קפ. מצות עניין טומאת שכבת זרע שהוא טמא ומטמא - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
להיות שכבת זרע טמא ומטמא, שנאמר
(ויקרא טו טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע.
לפי שעניין זה לא יקרה רק מצד מחשבות התאוות הגופניות, הודיעתנו התורה השלמה כי הגוף נקרא טמא בהן, כי עיקר היותו בעולם אינו רק להבין במושכלות ולעבוד בוראו, לפיכך כשיקרה בו אותו דבר שמראה בו הטיתו אל התאוה החומרית, ראוי לעמוד יום אחד בטומאתו כדי שתתנקה מחשבתו יפה ואחר כך יטהר.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(נידה מג ב) ששיעורו לנוגע בכעדשה ולרואה הקרי בכל שהוא, ואחד רואה קרי באונס או ברצון טמא, וזרע של קטן אינו מטמא, וזרע אדום אינו מטמא אלא לבן, וכל זרע שאין האדם מרגיש בו לא בתחילה ולא בסוף, אינו טמא, והמהרהר בלילה וראה ששמש בחלום, ועמד ומצא בשרו חם, אף על פי שלא ראה שכבת זרע, טמא.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת זבים [ה' מחוסרי כפרה פ''א]
אבל עכשיו בעוונותינו, שאין לנו לא מקדש ולא קודשים, אין אנו צריכין להזהר בעניין הטומאה. ואף על פי כן עזרא תקן טבילה לבעלי קריין כדי שיהיו נקיים וטהורים יותר במחשבתן, ולא יהיו בני אדם מצויין עם נשותיהן כתרנגולין. ובזמנו לא היה אדם מתפלל ושונה בתורה עד אחר טבילה.
ובזמן הזה פסקו בגמרא
(ברכות כב א) דבטלוה חכמים לטבילותא. ואין אדם נמנע מעתה מלהתפלל ולשנות גם להניח תפלין בשביל קרי. ואפילו לנטילותא, דהיינו הדחת הגוף בתשעה קבין מים, גם כן בטלו, ועכשו לא יטבלו ולא ידיחו כלל. ואמנם בעל נפש המטהר לקריו גם היום מידה טובה ומשובחת היא לו ותבוא עליו ברכה. ויודע דרך הטהרה ורוב טובה, יחזיק בה.
המצווה בכל הספרים
