רמו. שלא לאכול ערלה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא נאכל מפרות האילן תוך זמן ערלתו (ספרא קדושים ג ג) והן שלוש שנים ראשונות לנטיעתו, ואחד הנוטע נטיעה או יחור מן האילן, שנאמר (ויקרא יט כג) שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.

משורשי מצוה זו
כתבתי במצות נטע רבעי (מצוה רמז) בזה הסדר בשם הרמב''ם זכרונו לברכה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ערלה א, א) שהנוטע לסיג ולקורות פטור מן הערלה, דעץ מאכל כתוב, כלומר שלא יטע אותו לדעת שיאכל פרותיו, אלא שיהיה האילן סייג סביב גינתו, או לדעת שיעשה ממנו קורה לביתו. נטע לסייג או לקורה, וחזר וחשב עליו למאכל, חייב בערלה, כיון שערב בו מחשבת חיוב - חייב.
ושומר הפרי חייב בערלה. וכמו שדרשו (ברכות לו ב): את פריו את הטפל לפריו. כלומר, שומר הפרי. ובתנאים הידועים לרבותינו זכרונם לברכה הוא שיאסר השומר העומד בפרי עד שעה שיגיע הפרי לכלל איסור ערלה. ועוד שיהא הפרי צריך אליו כל כך, דאי שקלת לה לשומר מאית פרא.
ולפיכך אמרו זכרונם לברכה, שהצלף חייב בערלה מן האביונות בלבד, אבל הקפריסין מותרין מזה הטעם שאמרנו, כי ידוע הוא, דאי שקלת לה לקפריס מקמי דמטי פירא לאיסור ערלה לא מאית פירא.
ודין הנוטע לרבים, והנוטע למצוה, והנוטע בעציץ שאינו נקוב, שחייב בערלה,
ודין ילדה שסבכה בזקנה (נדרים נז, ב), ויתר פרטיה מבוארין במסכת ערלה.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה וזה לשונו.
דאיסור ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני. אמנם לשון התורה הוא בארץ בלבד, עד כאן.
לפי שבתורה נאמר בפירוש וכי תבואו אל הארץ ונטעתם. דמשמע דדוקא בארץ, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה בעניין הערלה (קדושין לט, א) כי כך נאמרה עליה ההלכה למשה מסיני: ודאה אסור, ספקה מותר, כלומר, שאין עניין איסורה כמו שאר איסורין שבתורה, שכל זמן שיתחדש עלינו ספק בדבר שהוא מן התורה, יש לנו לאסור אותו מספק, דקימא לן ספק איסור דאורייתא אסור, וכמו כן בארנו עם הפירושים הטובים, שספק הלכה למשה מסיני לחומרא. ובעניין איסור ערלה קבלנו כי בפירוש נאמר למשה, שיהא ספיקה מותר.

וכיון שכן הוא, שאין איסור ערלה חל כלל בספיקא, ישראל שיש לו אילן של ערלה בגינתו, ובא חברו ואכל ממנו, אינו נזקק להודיעו כלל כי הוא ערלה. ובעניין זה מצאנו בגמרא שאמרו זכרונם לברכה (שם). ספק לי ואנא אכול כלומר שכל זמן שלא ידע האדם בודאי שהיא ערלה, שרי ליה למיכל מניה.
והעובר על מצוה זו ואכל כזית מפרות האילן תוך שני ערלה, או אפילו משומר הפרי אותו הידוע שנאסר עמו, חייב מלקות.

המצווה בכל הספרים