מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תקט. להיות הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות, כלומר, לכתות ידועות, ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד בעבודה, חוץ מן הימים טובים בלבד, שהיו הכל עובדים יחד, כל הבא ימלא את ידו לשמחת הרגל.
ובספר דברי הימים (א' כד כו) מבואר איך חלקו אותם דוד ושמואל, שעשו מהן עשרים וארבעה משמרות כהנים, ועשרים וארבעה משמרות לוים, כדי שיעבד כל משמר מהם שתי שבתות בשנה. ובמסכת סוכה (נה, ב) אמרו זכרונם לברכה, שברגלים היתה יד הכל שוה, ועל זה נאמר (דברים יח ו) וכי יבוא הלוי וגו'. ובכלל הלוי הכהן, כי הלוי היה אב לכל השבט, ובא בכל אוות נפשו. ושרת בשם ה’ אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם חלק כחלק יאכלו.

ולשון ספרי: 'ובא בכל אות נפשו'. יכול לעולם, כלומר, אפילו שלא ברגלים? תלמוד לומר, 'לבד ממכריו על האבות', מה שמכרו אבות זה לזה: טול אתה בשבתך, ואני בשבתי, כלומר הסכמתם בסדר משמרות העבודה, כל שבוע משמרה. וכן פרשו התרגום 'בר ממטרתא דייתי בשבתא, דכן אתקינו אבהתנא'.

משורשי מצות המשמרות - ידועות וקבועות
לפי שכל המלאכות המוטלות על מספר אנשים ידועים נעשות כראוי, ואין העצלה והיאוש והקפדנות מצויה בהן. אבל המוטל על הרבים מבלי שיהיה בהם אנשים ידועים לעשותה, פעמים יטילו אותה קצתן על קצתן, ופעמים יקפידו אלו על אלו בעניין, אין להאריך בדברים אלו, ידועות הן בכל אנשי מנין. אבל ברגל מפני השמחה נצטוו להיות יד הכל שוה בהן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שבכל משמר ומשמר היה ממונה איש אחד, והוא ראש לכל אנשי המשמר, והוא מחלק אותן לבתי אבות, ובכל יום ויום מימי השבוע מחלקים ראשי האבות ביניהם, אנשים ידועים לעבודה, איש איש על עבודתו, ומיום שבת ליום שבת מתחלפים המשמרות, וחוזרים חלילה.

ונביאים ראשונים תקנו שיתמנו מישראלים כמו כן עשרים וארבעה משמרות אנשים כשרים ויראי חטא, והם הנקראים בכל מקום בתלמוד אנשי מעמד, כלומר שהם שלוחי ישראל, לעמוד על קרבנות צבור, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה (תענית כז א) אפשר יהא קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו?

ועל כל מעמד היה אחד גדול ממונה על כולם, והוא הנקרא ראש המעמד.
וכן היה דרכם של אנשי המעמד, בכל שבת ושבת מתקבצים, מי שהוא מהם בירושלים או סביב לה נכנס למקדש, ובין בירושלים, בין בשאר מקומות מתקבצים בבית הכנסת ומרבין בתפילות, ומתענין יום שני ושלישי ורביעי וחמישי מן השבוע. ושאר כל עניינם בתפילה ובקריאת התורה, כמו שמפורש במסכת תענית (כו,א), ומגילה (כב, א).

ואמרו זכרונם לברכה (סוכה נה, ב) במשמרות כהונה ולויה שברגלים אין יד הכל שוה בהן, כי אם בקרבנות הרגלים, ובחילוק לחם הפנים, ובחילוק שתי הלחם של עצרת. אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותם, ואפילו ברגל, אלא משמר שזמנו קבוע, שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד וגו'. כלומר, חלק כחלק יאכלו בקרבנות ציבור, ואינם חלק כחלק בשאר דברים, שכבר חלקו אותם האבות וקבעו אותם כל משמר ומשמר בשבתו.

וכהן שהיה לו קורבן, הרי זה בא למקדש, ומקריבו בכל עת שירצה, שנאמר ובא בכל אוות נפשו. כלומר בקורבן שהוא שלו, בכל עת יבוא להקריבו, והעור שלו.
ויתר פרטי המצוה במסכת תענית, ומגלה, ובסוף סוכה.

ונוהגת מצוה זו
בזכרי כהונה ולויה בזמן הבית. והעובר על זה ומחה ביד חברו ברגל, שלא לעבוד בכל אות נפשו ביטל עשה זה.

והרמב’’ן זכרונו לברכה, השיג בזאת המצוה על הרמב''ם זכרונו לברכה, ואמר, שהיות הכהנים עובדים למשמרות אינו במשמע הכתוב כלל, כדעתו של הרב זכרונו לברכה, אלא הלכה למשה מסיני היא, שיחלקו ביניהם העבודה למשמרות, ומשה רבינו הוא שהתחיל תחילה לחלקם, והוא עשה מהן שמונה משמרות, ארבעה מאיתמר וסיעתו, וארבעה מאלעזר וסיעתו, כך היא הקבלה.
וזה שאמר הכתוב לבד ממכריו וגו', שלילות הוא, ולא מצוה כלל, כלומר, שיעבדו הכהנים בכל אות נפשם בכל עת בין בחול בין ברגל, לבד אם רצו והסכימו לחלק ביניהם העבודה למשמרות, וקבלנו הלכה למשה מסיני, שראוי לעשות כן, כדי שתעשה המלאכה כסדר ובזריזות, זהו תורף דברי הרב זכרונו לברכה.

המצווה בכל הספרים