כל חברה ומוסרה המיני

היחס אל הבעיה המינית, היחסים בין שני המינים, היחס של הגבר לאישה הם בבואה נאמנה של המשטר ונעצבים על פי אופיו, מגמותיו והאידיאולוגיה שלו. המוסר המיני, השולט בחברה הבורגנית, הוא שריד מן המשטר הפטריארכאלי, שהעמיד את הגבר בראש המשפחה והפקיד בידו את גורלה; הוא היה המלך בזעיר-אנפין, האישה והילדים - סרים למשמעתו ועושים את רצונו. מעמדה של האישה הושפל הן בתפקידה כאם וכעקרת-הבית והן כאובייקט פסיבי למאווייו המיניים. לא האהבה, כי אם גורמים כלכליים וחברתיים הדריכו את היחסים בין שני המינים.

את השלמתו הלגאלית הבזויה ביותר מצא המשטר המיני הזה במוסד של הזנות, שהוריד את האישה לדרגה של סחורה. משטר זה פיתה כפילות מוסרית, צביעות ושקרים מוסכמים. הוא טיפח משפטים קדומים, שרידי אמונות תפלות, את הטאבו של העמים הפרימיטיביים, שאבד עליהם הכלח. חיי-המין היו למסתורין, שהשתיקה נאה להם. פחד-קדומים האפיל עליהם מכל עבר. איסור מאגי הוטל על כל הקשור בהם. חיי-המין נחשבו דבר רע מיסודו, מקורם בחטא ובטומאה. האישה הייתה לסמל המיניות החטאה והמתועבת והתפילה "שלא עשני אישה" נישאה בפי הגבר, שהטיל על האישה את אשמת החטא הקדמון.

מול חיי-המין הארציים-הבהמיים הועלו חיי-"רוח" טהורים, שמימיים, שאין בהם רבב, הועלה וקודָש הפירוד בין הגופני והרוחני, בין הגוף הנועד לכליה והנשמה בת-האלמוות. היצר המיני דוכא עד חרמה - בייחוד אצל הילד הקטן והנוער, כיוון שקיומו בגילים האלה לא הלם את האידיאל הילדותי, את תומו החף-מפשע והמלאכי של הילד הקטן. במקום שם נתגלה אצלו היצר המיני, נעשה הכל כדי לבערו.

המבוגרים נטעו בלב הילדים הרכים אימה מפניו, את פחד-הסירוס על כל צורותיו. פחד ותועבה, סכנות וייסורים הייתה רצופה דרכו של האדם הצעיר לחיי-המין ואין תימה שהוא נכשל בהם על הרוב ונרתע מפניהם. המון רב של חולי-נפש, מיזאנטרופים, בני-אדם אגוצנטריים, מתרחקים מחברת-הזולת, סגורים בתוך עצמם ומתענים עינויי-סרק, חטטנים אומללים ויוצאי-דופן מוזרים, דון-ז'ואנים עקרים - זו הייתה התוצאה המדאיבה של המשטר הזה, של מוסרו המיני המסולף וחינוכו המיני הכוזב. בשל אי-סיפוק בחיי-האהבה ניזונו וגברו התוקפנות ויצרי-השלטון בשמשם רקע פסיכולוגי נוח להשתרשות המגמות החברתיות, המעמדיות והפוליטיות של המשטר הבורגני והרפרודוקציה של האידיאולוגיה שלו. תחת אהבת החיים באה אהבת הממון והבצע, כיאה למשטר הרכושני, הרואה בקניין-הפרט המקודש את חזות-הכל.

המוסר המיני הזה בא עד משבר. עם התמוטטות היסודות של המשטר החברתי כולו נחשפו גם היסודות הרעועים של מוסרו המיני. הסוציאליזם, העתיד לרשת את המשטר הרכושני המזועזע, אסר מלחמה על הפטריארכט. ההתגברות על הניגוד הדיאלקטי בין משטר זה ובין קודמו, המשטר המטריארכלי, צריכה לפנות די למיזוגם על שלב יותר גבוה. לבניין החברה השיתופית העתידה. החברה הקיבוצית מפלסת את הדרך להגשמת ההברה החדשה. הקיבוץ הוא תא-יסוד של החברה שבה חוסל הפטריארכט. עם ביטולו הונח היסוד למוסר מיני חדש.

שיווי-הזכויות, שניתן לאישה, הבטחת האמנציפאציה שלה ושיתופה בחיי החברה והמשק, הוצאת החינוך מידי המשפחה והעברתו לרשות החברה ומרותה, שחרור המשפחה מהתלות הישרה בגורם הכלכלי משנים שינוי מהותי את הגישה לחיי-המין ואת מקומם בחיי-החברה. חיי-המין מתעלים לרמה אנושית-טהורה, הם היסוד והתנאי לחיי-אהבה בונים ומהנים כאחד. "האנשה" זו של חיי-המין מחזירה להם את כבודם הראוי לאדם בן-חרות ובעל-הכרה. ראיית חיי-המין וחיי-האהבה ראייה דיאלקטית כשני צדדים של תופעה אחת, כאחדות ביו-פסיכולוגית - כמוה כביטול התהום בין חומר ורוח, בין גוף ונפש, ניצחון רוח האדם היוצר על הפילוסופיה המטאפיזית, הדואליסטית. השינוי המהותי הזה, שחל במבנה המשטר החברתי, מן הדין שיתן אותותיו במוסר המיני - וכתוצאה ממנו בחינוכו המיני של הילד והנוער.

החינוך המיני שלנו

החינוך המיני הוצא עד כה אל מחוץ לכותלי בית-הספר ולא הוקצה לו מקום במערכת החינוך המאורגן. התנועות השונות לחידוש בית-הספר ולתיקונו ניסו להכליל את החינוך המיני במסגרת בית-הספר. כל הניסיונות הללו, שהם מסימני המשבר וההתמוטטות של החברה הרכושנית, התנפצו על הרוב אל סלע המציאות החברתית. החינוך המיני הוא אחת מנקודות-התורפה של החינוך המקובל והוא חושף את כל חולשתו ואוזלת-ידו; המורים והמחנכים מתחמקים מלעסוק בו ונוטים להתעלם מחשיבותו ומן הצורך לטפל בו. כנציגי החברה הבורגנית ובאי-כוחה שותפים הם לאידיאולוגיה שלה ואינם רוצים או אינם מסוגלים לעסוק בדבר, שהוא בניגוד לרוחה ומגמותיה, בניגוד לרוחם הם. גורמים תת-הכרתיים מרפים גם את ידי אלה, המודים עקרונית בחשיבותו של החינוך המיני. הכללת החינוך המיני במערכת חינוכנו היא לנו דבר מובן מאליו, מסקנה המתחייבת מעצם הכרתנו וממהות המוסר המיני של החברה שלנו. המוסר המיני שלנו מתבסס על חיוב המיניות ורואה בה מקור לא-אכזב של כוחות יצירה ואושר לפרט ולחברה כאחד. חיוב המיניות הוא גם עמוד-התווך של החינוך המיני שלנו.

החינוך שלנו שולל את הדיכוי של המיניות על כל צורותיו. הוא חותר לניצולן הפרודוקטיבי של האנרגיות הנפשיות המתגלמות ביצר המיני, ורואה בהן את החומר ההיולי לעיצוב אישיותו של הילד והנוער ולשחרור כוחות-היצירה שבו. הוא רואה תפקיד לעצמו להכשיר את הנוער לחיי-אהבה וחיי-מין בריאים, מספקים, כשההנאה מהם היא מותרת. זכות בלתי מעורערת לחיי-אהבה יפים ומהנים שמורה לכל אדם, אם כי הללו לא יבואו אלא מתוך אחריות וכבוד כלפי הזולת, מתוך התחשבות עדינה בו ועל ידי שותפות בכל שטחי החיים והיצירה. אושרו של האדם, שאנו מלמדים זכות עליו ושהוא במידה מכרעת פונקציה של חיי-אהבה תקינים, אינו בא למענו ולשם הנאתו בלבד, אלא הוא בא להבטיח את כושר יצירתו, את זיקתו החיונית לחברה, לשמור על פעילותו הלוחמת ועל דריכותו הנפשית במילוי תפקידיו בחיים ובחברה. האדם הנברוטי בורח מן החברה, בורח מן המציאות, הוא מסתגר בקליפתו, בדי אמות של עצמו; הוא נרתע מהמבחנים הריאליים, הנדרשים ממנו בחיים, ונמלט אל זרועות הדמיון או המחלה.

