רטו. שלא לאכול נותר - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא לאכול נותר, והוא מה שנשאר מבשר הקודשים מקורבן שקרב כמצותו אחר זמן הראוי לאכלו, שנאמר במלואים
(שמות כט חו) לא יאכל כי קודש הם.
ובא הפירוש על זה
(מעילה יז, ב) כל שבקודש פסול, ליתן לא תעשה על אכילתו, וזה ירמוז הכתוב באמרו כי קודש הם, זה הנסתר שהוא 'הם', הוא כולל כל מה שנפסל מן הקודשים. ואין לנו ללמוד בכך שנחשב הפיגול והנותר ללאו אחד, כי שני שמות הן, וכמו שכתבתי למעלה באיסור הפיגול בסדר צו
(מצוה קמד). ומצינו שבאו בהם שני כתובים לגבי העונש, דכתיב בפיגול בסדר צו
(ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל וגו', וכתיב בתריה והנפש האוכלת עונה תשא. ונשיאות עון זה הוא כרת, כמו שנלמד בגזרה שוה מנותר, וכתיב הכא גבי נותר
(שפ יט ו ח) והנותר עד יום השלישי פיגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא כי את קודש ה’ חלל ונכרתה וגו'.
ועל כן, אף על פי שאזהרת שניהם ממקרא אחד, לא נמנע מפני כן לחושבם שני לאוין. וכן אמרו במעילה
(יז, ב) הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה, מפני שהן שני שמות וכו' כמו שמפורש שם, שיש דברים שאין מצטרפין בהן ויש שמצטרפין בהן.
כתבתי באיסור פיגול מה שידעתי.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(זבחים לה, א) אכל מן העור או מן המרק או מן התבלין או מן האלל או מן המראה או מן הגידים ומן הקרנים ומן הטלפים ומן הצפרנים ומן החרטם, מביצי העוף, מן הנוצה - אינו חייב כרת. וכן בדם
(שם מה, ב) אין חייב בו משום נותר, וכן בלבונה והקטורת והעצים, וכמו שכתבנו בפיגול. אבל מן השליל או מן השליא חייב כרת. וכן מה שאמרו
(שם א) כי קודשי הגוים, כלומר נדרים ונדבות שמקבלין מהן אין בהן משום נותר ופיגול.
ויתר פרטי איסור הנותר וגם הפיגול, יתבארו בהרבה מקומות מסדר קודשים [הלכות פסולי המוקדשין פרק א].
ועובר עליו ואכל כזית נותר במזיד חייב כרת, בשוגג חייב להביא חטאת קבועה, וכן הדין אם אכל כזית מנותר ופיגול ביחד, דלעניין אכילה מצטרפים הן.
המצווה בכל הספרים