מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תמא. לפדות קודשים שנפל בהם מום - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנצטוינו לפדות קודשים שנפל בהם מום, ולוקחין בדמיהן בהמה אחרת לקורבן, ואחר הפדיון הם יוצאין לחולין וזובחין ואוכלין אותן הבעלים כחולין גמורים, ועל זה נאמר (דברים יב טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו' הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל.

אחר שהזכירה הפרשה הקרבנות התמימים, וחייבה שלא להקריבם כי אם במקום אשר יבחר ה’, אמר אחרי כן על הקרבנות בעצמם שאם נפל בהם מום, שנפדם ונאכלם בכל אוות נפשנו, כלומר, שנעשה בהם כל חפצנו כמו בצבי ואיל, שאין גופן קדוש לעולם. וכן בא אלינו הפירוש המקובל, שאינו מדבר זה הפסוק, אלא בפסולי המוקדשין שיפדו.

משורשי המצוה
שהיה מחסדי האל עלינו להרשות אותנו ליהנות מבהמות הקורבן, אחר שנפל בהם מום, ואף על פי שכבר נפרשו להיות קודש וכח שם שמים חל עליהם, צדיק הוא ה’ וצדקה יעשה עם בריותיו ושבט מלכותו ורוממותו יקל מעליהם, ולא ידקדק עמם לאמור אל תגעו בקודש מאחר שהיה לי אפילו רגע אחד.

ועוד הפליא חסדו עמנו וחייבנו בדבר במצות עשה, שאילו הניח הדבר ברשותינו לבד אולי עדיין נחוש מדרך חסידות ליגע בהן, אבל אחר שיש קיום מצוה בדבר לא ישאר שום חשש בעניין, ומטעם זה באר הכתוב באור רחב לאמר, הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל כלומר, שאין קדושת הגוף חלה עליהם לעולם, כלומר, אכלוהו מבלי פקפוק כלל.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (תמורה לב, א) שאם מתה הבהמה קודם שתפדה תקבר, כדין קודשים התמימים שמתים, שהם נקברים, שלא יהנה אדם בהם, שאי אפשר לפדותה אחר מיתה, שהכתוב הצריכה העמדה והערכה, כמו שכתבתי בסדר אם בחקותי (מצוה שנג).
ואם ילדה קודם פדיון הולד שהוא תמים מקריבין אותו, אבל אם נתעברה קודם שתפדה, וילדה אחר שנפדית, הולד אסור ואינו נפדה. אלא כיצד יעשה? סמוך לפדיון אמו מתפיס ולדה לשם הזבח שהקדיש אמו, לפי שאין יכול להקריבו מכח אמו, מפני שהיא קדושה דחויה מחמת מומה.

וכל פסולי המוקדשין כשייפדו, מותר לשחוט אותם בשוק הטבחים ולמכור אותם שם ולשקול בליטרא כשאר החולין, חוץ מן הבכור ומן המעשר שאין שוחטין אותם שם. וטעם הדבר, מפני ששאר קודשים חוזרין דמיהם להקדש, שחוזרין וקונים בהם בהמה אחרת לקורבן, ולפיכך שלא למעט בדמיהן מוכרין אותם בכל מקום, אבל הבכור והמעשר שנאכלין במומן, ואין צורך לקנות בדמיהן בהמה אחרת לקורבן, אין שוחטין ומוכרין אותן בשוק של טבחים.

ובעניין המומין הפוסלין בקורבן, כבר דברתי בהן בסדר אמר (מצוה ערה).
ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת בכורות ובתמורה ובמקומות מחולין וערכין ומעילה [הלכות איסורי מזבח פ''א].

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית
אבל עכשיו בזמן הזה אמרו זכרונם לברכה, שאין מקדישין, והוא הדין שאין פודין, וכל העניין כמו שכתבתי בסדר אם בחקותי (סימן שכ), קחנו משם.
ואף על פי שכתבתי שם, שמי שהקדיש אפילו בזמן הזה, שהקדשו נתפס וצריך תקנה לדבר, כמו שכתוב שם, מכל מקום לעניין הפדיה, ודאי יש לנו לכתוב שאינה נוהגת בזמן הזה בשום צד, וכעניין שכתבתי שם בדין ערכי בהמה (מצוה שנג), משם תראה העניין.

המצווה בכל הספרים