חיי-אהבה תקינים הם בית הספר הטוב ללימוד הבנת-הזולת ואהבת-הבריות. ההסתלפות הנברוטית של חיי-היצר עשויה להגביר את המגמות הנרקיסטיות, לקרוא דרור ליצרי-התוקפנות, אשר ההנאה מהשתלטות סדיסטית על הזולת או מכניעה מזוכיסטית לרצון-הזולת, גוברים שם על חשבון האהבה האמיתית. חיי-אהבה תקינים מרחיבים את אופקיה של האישיות, מעשירים את חייה הפנימיים, מביאים אותה במגע עם המציאות ועם החברה - ואילו הנברוזה מצמצמת את האישיות, מקפחת את חיוניותה ואת כושר-יזמתה.

החינוך המיני אינו מטרה בפני עצמה. הוא אחת מנקודות-המוצא ונקודות-האחיזה החשובות ביותר לחינוכו של האדם בכלל. אין לראותו כמקצוע הנלמד בתוכנית הלימודים כדוגמת מקצועות לימוד אחרים, אם כי מקומם של סעיפים אחדים משלו לא ייעדר גם בתוכנית הלימודים המאורגנת. החינוך המיני מתבטא קודם כל בגישה יסודית, חדשה לבעיות-המין, ביכולת המחנכים להציגן לבירור גלוי, באווירה החינוכית הכללית, שבה חדורים חיי-הנוער בכלל. הוא עובר כחוט השני בכל הפעולה החינוכית ומשתלב באופן אורגאני בכל התחומים של חיי הרוח והרגש, שיש לו מגע אתם.

החינוך המיני אינו נעשה בדרך האינטלקט, בדרך ההסברה ההגיונית והמדעית, אם כי הללו תופסים מקום נכבד בו. הוא מופנה לאישיות כולה וליסודותיה האמוציונאליים בראש וראשונה. החינוך המיני כמוהו כחינוך האופי, כי אופיו של האדם אינו אלא גיבוש של דפוסי תגובה והתנהגות, שמקורם ביצריותו על כל גילוייה וגורל השתלשלותה. מכאן שראשיתו של החינוך המיני היא לא בגיל הילדות המאוחרת או בתקופת הנעורים, כי אם בילדות הרכה, שבה נקבע במידה מכרעת מבנה האישיות וגורל התפתחותה.

החינוך המיני בגיל זה זכה לתיאור ממצה בספרותנו. [הקובץ "החינוך המשותף" - זוהר גולן: החינוך המיני] ולא כאן המקום לייחד עליו את הדיבור.

החינוך המיני תובע גילוי לב

היסוד הראשון שעליו ייכון החינוך המיני הנכון הוא גילוי-לב בכל הנוגע לחיים המיניים. לא באפלולית-"מסתורין", שהפחד והתשוקה ל"מים גנובים" משמשים בו בערבוביה, כי אם לאור יום יתלבנו לנוער כל בעיות-המין. מפי מחנכיו ילמד לדבר עליהן באופן ענייני וטהור, לשוחח עליהן כמו שמשוחחים על שאלות אחרות העומדות ברומו של עולם. מהם ילמד, שזוהי בעיה חשובה, רצינית ואחראית, שלא הצחוק, שמקורו במבוכה ולא ניבול-פה בדחני יאים להם, אלא שיקול-דעת והתעמקות במחשבה. הנוער יראה, כי המבוגרים המחנכים אותו מכבדים את סקרנותו ואינם מוצאים בה כל רע; אדרבא, לכשישאל, ימצא אותם נכונים לתת לו תשובה כנה, ההולמת את האמת והמעוררת מחשבה ועניין. בד בבד עם הבירור האובייקטיבי, הענייני של בעיות-המין יישמר האופי האישי, האינטימי של החוויה הארוטית-מינית ותישאר בבחינת יסוד מופלא, שפשרו האחרון לא יתגלה לנוער, אלא עם הגיעו לבגרות הדרושה, עם התחלת החיים המיניים המלאים. מתוך טאקט חינוכי וזהירות תודרך גם החברות הארוטית בניצניה הראשונים, כדי שתעוצב על יסודות יפים ותתבסס על שותפות מקיפה ככל האפשר. מכאן נובע, שהמחנך יראה בעין יפה את גילויי הארוטיקה בגיל-הנעורים, יטפח אווירה אוהדת להתפתחות הקשרים הידידותיים-הארוטיים בגיל הזה. הנוער ידע, כי התפתחותו המינית חלה שלבים-שלבים, כל שלב וביטויו הארוטי היאה לו. אין כתקופת-הנעורים מתאימה להתהוות יחסים ארוטיים עדינים, מלאים ציפיה ורתת, חדורים שאיפה לידידות, רצון לעזור איש לרעהו ולהפיג את בדידותו, נכונות לבנות עליהם שותפות אידיאית, השתלמות משותפת. המצוקה המינית עוד אינה גדולה כל כך, ורב חלקה של הסובלימאציה: עצם הפגישה בין שני המינים, שיחה או קריאה, טיול או ריקוד מעשירים את חייהם, נותנים סיפוק-מה ליצרים המתעוררים. כל מבט או לחיצת-יד, או בדרגה מאוחרת יותר, כל חיבוק או נשיקה - הם כהתגלות גדולה ומקור של אושר. זו חשיבותה של הארוטיקה בגיל-הנעורים, שעדיין אינה מכוונת במישרין לחוויה המינית, אלא פותחת פתח לחוויות אינטלקטואליות ואמוציונאליות עמוקות ומלמדת בדרך זו את הנוער שלא רק בחתירה לעצם הסיפוק המיני, כי אם בהכללת שטחי חיים ויצירה אחרים בתחום החוויה הקריטית, נבנה התוכן השלם של ההשתתפות הגדולה, שאהבה שמה.

ברור לנו: גילוי-לב כזה תובע אמון מצד הנוער ואמון זה לא יושג אלא אם כן יהיה המחנך מעורה בחיי-הנוער, ישתתף בשמחותיו ובצרותיו, יהיה קרוב לכל המתרחש בעולמו. חברת הילדים, כל צורת-החינוך שלנו, שמתמזגות בו העצמאות של נוער והשפעת-גומלין בינו ובין מחנכיו המבוגרים, מקלה על אווירת אמון הדדי. החיים בקרב הנוער, היחסים בין שני המינים צפים ומתגלים גם בלעדי זאת בצורת בעיות מבעיות שונות, כיוון שכל תופעות-החיים נהפכות בה לבעיה חברתית. הנוער בעצמו יעלה אותן לדיון, יבקש פתרונים. המחנך ישותף בכל הלבטים האלה, אם יהיה גם הוא חלק בלתי-ניתק של חברת-הילדים כולה. ואולם חשוב, שיחס-האמון יאפשר למחנך גם פעולה יוזמת, התערבות חינוכית אקטיבית. הוא לא יחכה תמיד עד שהבעיות תפרוצנה מאליהן ותבקענה להן דרך לבירור חברתי; לפעמים יגלה דברים ויחשפם בעודם באיבם, כדי לכוונם בדרך הרצויה.

