מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תקמט. שלא לאכול כלאי הכרם - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שנמנענו מלאכול כלאי הכרם לבד. וכבר פרשנו במצוה הקודמת, מהו כלאי הכרם, ועל זה נאמר (דברים כב ט) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, ופרשו זכרונם לברכה (קדושין נו, ב) פן תוקד אש, כלומר, שאין ראוי להיות תועלת, שהכל אסור בהנאה,
והראיה שיש בזה לאו, שכתוב במניעה ''פן'' ואמרו זכרונם לברכה (עירובין צו, א), שכל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, אינו אלא לא תעשה.

משורשי המצוה
הקדמה, ידוע הדבר בכל מצות התורה, כי כל דבר לפי הכישלון שמצוי בו יותר ירחיקנו האל ממנו, ואין ספק כי נטיעת הכרם סיבה ליין, שבו כמה מכשולות לבני אדם, הפיל רבים חללים בחמדם אותו כי יתאדם - מעורר יצר לב האדם רע, ומדיח יצר טוב, וכל עצתו אכול ושתה ולשכב להיות נרדם. וכעניין שכתוב (חבקוק ב, ה) ואף כי היין בוגד.

ואשר יזיר ממנו יקרא קדוש, ככתוב (במדבר ו ח). ואולם התירו לנו ה’ ברוך הוא בשביל קצת תועלת שנמצא במעוטו אל הגופים. ואחר שלא הותר רק לצורך גדול, חייבנו הכתוב, שאם גם בתחלת נטיעתו או זריעתו יהיה בעניינו צד עון וחטא, שלא נקיימו ולא נהנה בו כלל, אבל ישרף הכל ויאבד מן העולם. הלא די ברוב המכשולות היוצאין ממנו אחר גמר בשולו, לא טוב להיות עוד גם התחלתו בעבירה, אבל תוקד הכל, הפרי והקש והעצים וכל אשר בו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה אחד הזורע ואחד המקיים כלאים בכרמו, כלומר שראה שצמחו כלאים בכרמו והניחן שם - נתקדשו, כלומר נתחייבו בשריפה, והוא שעמדו בכרם לרצונו אחר שידע בהם שיעור שהוסיפו בגידולן חלק אחד ממאתים ממה שהיו גדולים בשעה שידע בהם. וכמו שאמרו זכרונם לברכה (פסחים כה, א) זרוע מעיקרו בהשרשה, זרוע ובא – בתוספת. וזאת התוספת פרשוהו זכרונם לברכה מפי הקבלה, שהוא במאתים.

וזה שאנו אומרים שלא יתקדש אלא אם כן הוא רוצה בקיומן, משום דכתיב בהו אשר תזרע, כלומר לדעתך. וטעם דבר זה מבואר בשורש כלאים דהרבעה ומכשפה, שכתבתי במקומן בסדר קדושים (מצוה רמד) ומשפטים (מצוה סב).

וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ב''ק ק א) מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדר, כלומר שאף על פי שהוסיף במאתים בעודנו משתדל לעשות הגדר, לא קדש, מכיון שלא נפרצה ולא עמדה פרוצה לרצונו. וכן אמרו זכרונם לברכה שהמסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו, הרי זה קדש גפנו, ולא נתקדשה התבואה. ואמרו בטעם זה גם כן, לפי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, שאין אסור זה אלא לדעת הבעלים. ומפני זה אמרו גם כן, שהמסכך גפן חברו על גבי תבואת חברו לא קדש אחת מהן. ומטעם זה (רמב''ם שם) הזורע כרמו בשביעית לא קדש, שבשנה שביעית הארץ הפקר היא לכל.

ואמרו זכרונם לברכה בעניין זה (כלאים שם), שהזורע ירק, או תבואה בכרם, או המקיימו עד שהוסיף במאתים, הרי זה קידש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח. והבא לזרוע ירק או תבואה בצד הכרם, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות. וכרם נקרא חמש גפנים, והוא שיהיו נטועות כסדר הזה: שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. ואמרו שמרחיקין התבואה והירק מגפן יחידית שלושה טפחים לכל רוח, מפני שהגפן רכה ושורשי התבואה נכנסין בה, ויש בזה איסור הרכבה. אבל בשאר אילנות שהן קשין, אין בהן חשש זה ואין צורך להרחיק מהם כלום.
ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת כלאים.

ונוהג איסור זה שלא להנות בכלאי הכרם בזכרים ונקבות
בארץ ישראל מדאורייתא, ובחוצה לארץ מדרבנן. ויש אומרים דבחוצה לארץ, אף על פי שאיסור הזריעה נוהג בה, איסור ההנאה אינו נוהג אלא בכלאי הכרם של ארץ ישראל דוקא, ודבריהם צריכין חזוק.

ועובר על זה ואכל או נהנה בכלאי הכרם של ארץ ישראל חייב מלקות, ואפילו מי שאכלן שלא כדרך הנאתן, כלומר שלא נהנה באכילתן, חייב עליהן ולוקה, מה שאין כן בכל שאר איסורין שבתורה, שאין לוקין עליהם, אלא דרך הנאתם, כלומר שיהנה האדם בהן. וכדאמר אביי בפרק שני מפסחים (כד, ב) הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהם אפילו שלא כדרך הנאתן, מאי טעמא? דלא כתיב בהו אכילה, דכתיב 'פן תקדש', ודרשו זכרונם לברכה, פן תוקד אש. ובכלאי הכרם שבחוצה לארץ, האוכל או הנהנה מהן עובר איסור מדרבנן, לדעת קצת המפרשים, כמו שאמרנו.

המצווה בכל הספרים