קסד. שלא לאכול משרץ המים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לאכול משרץ המים, שנאמר
(ויקרא יא מג) אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם.
ושרץ המים ידוע עניינו, שהוא מבריות דקות השטות במים, והם נקראים שרץ המים. וזה הלאו מיוחד בהם מלבד הלאו המיוחד לדג טמא, שאין אלו בכלל דגים כלל, כי מין אחר בפני עצמו הוא לגמרי. זהו דעת
הרמב''ם זכרונו לברכה במקרא הזה שעל זה בא ללמד.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה חולק עליו בזה, וכתב כי הלאו הזה איננו לאו מיוחד על שום שרץ, אלא שהוא מן הלאוין הכוללים שאין לוקין עליהם, כמו "לא תאכל כל תועבה" הכתוב במשנה תורה
(דברים יד ג) בתחלת הפרשיות של איסור בעלי החיים. וכן בכאן אמר בסוף כולן "אל תשקצו את נפשתיכם" בכל מהלכי האדמה שאסרתי. ויכנסו בזה איסור בהמה טמאה ואיסור עוף טמא ושרץ העוף ושרץ הארץ, כי כל האסור והמרוחק נכלל בשיקוץ, כמו "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני"
(תהלים כב כה). והאריכו על הלאו הזה שניהם זכרונם לברכה הרבה, וגלגלו בו מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרת מכות
(טז ב) אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש, צרעה לוקה שש, וכל אחד יפרש בה הנראה אליו בעניין.
ואם באתי לכתוב כל טענותם בדבר כמות שהן, יארך העניין עד שלא יכילנו קלף גדול ואצא מגדר מלאכתי זאת.
ואולם לפי דעתי, עיקר מחלוקתם בעניין תלוי אם לוקין באיסור אחד שני מלקיות אם לא, ש
הרמב''ם זכרונו לברכה כתב בעיקרי המצוות שעשה, וקבע בה מסמרים שלא נלקה לעולם על עבירה אחת שתי מלקיות, ואפילו יבואו עליה בכתוב כמה לאוין. כאלו תאמר על דרך משל שיבואו בתורה בחמש מקראות או אפילו במאה לא תאכל חזיר, אם אכלו, לא ילקה לעולם באכילה אחת אלא מלקות אחת. ואף על פי שאותן הלאוין לא יבואו לדרוש מהן שום דבר רק לתוספת לאוין, אף על פי כן לא ילקה לעולם אדם על איסור אחד לבד רק מלקות אחת.
ומצד השורש הזה הקבוע אליו היה לו לדחוק בפירוש אותה שמועה דגמרת מכות הרבה, ולפרשה שלא כפירוש כל המפרשים שקדמוהו. והוא בעצמו כתב, שלא ראה פירוש אדם שקדם לו שיפרשה כמוהו. וכלל פירושו בדבר הוא שיחזור לעולם, כי מה שאמרו שאדם לוקה באכילת בריה אחת הרבה לאוין, שיהיה באותה בריה תוספת עניין שיתייחד הלאו באותה תוספת. ולא שילקה לעולם מאיסור אחד לבדו שתי מלקיות, ואפילו נאמרו בתורה אלף לאוין כמו שאמרנו. ולכן יאמר הוא שהבריה שיחייבו עליה חכמים זכרונם לברכה הרבה מלקיות, היא כגון שתהיה בריה שיתחברו בגופה הרבה מינין, כגון שתאמר שתהיה תכונתה בעניין שאפשר לקרותה שרץ הארץ, ושרץ העוף כגון שיהיו לה כנפים, ושרץ המים שתשוט גם כן במים עם היותה מתעופפת באויר. כמו שנראה כן לפעמים בקצת מיני השרצים. ועל הדרך הזה, עם קצת דחק שידחק בפירושו, יפרש שמועה זו דגמרת מכות "אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש", וכו'. ויגע למצא בגוף בריה אחת ששה עניינים חלוקים.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה לא נצטרך לכל זה. כי הוא יסבור שיש לנו ללקות על איסור אחד כמה מלקיות אם יתרבו עליו הלאוין בתורה, ולא יצטרכו לנו לדרשות אחרות, והירבה ראיותיו על זה, ראיות חזקות כראי מוצק לפי הדומה. ופירוש השמועה דגמרא מכות כפירוש הראשונים יפה.
ולאו דשרץ המים, דריש ליה
הרמב’’ן זכרונו לברכה ממה שכתוב בפרשת איסור דגים "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וגו' מכל שרץ המים וגו' שקץ הם לכם". וזה באמת יהיה דבר הלמד מעניינו, שבפרשה זו ידבר באיסור דגים שגדלים במים, ושם ידבר גם כן משרץ המים.
שמענה בני, ואם תזכה בחר לך לדעתך, אלו ואלו דברי אלקים חיים הם.
כתבנו למעלה
(מצוה עג, וקנה).
וכלל העניין כי כל אותן הבריות קטנות, כמו התולעים והעלוקה וכיוצא בהם שגדלים במים נקראים שרץ המים.
ועובר עליה ואכל בריה אחת שלמה מהן, ואפילו קטנה ביותר - לוקה, ואם אינה שלמה, אינו לוקה עד שיאכל מהן כזית. ומכל מקום אסור לאכול מהן דבר תורה אפילו פחות מכזית. שחצי שיעור דאורייתא הוא אסור, אבל אין חיוב מלקות אלא על אכילת השיעור המקבל.
המצווה בכל הספרים