המחנך צריך לדעת לשמור על טאקט ולא לעורר רושם אצל הנוער שהוא להוט אחרי סודותיו הפנימיים, שהוא רוצה בכל מחיר "לחדור" לנפשו; הנוער רגיש וגאה ובדרך כלל אינו רואה בעין יפה התערבות בחייו האינטימיים מצד המבוגר, אפילו הוא מחנכו וקרוב לו.
רבים הנערים והנערות שאינם רוצים להזדקק לעזרתו של המבוגר ונוטים לראות בכל שיחה אינטימית על חייהם סימן של חולשה לעצמם; הם רוצים "להסתדר" בעצמם עם לבטיהם ולהגיע לפתרון בעיותיהם מתוך מאמצים העצמיים. למותר להדגיש, כי יש לכבד את המגמה הזאת.
ומצד שני, מן הדין להוקיע כל ביישנות וכל צניעות מעושה, משום שלעתים קרובות הן חוסמות את הדרך לכל אפשרות של בקשת-עצה, שהנוער רוצה בה, זקוק לה, ושמות לאל כל אפשרות של הדרכה בונה. כל מחנך יבחין בין הבושה, שבאה מתוך תמיהה ופליאה, מתוך הרגשת הראשוניות שבחוויית-האינטימיות, מתוך התגלות-ראשית של עולם שהוא כולו פרטי - לבין בושה, שמקורה במעצורים ובפחד, ילידת המבוכה המביאה לידי העלמת כל דבר שקשר לו עם בעיות המין. העלמת המיניות כמוה כדחיקתה ל"פינות האפלות" של החיים. בדרך זו הופכת הסקרנות הבריאה ומחויבת-המציאות של גיל הנעורים לחיטוט חולני ועקר, לדבר-שבסתר, לריבוי רעיונות-כפיה טורדים. זהו פתה ל"הסתודדות" חסרת-טעם, לרכילות, לניבול-פה ולבדיחה המינית והאנאלית השורצים בכל חברת-צעירים, שלא למדה את הגישה הישרה, האמיצה והגלויה לבעיות-המין שלה.

מלחמה בפחדים

מלאת פחדים היא, כאמור, דרכו של האדם הצעיר לקראת בגרותו המינית. הללו דבקו בילדים הרבים הבאים אלינו מבחוץ, שהספיקו "ליהנות" מחינוך, שהפחד הוא אהד מאמצעיו הבדוקים; אבל גם ילדינו, המקבלים בדרך כלל חינוך מיני שונה בתכלית, בימי ילדותם הרכה, לא כולם נוקו מהם. הגשמת החינוך המיני על יסודות חדשים אינה מלאכה לדור אחד. הורים נברוטיים מצויים גם בקיבוץ ומנחילים את קשייהם, את שרידי חינוכם לבניהם. רבים הם המקורות של הפחד העוכר את חייהם הנפשיים של הילדים. רגילים להטילו על נפשו של הילד הרך, כדי לדכא את גילויי יצריותו ולכפות עליו את הוויתור עליהם. הפחדים הקשים ביותר מתרכזים מסביב לאונניה הינקותית, הנענשת באיומי סירוס, מחלות ותוצאות חמורות אחרות, העתידות, כביכול, לפקוד את הילד העוסק בה. פחדים אלה, שלא כאן המקום לעמוד על יסודותיהם הפסיכולוגיים, מקננים בעמקי-לבו של הילד ובבלתי-מודע שלו. גם חוויות-ילדות אחרות מזינות את פחדו של הילד. סקרנות מינית, שלא באה על סיפוקה או נענשה בחומרה, הסתכלות בחיי-המין של המבוגרים, שהשפעה טראומטית נודעת לה, הסתכלות בחיי-המין של בעלי-חיים שהילדים מדמים אותם לחיי המין של בני האדם, גילוי ההבדלים המיניים בין ילדים וילדות, שבא פתאום לפתע, הצצה ל"סודות" שונים של חיי-המין (גילוי מקרי של אמצעי-המניעה, של תחבושות-הווסת וכד') מעוררים אף הם פחדים.

הפחדים האלה קמים בחלקם לתחייה בגיל-הנעורים עם התחדשות האונניה, שחלק גדול של הנוער עוסק בה, מי הרבה ומי מעט, מי זמן ארוך ומי קצר. האונניה נראית בעיניו כ"חטא או כפשע", שתוצאותיהם לא יבוששו לבוא. רבים האנשים הצעירים החוששים, שמא יתגלה ה"פגע" בעיני המבוגרים או החברים, מסתירים את מעשיהם מעין-כול ומתייסרים בבדידותם. המלחמה שהם אוסרים באופן ספונטאני על האונניה, ההתגברות או התבוסה המשמשות בה בערבוביה - הרי לפנינו אחת הבעיות המרכזיות של גיל הנעורים.

אנחנו יודעים, שיש גבולות ליכולתנו לעזור לנער ולהדביר את פחדיו. עזרתנו נתונה לו בדרך כלל על ידי הסברה אינטלקטואלית, שמתפקידה לחשוף את מקור הפחדים ולהכחיש את אמיתותם. אנחנו יכולים להעלות במידת-מה את הקונפליקט הפנימי מנבכי הנפש אל סף התודעה. עצם העובדה שאנו יכולים לנחם את הנער ה"נגוע", כי הוא אינו יחיד, איננו "אנורמאלי", ששותפים רבים לצרתו - יש בה כדי לעודד. אותו הנער שעודדתיו, כי רבים וגדולים ממנו עשו כמוהו ולחצתי את ידיו, שלא העיז להושיטן לי, מפני ש"ידים חטאות" הן, הרגיש, כי אמנם ה"חטא" לא היה גדול כל כך. בקראנו היום את ספרו של סטנליי הול, שבו הוא מתאר את לבטי האונניה שלו ואת געגועיו על ידיד-מדריך שהיה יכול לבוא אליו וליטול את עצתו, או את ספרי אוגוסט סטרינדברג ("בן-השפחה" ועוד) ואת תיאוריו המזעזעים על הגיהינום שהיה שרוי בו בשל פחדו האיום מפני תוצאות האונניה, נדמה לנו, כי היום כבר לא ייתכן כדבר הזה. אך לאמתו של דבר טעות בידינו. לא פעם שמעתי וידוי מפי חניכינו, איך במשך שבועות וחודשים היו מסתובבים מסביב לחדרי, עד שאזרו עוז בנפשם לדפוק על הדלת ולהשיח את לבם.

אנו יודעים, כי ההסברה האינטלקטואלית בלבד אינה יכולה להבקיע לה דרך למעמקי הבלתי-מודע ולעקור מן השורש את הפחדים המקננים בו. אך אל ההסברה, הפונה לשכל, נלווים העידוד האישי, גילוי ההבנה והחיבה האישית, מבעד המלים הקרות כשלעצמן נשקפת דמות-האב המיטיב והסולח, עצת המבוגר המנוסה והמבין - ואין ספק שיש בהן מקור של עידוד ושל הרגעה העשויים לרכך במידת-מה את הקונפליקט הפנימי, שכן גם בידענו, שיש גבולות ליכולתנו, הרי בגבולות אלה יכולים אנו לעשות הרבה - וחובה היא לנו!

פחדים נוספים פוקדים את הנוער בגיל-הנעורים. ומקורם בעוצמת היצרים המיניים המתעוררים עם ראשית ההתבגרות המינית. יצרים אלה, התובעים את סיפוקם, שאינו ניתן להם, מעוררים אי-שקט, מתיחות פנימית - וברבות הימים הרגשת מצוקה, מהולה בפחד ואי-נחת. פחד מסוים בא גם מתוך הרגשת אי-בטחון ואי-בגרות, מתוך הדריכות לקראת המבחנים שנכונו לנוער, לקראת החוויה המינית על הסתום בה, המושך ודוחה. מטולטל בין המשיכה המינית ובין הסייגים, שאי-בגרותו מסייגת לו, נתון לחלומות ארוטיים המלווים מקרי-ליל, הטורדים את מנוחתו, במהנה ובמענה שבהם, עוברת עליו תקופה רבת-חתחתים, שאין מפלט ממנה.

גם במלחמה זו יכול החינוך המיני הנכון לסייע לנוער. בעזרתן תובטח ההסברה העניינית של הבעיות המטרידות ותקטן הסקרנות המינית. חיי המין יועמדו באור מבחן טבעי וחיובי, שכל אדם בריא בנפשו עומד בהם בהצלחה. במלחמתו זו בפחדים הפוקדים את הנוער תורם החינוך המיני תרומה חשובה לעידודו ומונע הסתבכויות מיותרות, העלולות להחריף את המגמות הנברוטיות, שהיסוד להן הונח בגיל הרך.

