קעב. מצות עניין נגעי בגדים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לעשות בנגע בגדים כמשפט הכתוב בפרשה. שנאמר
(ויקרא יג מו) והבגד כי יהיה בו נגע וגו'. ומצוה זו כוללת כל דיני צרעת בגדים איך יטמאו ואיך לא יטמאו, ומה מהם צריך הסגר או קריעה או שריפה ורחיצה וטהרה.
שרצה האל בטובו הגדול ליסרנו כאשר ייסר איש את בנו
(דברים ח ה). כי זה העניין איננו בטבע, אבל מופת הוא באומה הקדושה, למען ילמדו ויקחו מוסר בהשתנות הכלים המיוחדים לתשמישם, והם הבגדים של צמר ופשתים, כי בהם רוב תשמיש בני אדם, וישובו מתוך כך מדרכם הרעה טרם תזרח הצרעת גם בגופם.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(ספרא תזריע יג א) שאין מטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים בלבד, ושיעור טומאתן כגריס כשיעור באדם.
ושלושה סימני טומאה יש בהם (נגעים ג ז) ירקרק, אדמדם, פשיון. פירוש ירקרק ירק שבירקין ככנף הטואס. ואדמדם אדם שבאדמים כמו הזהורית. ודיני הפשיון
(שם יא ז)
ודין ירק שפשה אדם, או אדם שפשה ירק.
ודין כל כלי ראוי להתטמא שאמרו זכרונם לברכה
(שם יא) שהוא מטמא בנגעים אף על פי שאינו מטמא במדרס הזב, כמו קלעים של ספינה והפרוכת ושבכית של שבכה ומטפחות סופרים והאבנט ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס וכל כיוצא בהן. ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות.
ויתר פרטיה מבוארים בטהרות. והרוב מהן במסכת נגעים [הלכות טומאת צרעת פי''ב].
והעובר עליה ולא התנהג בעניין זה כדין הכתוב בפרשה, ביטל עשה.
המצווה בכל הספרים
