קכא. מצות קורבן חטאת ליחיד ששגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שיקריב כל שוגג בחטא מהחטאים הגדולים הידועים קורבן חטאת.
שנאמר
(ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגו'. וזאת היא הנקראת
חטאת קבועה, כלומר שהיא לעולם קורבן בהמה ולא יעלה וירד לפי עושר המקריב ועוניו. והחטאים שיתחייבו עליהם חטאת
(יבמות ט ב) הם לעולם אותן שחייבין על זדונם כרת, ובתנאי שתהיה מצות לא תעשה ויהיה בה מעשה
(מכות יג ב).
כבר אמרנו כי משורשי הקורבן להשפיל הנפש החוטאת, כחטאת כאשם תורה אחת להם
(ויקרא ז ו). אינני צריך להחזירו על כל אחד ואחד.
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה
(הוריות ט א) שאין חיוב השוגג להביא חטאת אלא על עבירה שחייבים על זדונה כרת. ויש בתורה שלושה חטאים שאף על פי שיש בזדונן כרת, אין בשגגתן חטאת. ואלו הן: מגדף, ומבטל מילה, וחדל מעשות הפסח. ונתנו טעם בכל אחד ומפורש במקומו.
כל שאר העבירות שזדונן כרת, שגגתן חטאת קבועה, חוץ מטמא שאכל את הקודש, וטמא שנכנס למקדש, שאף על פי שזדונן כרת אין מביאין חטאת קבועה אלא קורבן עולה ויורד, שהוא עוף או קמח, כמו שמפורש בכתוב
(ויקרא ה ו יג).
נמצאת למד, שכל העבירות שבתורה שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה, שלוש וארבעים הם. וחשב, כי כן תמצאם, ורובם בעריות. וכן מעניין זה מה שאמרו זכרונם לברכה
(שבת קיב א) שאין חיוב הקורבן עד שיהא שוגג מתחילה ועד סוף. וחילוקי הידיעות שאפשר שיהיו לשוגג בשגגתו, רבות.
ויתר רובי פרטיה מבוארים בהוריות
(יא א) ובכריתות
(ב א), ובמקומות משבת
(ע ב) ושבועות
(יט א) וזבחים.
ועובר עליה ולא הקריב חטאת קבועה על שגגתו, ביטל עשה.
המצווה בכל הספרים