סייגים למיניות ועידונה

אמרנו: לא דיכוי היצרים, כי אם מלחמה בפחדים, גישה חיובית למיניות. אך אין אנו גורסים: חופש ליצרים, חופש של חיי המין בגיל הנעורים. המוסר המיני שלנו כולל את ההימנעות מחיי-המין בגיל-הנעורים, עד גיל 18, מתוך הנחה שעד אז מתגבש אופיו של האדם הצעיר, נבנית אישיותו המוסרית, מתעצבת דמותו הרוחנית די צרכה, כדי שיהיה מסוגל לפעול מתוך בגרות נפשית ואחריות כלפי עצמו וכלפי הזולת. אם עד אז לא הונחו היסודות לאישיות בעלת הכרה, חדורה ערכים רוחניים ומוסריים, לא יועיל - כמו שלא הועיל גם בעבר - שום כוח מבחוץ, כדי לכוון את התנהגותו של האדם הצעיר. הניסיון מלמד אותנו, כי אין גם שום יסוד לספקות בנדון זה. האופטימיות החינוכית - המלווה עבודה חינוכית רצינית ומעמיקה - באה על שכרה.

שיקולים יסודיים הביאו אותנו לידי הכרה, שחיי-מין אינם יפים לנוער, והחשוב שבהם: המרחק בין ההתבגרות הגופנית, החלה בראשית תקופת-הנעורים, וההתבגרות הנפשית המפגרת אחריה. מרחק זה הוא פרי התפתחות ארוכה ומיוחדת של המין האנושי, הוא תוצאה של "האתחלה הדו-זמנית של ההתפתחות המינית", לפי ביטויו של פרויד, והצורך בתקופה ארוכה למדי של הסתגלות לחיים, לימודם והכשרה לקראתם, שנעשו קשים ומורכבים יותר ויותר עם התפתחותה התרבותית של האנושות.

עובדה היא, שהנוער בדרך כלל נוטה גם באופן ספונטאני לדחות את התחלת החיים המיניים, שבצד המשיכה החזקה אליהם קיימים גם רתיעה, היסוס והתגוננות, הרגשת מבחן, כיאה למבחן חיים רציני, שגם סכנה כרוכה בה ההגבלות האלה כבר נעוצות בתקופת הילדות הראשונה, כאשר הילד מתחבט בין יצריו מצד אחד; ובין אהבת הוריו ומחנכיו, שלמענה היה מוכן לוותר על היצרים - מצד שני; מתוך הזדהות עם הוריו ומחנכיו בונה הילד את "האני" שלו, מקים את הסכרים התרבותיים הראשונים ואת מוסדות "האני העליון". כשם שלא היה מפלט מן ההיאבקות הזאת בילדות הרכה ורק באמצעי החינוך, בהשפעתם של ההורים-המחנכים היה תלוי גורל התפתחותה לחסד או לשבט, כשם שאז נקבעו האופי והאישיות בהתאם לכך, אם באמצעי פחד ואיום, חומרה ואיסורים נבנה "מוסרו" של הילד ואם בדרך האהבה, העידוד והתקיפות החינוכית הנחוצה - כן בהכרח יועמד גם האדם הצעיר בתקופת ההתבגרות לפני ההיאבקות המחודשת בין עולם יצריו ובין עולם הערכים התרבותיים, הרוחניים והמוסריים; אלא שהפעם אין זה מן ההכרח כלל, שערכים אלה יוטלו עליו מבחוץ, בתוקף האוטוריטה של המבוגרים או החברה, שכן הם יתעוררו מאליהם ומבפנים, בחינת קול-"המצפון" או "האני העליון", שנוצרו בו מכבר.

אין, אפוא, לחסוך מן הנוער את הלבטים האלה, שהם חלק מצמיחתו הנפשית ההכרחית. ההטפה לחופש מיני בגיל הנעורים, בתנאי החברה והתרבות הקיימים, כפי שניסו הוגי-דעות אחדים מבין הפסיכולוגים והמחנכים, כמוה כהיפוכה: דיכוי המיניות; שתיהן עלולות לשמש מכשלה בהתפתחותו של הנוער לקראת בגרותו המינית הרצויה.

הראשונה מכשילה על ידי מעצורים נברוטיים עמוקים, המתפתחים בעקבותיה, השניה על ידי החשת החוויה המינית קודם זמנה וסיבוכו של הנוער במבחני חיים ריאליים בטרם יוכל לעמוד בהם. כזו כן זו מטפחת אכזבות: הראשונה פחד, אינטראוורטיות חולנית, השנייה התפכחות, ציניות.

היאבקותו זו של הנוער אינה, כאמור, פרי איסור חיצוני וכפיה, אלא היא מעוגנת במבנה הנפשי שלו, במערכות אישיותו. בחינוך המיני המקובל אין נותנים את הדעת על כך, אדרבא, מפעילים את כל מנגנון האיסורים באמצעי-לחץ אוטוריטטיביים, מדכאים כל גילוי יצרי-מיני ומוסיפים להפחיד ולאיים בתוצאותיו.

הן הכניעה לסמכות והן ההתמרדות בה מצד הנוער אינן נותנות תוצאות טובות:
הראשונה מקפחת את הספונטאניות הנפשית, את כושר היוזמה והעצמאות,
השנייה מביאה לידי סכנת פריצות ואסוציאליות עד כדי עזובה ועבריינות.

החינוך המיני שלנו אינו גורס, שעל ידי הטלת איסור על חיי המין אפשר לחנך את הנוער. הוא מעודד את הנוער בגיבוש השקפותיו. הוא רואה את הנוער כשותף אקטיבי לעיצוב דמותו וסומך על אחריותו האישית והקולקטיבית, לכשיגיע להכרה, להכרעה פנימית. כל צרותיו של הנוער באות לו משום שמזלזלים בו, שאין מתחשבים בו, שאין מטילים עליו את האחריות למעשיו ולחייו. בעיותיו הארוטיות והמיניות לא באו לכלל ביטוי, נדחקו לקרן זווית, ל"פינות אפלות" ואין תימה, כי בהגיחן קיבלו צורה מופקרת.

משניתן לנוער להעלות את בעיותיו לבירור - הריהו חותר לגיבוש דרכו, הוא בונה את מוסרו. תוך היאבקות פנימית והתחנכות עצמית מתגבש המצפון הקולקטיבי, נוצרת דעת הקהל, נקבעים הערכים והאידיאלים, שהוא שואף אליהם ומנסה להגשימם.

והוא העיקר: שהנוער יקבע לעצמו, מתוך לבטיו ושיקוליו - בעזרת מחנכיו - את הקו המדריך, את המותר והאסור. לא משום שבהיות לו מצפן כזה ביד יהיו מעתה חייו כאידיליה הרמונית והוא יצעד בטוחות לקראת עתידו - לא כן הדבר! יצריו יגברו, המצוקה המינית לא תיעלם, הפיתויים לא יחסרו: אך אם גם "ייכשל" או "יחטא" פעם - יוכל לחזור בו ולשוב לדרכו. בין המציאות והאידיאל תשתרע חזית של היאבקות דינאמית - וכבכל חזית לא יחסרו כישלונות בצד ניצחונות. אך עצם העובדה, שהחוויה המינית תהא כמערכה בעיניו, מלווה היאבקות פנימית, היא לנו הערובה החשובה לנכונותה של הדרך ולערכה בשביל האישיות הצעירה.

