קפו. שלא לשחוט קודשים חוץ לעזרה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לזבוח קודשים חוץ לעזרה. וזה יקרא שוחט בחוץ, שנאמר
(ויקרא יז ג ד) אשר ישחט שור או כשב או עז וגו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' דם שפך ונכרת.
ואין האזהרה לנו מזה הכתוב, כי הכתוב הזה לא יפרש כי אם העונש, וקיימא לן לא ענש אלא אם כן הזהיר. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהאזהרה בזה נלמדה בהקש, כדאיתא בגמרא זבחים, שאמרו זכרונם לברכה שם השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העליה. פירוש "עליה" - שריפה באש.
והקשו שם, בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה, עונש ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת, אזהרה השמר לך פן תעלה עולותיך
(דברים יב יג), כדרבי אבין דאמר רבי אבין אמר רבי אלעא כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, אינו אלא מצות לא תעשה. אלא שחיטה בשלמא עונש כתיב ואל פתח אהל מועד וגו', אלא אזהרה מנא לן
?
ואחר יגיעה רבה אמרו שם, כי הכתוב אמר 'שם תעלה' ו'שם תעשה', מקיש עליה לעשיה
(כריתות ג, ב) מה עליה ענש והזהיר, אף עשיה ענש והזהיר. פירוש עשיה תכלל הכל בין זביחה בין שריפה.
לפי שהשם ברוך הוא קבע מקום לישראל להביא שם קרבנותם ולהכין שם לבבם אליו, ומתוך קביעות המקום והגדלתו ויראתו אל לב בני אדם, נפשם מתפעלת שם לטוב, והלבבות מתרככים ונכנעים לקבל שם מלכות שמים שלמה, על כן מנענו ה’ יתברך מעשות מעשה הקרבנות רק במקום ההוא, כדי שתהא כפרה שלמה לנו. וכלל הדברים כי כל אשר צונו לטוב לנו, כמו שכתב, כי האל חפץ בטובת בריותיו בטובו הגדול, ואמר כי מי שיקריב חוץ לאותו המקום הנבחר דם יחשב לו.
והעניין הוא כי ה’ לא התיר לבני אדם בשר בעלי חיים רק לכפרה או לצרכי בני אדם, כגון מזון או רפואה או כל דבר שיש בו שום צורך בני אדם, אבל להמיתם מבלי שום תועלת כלל יש בדבר השחתה ונקרא שופך דם. ואף על פי שאינו כשפיכות דם האדם למעלת האדם ופחיתות הבהמה, מכל מקום שפיכות דם יקרא, מאחר שלא התירו הכתוב לשפכו ללא תועלת, ועל כן אמר סתם שהוא כשפיכות דם אחר שהוא שופך דמה במקום שלא נצטוה לשוחטה, ואין באותה שחיטה תועלת כלל, אבל יש בדבר נזק שעבר על מצות בוראו, ולכן ענשו הכתוב בכרת.
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה
(זבחים שם) שאם שחט בחוץ אף על פי שהעלה בפנים חייב, לפי שהשחיטה והעליה בכל אחד לאו בפני עצמו. ולאו דעליה בסדר ראה אנכי,
(מצוה תלט). ואין אדם חייב אלא על שחיטת קודשים הראוים לקרב על המזבח, אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי מזבח, הרי זה פטור שנאמר
(ויקרא יז ד) לפני משכן ה’ כל שאינו ראוי לבוא אל משכן השם, אין חייבין עליו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלושה עשר מזבחים [ה' מעשה הקרבנות פרק י''ט].
שאפילו השוחט בהמה היום לשם קודשים חייב, והכי אמרינן בגמרא במסכת זבחים
(קז, ב) במעלה בחוץ בזמן הזה, רבי יוחנן אומר חייב, וכן הלכה. והעובר עליה ושחט קודשים בחוץ במזיד חייב כרת. ואף על פי שלא העלה אותן, מעת ששחטן חייב, וכן אמרו זכרונם לברכה
(שם קו ב) חייב על השחיטה וחייב על העליה. ואם עבר ושחט בשוגג, חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית.
המצווה בכל הספרים
