שכה. מצות ישיבת סוכה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
מצות סוכה, שנצטוינו לשבת בסוכה שבעת ימים, שנאמר
(ויקרא כג מב) בסכות תשבו שבעת ימים, ויום ראשון הוא יום חמשה עשר בתשרי.
מה שמפורש בכתוב, למען נזכור הנסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים שסככם מענני כבוד, שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה.
ויש שפרשו
(סוכה יא, ב), שסוכות ממש עשו בני ישראל במדבר, ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצותיו ברוך הוא, ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו, וזהו חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(שם ב, א), סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, וכן אם היא נמוכה למטה מעשרה טפחים, וברחבה צריך שבעה טפחים על שבעה, ופחות מכן פסולה, וצריכה שלוש דפנות, וצורת פתח שהיא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.
ודין צלתה מרובה מחמתה שכשרה, ואם לאו פסולה, והמעובה כמין בית כשרה,
ודין העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה,
ודין העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה,
ודין סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בין מבפנים בין מבחוץ כשרה,
ודין הסכך שהחיוב לעשותו מדבר שאינו מקבל טומאה, כגון פסלת גרן ויקב, אבל לא בדבר המקבל טומאה,
ודין סכך פסול באמצע או מן הצד,
ודין אויר שלושה שפוסל בין באמצע בין מן הצד בסוכה קטנה,
ודין פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר שפסולה, פרסן לנאותן כשרה, שכל לנאותה כשרה.
ודין סוכה על גבי סוכה,
ודין ישן בכילה בסוכה, שאם יש לה גג אפילו גג טפח אסור ואם לאו מותר, והישן תחת המטה בסוכה שאם גבוהה עשרה טפחים אסור, ואם לאו מותר, ואף על גב דבקינופות אסור אף על גב דלא גבוה עשרה, שאני מטה הואיל ולגבה היא עשויה, והפורס סדין על שני נקליטין מותר לישן תחתיו, לפי שאין לו גג, והרי הוא כמי שעושה חלל באצילי ידיו שזה ודאי מותר.
ודין סוכה גזולה שכשרה, לפי שאין קרקע נגזלת, ואפילו גזל העצים ועשה מהן סוכה כשרה, מתקנת חכמים שתקנו לשלם דמי עצים.
ודין מצטער שפטור מן הסוכה, שהתורה אמרה תשבו כעין תדורו, וכל שכן חולה שפטור גם כן מטעם זה, ואפילו משמשי חולה פטורים, וכל שלוחי מצוה, וכן החתן וכל חבורתו, דמצוה עבדי.
ודין הולכי דרכים, ושומרי גנות ופרדסים, ושומרי העיר,
ודין ירדו גשמים,
ודין סכת גנב''ך ורקב''ש שכשרה.
ודין עצי סוכה שאסורין כל שבעה מדאורייתא, וביום השמיני ותשיעי בגולה אסורין משום מוקצה. ונויי סוכה אסורין משום בזויי מצוה, משם
הרמב’’ן זכרונו לברכה.
ויתר רובי פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת סוכה
[א''ח סימן תרכה].
בזכרים אבל לא בנקבות, והעובר על זה ולא אכל אכילה של פת בסוכה, או שלא ישן בה ואפילו שנת עראי, והוא שלא יהיה חולה או מצטער או פטור מחמת הדברים שאמרנו ביטל עשה זה, וכבר כתבתי למעלה
(מצוה ו'), שבית דין כופין על בטול עשה.
ולילה הראשון חייב כל אדם מדאורייתא לאכול בה כזית פת לכל הפחות. שאר הימים רשות, שאם רצה לאכול חוץ מן הסוכה אוכל, ובלבד שלא יאכל אכילת קבע של פת אלא בסוכה, וחסידים הראשונים לא היו אוכלין שום דבר כי אם בסוכה
(סוכה כו ב).
המצווה בכל הספרים