כר נרחב לעידונו המיני של הנוער ניתן בארוטיקה של גיל-הנעורים, ההומו-ארוטית וההטרו-ארוטית כאחד, כשהיא מודרכת לאור הערכים, שהנוער דוגל בהם. שכן מחייב החינוך המיני שלנו את קשרי הידידות והאהבה בין בני-הנוער ויוצר אווירה אוהדת סביבם. אין אנו סבורים, שהחוויה הארוטית עשויה להרחיק את הנוער מחיי-חברה פעילים, מן ההשתתפות הערה בלימודים. הפרעות מסוג זה מופיעות מדי פעם בפעם, אך הן פוקדות לא רק אלה, שחברות אינטנסיבית הייתה מנת-חלקם; משברים ומצבי רוח פוקדים לא פחות גם נערים ונערות מתבודדים. לעומת זאת ידועים לנו זוגות צעירים, השוקדים על הגברת פעילותם בחברה, המשלבים את הקריאה והלימוד במסכת יחסיהם, שהתוכן האידיאי של החברה הוא גם תוכן ידידותם האישית.

החינוך שלנו יוצר אווירה אוהדת להתהוות קשרי-ידידות כאלה ומגן עליהם מפני הביקורת מצד חבריהם הצעירים יותר בחברה, שעדיין אינם מסוגלים להתייחס אליהם ברצינות. הננו מייחסים ערך רב גם לקשרי-ידידות חד-מיניים, אך נוכחנו, כי הם נדירים בקרב הנוער שלנו ואפשר, כי את הסיבה לכך יש לחפש ביחסים החברתיים האינטנסיביים בכלל, והם נבלעים בהם.

ואולם החינוך המיני אינו מצטמצם בשטח הארוטי-מיני בלבד; הצלחתו תלויה באורח-החיים ובתוכן-החיים של הנוער בכל שטחי חייו. הלימודים, העבודה החקלאית והעמלנית, הספורט, הפעולה האומנותית, הפעילות החברתית, היצירה האינדיבידואלית, העֵרות הרעיונית - כל אלה עלולים לשמש אמצעים חשובים לעידונו של היצר המיני, צינורות שבהם מוזרמת האנרגיה שלו. כלל ראשון לחינוך מיני נכון: חיים עשירים, המלאים עניין ותוכן, מתיחות יוצרת והתעסקות פורה. חיים מלאי תוכן, פעילות ויצירה יש בהם גם כדי להסיח את הדעת, הם מרתקים את האנרגיה היצרית למבצעים חיוניים ומספקים כשלעצמם. יש לנוער שלנו חיים עשירים ורבי-עניין. הוא נותן לעצמו דין וחשבון, כי חיים כאלה מסייעים לו בהיאבקותו המינית.

נער בן 16 כותב ביומנו:

"נדמה לי, שאמצא את דרכי. חיי-מין ממש אינם נראים לי, כי תוצאותיהם משפיעות על כלל אופיו של האדם השפעה גרועה מזו של ההתגברות, עד שמגיעים לבגרות מספקת. תקופת-ההתבגרות היא תקופת-ההתפתחות לקראת הבגרות. חיי-המין היו מרכזים בתוכם את כל כוחות הנפש ושמים קץ להתפתחות זו. ועוד: קשרי-מין הם שיא היחסים הפנימיים בין שני אנשים, כלום מסוגלים אנו לשיא החוויה האנושית ואנחנו עודנו בראשית הדרך וטרם התבגרנו".

והוא מוסיף:

"בינתיים חשוב יותר, כי אחלק את זמני כראוי ואמלא את חיי עד אפס מקום. אסיח את דעתי. הנעורים הם תקופת-החיים היפה ביותר. אעשה את חיי מלאים ככל האפשר. לא אאבד אף רגע מן הזמן היקר ואנצל את כל מה שניתן לנה סיפוק ושמחה אני מרגיש בנצלי את הזמן עד תומו".

המדע בשרות החינוך המיני

עידון היצרים, טיפוח החוויה הארוטית, חינוך האופי, עידוד הביטחון הפנימי, מלחמה בפחדים - כל אלה מכוונים לצינורות ההשפעה האמוציונאליים. אך לא די בזה. החינוך המיני מופנה גם להכרתו של הנוער ומתבסס על גישה אובייקטיבית-עניינית לבעיית חיי-המין. בחלקו זה הוא מסתייע במדעים השונים, שיש בהם כדי להבטיח את הידיעה הדרושה, להרחיב את האופקים, לשלב את בעיית המין במערכת בעיות אחרות. בראש וראשונה באים בחשבון המדע הביולוגי והסכסואולוגי; עליהם מתבססת ההסברה המינית. בחלקה הרי היא כלולה בתוכנית הלימודים, בנושאים ביולוגיים; אחדים מהם בדרגות-הלימוד המתאימות - מבטיחים את לימוד הביולוגיה, הפיסיולוגיה והאנטומיה של אברי-המין, של תהליכי הרבייה בעולם הצומח והחי ואת חיי-המין של האדם. השיחות של המחנך או של הסדריך מטעם התנועה משמשות השלמה לנלמד מתוך התאמה לצרכים המיוחדים ומצבה המיוחד של כל קבוצה.

ראוי לציין, שאין ההסברה המינית כוללת את הפרקים על מחלות-המין והפרוורסיות, הואיל ובגיל צעיר אין כל ערך חינוכי לבעיות אלה ולפעמים יש בהן אלמנטים מפחידים ודוחים. רק בגיל יותר מאוחר יש צורך להעיר על פרוורסיות מסוימות (אקסהיביציוניזם), כיוון שנוכחנו שבשעת ביקורם בעיר צפויה סכנה של פגישה עימהם, שאופייה הפתאומי והמפתיע יש לו השפעה טראומטית. כן תינתן הסברה בשאלות אלה אם הנוער מצדו יציגן.

התחלה להסברה התוכניתית ניתנת בגיל צעיר יותר, שלפעמים שיחה ישרה וגלויה עוד איננה אפשרית בו (12 עד 15), על ידי "תיבת-שאלות", שכל ילד רשאי לשאול כל דבר שיש לו עניין בו על ידי פתקה. האנתרופולוגיה וחיי העמים הפרימיטיביים מפיצים אור על מקורות המשפטים הקדומים, ששרידיהם רבים ועל התהוות המוסר המיני והשתלשלותו.

המדע הסוציולוגי משמש יסוד לניתוח הבעיה המינית בחברה הבורגנית וחושף את התלות של הדעות והאמונות בשטח זה באידיאולוגיה הבורגנית ובאינטרסים של המשטר הקיים. לימוד בעיית המשפחה והתפתחותה ממקורות-מוצאה ועד ימינו (אנגלס) משמש חוליה חשובה בביסוס השקפת-עולמו של האדם הצעיר ופותח פתח לאספקטים החברתיים של הבעיה המינית.

חוליה חשובה אחרת מוצא הנוער בלימוד בעיית האישה, תפקידיה ומעמדה בחברה כפי שהם מתבטאים במשטרים השונים, ניצולה והשפלתה בצורותיהן השונות ועד למלחמה על שחרורה ועל שיווי-הזכויות בין שני המינים. בבעיית הזנות ימצא הנוער את הקשר הישר לבעיה המינית ויצרף את ניתוחה הסוציולוגי להכרתו האידיאולוגית והמוסרית.

פרקי-מדע אלה - ופרקי-קריאה מתאימים בספרות היפה, המשמשים פתיחה נאה לשיחות ולבירורים בקבוצות - באים להבטיח לנוער ידיעה עניינית בכל הקשור בבעיות-המין, לבסס את השקפתו בשטח חיים חשוב זה, שהוא חלק אינטגראלי של השקפת-עולמו כולה. מתפקידם להראות לנוער, כי הבעיה המינית היא שטח חיים שאינו נבדל משטחי חיים אחרים והיא מחייבת גישה יסודית כשאר הבעיות ונתונה לפיקוחו של האדם. חיי מין אין לראותם ככוח פטאלי-עיוור, שאין יפה לו אלא הכניעה, כי אם חלק חשוב ונכבד מטבעו של האדם ועליו לכוונם ולהדריכם לאור הכרתו. קשיים או הפרעות, אס יתגלו, אין להשלים עימהם ולהתייסר בהם באופן פסיבי, בהסתר, אלא לשאוף לתיקונם. לא רק כאב-שיניים או הפרעות-גוף מצריכים טיפול למען ריפויים והבראתם; הוא הדין גם לגבי הפרעות-נפש העלולות להופיע, אם כי החינוך שלנו עושה לפי מיטב יכולתו כדי למנוע אותן. יודעים אנו כמה ייסורים נגרמו לבני-אדם על ידי העלמת קשייהם וכן יש להדריך את הנוער לעמדה אקטיבית לגבי הקשיים העלולים להתגלות בחייו העתידים. סבל עקר ומיותר אינו בונה את האדם ואינו עשוי להגביר את כוחו הלוחם ואת כושר יצירתו ועבודתו.

