נ. מצות בית דין להרוג בסיף המחייב - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנצטוינו להרוג העוברים על קצת מצות התורה בסיף, וזה הדין נקרא לרבותינו הרג, והיא מיתה קלה, ומכל מקום חנק קלה יותר ממנה. (סנהדרין מט ב)
ואחד מן המומתין במיתה זו המכה עבדו אפילו כנעני, והוא שמת תחת ידו, שנאמר (שמות כא כ) נקום ינקם, ובא הפירוש (שם נב ב) שיהרג מכהו בסיף.
כבר כתבתי למעלה (מצוה מו) שהרמב’’ן זכרונו לברכה לא ימנה ארבע מיתות בית דין לארבע מצות כמו הרמב''ם זכרונו לברכה.

משורשי מצוה זו
שרצה האל לעקור מתוך אומתו הקדושה רוע הלב והאכזריות הגדולה, ועל כן צותה שכל מי שיגבר עליו כעס גדול כל כך, שיכה הכאת מות עבדו שהוא בביתו ואין לו מושיע, שיומת העושה זה. אף על פי שהעבד קנין כספו, ואיבד את ממונו במותו, אף על פי כן ייהרג, אחר שהגביר כעסו על נפשו כל כך.
ודין ראוי וכשר הוא (תהלים יט י) משפטי ה’ אמת צדקו יחדו.

דיני המצוה
כגון דין יום או יומים, ויתר פרטיה מבוארים בבבא קמא (צא א) (ה' סנהדרין פ' י''ד) והעובר עליה ולא עשה בו דין אם יש כוח בידו ביטל עשה, ועונשו גדול, שגורם תקלות לבני אדם.

המצווה בכל הספרים