תקח. לתת לכהן ראשית הגז - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנצטוינו לתת ראשית גיזת הצאן לכהנים, ועל זה נאמר
(דברים יח ד) וראשית גז צאנך תתן לו. ועניין המצוה הוא שכל מי שיש לו חמש צאן, בין זכרים בין נקבות, בין טלאים בין כבשים גדולים, אפילו גזזן כמה פעמים, בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן.
ואין למתנה זו שיעור מן התורה, אבל רב ושמואל ורבי יוחנן אמרו במסכת חולין
(קלז, ב) ראשית הגז בששים, כלומר שיתן לו חלק אחד מששים. ולפי שהזכיר הכתוב לשון נתינה בזה, שאמר "תתן לו", אמרו חכמים שמי שיש לו גיזות הרבה ורוצה לחלקם להרבה כהנים, לא יתן לכל אחד פחות ממשקל חמשה סלעים מלובן, כדי שיהא ראוי לעשות בו בגד קטן. לא שילבננו הישראלי ואחר כך יתננו לו, אלא שיהא ראוי לעשות כל כך אחר שילבננו הכהן, כדי שיהא בו מתנה המועלת. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה, שאין חיוב מצוה זו, אלא בחמש צאן, שתעלה הגיזה שלהן לששים סלעים, ולא תהא כל אחת מהן פחות ממשקל שנים עשר סלע.
כעניין מה שכתבתי במעשר הנתן ללוים, בסדר ויקח קרח
(מצוה שצה). והכהנים כמו כן שהם המשרתים תמיד פני ה’ ואין להם נחלה בקרקעות, ולא בגיזה, זכה להם ה’ יתברך כל צורך מחיתם על ידי אחיהם, והנה נתן להם התרומה ומעשר מן המעשר, שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה, שהם זרוע ולחיים וקבה, וחלקם בקודשי מקדש, שיש להם בשר די ספקם, ועדיין חסר להם מלבוש, זכה להם ראשית הגז למלבושיהם, ועוד זכה להם שדה אחוזה, וגזל הגר, והחרמים, ופדיון בכורות, לשאר הוצאות וצרכים שהאדם צריך.
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין בחיוב מצוה זו, אלא גיזת הכבשים שצמרן רך וראוי ללבוש, אבל היה הצמר קשה ואינו ראוי ללבישה פטור מראשית הגז, מן הטעם שאמרתי, כי לצורך לבישה זכו בזה הכהנים. אבל היה הצמר אדום, או שחור, או שחום - חייב בראשית הגז, מכיון שראוי ללבישה.
ויתר פרטיה מבוארים בחולין בפרק אחד עשר.
בין בפני הבית, בין שלא בפני הבית, ודוקא בארץ ישראל, אבל לא בחוצה לארץ, וכדאמר רב נחמן בר יצחק בחולין בפרק ראשית הגז
(קלו, ב) נהוג עלמא כתלתא סאבי
[כשלשה זקנים], כרבי אלעאי בראשית הגז... כלומר דפטר בחוצה לארץ, וכו', כדאיתא התם.
והעובר על זה ולא נתן ראשית גיזתו לכהן כשיש לו גיזה הראויה על העניין שכתבנו, ביטל עשה זה.
המצווה בכל הספרים
