ז"ל בקיום טבע קצת הנמנעות. וגם ימשך מזה המין אצלנו תועלות אחרות בעניינים רבים שלא תתכן בהם הרחבה.


[ויכוח הרמב"ם עם גלינוס]
ויודע לפני אדוננו שיחיה, שגאלינוס הרופא, ישחקו עצמותיו, בדברו בתועלת האברים, התחיל לדבר בהיות שער הגבות קצר נשאר על ענינו. ושער העפעפים קצר גם כן, נתן הסיבה בזה מפני שהוא נטוע בגרם סחוס קשה. כי לקושי גרמו ימעט שם חומר האיד המתיילד ממנו השער, כדי שלא יתארך ויחשיך הראות. ובזכרו זה השיאהו סכלותו שדבר שם כנגד תורתנו. ואם כמתפאר עלינו, לא כמי שיאמר בתורת היהודים כן צוה ה', או כן רצה ה', ושמע השער הצווי וקבלהו בלא המשכת הפעולות הטבעיות לאי זו סיבה קרובה כלל.

והאריך בדבר הרשע ההוא, יאבד שמו, עד שהטיח דברים על אדון הנביאים ע"ה, זכר מלאך ה' לברכה ושם רשעים ירקב.

ורבנו הגדול ז"ל, בספר שחבר בחכמת הרפואה, שנקרא פרקי משה, הביא שם זה הפרק מזה הרופא, כדי לטעון עליו ולהשיב את אפיקורוס מה שהראה עליו מהגנות. ושם הרחיב הרב בביאור מה שהאמינתו תורת משה רבנו בזה העניין. ושהיא לא תסלק המשכת הפעולות מסבותיהם הטבעיות שלה לגמרי, למה שיסברהו הפילוסוף כלשון חכמינו ז"ל עולם כמנהגו נוהג. אבל כל ההתחלפות הוא, שתורתנו אומרת שהאל יכול לשנות כשירצה אותן הסיבות ופעולותיהם שהמציאם אחר שלא היו כלל. ולו רצה ה', האריך שער הגבות והעפעף כשער הראש אם רצה, או קיצר שער הראש כמו אלו אם רצה. אבל בדרך שינוי הטבע עם בריותיו באותו טבע שהאל בראו שיתנהג על אותו הסדור ההיקשי הנמשך אחר סיבותיו המוגבלות. ושתורתנו לא תסבול גם כן המשכת זה השינוי בכל דבר. אבל השאירה טבע קצת הנמנעות בקיומו על הדרך שזכרנו.

הנה הועילוהו ז"ל ההתפלספות לטעון עתה על הספר ההוא, וביזהו ביזיונות גדולים והראה ופרסם אופני סכלותו בזאת החלוקה שעשה הרב ז"ל בנמנעות, שגאלינוס לא היה יודע אותה כלל.