מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תקכא. שלא לחוס על הרוצח וחובל - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנמנענו מלחמול על מי שהרג חברו או חיסר אחד מאבריו, שלא יאמר הדיין עני זה שכרת יד חברו או סימא עינו, לא בכונה עשה זה. ויחמול עליו וירחמהו מלשלם לו כדי רשעתו. ועל זה נאמר (דברים יט, כא) ולא תחוס עינך, נפש בנפש וגו'. ונכפלה המניעה בזה במקום אחר, שנאמר (שם יג) לא תחוס עינך עליו, וביערת דם הנקי.

שורש מצוה זו ידוע
שאם לא נייסר המזיקין ונבער הרע מקרבנו, איש את רעהו חיים בלעו, ולא יתיישבו המדינות, אין הצורך להאריך בו הדיבור.

דיני המצוה קצרים, מבוארים בלשון הכתוב.

ונוהג איסור זה בזכרים כי להם לעשות המשפט, ובזמן הבית
והדיין העובר על זה והעלים עינו מלענוש המחוייב כפי רשעתו, עבר על לאו זה, אבל אין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה. ועונשו גדול מאוד, מן הטעם שזכרנו שיש בדבר חורבן בישוב העולם. ואף בחוצה לארץ, אף על פי שאין בנו כוח לדין דיני נפשות, חייבין כל בית דין לענוש המחוייבין כפי רשעתן כאשר תשיג ידם, הן בממון או בגוף, אם יוכלו להם כפי שיראו שהשעה צריכה. שאי אפשר לקיום העם, אם אין השבט נטוי תמיד על גו כסילים.

המצווה בכל הספרים