רנד. מצות היראה מן המקדש - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

לירא מן המקדש, כלומר שנעמידהו בנפשותינו מקום הפחד והיראה, כדי שיתרככו לבבינו בבואנו שם להתפלל או להקריב קרבנות, שנאמר (ויקרא יט ל) ומקדשי תיראו.

ופרשו זכרונם לברכה בספרא (קדושים ז ט) ובברכות (נד, א) כמו כן: איזהו מורא? לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ובמעות הצרורים לו בסדינו, ולא יעשנו קפנדריא, כלומר שיכנס בפתח אחד ויצא מפתח שכנגדו כדי לקצר הדרך לבד, ורקיקה מקל וחומר, ואין צריך לומר שאסור המקום ברקיקה.
ובארו גם כן בסנהדרין (קא, ב) שאין ראוי כלל לשבת בעזרה, כי אם למלכי בית דוד, משום כבוד המלכות, שנאמר (שמואל ב ז יב) ויבוא המלך דוד וישב לפני ה’. ואמרו בספרא (שם ז) לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שפקד על המקדש.

משורשי מצוה זו
כתבתי למעלה (מצוה צה) במצות ועשו לי מקדש סדר ויקחו לי תרומה, ובמקומות אחרים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה כח, ב) שאין אדם נכנס בכל הר הבית אלא לדבר מצוה. וכל מי שהשלים עבודה בבית ונסתלק מהלך אחורנית מעט מעט, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות סא, ב) אסור לאדם שיפנה או ישן לעולם בין מזרח למערב, מפני שההיכל הוא במערב, וכן אסור לאדם לבנות בית תבנית היכל, ואכסדרא תבנית אולם, וחצר תבנית העזרה, וכל זה למודאת המקום
ויתר פרטי כבוד הבית ומוראו, במידות ותמיד [הלכות בית הבחירה פרק ז].

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות
שאף על פי שהמקדש חרב היום בעוונותנו, חייב כל אדם במוראו, ולא יכנס אלא במקום שהוא מותר להכנס בו בבניינו, ולא ישב אפילו בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח שנאמר (ויקרא יט ל) את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, ואמרו בספרא (שם ח) מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם.
והעובר עליה ונהג קלות ראש בעניינים אלו שאמרנו ביטל עשה זה.

המצווה בכל הספרים