שסא. שלא למכור מעשר בהמה אלא יאכל בירושלים - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא למכור מעשר בהמה בשום צד, אלא יאכלוהו בעליו או מי שירצו הם בירושלים, ועל זה נאמר כאן במעשר בהמה
(ויקרא כז לג) לא יגאל.
ואמרו בספרא
(יג ד), במעשר הוא אומר לא יגאל, אינו נמכור לא חי ולא שחוט ולא תמים ולא בעל מום. ולשון גאולה ישמש כאן בלשון מכירה, לפי שהגואלה מעין מכירה היא, שהאדם נותן דמים ולוקח קרקע.
מה שכתבתי בסדר זה במצות מעשר בקר וצאן
(מצוה שס), ומן הטעם ההוא שתראה שם נצטוינו שלא למכור המעשר בשום צד, אלא יאכל על כל פנים בירושלים.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(זבחים נו ב), שמעשר בהמה היה נאכל כולו לבעלים בירושלים, ואין לכהנים בהם כלום, אבל היה נשחט בעזרה ומקריבין אמוריו וזורקין דמו זריקה אחת כנגד היסוד. ואם נפל בו מום נאכל בכל מקום. אבל אסרו חכמים למכרו בכל מקום, ואפילו הוא בעל מום, ואפילו שחוט אסור למכרו, גזרה שמא ימכרנו חי. ולפיכך אמרו שאין שוקלין ממנו מנה כנגד מנה, מפני שנראה כמוכר. ואף על פי שדבר זה הותר לעשות אפילו בבכור תמים, שאמרו זכרונם לברכה, כהנים שנמנו על הבכור מותרין לשקל מנה כנגד מנה.
ומה שאמרו זכרונם לברכה, שמעשר בהמה שנשחט מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו, שלא אסרו למכור אלא בשרו בלבד, ואם היו העצמות יקרים והבליע דמי הבשר בעצמות מותר.
וכתב
הרמב''ם זכרונו לברכה
(בכורות ו ה), שיראה לו שהמוכר מעשר לא קנה לוקח, ולפיכך אינו לוקה עליו המוכר, לפי שלא הועילו מעשיו, כמו מוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח, וכמו מוכר יפת תואר שלא קנה לוקח, כמו שיתבאר במקומו, עד כאן.
ויתר פרטי המצוה, יתבארו במסכת בכורות ובמסכת מעשר שני בתחלתה.
בזכרים ונקבות, ישראלים וכהנים ולוים, בכל מקום ובכל זמן. ואף על פי שחכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה, גזרה שמא יאכלום תמימים, ויהיה בדבר איסור כרת שהוא שחיטת קודשים בחוץ, כמו שכתבנו למעלה, אף על פי כן מי שעבר ועישר בזמן הזה, יש בו קדושת מעשר, ואם ימכרנו בשום צד יעבור עליו בלאו הזה שהוא לא יגאל, אבל אין לוקין עליו, כמו שאמרנו בסמוך בשם
הרמב''ם זכרונו לברכה.
המצווה בכל הספרים
