תקי. שלא לקסום - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שנמנענו שלא לקסום.
וכתב
הרמב''ם זכרונו לברכה שעניין הקסימה הוא, המניע כוחו ומחשבתו לחשוב במין ממיני התנועה, כאשר יעשו בעלי הכוחות כולם, שיגידו מה שיתחדש קודם היותו, ואמנם יתאמת להם זה, בהיות כוח המחשבה והשיעור מהם חזק מאוד. כלומר שמתבודדים במחשבתם וקובעים כל הכוונה וכל ההרגש שלהם על אותו העניין שיחפצו לדעת, ומתוך ההתבודדות והקביעות החזקה והתפשטות כל המחשבה מכל עניני העולם הגופני תתערב נפשם עם הרוחניים הקולטים העתידות הקרובות, כידוע בין החכמים.
אבל מכל מקום, אין כוח בהם לעולם, ולא אפילו בשדים, לדעת העתידות הרחוקות, ולא יעלה אל המעלה הגדולה הזאת, זולתי נביאי אמת, וגם בעתידות הקרובות לא ישיגו בהן הקוסמין כל האמת, אבל יתקיימו דבריהם ברוב.
ובעניין הזה בעצמו אין כל האנשים שוים בו, אבל יש מהם שיש להם יתרון גדול בעניינים אלו, כיתרון בני אדם בגבורה ועניינים אחרים קצתן על קצתן. ואלה בעלי הכוחות אין פעולתם בעניין הזה שוה, כי יש מהם שיתבודדו במדברות לחשוב בזה, ומהם שיכה במטה אשר בידו בארץ מכות ממהרות זו את זו, ויצעק צעקות משנות, ויניח מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך, עד שיבין במה שיהיה.
והעיד
הרמב''ם זכרונו לברכה שהוא ראה זה במערב פעם אחת, ומהם מי שיישר החול ויעשה בו צורות, וזה יעשו הרבה בני אדם במערב, ומהם מי שישליך אבנים דקות בחתיכת עור ויאריך להביט בם, ואחר כן יספר דברים, ומהם מי שיעשה מלאכה זו בשעלי שעורים, וגרגיר מלח, ופחם מעורב בו, וזה מפורסם בינינו, יעשו אותו תמיד לעינינו הישמעאלים והישמעאליות, ומהם מי שישליך חגורת עור בארץ ויביט בה ויגיד והכונה בזה כולו להעיר כוח נפש המביט.
ומכל עניינים אלו תרחיקנו תורתנו השלמה, ועל כל זה נאמר
(דברים יח י) לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש וגו'.
וכבר כתבתי באזהרת לא תנחשו בסדר קדושים
(מצוה רמט) בטעם איסור עניינים אלו מה שידעתי. וראיתי בספרי הראשונים בטעם איסור זה, לפי שכל עניינים אלו, מטעים ההמון, ויחשבו בשביל שיצדקו עליהם קצת מן הדברים שיגידו להם בעלי הקסם, שכל הפעולות שהן בעולם סיבתם המזלות והכוחות, וכמעט יקראו מן הכת הרע האומרים עזב אלהים את הארץ
(יחזקאל ח, יב).
ובעד זה העניין שהיה מפורסם הרבה בזמן הנביאים אמר הנביא
(הושע ד, יב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו.
מבוארים במקומות מסנהדרין ותוספתא דשבת ובספרי [י''ד קפט].
והעובר על זה ועשה עצמו קוסם על דרך אחד מכל העניינים שזכרנו, או בעניין אחר, ויגיד לבני אדם הדברים שיראה בקסמיו - חייב מלקות, והוא שעשה שום מעשה בדבר, שאין לוקין עליו מבלי מעשה.
אבל השואל מן הקוסם איננו בחיוב מלקות, ואמנם הוא מגונה מאוד כל הקובע מחשבותיו ומוציא עתיו בהבלים אלה, כי לאשר חננו האל דעה והנחילו דת האמת לא יאות לו לחשוב בהבלים אלו, רק שיקבע מחשבותיו בעבודת הבורא יתעלה, ולא יירא מדברי קוסם, כי ה’ בחסדיו ישנה מערכת הכוכבים ויבטל כוח המזלות להטיב לחסידיו, וידוע שאנחנו עם הקודש, שאין אנו תחת כוכב ומזל, ה' הוא נחלתנו כאשר דבר אלינו.
וכעניין שמצינו באבות ששם האל מעלתם למעלה משרי מעלה, כעניין שכתוב ביעקב
(בראשית לב, כט) כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלהים וגו'. כלומר, שעשאו האל שר על השרים וכן יצחק נקרא ישראל, שנאמר
(בראשית מו, ח) אלה בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו. וכן אברהם נקרא ישראל, כמו שכתבתי בפתיחת הספר, וזהו מה שכתוב בעניין מחלוקת הנביא אליהו עם נביאי הבעל שאמר כמספר שבטי בני יעקב אשר נקרא שמו ישראל
(מלכים א, יח לא), שהוא היה מוכיחם למה היו פונים לעבוד הכוחות ומניחין עבודת האדון ה' צבאות אשר בידו לבטל כל פעולות הכוחות והמזלות.
וכעניין שעשה באבות ששם המזלות תחת ידם, וזהו אמרו במקום ההוא
(מלכים שם) כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה’ אליו לאמר ישראל יהיה שמך, כלומר שעשאו שר על השרים לשנות מערכתם וכחם בזכותו, כלומר וישראל, שהם בני יעקב, גם הם שרים על שרי מעלה, ועל כן היה ראוי להם שלא לעבוד בלתי לשם לבדו, וכן מצינו ביהושע שגזר על השמש והירח לעמוד, כמו שכתוב ביהושע
(י, יב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ועמדו, וכן כמה חסידים מישראל שנשתנו מערכת המזלות [וכחם] בזכותם, יאריך העניין להביא כמה מעשים שנעשו בישראל בעניין זה.
המצווה בכל הספרים
