קע. שלא לגלח שער הנתק - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לגלח שער הנתק, שנאמר
(ויקרא יג לג) ואת הנתק לא יגלח, כלומר אותו שער שעל מקום הנתק לא יגלח.
ולשון ספרא
(ויקרא ט ז) מנין לתולש סימני טומאה מתוך נתקו שעובר בלא תעשה, שנאמר ואת הנתק לא יגלח. והעניין שיכיר הכהן סימני הטומאה בשערות.
לרמז שיסבול כל אדם איזה צער ואי זה עונש שיענישהו ה’ ברוך הוא ולא יבעט בהם. ואל יחשב שיהיה יכולת בידו לבטל אותם ולהעלימם מן הבריות, רק יש לו לבקש תחינה מאת האל ברוך הוא שירפא מחץ מכותיו.
וזה השורש יספיק גם כן ללאו דלא יקוץ בהרתו שבסדר כי תצא
(מצוה תקפד).
מה שאמרו זכרונם לברכה: כיצד מגלחים את הנתק
? מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהיה מכיר הפשיון. ומה שאמרו גם כן שהתגלחת כשרה בכל אדם שנאמר "והתגלח" ומן הסתם משמע בכל אדם.
ומה שאמרו שאין חייב עד שיגלח כל הנתק בתער.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת נגעים [הל' טומאת צרעת פ''י]
ובכל זמן שיש כהן חכם לראות הנגעים. ועובר עליה וגלח את הנתק, לוקה.
המצווה בכל הספרים