על סף ההתבגרות המינית

השכבה הצעירה בחינוכנו, בני 12 עד 14, - בעיות מיוחדות לה. הבדל גדול חוצה בין שני המינים.

הנערות הן כבר בתוך תוכו של תהליך ההתבגרות המינית; הנערים עודם רחוקים ממנו. הנערות, לא זו בלבד, שהשינויים הפיסיולוגיים, ילידי ההתבגרות, נתנו אותותיהם בהן, גם תמורות פסיכיות עמוקות התחוללו בהן. הן הרצינו, העמיקו, הפנימו. חייהן הנפשיים נסבים כבר במידה רבה על בעיות המין והאהבה, אם כי אינן מגלות עוד נטייה לפעילות ארוטית כלפי חוץ. הן מסתגרות בעצמן או בחוגי-ידידות, שבהם הן מרבות "להסתודד" ולשתף אחת את רעותה בכל המתרחש בפנים ובכל המעורר סקרנות מבחוץ. לעתים קרובות נמצא גילויי-בדידות, שהיא מעוררת געגועים על ידידות ואהבה. פעמים נקשרים קשרי ידידות עמוקים בין שתי נערות ולפטפוט שבהסתודדות נוסף גוון אינטימי, מבוגר יותר. פעמים נקשרים קשרי-חברות אינטנסיבית בין נערות אחדות, כשאחת מהן משמשת מרכז, היא "המלכה". הכל אוהבות ומעריצות אותה, מבקשות את קרבתה ורגשות השאר מחולקים בין קנאה ותחרות, המפרידות ומסכסכות ביניהן, ובין הערצה משותפת, המקרבת אותן זו לזו. הקשרים האלה מגלים נימה הומו-ארוטית ומבליטים אדישות, פעמים אפילו מהולה בזלזול ואיבה כלפי הנערים. כל אחת מהנערות נוטה להאשים את "המלכה" בבגידה, באי-נאמנות וזו קושרת ומתירה קשרים, מתקרבת ומתרחקת לסירוגין. בתקופה מסוימת יכולים קשרים אלה להכניס אי-שקט בחיי-הקבוצה, לגרום למצב דיכאון אצל נערה זו או אחרת ולהפחית את כושר ריכוזן. אך בדרך כלל מהווה חוג כזה מעבר רצוי וחיובי מהדרגה הראשונה של ההתבגרות לקראת ראשית ההתבלטות של הנטייה ההטרו-ארוטית. חוג-נערות כזה מגיע לעתים למשבר והתפוררות, כשהנערה המשמשת מרכז לו, שהיא על הרוב המבוגרת שבחבורה, "בוגדת" בהן באמת וקושרת קשרים עם אחד הנערים.

ואלו הנערים שונים בתכלית. הם עדיין מהווים חבורה משחקת, מתפרעת ומרעישה עולמות. ככל שיתקרבו להתבגרות ירבו ל"התפרחח", יגבירו תעלוליהם, ישתוללו וישתובבו. הם מחנה בפני עצמו, ולנערות אין דריסת-רגל בו. הילדים שלנו, שהם מביאים אתם מסורת של שנות חיים משותפים, שפעולה חינוכית רבת-שנים עשתה כבר הרבה למען קירוב המינים ויצירת הרגלי-חיים חברתיים משותפים, שומרים על משמעת ושומרים בדרך כלל על הישגיהם החברתיים ביחסים בין שני המינים. בכל זאת לא יחסרו גילויי זלזול ואיבה כלפי הנערות. בלי שהדבר ימצא את ביטויו ההורס בחיים בכיתה, בלימודים, במסיבות, בחגיגות, יציקו בהזדמנויות, מי פחות ומי יותר, לחברותיהם ויבליטו את "גברותם", המתבטאת לפי שעה בכוח פיסי יתר, באי תשומת לב לסדר החיצוני, לתלבושת ותסרוקת, באי-נימוס והוסר עדינות. הם עודם נתונים לספורט בלב ונפש, קצתם מוצאים עניין רב בעמלנות ופעולות טכניות למיניהן, עודם אקסטרוברטיים לגמרי.

החיים החברתיים בקבוצה בגיל זה מעמידים את המחנך לפעמים לפני בעיות קשות למדי. שני המחנות היריבים קיימים בכוח, אם לא תמיד בפועל, והמתיחות ביניהם מורגשת ותובעת פעולה חינוכית מתמדת. הנטיות השובות, האינטרסים השונים, הפעילויות השונות מקשים על תיאום הפעולה החינוכית בבחירת נושאים לשיחות, בהתעסקות שתהא מספקת לגבי שניהם.

הבדלים גדולים אנו מוצאים בקבוצות השונות והם באים ללמדנו, שעל הניגודים בין שני המינים בגיל זה נוספים גם קשיים מיוהדים, פרי שגיאות או הזנחה בחינוך בגילים צעירים יותר או הרכב מיוחד של ילדים ופרופורציה בין המינים. עם כל הקשיים האלה אין להתעלם מן החיוב והיתרון שבחינוך המשותף של שני המינים גם בגיל הזה. שני הצדדים מפרים זה את זה, הנערים מתעדנים בהשפעת הנערות, הנערות שומרות על ילדותיותן החיובית בהשפעת הנערים (בשטח הפעולה הצופית, למשל). הנערות מסייעות ביצירת אווירה לימודית טובה ובעידון אורח החיים בכלל.

בנקודה אחת נפגשים שני המינים גם יחד בגיל הזה: ביצירת "החזית המשותפת" נגד הגדולים מהם - בשטח שמעניין אותנו. היחסים בין הגילים השוגים יכולים להיות מצוינים - בדרך כלל משמשים הגדולים מדריכים נערצים לצעירים מהם, הם מכניסים אותם לחיי החברה ומשמשים להם דוגמה בשטחי החיים השונים, אך בענייני-אהבה שלהם - אין להם הבנה וסליחה. נער ונערה גדולים, אם יראום מטיילים יחד או משוחחים, הרי זהו "זוג" בעיניהם והזוג עוסק, כידוע, באהבה והאהבה היא עניין לרכילות. רכילות שטעמה שונה שוב אצל הנערים והנערות.
הנערות מוצאות עניין רב בכל הקשור באהבה ומרבות לשוחח על זה ולקשט בדמיונן את היחסים המשוערים בין "הזוגות הנאהבים".
הנערים מלעיגים עליהם סתם, מתוך סקרנות ותוקפנות, שמשמעותן ומקורן רחוקים מהכרתם. אין זו תופעה קבועה ומתמדת, בהופיעה הרי היא באה גלים גלים החולפים ונעלמים כלעומת שבאו - ובדיעבד, יש בה לפעמים גם חיוב, המוסיף לגיבוש דעת-הקהל ומעמיד את הנוער בפני הצורך של חשבון-נפש ואחריות.

עם ההתבגרות המינית

תמונת-חיים אחרת לחלוטין, עשירה ומורכבת, נגולה לנגד עינינו מגיל 15-14 ומעלה. על הנערים עבר כבר תהליך ההתבגרות ותזוזה עמוקה מורגשת בגישתו למין השני; נמוג קרח הזרות העוינת, מתחילים ניסיונות של התקרבות הדדית, מופיעים גילויים של התאהבות ראשונה, ביישניים או שחצניים בביטוים, מלאים געגועים על ידידות וקרבה. נרקמת מסכת-חיים, מלאה תקוות ואכזבות, מסעירה בהבטחותיה וסיכוייה, בין אם יבואו על סיפוקם ובין אם סופם להתבדות. מתחיל המשהק של הכוחות הארוטיים, שכולם שותפים לו - מי שלוקח הלק אקטיבי בו ומי שתפקידו - תפקיד הצופה והמבקר. עם ראשית הגילויים הרבגוניים האלה מופיעים גם הקשיים שבהם, הבעיות שבהם.

