כב. מצות פדיון פטר חמור - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לפדות ולד חמר זכר שנולד ראשון, שנאמר
(שמות יג יג) וכל פטר חמור תפדה בשה.
וענינה הוא שלוקח הישראל שה אחד ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור שהוא לה', מן הטעם שכתבנו למעלה. והוא, ברוך הוא, נתנו לכהן. ולפיכך פודהו הישראל ממנו, כי ה’ יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה. ואם אין לו שה, פודהו בדמי שה. ולפי שאין דמי השיות שוין, אמרו רז''ל
(בכורות יא, א) עין יפה בסלע, עין רעה בחצי סלע, ובינונית בשלושה זוזין. וזמן הפדיון, עד שלושים יום, והשה חולין ביד כהן, והחמור ביד ישראל.
כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים, שהרג כל בכוריהם, כמו שכתוב.
כגון שותפות הנכרי או מקבל חמור ממנו להיטפל בו,
ודין גוי שהפריש פטר חמור מה דינו,
ודין חמור שילדה כמין סוס,
ודין לוקח חמור מגוי, ועניין ספק אם ביכרה מה דינו,
ודין נותן החמור בעצמו לכהן.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת בכורות
(ה, ב יא, א יב, א) (יו''ד סימן שכ''א).
בזכרים ונקבות ישראלים, ולא בכהנים ולוים. והעובר על זה ביטל עשה.
המצווה בכל הספרים