בתהום הגוללת

שיר, קריינות וביאור

חמוטל בר-יוסף

גיליון מס' 40 - אדר ב תשע"א * 3/11

בַּתְּהוֹם הַגּוֹלֶלֶת


בַּתְּהוֹם הַגּוֹלֶלֶת פִּתְאֹם
הָיִיתִי שָׁלוֹם, הָיִיתִי אוֹרָה
בְּאֶמְצַע הַצָּרָה
הָיִיתִי פִּתְאֹם שׁוֹרָה
אֶת הָאֹפֶל עַד תֹּם
הָיִיתִי זָרָה, הָיִיתִי שָׁלוֹם.


מתוך הספר: השתוות - מבחר שירים ישנים וחדשים, הקיבוץ המאוחד 2011


השיר הזה מתחיל במקום קשה, ב"תהום הגוללת". התהום היא מערבולת ללא מוצא, לכן היא "גוללת" את מי שנכנס לתוכה וסותמת עליו את הגולל. היא גם מלאה גללים. זה מקום נורא. ככה מרגישים כשמכה ניחתת עלינו, כשאנחנו בהלם, בחרדה, בדיכוי, בחוסר מוצא. מי לא הרגיש כך אי פעם?
והנה קורה הבלתי-צפוי: "פתאום/ הייתי שלום", כלומר, אני עצמי הפכתי למשהו מופשט, להוויה של שלום. ובאופן נוסף "הֱיֲה שלום" זאת ברכת פרידה, כך שאני גם נפרדת מהתהום. המילה "אורה" היא גם שם עצם וגם אפשר לקרוא אותה כפועל בבינוני, ואם קוראים אותה כפועל מבינים שקורה משהו. מתרחשת הארה. איך זה קרה? איך יוצאים מהתהום הגוללת אל השלום? ועוד ממש "באמצע הצרה" (אפשר לחייך, בגלל החרוז). אין לזה שום נוסחה. זה פשוט קורה. וזה נס. כמו במזמורי תחנונים בתהלים, זה פשוט קורה.
השורה "באמצע הצרה" מתחברת גם לשורה הקודמת וגם לזו שאחריה. המילה "שורה" מתכוונת גם ל"שרויה", כלומר נמצאת, ספוגה, מכילה, וגם ל"שׂורה" (שין שמאלית), שמזכיר את יעקב ששרה עם המלאך. אני גם מקבלת וסופגת את כל האופל לתוכי עד תום וגם מצליחה להתגבר על כוחו העל-אנושי.
"הייתי זרה", כי תחושת האושר המושלם הזה, שלא אופיינית לי בכלל, היא מוזרה, כאילו לא לי זה קורה, או כאילו זה קורה בחלום, או למישהו אחר. השורה האחרונה פשוט נרגעת וסוגרת את הסיפור. החריזה כאן בסוף היא החלטית ומהדהדת כמו צלצול של פעמון.


גרסה מולחנת של השיר. המלחינה והזמרת - יעל תאי.