רמזנו על הקושי בגיל הצעיר יותר, במסגרת קבוצה אחת, קושי, הנובע מן ההבדלים בשלבי-ההתפתחות המינית. קושי זה נמשך גם בתקופה הקרובה, אלא שהוא מקבל צורות אחרות, מעורר בעיות חדשות.

הנערות מוסיפות להתפתח, התבגרותן מעמיקה והן מקדימות שוב את הנערים, הצועדים רק את צעדיהם הראשונים בארץ-לא-נודעת. הנערות אינן מוצאות בחבריהן לקבוצה את השותפים המתאימים למאווייהן הארוטיים. בסתר לבן הן מביטות "מלמעלה" על הנערים, שזה עתה יצאו מקליפתם ועודם מהלכים כעל קביים, כמו במסכה, זרים לעצמם ומוזרים בעיניהן. בן-הגיל הוא בעיני הנערה למטה מגילו ואין להתייחס אליו ברצינות. עיניהן נשואות לחברים מבוגרים יותר, חברים לקבוצות המבוגרות. הם השותפים הראויים להן. הנערים מרגישים בכך והזלזול מצד חברותיהם, גם בלי שיותן לו ביטוי חיצוני דוחה, פוגע בהם ומעורר רגשי עלבון, כעס וקנאה. כן מתהווה מתיחות חדשה, המכבידה על הליכוד בקבוצה ומתגלה במשברים חברתיים עמוקים. אך לעומת הקושי הזה חלה התקרבות באינטרסים הרוחניים, המאפשרת פעולה חינוכית משותפת, עבודה תרבותית מסועפת. השיתוף הרוחני מהווה "מלט" חשוב בחיי הקבוצה ומסייע לה להתגבר על קשייה הפנימיים, מהליש את הניגודים בין שני המינים.

הנערות מוצאות סיוע במגמתם המקבילה מצד הנערים המבוגרים-יותר, שמסגרת הקבוצה צרה גם להם מאותן הסיבות עצמן, קצתם מבקשים לעצמם אובייקטים לאהבתם בין הנערות מקבוצות צעירות יותר. אולם בזה לא תתמצה התמונה בשלמותה. מגיל 16 ומעלה חלה שוב "השתוות" מסוימת בין הנערים והנערות ומתאפשרים גם היחסים בין בני אותו גיל. בגיל הזה נעשית, אפוא, גם הקבוצה למסגרת ההולמת את הארוטיקה: מקצת מחבריה מוצאים בה את חווייתם הארוטית. כן פורצת ההתקרבות ההדדית בנוער את הגבולות של מסגרות-החיים
הקיבוציות, קושרת שתי שרב נערים ונערות מקבוצות שונות. סיכון-מה, שאינו אלא חולף, צפוי מזה לשלמות הקבוצה, אך לעומתו מתחזקת הרגשת-הליכוד במעגלי-חברה יותר רחבים ומוסיפה היות ולווית-חן לחיי הנוער.

יחד עם זה אין להתעלם מן הקושי הכרוך ב"חדירה" זו למסגרת קבוצתית אחרת, מה גם שהיא מעוררת תגובות של אי-נחת והתנגדות. נוספת על כך תגובת הילדים הצעירים, שדובר בה בפרק הקודם, וזו של "הולכי-רכיל", המוצאים מקום "להינקם" בחבריהם, שההצלחה מאירה פנים להם. אולי זו הסיבה שמדי פעם בפעם עדים אנו לדלות מסוימת בגילויי הארוטיקה בחיי-הנוער שלנו.

מודאגים מן העובדה הזאת נטינו להרחיק לכת ולראות בכך תכונה מיוחדת של הנוער הארצישראלי ולבקש פתרונים והסברים פסיכולוגיים שונים. אך מדי פעם שוב נוכחנו, כי לא הייתה זו אלא תופעה ארעית, הקשורה בנסיבות קונקרטיות: עם המספר הגדול יותר של נוער מתגברת הארוטיקה בחייו, אולי מסיבה פשוטה זו, שגדולות יותר אפשרויות ההתקרבות והבחירה, אולי משום שעצם העובדה של מסגרת יותר רחבה עושה את חייו של הנוער בלתי-תלויים יותר, מגבירה את הרגשת כוחו ובטחונו בהתגברות על הקשיים השונים שנזכרו למעלה. יש, שגם הרכב הקבוצות, הפרופורציה בין המינים ובין השכבות השונות ועוד גורמים אחרים פועלים בכיוון של החלשת המתח הארוטי בחברה. מכל מקום, כאשר ניתן לנו לראות חברת-נעורים גדולה על ריבוי הגילויים הארוטיים בכל צורותיהם, לא יכולנו אלא להתחזק באמונתנו, כי אומנם אין בחווייתו הארוטית של הנוער משום הפרעה או תקלה לשאר שטחי חייו ופעולתו; אין הם מורידים את רמת-הלימודים, את מסירותו לעבודה, את מילוי תפקידו בכל אשר נדרש ממנו - ויתרונות השובים לה.

וזו חשיבותה של הארוטיקה בגיל הנעורים: על פיה נגזרת דמותה של האהבה לעתיד לבוא. הנוער שלא הכיר את היופי של אהבת-נעורים, שלא התלבט על עיצוב דמותה, שהטיל על עצמו "התאפקות" מכל מגע עם בן-המין השני, התנזר בבדידותו - סופו, שיסתער בגיל מאוחר יותר, עם התעצמות יצריו, על האישה כעל אובייקט מיני בראש וראשונה, שלא יהיה מסוגל לטפח את כל אותם השלבים של התקרבות, של שיתוף, של השלמה הדדית, המעשירים את האהבה, המבטיחים את הכבוד לזולת כשותף שווה-ערך, כאדם. גורל אהבתו ייגזר על פי רעבו המיני היצרי: לא מחוסר כבוד, חלילה, בפני איתני היצר, כי אם מתוך דאגה, שיפרה, שיעשיר את חיי האדם ככל האפשר, אנו מחייבים בית-ספר זה של אהבה, שארוטיקה-של-נעורים שמו.


אולם החוויה הארוטית בגיל-הנעורים אינה אידיליה שקטה; גילוייה נסערים ופעמים הם גורמים גם לסבל וקשיים. אחד המקורות לקשיים נובע מאי-יציבותם של היחסים, מהקשרים המתהווים ומתפרקים לסירוגין. אין זו תופעה כללית; אנו רק מזכירים אותה כדי לפרוש יריעה שלימה ככל האפשר של חיי-הנוער. הרי לא ההכרה בלבד, כי אם דחפים יצריים ורגשיים והגעגועים מתוך בדידות מקרבים נער ונערה, פעמים בעיקר ההכרה, הרצון להוכיח את בגרותם - ולאו דווקא התאהבות חזקה - וכל אלה אין בהם כדי להבטיח יציבות לאורך-זמן. על הרוב נפסקים קשרים כאלה בלי לגרום לתסבוכת כלשהי, אך לפעמים יקרה, שאחד השותפים מגלה יחס עמוק ורציני והוא סובל בשל הפסקת הקשר, ואלו מצד השני לא היה זה אלא "משחק" (במשמעותו של שטרן: הוא מגדיר את אהבת-הנעורים במושג "משחק-רצינות", ספק-רצינות, ספק-משחק).

נער, כי יקשור קשרים עם נערות אחדות, חבריו יטילו בו דופי כ"מי שמחליף את האובייקטים של אהבתו" - ונערה אם תתיידד עם אחדים, בזה אחר זה, יחשידו אותה על "קלות-דעת". לעתים יש בביקורת כזאת גרעיני אמת, בחינת ציון קווי-אופי העתידים להתבלט; אולם על הרוב היא נובעת ממקורות אחרים: קנאה, רגש נחיתות, יריבות המקננים בלב החברים וחברות, רצון התבלטות נרקיסטי, הבא לפצות - בדרך הקומפנסאציה - את אי-ההצלחה, יחסים אישיים בין הנערים וכו'.

