ק. שלא יזח החושן מעל האפוד - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא נסיר החושן מעל האפוד.
ועניין חושן ואפוד כבר זכרנום למעלה, שהם שנים משמונה בגדי כהן גדול, והחושן היה נתון כנגד לבו של כהן לפניו, והאפוד מאחריו מכוון כנגד החושן שלפניו. והיה באפוד ממעשה האפוד בעצמו כמין שתי ידות יוצאות ממנו שחוגר עצמו הכהן בהן והוא נקרא חשב האפוד. ואותו חשב האפוד אחר שחגר עצמו בו, ונתן החושן על לבו, היה עומד תחת החושן. וצוה הכתוב לקשור טבעות שהיו קבועות בחושן עם טבעות שהיו קבועות באפוד בפתיל תכלת, כדי שיהיה נתון החושן על החשב דרך קביעות והדר, שאם לא יקשר אותם באותן טבעות, יהיה החושן נד ונבדל מחשב האפוד ונוקש על לוח לבו של כהן, ועל זה נאמר (שמות כח כח) ולא יזח החושן מעל האפוד. כלומר, מעל חשב האפוד, ותרגומו לא יתפרק. והמפרק חבורו בשעת עבודה לוקה מלאו זה.

משורשי המצוה
שרצה ה’ יתברך לטובתנו לזכותנו בהגדלת אותו הבית הקדוש, ולהיות כל אשר בו מכוון וקבוע על מכונו, בין עניין כליו שיהיו בתכלית השלמות, בין עניין כלי המשרתים, כגון מלבושים אלה שהן מלובשים בהן בשעת העבודה, שהכל יהיה נכון ושלם בתכלית השלמות לא יחסר שום נוי בכל הדברים. ובאמת כי מנוי העניין הוא, שלא יהיה החושן נע ונד על לוח לבו אלא יעמוד שם קבוע כמין חומר.
ועד ששמענו טוב מזה - נחזיק בזה.

דיני המצוה
כגון מעשה החושן והאפוד וסדר לבישתן, ויתר פרטיה מבוארים במידות.

ונוהגת מצוה זו שלא נסיר החושן מעל האפוד, בזמן הבית
בזכרים ונקבות, כלומר, שאחד איש או אשה שפרק חבורם - לוקה.

המצווה בכל הספרים