קכ. מצות קורבן בית דין אם טעו בהוראה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שיקריבו סנהדרי גדולה קורבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות חמורות שחייבין עליהם כרת, ועשו הקהל או רובן על פיהן, שנאמר
(ויקרא ד יג) ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר וגו'.
כבר כתבתי למעלה
(מצוה צה) כי מכוונות הקורבן להכנעת נפש המתאוה ולהגדיל נפש השכלית. ועל כן בהגיע אל הגדולים טעות בדבר, ידוע כי בחולשת השכל אירע להם, וראויים לחזקו על כל פנים, ועל כן יבואו אל הבית אשר שפע השכל עליו, ויעשו מעשה הקורבן, וישיבו אל לבם בכוח הפעולה גריעות הנפש הבהמית הטועה וחשיבות השכלית המיישרת והזכה, ומתוך מחשבת טהרה זו ישגיחו וישכילו בכל הוראותם לעולם.
(כגון) מה שאמרו זכרונם לברכה
(הוריות ד ב) שיש טעות בהוראות בית דין חייבין להביא הקורבן, ולא העושה על פיהם, ויש שהעושה חייב ולא הם.
ואלו מן התנאים הצריכים בדבר שיהיו בית דין חייבין ולא העושים על פיהם:
שיהיו המורים של שבעים ואחד.
ויהיה ראש הישיבה עמהם בשעה שהורו.
ויהיו כולם ראוים להוראה, שנאמר
(במדבר טו כד) 'אם מעיני העדה' - עד שיהיו להם לעינים, כלומר ראוין להוראה.
ויטעו רובם בדבר זה שהורו בו.
ויורו בפירוש שיאמרו לעם מותרים אתם לעשות.
ויעשו כל הקהל או רובם על פיהם.
ויהיו העושין שוגגין על פיהם ומדמין שהדבר שהורו בית דין כדת הורו, ולא שידעו אותן עושין שטעו ועשו אף על פי כן.
ועוד שיורו לבטל מקצת ולקיים קצתה
(הוריות ג ב), אבל לא לעקור כל מצוה אחת, שנאמר
(ויקרא ד יג) ונעלם דבר, ולא כל הגוף. וזהו
(גרסת) גזרת הכתוב.
ואפשר כי טעם העניין ששגגת עקירת כל גוף המצוה אין לחוש שלא תתגלה במהרה. וכשיודע להם החטאת, שידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה, ולא שיספקו על אי זה דבר ארעה להם השגגה, ואף על פי שידעו כי בודאי שגגו באחת. ואף שהודיעום החוטאים ואמרו להם בזו שגגתם, כיון שהם אינם זוכרים אותו דבר בכוון, פטורין, שנאמר
(שם יד) ונודעה החטאת. כלומר, להם ולא שיודיעום אחרים. כל אלה התנאים צריכין להיות בדבר שיתחייבו הבית דין בקורבן ולא העושים על פיהם.
ואמרו שיתחייבו הבית דין קורבן, רוצה לומר שיביאו קורבן שבטי ישראל כנגדם, כמו שמבואר בהוריות
(ה, ב). ואם בהוראת עבודה זרה שגגו, מביאים שנים עשר שבטים שנים עשר פרים לעולה ושנים עשר שעירים לחטאת. ואם בהוראת שאר כריתות שחייבים על שגגתם חטאת, מביאים שנים עשר פרים.
ואם חסר אחת, העושה על פיהם חייב חטאת קבועה, והן פטורין, שלא חייבה התורה בית דין בקורבן זה אלא כשהם בשלמותם, לפי שיש בזה הוראה לחטאת כל העם שישגו ראשיהם והם בשלמותם.
ויתר רובי הצדדין שהיחיד חייב והם פטורין, או הם חייבין והוא פטור, וחילוק הקורבנות שביניהם, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה
(שם ט א) כל המצות שבתורה, שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, היחיד מביא כשבה או שעירה והנשיא שעיר, וכהן משוח ובית דין מביאין פר, והוא הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה,
(שם יא ב).
ויתר פרטיה מבוארין במסכת הוריות, ובמקומות מזבחים [הלכות שגגות פי''ד]
המצווה בכל הספרים
