תעו. מצוה לנגוש את הנכרי - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

לנגוש הנכרי עובד עבודה זרה שיפרע מה שהוא חייב לנו, ולא נחמול ונרחם עליו להאריך לו המלוה. ועל זה נאמר (דברים טו ג) את הנכרי תגש. וכן אמרו בספרי את הנכרי תגש - זו מצות עשה.

משורשי המצוה
שלא נלמד נפשותינו לחמול ולרחם עליהם, למען לא נימשך אחר מעשיהם ואחר עצתם בשום דבר.
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב שאין זה מצות עשה כלל, אבל עניין הכתוב להזהיר על החמלה בישראל בעשה ולא תעשה. ואמר את הנכרי תגש - ולא אחיך, והוא לאו הבא מכלל עשה, דקימא לן, שהוא כמו עשה, והלאו המבואר בו כמו כן, ולאחיך לא תגש, וכן העניין ממש באיסור ריבית, כמו שנכתוב בסדר כי תצא (מצוה תקעג) בעזרת השם.

דיני המצוה
כלולים בבאור בכתוב לפי דעתי.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה והאריך זמן פרעונו מן הנכרי על צד החמלה עליו לבד, לא מצד היראה ללוה, או להפסד חובו, או לשום תועלת אחר, ביטל עשה לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה.
ולדעת הרמב’’ן זכרונו לברכה, הנוגש ישראל בחובו ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, אבל אריכות חוב לנכרי לא מעלה ולא מוריד.

המצווה בכל הספרים