שסו. שלא נתן שמן בקורבן סוטה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא נתן שמן בקורבן סוטה, שנאמר (במדבר ה טו) והביא את קרבנה וגו'. ולא יצק עליו שמן.

משורשי המצוה
אמרו זכרונם לברכה כדי שלא יהיה קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור, והיא עשתה בחושך, ועשתה מעשה בהמה שנרבעת לכל, לפיכך מנחתה גרועה להיות שעורים.

והרב משה בן נחמן זכרונו לברכה כתב בעניין קרבנה של סוטה על צד הפשט גם כן, כי הקורבן הזה, הבעל מביא אותו משלו על קינאתו שקינא בה, כדי שינקם ה’ יתברך נקמתו ממנה. וטעם השעורים שתהיה סערת ה’ חמה יוצאה וסער מתחולל על ראש הרשעה הזונה יחול, וכעניין צליל לחם שעורים האמור בגדעון שפתרו אותו לסער ומהומה רבה. וכן בכלי חרש, סימן שתישבר ככלי יוצר, וכן העפר סימן שתמות ותשוב אל עפר.

ובעניין השמן לא דיבר מאומה, ואענה בו אני חלקי, כי השמן עליון על כל המשקין שהוא צף על כולן, עתה הסוטה שקלקלה מעשיה, ויסירה מגבירה ונתנה למטה בשפל ובזיון, אין ראוי להביא בקרבנה השמן הנכבד שהוא נכון לאורה ולגדלה למשחה בו המלכים והכהנים הגדולים.
וכלל העניינים שנצטוינו בהם לתקן מחשבת העושים במלאכה ולתת אל לבם כי המקלקל במעשיו כל דרכיו יבואו בחרפה ובבושת, וכדי בזיון וקלס, ולטובים ייטיב ה’ ושמחה וששון ויקר ישיגם.
מצוה זו עם דיניה מבוארת בכתוב ואין להאריך בה [הלכות סוטה פ''ג].

ונוהגת בזמן הבית
וכמו שכתבנו למעלה בסדר זה במצות סוטה, שאין משקין הסוטה אלא בבית דין של שבעים ואחד במקדש, וכהן העובר על זה ויצק שמן במנחת סוטה עבר על לאו ולוקה.

המצווה בכל הספרים