קל. מצות השבת גזל - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוינו להשיב את הגזלה בעין. כלומר: שאם הדבר ממש שגזל הוא אצלו ולא נשתנה ברשותו, שחייב להשיבו אל הנגזל כמות שהוא, ולא שיקחנו לעצמו ויתן דמיו לנגזל, שנאמר
(ויקרא ה כג) והשיב את הגזלה אשר גזל, ואמרינן בקמא בפרק הגוזל בתרא
(ב''ק קב א) תנו רבנן והשיב את הגזלה אשר גזל, מה תלמוד לומר 'אשר גזל'
? יחזיר כעין שגזל.
ואם נשתנית הגזלה ברשותו של גוזל, חייב להשיב דמיה ופטור בכך, אף על פי שלא נתיאשו הבעלים ממנה
(ב''ק סו ב). ואי זהו שנוי הפוטר מהשיב את הגזלה, כעין זה השנוי שאינו יכול לחזור אחר כך לברייתו, כגון הגוזל עצים ושרפן או קצץ מהן קצתן או שחפר בתוכן חפירות, וכן הגוזל צמר וצבעו, או הגוזל מטווה ועשה ממנו בגד, וכל כיוצא בזה. אבל הגוזל לוחות עץ, אף על פי שבנה מהן תיבה, אין זה שינוי שאינו חוזר לברייתו, שהרי אפשר לפרק אותם והן חוזרין לוחות כמו שהיו, ולפיכך חייב להחזיר אותם בעין, וכן כל כיוצא בזה.
כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
(סנהדרין נז א) כמה תהיה הגזלה שיתחייב הגוזל להשיבה
? כל גזלה שוה פרוטה. אבל פחות מכאן, אף על פי שעבר על איסור תורה, אינה בתורת הישבון. וכמו שנכתוב בארוכה על לאו דלא תגזול
(מצוה כ כט), לפי שישראל בני אברהם יצחק ויעקב נדיבים בני נדיבים הם, וידוע הדבר שכל שהוא פחות משוה פרוטה אפילו עני שבישראל מכיון שנגזל ממנו מוחל אותו ואין חפצו אחריו כלל. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה
(בבא קמא קה א) שהגוזל שלוש אגדות ששוות בשעת גזלה שלוש פרוטות והוזלו ביד הגזלן ועמדו על שתי פרוטות, אף על פי שהחזיר השתים, חייב להחזיר השלישית, שאחר שעת גזלה אנו דנין, וכבר היתה שוה פרוטה באותה שעה. גזל שתים ששוות פרוטה והשיב אחת, גזלה יש כאן, השב גזלה אין כאן.
וכלל הדבר כן לפי הנראה מן הגמרא, שכל זמן שהגזלה ביד הגזלן או אפילו ביד בניו ולא נשתנית, אף על פי שידענו בודאי שהנגזל נתיאש ממנה, והוא כמו שאמרו בגמרא
(בבא מציעא כג א) כגון דשמעוה בני אדם שהיה אומר 'וי ליה לחסרוניה'. כלומר שמסכים בדעתו על אותו דבר שכבר נאבד ממנו ואין דעתו סומכת שיראנו עוד, אף על פי כן דין תורה
(ב''ק קיא ב) שחייבין להחזירה לנגזל כמות שהיא. אפילו השביחה ביד הגזלן השבח לנגזל, וזהו שכתוב בתורה והשיב את הגזלה אשר גזל. ובא הפירוש: אם היא כמו שגזלה, כלומר שלא נשתנית, יחזירנה כמות שהיא, ואפילו השביחה כמה.
אבל חכמים תקנו
(ב''ק צד ב) מפני תקנת השבים שכל מה שהשביחה ביד הגזלן אחר יאוש הבעלים, יהיה שלו, וכשיבוא להחזירה יחשב עם הנגזל כמה היתה שוה בשעת הגזלה וישיב לו הנגזל דמי מה שהשביחה ויקחנה. ודבר זה יש כוח ביד חכמים לעשותו, לפי שבכל דבר שבממון הם יכולין לעשות בו כחפצם ואפילו כנגד צווי התורה, כמו שידוע שהפקר בית דין הפקר, ולפיכך גוי שגזל והשביח בין קודם יאוש בין לאחר יאוש, או ישראל גזלן שמכר לגוי והשביח הגוי לפני יאוש, הדין עם השני כמו עם הראשון בשוה, שאין שינוי רשות עושה קנין אלא אחר יאוש. אבל אחר יאוש בין שהיה אותו יאוש אחר שבאת הגזלה ליד לוקח, או בעוד שהיתה ביד גזלן, כיון שיש בגזלה זו יאוש ושנוי רשות, קנאה הלוקח לגופה של גזלה. ואם אותו גזלן שמכרה לו הוא גזלן שאינו מפורסם, תהיה שלו לגמרי, ואינו חייב להשיב כלום לנגזל, אלא ילך לו הנגזל ויעשה דין עם הגזלן. ואם הוא גזלן מפורסם, חייב להשיב הלוקח דמי הגזלה לנגזל, והוא יעשה דין עם הגזלן.
עד היכן הוא חייב לטרוח ולהשיבה אל בעליה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
(בבא קמא קג א) הגוזל מחבירו שוה פרוטה שחייב להוליכה אחריו אפילו למדי, כלומר למקום רחוק. וכדי להקל טרחו אם ההוצאה מרובה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה שיניחנה ביד בית דין ויודיעם שאותו ממון הוא של פלוני והם יתנוהו לו לכשיזדמן.
ודין גזל קורה ובנאה בבירה מה יהא עליה
(גיטין נה א).
ודין גזל בישוב ורצה להחזיר במדבר
(ב''ק קיח א).
ודין גזל והקדיש, וגזל טלה ונעשה איל מה דינן.
ודין שבח הבא מחמת יוקר שאינו מן התקנה, אלא חוזר לנגזל, שלא תקנו לגזלן את השבח אחר יאוש אלא כגון שבח גיזות וולדות, אבל שבח היקר לא.
ודין תוקף עבד חברו ועשה בו מלאכה,
ודין תוקף ספינתו,
ודין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו.
ויתר פרטיה, מבוארין בפרקים האחרונים מן קמא.
והעובר עליה וגזל ולא השיב, ביטל עשה זה, מלבד הלאו שעבר בשעת גזלה. ואוי לו למי שבידו לתקן המעות ואינו מתקנו טרם מותו
(יומא פה ב).
המצווה בכל הספרים