ושוב ראוי לציין: אין זו תוצאה של קשרי-חברות בקרב הנוער, שהמתנגד להם יכול למצוא בה תואנה לביטולם; כל אותן התופעות מצויות גם בלאו הכי בשינוי רקע ובשינוי ההנמקה. הן נעוצות בדיאלקטיקה של היחסים החברתיים בגיל הנעורים בכלל, שהאהבה והתוקפנות עדיין משמשות בהם בערבוביה. מלחמה לו לנוער, לכל פרט בקרבו, על מעמד, על הישגים, על כבוד, על תפקיד - ובמלחמה זו רב חלקן של האמביציה, הקנאה, התחרות. אנו תמהים למידת האגרסיביות שלו, על חוסר-הסבלנות של איש כלפי רעהו, על נטייתו להציק, לזלזל, לפגוע איש ברעהו; אנו תמהים שבעתיים, כיוון שבעת ועונה אחת הוא מגלה מידות תרומיות יפות, הבנה, יכולת להשתתף בצערו של הזולת. אנחנו יודעים: אלה שני צדדים של מטבע אחד, והצד השווה שבהם: העדר שיווי-משקל פנימי, אי-יציבות, "הבגרות בדרך".

יחסי חברות מוסיפים, כמובן, חומר נוסף להיאבקותם החברתית הזאת. אולם בחברת-נוער מתחנכת, באווירה של גילוי לב וכנות אין גילויים מעין אלה מתפתחים באופן סטיכי; הם עוברים את כור המצרף של ביקורת חברתית, הם מתלבנים בשיחות, מתרככים תוך מאמץ משותף של תהליך ההתחנכות. נצרף לזה שרוב הנערים והנערות, מי בהקדם ומי באיחור, נסחפים בזרם החוויה הארוטית ו"כוס היגונים" עוברת על רבים - ונבין, כי בדרגה האחרונה של גיל-החינוך מיטהרת האווירה, הנוער מגיע לשלב נוסף של בגרות, דבר הנותן אותותיו ביחסי החברים בכלל וביחסיהם הארוטיים בפרט. רקמת-חיים עשירה היא והמחנך ימצא כר נרחב לפעולתו המדריכה.

אין להעלים עין גם מקשיים מסוג אחר: הקרבה בין שגי האנשים הצעירים כשלעצמה. משחלה ההתקרבות הראשונה ונדלו כל יסודותיה: ההיכרות הראשונה וחילוף המחשבה, טיול וקריאה משותפת, השיכרון שב"מצא איש את רעותו", גובר הצורך בביטוי יותר אינטימי לקרבה, התשוקה לקרבה גופנית. הסיפוק המתלווה בחיבוק או נשיקה נוסך הרגעה זמנית בהיי הצעירים, אך בצדה יסתמנו גם מתיחות, לעתים התקרית, שלא באה על סיפוקה והן מבשרות את גבול המותר לנוער, המשליט אותו בחייו ומזדהה עם תביעתו. הדברים הנאמרים בזה אינם חלים על כל הנוער. קצתו נהנה מן החברות בלי להגיע להרגשת אי-נחת או מצוקה, קצתו - והם המעט - מקדים מתוך מבנהו היצרי או מתוך בגרות פסיכו-סכסואלית ומגיע לתחושת אי-סיפוק הנגרמת על ידי חוסר חוויה מינית שלמה. יש אנשים צעירים, הנרתעים מסיבה זו מהמשך יחסיהם, משתחררים מן ההיאבקות הפנימית על ידי הפסקתם. במקרים של אהבה רצינית ועמוקה חולף המשבר והחברות מתעמקת. לא אשכח את הנער, בן 17 ומעלה, שאמר לי:

"למה עלינו להוסיף ולהתענות עוד? אנחנו אוהבים איש את רעהו, אהבתנו עמדה במבחן של תקופה ארוכה, שנינו רוצים בשלמות החיים שלנו, אתה מכיר אותנו ויודע, כי אנשים אחראיים אנו. באתי לבקש את אישורך."

לא נחתי את אישורי ושכנעתיו בלא קושי, כי עליו לחכות עד גמר חוק חינוכו. מקרים כאלה הם נדירים. אך יש להביאם בחשבון.

ונשאלת שאלה: האומנם, מה שנכתב על הארוטיקה של הנוער חל על כולו? ודאי לא! כבר רמזנו על כך, שאין לראותה כתופעה קבועה, ראינו שהיא מתגברת או נחלשת בתקופות שונות. אך תמיד יימצאו גם נערים ונערות, העומדים מן הצד, המתבודדים ואינם קושרים קשרי ידידות עם הזולת. אל לנו לשכוח, כי הנוער שלנו לא קורץ מחומר אחד. הוא מורכב מבני-הקיבוצים, בא מן העיר והמושבה בארץ, מארצות הגולה. גם בני מוצא אחד יכולים להוות טיפוסים פסיכולוגיים הטרוגניים. סביבה שונה, ילדות שונה, הורים שונים קובעים הבדלים מהותיים ביניהם. שכן נמצא בקרב הנוער טיפוסים בעלי נטיות נברוטיות, המתרחקים מכל פגישה ריאלית, אינטרוברטיים, בעלי רגשות נחיתות מכבידים; החיים בחברת-הילדים משמשים ללא-מעטים מביניהם מקום להבראתם הנפשית. אחרים - שוקעים בלימוד, בעבודה, בהתעסקות הרוחנית החביבה עליהם במידה הבולעת את כל מרצם הנפשי, עד בלתי השאיר מקום עוד לחוויה אחרת - ומהם טיפוסים בריאים מבחינה נפשית וחיוביים בחייהם החברתיים. יש גם טיפוסים אסקטיים, המתנזרים בכוונה תחילה מכל מגע עם מין הזולת, כאילו פחדו מפני עצמם, מפני התפרצות יצריהם, פן יציפום והם מתגוננים על ידי אורח-חיים פוריטאני-סגפני. ולבסוף גם נערים ונערות המאחרים בהתפתחותם, טיפוסים אינפאנטיליים, שאין להם עניין ישר בחוויה הארוטית. כולם מוצאים להם שטחי-התעניינות ופעילות בחיי החברה, בלי שקשרי-החברות אצל חבריהם ישפיעו עליהם לרעה.

סיכומים וסיכויים

החינוך המיני - תיקונו לגבי העבר ותכנונו המכוון - אינו עניין לתקופה קצרה, אולי אפילו לא לדור אחד. מורשת-דורות רובצת עליו. המחנכים, שהם עצמם קיבלו חינוך לא טוב, מנחילים מפרי חינוכם לחניכיהם. העבודה החינוכית מפעילה מנגנון אוטומאטי של תגובות בלתי-מודעות, שהושרשו במבוגר-המחנך בימי ילדותו. החינוך המיני הוא נקודת-התורפה במערכת החינוך כולו. רק במאמצים גדולים, תוך שחיה נגד הזרם, נגד האינרציה, נגד הכוחות הבלתי-מודעים, תוך השלטת משטר של הכרה, אפשר לחתור לקראת שינוי ערכין מרחיק לכת בשטח חיים זה. התחלנו במשימה גדולה וההישגים מעודדים בהחלט. אין להעריך את ההישגים לפי המצב ברגע זה או אחר, אין להתייחס אל פרי חינוכנו עד כה כהוכחה שעל פיה אפשר כבר להסיק מסקנות. התמורות הבאות עם שינוי החינוך המיני מתחוללות לאט. הטיפוס של האדם החדש, שאנו חותרים לקראתו גם בשטח החינוך המיני, לא יתגלה בפתע כמו במעבדה כימית, אלא יצמח ויתפתח לאט לאט. אך גם לפי מה שהשגנו עד כה יש לנו כל היסוד להאמין כי הזרע שנזרע יישא את פריו.

---