רעד. שלא יבעל כהן גדול אלמנה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא יבעל כהן גדול אלמנה ואפילו בלא קדושין, שנאמר
(ויקרא כא טו) ולא יחלל זרעו בעמיו, ואמרו בקדושין
(עח, א) כהן גדול באלמנה לוקה שתים, משום לא יקח, ומשום ולא יחלל, כלומר, שאם נשאה ובעלה לוקה שתי מלקיות, ואם בעלה מבלי שקדשה לוקה אחת משום 'לא יחלל', וכמו שאמר רבא שם. ומודה רבא באלמנה לכהן גדול, שאם בעל ולא קידש - לוקה, מאי טעמא
? ולא יחלל אמר רחמנא, והרי חילל. קידשה ולא בעלה, אינו לוקה, משום לא יקח, דהא אמרינן התם דמה טעם קאמר, מה טעם לא יקח
? משום לא יחלל. משמע דכל זמן שלא חילל אינו לוקה.
וזה הטעם למדנוהו אף בכהן הדיוט בנשים האסורות לו. ואף על פי שכתוב זה דלא יחלל בכהן גדול הוא ובאלמנה, למדנו ממנו שאין ההדיוט גם כן חייב מלקות בנשים האסורות לו עד שיקח ויבעל, דודאי לא החמיר ההדיוט מגדול, וכמו שבארו שם בקדושין: בעל – לוקה, לא בעל - אינו לוקה, ואמרו שדין זה גם כן בכהן הדיוט שאינו חייב על הנשים האסורות לו עד שיקדש תחילה ואחר כך יבעל.
אבל בעל זונה או גרושה וחללה בלא קדושין, אף על פי שזה אסור לו, ופסלו לכהונה, אינו לוקה, מכיון שלא נתבארה המניעה בו מזה בפירוש. ד'לא יחלל' בפרשת כהן גדול הוא כתוב, ובאלמנה דוקא. אבל בזונה וגרושה וחללה, אף הכהן גדול גם כן אינו לוקה עליהן אלא מלקות אחת: כשנשא אותן ואחר כך בעלן. אבל בעלן בלא קדושין, אף על פי שזה אסור לו ופסלו מן הכהונה, אין לו בזה חיוב מלקות, אלא דינו בזה כמו כהן הדיוט בשוה. שלעניין האלמנה דוקא, הוא שנתיחד הלאו בכהן גדול לחייבו ב'לא יחלל', כלומר בבעילה בלא קדושין, כמו שאמרנו. אבל לא בשלוש האחרות, שלא נכפלו השלוש האחרות בכהן גדול אלא לאותו עניין שאמרנו למעלה
(מצוה רעג) לחלק, כלומר לחייב על כל אחת ואחת.
ועוד יש טעם אחר בדבר שבאלמנה יש בה חילול בבעילה, שהיתה כשרה להדיוט ונפסלה בבעילה, ועל כן יש לחייבו מלקות עליה, ומשום לא יחלל. אבל בשלוש האחרות אין לחייבו מלקות בבעילה מבלי קדושין, שהרי אין לנו לומר בהן חילול, שהרי מחוללות ועומדות הן לכהן הדיוט קודם בעילה.
בקודמת לה, וקצת דיניה גם כן.
עבר ובעל אלמנה אפילו בלא קדושין, לוקה משום לא יחלל, שהרי חילל לאלמנה שהיתה ראויה לכהן הדיוט, ועכשו אסורה לו. וכבר אמרנו שהוא חייב שלא יחלל לא לה ולא לזרעו. וחילול זרעו שייך לומר כשבא על גרושה חללה זונה שהן מחוללות, וכשהוא בא עליהן, אינו מחללן, שהרי מחוללות ועומדות הן, אבל זרעו הוא שמחולל, שזרעו במקום חלול.
וחילול האשה שייך לומר בבא על האלמנה שהיא כשרה עדיין לכהן הדיוט, ובביאה זו של כהן גדול נעשית זונה, והרי חיללה מכשרותה. ואין ספק כי גם הזרע מחולל בה ממילא. אבל החילוק שיש בין החילול שבה לחילול הזרע שהיא מחוללת בהעראה, והזרע בגומר ביאתו, כדאיתא בגמרא
(קדושין שם).
המצווה בכל הספרים
