מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תקו. לתת זרוע ולחיים וקבה לכהן - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנצטוו ישראל לתת הזרוע והלחיים והקבה, מכל בהמה טהורה שנזבח לכהן, ועל זה נאמר (דברים יח ג) וזה יהיה משפט הכהנים וגו'.

כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה (חולין קלד, ב), בטעם מצוה זו, כי בזכות פנחס אביהם, שקינא לאלהיו על דבר כזבי ומסר נפשו להרוג נשיא שבט מישראל על קדושת ה’ זכו בניו הכהנים לעולם במתנה זו מאת האל: הזרוע כנגד ויקח רומח (במדבר כה ז). הלחיים בזכות שהתפלל על צערן של ישראל, כמו שכתוב (תהלים קו ל) ויעמוד פנחס ויפלל. והקבה כנגד (במדבר שם ח) והאשה אל קבתה. ולמדנו מזה, שהמקדש שם שמים בגלוי זוכה לו ולדורותיו בעולם הזה, מלבד זכותו שקימת לנפשו לעולם הבא.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה איזהו זרוע? זה זרוע ימין מפרק הארכובה עד כף של יד, שהן שני אברים, זה מעורה בזה; והלחיים מן הפרק של לחי עד הפרק של גרגרת שהיא טבעת גדולה, עם הלשון שביניהם; והקבה נותנין אותה לכהן עם חלב שבה, וכבר נהגו הכהנים להניח חלב הקבה לבעלים.

וכן מה שאמרו (חולין קלב, א), שאין חיוב המתנות, אלא בבהמה טהורה ולא בחיה, שנאמר אם שור אם שה, ובכלל השה ומינו התיש. ועוד דרשו זכרונם לברכה אם שור לרבות הכוי, ואפילו למאן דאמר בריה בפני עצמה היא, אם שה לרבות הכלאים, כגון, ולד הבא מעז וכבש, ואם בא מצבי ותישה חייב בחצי מתנות לבד, משום דכתיב אם שה, ודרשו זכרונם לברכה אפילו מקצת שה. אבל תיש הבא על הצביה אין הולד חייב במתנות כלל, משום דמספקא להו לרבנן אי חוששין לזרע האב, אי לא, וכיון שכן, יש לו לישראל לומר לכהן הבא ראיה דחוששין לזרע האב ואתן לך חצי המתנות ואינו יכל. ולפיכך, יש לי לכתוב, דבתיש הבא על הצביה אין בה חיוב מתנות כלל.

כבר כתבתי דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה ומפרשים אחרים, בעניין חשש זרע האב בסדר קדושים תהיו במצות שלא להרביע בהמה כלאים (מצוה רמד).

וכן מעניין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין קלב, ב), שמותר לאכול מן הבהמה עד שלא הורמו ממנה המתנות, שאין הלכה כרבי יוחנן שאמר, שהאוכל ממנה קודם שהורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים, כי מופרשות ומיוחדות הן במקום אחד, ומפני כן אינן טובלות.
ויתר פרטיה, במסכת חולין בפרק הזרוע, המיוחד בדיני מצוה זו.

ונוהגת מצוה זו בבהמות של חולין.
אבל לא בשל מוקדשין, ובזכרים ונקבות ישראלים, אבל לא בכהנים, משום דכתיב בהו משפט הכהנים מאת העם, מכלל שאינן בכהנים, ועוד דכהנים לא אקרו עם, וכמו שכתוב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. והלוים יש להם בעניין זה דין מיוחד, שאין הכהנים נוטלין מהם המתנות, לפי שנסתפק לרבותינו אם נקראו עם אם לא, ולפיכך אין כוח בידם ליטול מהם מספק, ואם נטלו לא יחזירו.

ולעניין אם נוהגות עכשיו בזמן הזה אם לא
כבר חלקו על זה הרבה מגדולי המפרשים. והעולה מן השמועה בפרק הזרוע עם הפירוש הטוב שנוהגות הן היום, וכן דעת רבינו אלפסי זכרונו לברכה והרמב’’ן זכרונו לברכה.
אבל עכשיו אין בנו כוח על הטבחים להכריחם ליתנם, וקוי ה’ יחליפו כח (ישעיה מ, לא).

ושם בפרק הזרוע אמרו זכרונם לברכה שנותנין המתנות לכהנות כמו לכהנים, ואפילו הן נשואות לישראל, וכן אתמר התם, כי אתא עולא אמר, הבו מתנתא לכהנתא, אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת, ושם נאמר עוד רב כהנא אכיל בשביל אשתו, וכן רב פפא ורב יימר ורב אידי.

וישראל העובר על זה ושחט בהמתו ולא נתן המתנות לכהן או לכהנת, ביטל עשה זה. ואמרו זכרונם לברכה (שם קלד, ב) שאם אין עמו כהן או כהנת, מעלה המתנות בדמים ואוכלן, מפני הפסד כהן, שאין בהן קדושה, ואחר כך נותן הדמים לכל כהן שירצה.

המצווה בכל הספרים