מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



קמז. שלא נאכל חלב - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא נאכל חלב בהמה טהורה, שנאמר (ויקרא ז כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו.

כבר כתבתי באיסור טרפה בסדר משפטים (מצוה עג) כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה, ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו, ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים במהות גופו להעמידו על יושרו ובריו וכוחו. וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף היה ונפסד בכל יום ויום, ולפי המזונות הטובים יתהוה בהפך. ועל כן היה מחסדי האל הגדולים עלינו, אנחנו עמו אשר בחר, והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו לחות רעות.
וזה הכלל שיש לי לפי הפשט בכל איסור המאכלות, כמו שאמרנו למעלה. וידוע כי החלב דבק ומוליד לחות רעות.

מדיני המצוה
כגון מה שפרשו לנו זכרונם לברכה (כריתות ד ב) שאין איסור חלב אלא בשלוש בהמות שבכתוב: שור וכשב ועז, ואותן שלוש בין כשרות או טרפות ונבלות, חייב על חלבן, אבל שאר מיני בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה, חלבה כבשרה.
וכן עובר הנקרא שליל הנמצא במעי שלוש בהמות הנזכרות אין בו גם כן איסור חלב, ולפיכך אמרו (חולין עד א) השוחט את הבהמה ומצא בה שליל, כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי. ואם שלמו לו חודשיו ומצאו חי, אף על פי שלא הפריס על גבי קרקע ואינו טעון שחיטה חלבו אסור, וחייבין עליו כרת, והרי דינו כשאר הבהמות בעניין חלבו. ולפיכך יש לנו להוציא ממנו כל החוטין וכל הקרומות האסורין.
זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה בשליל שכלו לו חודשיו שיש חיוב כרת בחלבו.
אבל רובי המפרשים חולקים בזה, ואמרו דחלבו מותר, ודברי הגמרא (שם צב ב) מכרעת כמותן, דהא אשכחן רבי מאיר ורבי יהודה דפליגי בחלבו, ורבי יהודה דקימא לן כותיה הוא דשרי ליה.

ועוד לימדונו זכרונם לברכה (שם עה א) בדין שליל, שארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא. שאם נטרפה אמו, שוחטה והשליל מותר, דלאו ירך אמו הוא.
ומה שאמרו שם (עמוד ב') שאם הפריס על גבי קרקע דבעי שחיטה, מפני מראית העין לבד הוא דבעינן למשחטיה, ולפיכך לא מפסיל בשהיה ודרסה ושאר מיני טרפות.
ושלושה חלבים הם בבהמה שהן בחיוב כרת: שעל הקרב, ושעל הכליות, ושעל הכסלים. ופירוש שלושתן בבאור רחב במקומו בגמרא (שם צג א). ובכלל אמרו זכרונם לברכה בחולין חלב שהבשר חופה אותו מותר, שעל הכסלים אמר רחמנא (ויקרא ג ד), ולא שבתוך הכסלים.

ועוד יש בבהמה מלבד אלו השלושה, חוטין וקרומות שאסורין משום חלב. ואמרו זכרונם לברכה (שם פט ב), שהטבחים הבקיאים בניקור החלב, נאמנין על הדבר כל זמן שלא יצאו מחזקת בקיאותן וכשרותן. וחלב הלב וחלב המעיים והן הדקים המלופפים מותרין, והרי הוא כשומן, חוץ מראש המעים הסמוך לקיבה, שהוא תחילת בני מעיים שצריך האדם לגרור החלב שעליו. וממנו אמרו ז''ל בגמרא (שם צג א) ריש מעיא באמתא בעיא. ויש מן הגאונים שאמרו (רמב''ם שם טו) שזה המעי הוא המעי שיוצא בו הרעי. שהוא סוף המעים.
ויתר פרטי המצוה וכל ענייניה, מבוארים בפרק שביעי מחולין [י''ד סימן ס''ד].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות.
והעובר עליה ואכל כזית חלב במזיד לוקה. בשוגג מביא חטאת קבועה.

המצווה בכל הספרים